ספר הרקמה/שער טז

בזכרון התעברות הפעלים והמקורים

דע כי הפעלים המתעברים מתעברים אל פעוליהם על שלשה דרכים. האחד מהם שלא יתעברו אלא במלה ולא יתכן לחסרה. והשני שיהיה התעברותה פעם במלה שיביאוה על הפעול בו, ויתכן להפילה, ופעם מבלי המלה ההיא. והראיה על הפעול בנפול המלה יהיה בהתבונן (יבין מן הענין). והשלישי שיתעברו פעם במלה שיתכן להפילה ופעם במלה שלא יתכן להפילה. והמלות הנופלות על הפעולים יהיו על שני דרכים, אם מלה שיתכן להפילה, כמו אֶת והלמ"ד ואֶל אשר היא בענין הלמ"ד, ואם מלה שלא יתכן להפילה, כמו הבי"ת וכמו עַל. אך מה שהתעבר מהם במלה שיתכן להפילה ובזולת המלה ההיא, כמו אמרו "כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי יְיָ" (ש"א כב כא), "וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (ש"ב ג ל), זה במלה. ובבלתי מלה: "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מט ו), "יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם" (תהלים עח מז). ואמרו "וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו" (ש"א יז לה) בבלי מלה, ובמלה: "הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן" (עמוס ד ט). ונאמר "צִוַּנִי יְיָ אֱלֹהָי" (דברים ד ה), "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי" (דברים כו יד) – בלי מלה, ובמלה: "כִּי כֵן צִוָּה אֹתִי" (מ"א יג ט), "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" (דברים לג ד), "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן" (שמות טז לד). "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ" (בראשית לג ד) בלי מלה, ובמלה: "וַיְחַבֶּק לוֹ" (בראשית כט יג). ונאמר "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית לג ד) בלי מלה, ובמלה: "וַיְנַשֶּׁק לוֹ" (בראשית כט יג). ונאמר "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע" (בראשית נ יז) בלי מלה, ובמלה: "וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע" (בראשית נ יז). ונאמר "לֹא יֹאבֶה יְיָ סְלֹחַ לוֹ" (דברים כט יט), ואמרו "וְלֹא אָבָה יְיָ לִסְלֹחַ" (מ"ב כד ד). ונאמר "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ כא), "מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ" (במדבר כב יד), ואמרו "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת" (שמות י ג), "כִּי מֵאֵן יְיָ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם" (במדבר כב יג). ונאמר "לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא" (ויקרא יח כג), ואמרו "לְרִבְעָה אֹתָהּ" (ויקרא כ טז). ונאמר "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז ד), ואמרו "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ" (דברים יב כ), "וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה". ונאמר "שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי" (תהלים כח ו), ואמרו "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר" (בראשית כא יז), "וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם" (ש"א ב כה), "וַיִּשְׁמַע יְיָ אֵלַי" (דברים ט יט). זה הוא השער ועליו רוב דבריהם, ר"ל שכל פועל יגיע אל פעולו באת או בלמ"ד או באֶל, וכי הוא מגיע אליו גם כן מבלי המלות האלה. ואלה וכמותם הם הפעלים המתעברים פעם במלה שיתכן נפלה ופעם מבלי המלה ההיא. אבל הפעלים המתעברים פעם במלה שיתכן נפלה ופעם במלה לא יתכן נפלה, כמו אמרו "וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ" (יהושע כב יט), ואמרו "בַּייָ אַל תִּמְרֹדוּ" (במדבר יד ט), "וַיִּמְרָד בּוֹ" (מ"ב כד, א-ב). ונאמר "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ", <עמ' 108> (בראשית לד ט) "וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב" (דה"ב יח א), ואמרו "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דברים ז ג), "וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ" (ש"א יח כב). ונאמר "כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ" (בראשית כו כט), העקר בו 'נגענו אותך', והפילו המלה ואמרו "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ" (בראשית כו יא). ונאמר "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ" (בראשית לז ד), שעורו 'דבר אתו' או 'דבר לו', וחסרה המלה ונתחבר בכנוי ואמרו "רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי" (ש"ב כג