קטגוריה:אסתר א יט

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(יט) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות וכו'. הנה שמעתי אומרים יצא דבר מלכות שאתה קורא אותה מלכה, זה הדבור של מלכה יצא מלפניו שלא תזכר עוד בשם מלכה רק ויכתב וכו' אשר לא תבא ושתי בלבד. וקרוב לזה אפשר לפי דרכנו. והוא, כי הנה שלשה דברים יסד ממוכן, א. שלא על המלך לבדו עותה, ב. שלא יתייחס לחטא בשב ואל תעשה רק לעוות ממש, ג. שראויה תקרא ושתי המלכה ולא המלכה ושתי כי המלכות שלו היא ולא שלה בעצם כאשר היה עם לבבה כי היא בת מלכים מעצמה, רק ושתי ונוסף על שמה היא מלכותה הבאה לה אחר כך מצדו. והנה השני דברים ביארם בכתובים הקודמים, ועתה בא לבאר השלישי כי אין להקדים מלת מלכה לשמה. וזהו אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו, כלומר שלא תהיה התיבה הבאה לפניו תחלה מלת מלכה ולומר אחר כך שמה כאילו מעצמה יש לה מלכות, וזהו יצא דבר מלכות מלפניו. אך בכתיבה לא יזכר לה שם מלכה כלל רק ויכתב אשר לא תבא ושתי בלבד, כי המלכות שלך היא ואתה נתתו לה. וזה דקדק באומרו ומלכותה יתן המלך, לומר כי אתה הוא נותן המלכות שלה בידך היא להסירו ממנה ולתתה לרעותה. וכן רמז זה באומרו אשר לא תבא ושתי, כי בהעדר בואה לפני המלך ושתי תקרא כי תתרוקן מלכותה ממנה תקרא ושתי, ורעותה תקרא כל אשה משוללת מלכות וטובה ממנה. כי לא מצד עצמה היתה לה, ואחר התרוקן מלכותה ממנה ידעו כי כל מעלתה מהמלך היה לה:

  והנה באומרו ולא יעבור אשר לא תבא וכו' שמעתי אומרים שלא יעבור בטפשותה אשר החזיקה לבלתי בא אל המלך, כי אם שתבא לפני המלך ואחר כך תהרג, וזהו ולא יעבור אשר לא תבא רק שתבא לפניו. ואחשוב כי אשר פירש כן לא שת אל לבו רק אל המגילה הכתובה על הגויל אשר אין בה טעמים מפסיקים, ואילו ראה הספר היה שב ממחשבתו כי יש אתנ"ח במלת יעבור. וגם לא זכר ענין ופני המן חפו, שהוא לבל יראה פני המלך כי באור פני מלך חיים, ולא יוכל המלך להמיתו בכל אשר קצף עליו, וגם ממוכן דעתו ועצתו להרוג את ושתי, ואיך יאמר שתבא לפני המלך ותמצא חיים. ועוד לפי זה מה הוא הדבר אשר יכתב בדתי פרס ומדי, אם הוא ולא יעבור וכו' היה לו לומר שלא יעבור וכו', כי אומרו ולא, יראה שהוא דבר בפני עצמו נוסף על המאמר ולא פירושו. אך פשוטו של מקרא זולת אשר כתבנו בו, הוא, כי ממוכן היה ירא פן יקרנו כאשר יקרה בהשתלח מדנים בין אחים או בין איש ואביו, ובא אחד העם לעזור את האחד ויכה ויקלל את שכנגדו, כי אחר כך ישלימו איש ואביו ואיש ואחיו ויהיו לאיש ההוא לאויבים וישיבו לו את גמולו בראשו. על כן הדרך ישרה שיבור לו האדם כי ינצו אחים יחדיו לשים שלום בלבד ולא ליגע בכבוד שום אחד מהם. והנה מזה נתיירא ממוכן בדבר משפט על המלכה, פן ישיבנה המלך לאיתנה והשב ישיבו לו את גמולו על היותו יועץ בליעל להרוג אותה. על כן עשה בערמה בשלשה דברים, א. שלא גזר הוא רק אמר למלך שהוא יגזור, וזהו אם על המלך טוב יצא דבר מלכות וגזרתו מלפניו שיהיה הוא הגוזר. ב. שיהיה באופן שלא ישוב המלך להשלים עמה ויהיה ממוכן כאשם לשניהם וישטמוהו יחד שניהם. והוא שלא ישאר הדבר על פה רק שיכתב בדתי פרס ומדי כי דת למדי ופרס, כי אשר נכתב בשם המלך אין להשיב עוד, וזהו ויכתב וכו' ולא יעבור. ג. שאשר יכתב לא יהיה שתמות, ועשה כן פן תשנא צדו במלכה מאת המלך, רק דברים שיובן הדבר בלבד. והוא שיכתוב אשר לא תבא ושתי עוד לפני המלך כלומר שלא תחיה, והוא נועם מליצה שלא יהיה לה מה שיש לאשר קצף עליו המלך ויראה פניו כי באור פני מלך חיים, ולא הזכיר לה תמותה מדאגה מדבר האמור:   ובאומרו הטובה ממנה שמעתי אומרים שאמר מלכותה יתן המלך למי שאין יחוסה וטובתה מאבותיה רק שכשרותה מצד עצמה. וזהו הטובה ממנה כי היותה טובה הוא ממנה מפאת עצמה, ולא מפאת אבותיה כושתי, כי על כן לא באה אל מאמר המלך ונכון הוא. או יאמר אל תצטער לומר אולי אשר תמלוך תחתיה גם כן לא תהיה גם היא טובה. כי גם שתהיה רעותה לא יבצר מהיותה טובה, וזה יהיה לה ממנה, אחרי יודעה את אשר נגזר על זאת כי ממנה תראה ותקנה חכמה תקנה בינה:

