אבן עזרא על איכה א
<< · אבן עזרא על איכה · א · >>
פסוק א
רבתי, שרתי – מלעיל, להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין יודי"ן סימן המדבר, כמו: "אויבתי לדוש"נראה שחסר, וצ"ל "אויבתי לי" (מיכה ז, ח), "אהבתי לדוש" (הושע י, יא). ויקיעורך.. ועמדה מלת "גנובתי יום" (בראשית לא, לט) מלרע, בעבור השתנות הבי"ת.
רבתי בגוים – איננה כראשונה, רק בלשון גדולה, כמו: "ורבי המלך" (ירמיהו מא, א), "על כל רב ביתו" (אסתר א, ח).
ונפתחה למ"ד למס להורות על ה"א הדעת הנעדר. ולא נדגש המ"ם להקל על הלשון.
פירוש הטעמים
לא די שישבה בדד במות בניה אחר היותה רבת עם, עד שהיא כאלמנה שאין לה בעל, והיא נואשת מהיות לה בנים כלל.
פסוק ב
פירוש הטעמים
כל אבל ישן בלילה, והיא תמיד בוכיה. ולא די שאין לה מנחם מכל רעיה, עד ששבו לאויבים לה.
פסוק ג
ויש מפרשים המצרים מדברי מעתיקי הדת ז"ל: "דינא דבר מצרא". והישר בעיני "מן המצר" (תהלים קיח, ה), ואם הוא משונה מעט, והרי"ש ראוי להדגש.
נמצא דרך זכר ונקבה כ"בית" ו"מקום". שייך לפסוק הבא. ויקיעורך
פירוש הטעמים
כאשר לא יכלה לסבול עני המלכות, והעבודה אשר עובד בה – גלתה מארצה. גם לא מצאה מנוח במקום שהלכה שם, ובאה לשוב, ורדפוה והשיגוה במקום צר.
פסוק ד
שוממין – נו"ן תמורת מ"ם, וכן: "קח לך חטין" (יחזקאל ד, ט), "לקץ הימין" (דניאל יב, יג). כי הנו"ן והמ"ם משרתים בסוף המלה, סימן רבים ורבות.
נוגות – מבנין נפעל, וכן: "נוגי ממועד" (צפניה ג, יח), שהם מלשון "תוגה" ו"יגון". והתי"ו והנו"ן נוספים.
פירוש הטעמים
שוממין שערים ששם נאספו זקני ישראל הבאים, ויאנחו כהנים כי אין להם בכורים ומעשר, ודאגו הבתולות שהיה מנהגן לחול במחולות בכל חג.
פסוק ה
שלו – מגזרת "שלוה".
הוגה – מן הבנין הכבד הנוסף מיגון, וכן: "תגיון נפשי" (איוב יט, ב).
הלכו שבי – בחסרון בי"ת, כמו "הנמצא בית ה'".
פירוש הטעמים
אויביה – הם בשלווה, והיא לבד בתוגה, ועוללין שאין להם עוון נשבו ברוב פשעיה.
פסוק ו
פירוש הטעמים
הזכיר בפסוק שלמעלה שאויביה – ראשים, וכל הדרה יצא מבת ציון, הוא המלכות.
פסוק ז
ומרודיה – בגלות. והמ"ם שרש.
פירוש הטעמים
אם באה לזכור לגלותה, בנפול עמה ביד צר, וכל חמודיה הקדמונים – שחקו צריה כי נשבתה ממעשיה, אין לה מה שתעשה.
פסוק ח
הזילוה – הפך הכבוד, כמו: "להוציא יקר מזולל" (ירמיהו טו, יט), רק הוא משורש אחר. או טעמו: הורידוה; או: עשו שתזל דמעתה.
פירוש הטעמים
כאשר ראו ערותה – נאנחה והשיבה פניה לאחור מפני הכלמה.
פסוק ט
פירוש הטעמים
כשהיא בתחלה – דם הנדות נראה בשוליה, לא פחדה לזכור שמא תראה ערותה בסוף. והיה מגולה ירדה למטה לא תראה. ראה ה'... כי הגדיל אויב לעשות או לדבר.
פירוש אחר: ותרד פלאים – כמו: "ותספוד", מענין: "וירדי אל ההרים", "נהי על המון מצרים", "והורידוהו". וכן: "אריד בשיחי". וכולם שני עקרים: ירד וריד.