ב), "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב ח). ונאמר "וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ" (ויקרא כד כג), "יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" (ויקרא כ ב), ואמרו "רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ" (ויקרא כד טז). ונאמר "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע" (יחזקאל יח כג), ואמרו "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח לב), "אִם חָפֵץ בָּנוּ" (במדבר יד ח). ונאמר "רִיבָה יְיָ אֶת יְרִיבַי" (תהלים לה א), "רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי" (איכה ג נח), ואמרו "רִיבוּ בְאִמְּכֶם" (הושע ב ד). ונאמר "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם" (משלי כג ו), ונאמר "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי" (משלי ט ה), ונאמר "שְׁתֵה מַיִם" (משלי ה טו), ונאמר "וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט ה). ונאמר "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ" (בראשית לז יח), ואמרו "לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו" (תהלים קה כה). ונאמר "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ" (בראשית כו יד), ונאמר "וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ" (בראשית ל א). ונאמר "שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי" (תהלים כח ו), "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר" (בראשית כא יז), "וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל" (שמות ד ח), "וַיִּשְׁמַע יְיָ אֵלַי" (דברים ט יט), ואמרו "וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם" (דה"ב ל כז). ונאמר "הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי" (תהלים ה ג), "הַקְשִׁיבָה יְיָ אֵלָי" (ירמיהו יח יט), "וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו" (ירמיהו יח יח), ואמרו "הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי" (תהלים סו יט). אבל הפעלים אשר לא יתעברו כי אם במלה ולא יתכן לחסרה, כמו אמרו "עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ" (מ"ב יח כ), "בְּטַח אֶל יְיָ" (משלי ג ה), "הַבֹּטְחִים בַּייָ" (תהלים קכה א), "יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ" (ירמיהו מח ז). ואם יאמר אומר: כבר אמרת בתחלת השער הזה כי הבי"ת מן המלות אשר יתעברו בהם הפעלים ולא יתכן לחסרה מן הפעולים כהכון חסרון אֶת והלמ"ד, ואנחנו רואים אותם שאמרו "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח לב) בבי"ת, ונאמר "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע" (יחזקאל יח כג) וחסרו הבי"ת, והרבה כזה ממה שהבאתו בשער הזה; נאמר לו כי הפעל הזה אשר טענת בו עלינו והדומה לו ממה שעברוהו אל פעולו בבי"ת ובבלתי בי"ת, יש בו שתי לשונות שונות לאנשים ושמושו משתנה בו, אחת מהנה הלשון אשר יתעבר בה בלתי בי"ת, והשנית הלשון אשר יתעבר בה בבי"ת, והאנשים אשר יעברוהו בבי"ת אינם רואים לחסרה כל עקר. והראיה על זה מה שאמר הכתוב "הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ" (ירמיהו מט ד), "הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם" (תהלים מט ז), ולא יתכן חסר בי"ת "בְּאֹצְרֹתֶיהָ" כאשר לא יתכן חסר "עַל" מאמרו "עַל חֵילָם", אלא אם תחסר ותהיה במצפון, לא שיתעבר הפעל אל פעולו בלעדיה, כמו שקרה באמרו "אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי" (ש"א ל יד), כי "פָּשַׁטְנוּ" לא התעבר אל "הַכְּרֵתִי" כי אם בעַל, אך הוא במצפון, והראיה על זה העטף אשר אחריו ב"עַל". וזה מופת פוסק על שחסרון הבי"ת איננו נכון.

אבל התעברות המקור כאשר יושם במקום הצווי ידוע, כמו אמרו "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות כ ח), "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז א) והדומה לזה. ויש שיתעברו המקורים ואם לא יהיו במקום הצווי, כמו אמרו "אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן" (ירמיהו מ א), "בְּלֶדֶת אֹתָם" (בראשית כה כו), "בִּשְׂאֵת אֹתוֹ" (שמות כז ז), "בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל יב), "לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ" (יחזקאל יז ט), "בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ" (ויקרא ו יג). אלא שהמקור הזה, ר"ל "הִמָּשַׁח", בנוי בנין הנִפְעַל.