  

יט.    [ עריכה ]
"הַפַּרְתְּמִים" ר' אלעזר אמר פרתמים אלו שני לגיונותיו של מלך שאין המלך נקרא אגוסטוס (פירוש קיסר) עד שקורין אותו הם תחלה ואלו הן אמר ר' יצחק דיקומיוני ואגוסטיאני הן הן שנתנו עצה לנבוכדנצר ועלה והחריב בהמ"ק וקעקע הקב"ה את ביצתן והעמיד אחרים תחתיהם ואלו הם ר' יהודה בר' סימון בשם ר' אלעזר אמר יכולני ובר קוריאני ור' הונא אמר בני טעמיא ובני סגניא דיליה ור' יצחק אמר בני טעמיא בני עצתיא דיליה המד"א (דניאל ב, יד): "באדין דניאל התיב עטה וטעם וגו'": 

ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור (אסתר א, יט) רצה לומר שיכתוב בדתי פרס ומדי שכך נפסק לושתי המלכה וכיון שנכתב פסק זה בדתי פרס ולא בדברי הימים שלהם לא יעבור הפסק הזה כמו שלא יעברו שאר הדתות שנכתבו בדתות פרס ומדי, אשר לא תבא ושתי (שם) וגומר על זה נפסק לה הדין כך פירושי ואף על גב שאין דרך לכתוב בדתי פרס ומדי רק דבר שהוא דין ודת ודבר זה שאינו רק מעשה שהיה אין עוד לכתוב זה רק בדברי הימים כי דבר זה גם כן פסק דין שפסקו דין ועשו מעשה אף למלכה אם כן הוא דת ודין לגמרי ומה שלא אמר המלכה ושתי כמו שאמר לפני זה ותמאן המלכה ושתי וכאן אמר אשר לא תבוא ושתי פירש זה כמו שאמרנו כי היא היתה הדיוטית ואחר כך נעשה מלכה ע"י שנשאת למלך כי המלכות של בלשצר נתבטל לכך היתה הדיוטית לכך אין לומר עליה שהיתה מלכה קודם שנשאה המלך אבל היא אמרה שהיא בת מלכים ולכך מיאנה לבא לפני המלך כאלו ראוי לה יותר המלכות כאשר היא בת מלכים ולכך כתיב (שם יב) ותמאן המלכה ושתי ואח"כ אמר (שם יט) ויכתב בדתי פרס ומדי וגו' וזה מדבר שיהיה נכתב עליה שדנו אותה למיתה ולא נכתב שם מלכה כי זה גנאי למלכות ולכך אמר אשר לא תבא ושתי ולא הזכיר שם מלכות כלל ומפני שהיה ירא כי באולי יחזיר אחשורוש מזה אחר שנפסק על ושתי המיתה ותהיה ושתי נשארת במלכותה וא"כ בודאי תהיה הורגת מי שפסק לה דין מיתה ולכך אמר יצא דבר מלכות מלפניו כלומר שיהיה זה דבר המלכות ודבר זה שהוא דבר מלכות אין המלך חוזר שזה גנאי גדול למלך ולכך אמר (שם) יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בספר דתי פרס ומדי ולכך לא יעבור, ואין להקשות כי דבר זה אין ראוי ליועץ שיאמר למלך שלא יהיה חוזר מן הדברים כי למה לא יהיה בכח המלך לעשות כמו שירצה ואם ירצה לחזור יחזור ואין זה קשיא שכיון שאי אפשר לעבור יהיה מסיח דעתו מזה לגמרי ותהיה דעתו נחה ודבר זה עצה טובה למלך שיהיה נכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור ואז תנוח דעתו ולכך אמר (שם) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור וכאשר הדבר נעשה כך ואי אפשר לשנות שוב יהיה לו הנחה ולא היה לו צער ואמר ומלכותה יתן לרועתה הטובה ממנה כל אלו הדברים שלא יהיה לו עוד ושתי בלבו לכן אמר שיתן מלכותה מיד לטובה ממנה ולא יהיה המלך בלא אשה כי אם כן יהיה לו ושתי בלבו ויצטער שאין לו אשה ולכך אמר (שם) ומלכותה יתן לרעותה ואל"כ מה לו לעצה הזאת בודאי אם ירצה ישא אשה מי שירצה אלא שכל עצה הזאת שלא יצטער על ושתי שהרג ובודאי היה זאת שלא יכעס אחשורוש על בעל העצה ויהרוג אותו כך היה כוונתו אבל אמר למלך שעצתו הוא בשביל שיסלק את ושתי מלבו ולא יצטער ולכך אמר לרעותה ומה צ"ל לרעותה רק בא לומר שהיא דומה לושתי ולכך נקרא רעותה רק שהיא טובה יותר ואם לא תהיה דומה ושוה לה ביופי אז יזכור יופי של ושתי ויצטער אבל כאשר היא רעותה לא יהיה הבדל וחלוק אל המלך ולא יבא לזכור את ושתי רק יהא מסולק ממנה,