קטגוריה:דניאל ב יד
באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל.
בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל.
בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃
בֵּאדַ֣יִן בֵּ - ארמית, מילת יחס
אדַ֣יִן - תואר הפועל
צורת יסוד: b/116
מורפ': AR/D דָּנִיֵּ֗אל דָּנִיֵּ֗אל - ארמית, שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 1841
מורפ': ANp הֲתִיב֙ הֲתִיב֙ - ארמית, פועל, הפעל (הפעיל), עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 8421
מורפ': AVhp3ms עֵטָ֣א עֵטָ֣א - ארמית, שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5843
מורפ': ANcfsa וּטְעֵ֔ם וּ - ארמית, ו' החיבור
טְעֵ֔ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/2942
מורפ': AC/Ncmsa לְאַרְי֕וֹךְ לְ - ארמית, מילת יחס
אַרְי֕וֹךְ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: l/746 b
מורפ': AR/Np רַב רַב - ארמית, תואר, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 7229
מורפ': AAamsc־טַבָּחַיָּ֖א טַבָּחַיָּ֖ - ארמית, שם עצם, זכר, רבים, מיודע
א - מילית, ה' הידיעה
צורת יסוד: 2877
מורפ': ANcmpd/Td דִּ֣י דִּ֣י - ארמית, מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 1768
מורפ': ATr מַלְכָּ֑א מַלְכָּ֑ - ארמית, שם עצם, זכר, יחיד, מיודע
א - מילית, ה' הידיעה
צורת יסוד: 4430
מורפ': ANcmsd/Td דִּ֚י דִּ֚י - ארמית, מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 1768
מורפ': ATr נְפַ֣ק נְפַ֣ק - ארמית, פועל, פעל (קל), עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5312
מורפ': AVqp3ms לְקַטָּלָ֔ה לְ - ארמית, מילת יחס
קַטָּלָ֔ה - פועל, פעל (פיעל), מקור נסמך
צורת יסוד: l/6992
מורפ': AR/Vpc לְחַכִּימֵ֖י לְ - ארמית, מילית, מושא ישיר (את)
חַכִּימֵ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: l/2445
מורפ': ATo/Ncmpc בָּבֶֽל בָּבֶֽל - ארמית, שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 895
מורפ': ANp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
בֵּאדַ֣יִן מונח (משרת, דרגא 5) דָּנִיֵּ֗אל רביעי (משנה, דרגא 3)
הֲתִיב֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
עֵטָ֣א מונח (משרת, דרגא 5) וּטְעֵ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לְאַרְי֕וֹךְ זקף גדול (מלך, דרגא 2)
רַב־טַבָּחַיָּ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)
דִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) מַלְכָּ֑א אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
דִּ֚י יתיב (משנה, דרגא 3)
נְפַ֣ק מונח (משרת, דרגא 5) לְקַטָּלָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לְחַכִּימֵ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
בָּבֶֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא, דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל.
(יד) אָז דָּנִיֵּאל הֵשִׁיב עֵצָה וָטַעַם לְאַרְיוֹךְ דברי עצה שלא יהרגו אותם (העצה מפורשת בפסוק טז: שיתנו לו עוד זמן כדי שיוכל להתפלל ולבקש מה'), שַׁר הַטַּבָּחִים שר ההריגה. שאחראי על ההוצאות להורג שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יָצָא לַהֲרֹג אֶת חַכְמֵי בָבֶל.
פרשנות מסורתית:
רש"י
"התיב עטא וטעם לאריוך" - השיב עצה וטעם לאריוך שם האיש
"רב טבחיא" - שר ההורגים המחוייבים הריגהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(יד) השאלות (יד - טו) וכי אפשר שדניאל שהיה בבית המלך לא ידע מכל הנעשה עד שהודיע לו אריוך?, ולמה תחלה קורא אותו רב טבחיא ואח"כ קוראהו בשם שליטא די מלכא?, ומהו הלשון התיב עצמה וטעם, והלא היה רק שאלה לא עצה וטעם?:
-(יד)"באדין, אז דניאל השיב עצה וטעם לאריוך רב טבחים של המלך שיצא להרוג לחכמי בבל," הנה דניאל שהיה בשער המלך בודאי שמע הענין וידע מכל הנעשה ובעוד שלא רצו לנגוע בו החריש, כי למה יכניס א"ע בסכנה, אולם אחר שראה שרצו להרוג גם אותו, אם היה אומר שהוא רוצה להגיד החלום ומבקש זמן, היו שואלים לו מדוע החריש עד עתה ולא בא להגיד למלך חלומותיו בעת שנקראו כל החכמים לזה, ועתה עברה השעה שעתה לא ינתן זמן, כמ"ש להם המלך שאינו רוצה ליתן זמן מפני שיש בזה רמאות כנ"ל פסוק ח', לכן התחכם ועשה א"ע כאלו אינו יודע מאומה מכל הנעשה, ושואל מאריוך את הטעם מדוע רוצים להרוג את החכמים, וזה היה עצה עמוקה, שאחר שיודיע לו אריוך את הטעם, יאמר כי הוא יגיד הפתרון ושעד עתה לא ידע מזה דבר, וא"כ ראוי ליתן לו זמן מיוחד, כי אם רוצים להרגו צריך לשאלו תחלה אם יגיד החלום כמו ששאלו ליתר החכמים והלא הוא אומר שיוכל להגידו, וז"ש "התיב עצה וטעם לאריוך" ששאל טעם ההריגה וזה היה בעצה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דניאל ב יד"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.