משנה תענית ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תענית פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק רביעי ("בשלשה פרקים") · >>

פרקי מסכת תענית: א ב ג ד

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

בשלשה פרקים (בשנה) כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום, בשחרית, במוסף ובמנחה ובנעילת שערים:

  1. בתעניות
  2. ובמעמדות
  3. וביום הכיפורים.

משנה ב[עריכה]

אלו הן מעמדות, לפי שנאמר (במדבר כח, ב), "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי", וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו? התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות.

על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, של לוים, ושל ישראלים.

הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית.

משנה ג[עריכה]

(ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע, מיום שני ועד יום חמישי.

ולא היו מתענין ערב שבת, מפני כבוד השבת.

ולא באחד בשבת, כדי שלא יצאו ממנוחה וענג ליגיעה ותענית וימותו).

ביום הראשון, בראשית ויהי רקיע.

בשני, יהי רקיע ויקוו המים.

בשלישי, יקוו המים ויהי מארת.

ברביעי, יהי מארת וישרצו המים.

בחמישי, ישרצו המים ותוצא הארץ.

בששי, תוצא הארץ, ויכלו השמים.

פרשה גדולה, קורין אותה בשנים, והקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף.

ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע.

ערב שבת במנחה לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.

משנה ד[עריכה]

כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית.

קרבן מוסף, אין בו בנעילה.

קרבן עצים, אין בו במנחה, דברי רבי עקיבא.

אמר לו בן עזאי, כך היה רבי יהושע שונה, קרבן מוסף, אין בו במנחה.

קרבן עצים, אין בו בנעילה.

חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי.

משנה ה[עריכה]

זמן עצי כהנים והעם, תשעה.

באחד בניסן, בני ארח בן יהודה.

בעשרים בתמוז, בני דוד בן יהודה.

בחמשה באב, בני פרעוש בן יהודה.

בשבעה בו, בני יונדב בן רכב.

בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין.

בחמשה עשר בו, בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות.

בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה.

בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה.

באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה.

באחד בטבת לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים.

משנה ו[עריכה]

חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב.

בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.

משנכנס אב, ממעטין בשמחה.

משנה ז[עריכה]

שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסור מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה.

רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.

משנה ח[עריכה]

אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו.

כל הכלים טעונין טבילה.

ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים.

ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך.

אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה.

(משלי לא) שקר החן והבל היופי, אשה יראת יי היא תתהלל.

ואומר: תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה.

וכן הוא אומר: (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.

ביום חתונתו, זו מתן תורה.

וביום שמחת ליבו, זה בניין בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו, אמן.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה תענית ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתענייות ובמעמדות וביום הכיפורים.

(ב) ואלו הן המעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאישיי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח ב) וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו אלא שהתקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים ושל לויים ושל ישראל הגיע זמן המשמר כוהניו ולוייו עולים לירושלים וישראל שבאותו המשמר מתכנסין לעריהם וקורים במעשה בראשית.

(ג) ביום הראשון בראשית (בראשית א א) ויהי רקיע (בראשית א ו) בשני יהי רקיע וייקוו המים (בראשית א ט) בשלישי ייקוו המים ויהי מאורות (בראשית א יד) ברביעי יהי מאורות וישרצו המים (בראשית א כ) בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ (בראשית א כד) בשישי תוצא הארץ וויכלו השמיים והארץ וכל צבאם (בראשית ב א) פרשה גדולה קורים אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף במנחה נכנסין וקורין על פיהם כקורין את שמע ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת.

(ד) כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה דברי רבי עקיבה אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה חזר רבי עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי.

(ה) זמן עצי הכהנים והעם תשע באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוז בני דויד בן יהודה בחמישה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימין בחמישה עשר בו בני זתואל בן יהודה ועמהם הכהנים והלויים וכל מי שטעה שבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים.

(ו) חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמישה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה בית תור ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה (ז) שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורים מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמים.

(ח) אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים וכך הן אומרות שא נא בחור עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תיתן עיניך בנואי אלא תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת לבו (שיר השירים ג יא) ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש יהי רצון שייבנה בימינו.


פירושים[עריכה]