מ"ג משלי ח כו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת
וְ֝רֹ֗אשׁ עַפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃

"ארץ וחוצות" - ארץ ישראל ושאר ארצות "וראש עפרות תבל" - אדם הראשון

"עד לא עשה". הש"י ארץ וחוצות הנכבד שבעפרות תבל והגבוה מהם והוא מקום הנגלה מן הארץ ובו ג"כ ארץ וחוצות והנה כפל הענין במלות שונות:

"תבל" - כן נקראת הארץ המיושבת מבני אדם.

"עד לא" - מוסב על חוללתי, לומר: חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם. וכפל הדבר כדרך המליצה.

"ארץ וחוצות". בבחינת כלל הארץ נקראת בשם ארץ שארץ העיקרית שהוכנה למושב בני אדם, ויש מקומות הבלתי מוכנים כ"כ והמה חוצה לארץ, (עמ"ש איוב ה' ו'):