ירושלמי שבת דף טו ב
<< · ירושלמי שבת · דף טו ב · >>
תמן אמרין אפילו עבר זמנה מפני חמותה ומפני כלתה. אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. נאמר מעוברת זמן היתה. נידה שנאנסה וטבלה שמי בשם רב טהורה לביתה וטמאה לטהרות. רבי לעזר בשם רבי חנינא טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא (ויקרא יג) וכובס שנית וטהר. מה הראשונה לדעת אף השנייה לדעת. ומנין שהראשונה לדעת (ויקרא יג) וצוה הכהן וכבסו לדעת. וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה. רב נחמן בשם רבי מנא מצוה להקדים כדי לזרז במצות. בת ישראל שבאת להדליק מכהנת טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת. רבי חונא בשם רבי ינאי שעת משלחת זאבים היתה ולא עמד ב"ד וביטל. כמה דתימה תמן לא עמד ב"ד וביטל. וכה לא עמד ב"ד וביטל בקרו של כהן שהיה עובד אצל ישראל וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל ישראל הרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש. ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות ממלא הוא ישראל את הנר. שמן שריפה ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון והדליק על גביו שמן שריפה אף על פי שעמד הכהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו. רבי חנניה בר עכברי הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי ר' חייא ציפורייא. מי אזיל מיזיל ליה הוה מלי בוצינא שמן שריפה. ולא כן סברינן מימר לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל.
עין משפט
8 ב_ח מיי' פ ד' מהל' איסורי ביאה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ז סעיף ג':
9 ב_ט מיי' פ א' מהל' מקוואות הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ח סעיף מ"ח:
10 ב_י מיי' פ א' מהל' מקוואות הלכה ח':
11 ב_יא מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה י"ז:
12 ב_יב מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה י"ח:
13 ב_יג מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה ט"ז:
14 ב_יד מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה י"ז: