קטגוריה:משלי ח כה

הביטוי מתאר את יצירת התבליט של כדור הארץ, וממשיל אותה להטבעת חותם - ה' כביכול הטביע את חותמו על כדור הארץ וכך יצר בו הרים וגבעות. אבל עוד לפני שה' יצר את ההרים והגבעות, הוא חולל ויצר את החכמה, והחכמה היתה מחוללת ורוקדת לפניו; כל הר וגבעה נבראו בחכמה ובתכנון מדוייק מראש.

הרים וגבעות נזכרו בתורה גם בקשר לעבודת אלילים, (דברים יב ב): "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם, ""עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן". התורה מצווה לנקות את הטבע מהמבנים והפסלים של עובדי האלילים, ולאפשר לנו להתחבר אל החכמה האלהית שקדמה לבריאתו*.

עובדי האלילים משועבדים לטבע, הם חושבים שאי אפשר לשנות את הטבע ולכן יש להיכנע ולסגוד לו; התורה מלמדת שהטבע הוא רק אחד הביטויים של החכמה האלהית, אבל החכמה קודמת לטבע ומושלת בו (ע"פ גליה).

הר בתנ"ך הוא גם משל למכשול. כך אמר זכריה הנביא לבני יהודה, שנתקלו בקשיים גדולים כשבנו בית המקדש השני, (זכריה ד ז): "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל - לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ!"*. החכמה האלהית קדמה לכל ההרים ולכל המכשולים, ולכן המתחבר לחכמה האלהית יוכל להפוך את ההר למישור.