פסוק י
פירוש הטעמים
כאשר ראתה כי באו מקדשה עמון ומואב, שלא קדמו אותם בלחם ובמים בצאתם ממצרים מרוב אכזריות לבם – הוצרכה לתת להם כל מחמדיה.
פסוק יא
פירוש הטעמים
לא היו מעטים הרעבים, רק כל עמה. ואחר שנתנה כל מחמד באוכל – דמתה לזוללה, שתתן כל מה שיבוקש ממנה למלאות תאותה.
פסוק יב
עולל – נעשה לי. והוא מהבנין הכבד שלא נקרא שם פועלו, בעבור שאיננו בקמץ קטן, כמו: "כונן אשורי" (תהלים מ, ג).
הוגה – כמו: "הורה" (איוב ג, ג).
פירוש הטעמים
מתפללת שלא יבא אליכם כמו שהביא אלי. הגידו לי אם יש מכאוב כמכאובי, ואתנחם.
פסוק יג
פירוש הטעמים
דמתה חרון אפו (פסוק יב) לאש ירדה מן השמים, והגיע עד העצם, ואין לה יכולת לברוח ממול האש, כי רשת פרושה, והיא משיבה לאחור, והאש הבעירה על שישבה שוממה. ויש דוה שתנוח לעתים ידועות, וזאת כל היום דוה.
פסוק יד
והיה ישתרגו – מבנין התפעל, ממשפחת השריגים.
הכשיל – שב אל עול פשעי, ויחסר "אשר" אחר בידי. גם אחר קום: "עמו" או "מפניו".
פירוש הטעמים
דמתה העונות לשריגים של גפן, שתולדותם לאחוז עם כל עץ גבוה ויגבהו. ומלת נתנני כמו "עזבני", וכן: "על כן לא נתתיך". והטעם: "ביד העונות", ויתכן: "ביד האויב", בעבור הפשעים.
פסוק טו
גת – יקב.
בתולת – הסמוכה אל בת. ובת יהודה – כל השבט, וה"בתולה" – ירושלים.
פירוש הטעמים
סלה – נתנה ביד צר. כי אביריה אנשי המלחמה – דרכם האל במסלה, והם בקרבה, וכאילו הקדיש קרואים לבוא לשבור הבחורים בעלי הכח, ונגרו דמיהם כדם ענב בגת.
פסוק טז
עיני עיני יורדה מים – עין אנוש דומה לעין המים, והעין יורד, וכן: "יזלו מים". ושניהם פעלים עומדים.
פירוש הטעמים
אמרה ירושלים, שהיא בתולת בת יהודה (פסוק טו): על הרעות שהזכרתי אני בוכה. ועת אחר עת – תרדנה עיני דמעות, ואין לי מנחם. ובני שגלו שוממים, כי גבר אויב הצר עליהם.
פסוק יז
פירוש הטעמים
גם ציון עיר המלוכה בקשה מנחם ואין, כי ה' גזר על יעקב, וצוה צריו מכל סביביו, ויטמאו את ירושלים, ותהי כנדה.
פסוק יח
פירוש הטעמים
הצדיקה הדין, והיא אומרת: שמעו נא כל העמים, שראיתם בתולותי ובחורי בשבי, כי בעוני נשבו.
פסוק יט
פירוש הטעמים
קראתי לנכרים שכני, אולי יתנו לי עצה – והמה רמוני. כי כל יועצי מתו ברעב, הכהנים המתפללים בעדי, והזקנים אנשי עצתי. רק נשארו מהבחורים ומן הבתולות שיש להם כח לסבול, וגם הם נשבו.
פסוק כ
פירוש הטעמים
והייתי צועקת לה' ומתודה, כאשר ראיתי חרב הצר משכלת בחוץ, ובבית רעב כמות.
פסוק כא
פירוש הטעמים
שמעו אוהבי הנזכרים להעלה, ואין מנחם מהם, והאויבים שמעו צעקותי ושמחו, כי אתם שמחתם וקרבת היום שקראתם, ובאו במצותך עד שהיו נמשלים לי. ויתכן להיות פירושו לעתיד לבוא: תבוא היום שקראת ביד הנביאים, ויארע להם מה שאירע לי.
פסוק כב
פירוש הטעמים
עשה להם בעבור רעתם כאשר עשית לי בעבור פשעי, כי לבי דוי עד שיהיו כמוני, כאשר פשעו גם הם בך.
<< · אבן עזרא על איכה · א · >>