מלאכת שלמה על תענית ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

בשלשה פרקים וכו':    עד סוף סי' ה' ביד פ' ששי דהלכות כלי המקדש ועי' מ"ש בשמו לקמן סוף סי' ד' ומייתי לה בגמ' פ' יום הכפורים (יומא דף פ"ז) ובירושלמי פ' תפלת השחר ירושלמי את שמע מינה תלת את שמע מינה שמתענין במעמדות ושמתפללין ארבע ואין נשיאות כפים בלילה אלא ביום וישא את כפיו ואל יתפלל מצאנו תפלה בלא נשיאות כפים ולא מצאנו נשיאות כפים בלא תפילה תני זו דברי ר"מ ע"כ ובבבלי פליג עליה ר' יהודה דשחרית ומוסף יש בהן נשיאות כפים דכיון דכל יומא לא שכיחא שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה אין בהן נשיאות כפים דכיון דכל יומא שכיחא שכרות גזרינן ודכ"ע מיהא כהן שכור אסור בנשיאות כפים דאמר ריב"ל משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין. וביד רפי"ד דהלכות נשיאות כפים פסק כר' יוסי כמו שכתב רעז"ל:

נעילת שערים:    אפליגו בה בירושלמי דברכות פ' תפלת השחר אי נעילת שערי שמים והיינו עם חשכה כשכבר הוא לילה שנועלין אותם לעת ערב בגמר תפלה אי נעילת שערי היכל שבמקדש פי' שנועלין אותם אחר הדלקת הנרות והיינו עם שקיעת החמה כשחמה היא בראשי האילנות ומוכח התם שאין בין זה לזה אלא שיעור תפלה למי שמאריך בתפלתו וסוגיין דגמ' מוכח כמ"ד נעילת שערי היכל דאמרינן כיון דמצלו לה סמוך לשקיעת החמה כתפלת נעילה דמיא הר"ן ז"ל וכתב רש"י ז"ל ונוהגין היו להתפלל תפלת נעילה בכל תעניותיהם כדרך שמתפללין ביום הכפורים ע"כ ועיין בפי' הר"ן ז"ל שהכריח שבשבע אחרונות ודאי היו אומרים תפלת נעילה ושמשמע ודאי שג"כ באמצעיות וכו' ויש שלמדו שמתפללין תפלת נעילה אף בראשונות מתעניות של מעמדות וכו' ע"ש. וכתב עוד שם שיש לו הוכחה בחדושיו שאנשי מעמדות אף באותן שני ימים שלא היו מתענין היו מתפללין תפלת נעילה ע"כ: וביד פ"א דהלכות תפלה סי' ז' ובטור א"ח סי' רפ"ו וסי' תרכ"ג:

משנה ב[עריכה]

אלו הן המעמדות לפי וכו' תשמרו:    ומפרש בגמ' דהכי קאמר אלו הן המעמדות דלקמן וטעמא מאי תקון מעמדות לפי שנאמר וכו' וכתוב בבית יוסף לפי שנאמר צו וגו' וסופו תשמרו לכל ישראל צוה וא"א לכל ישראל כולן שיהיו עומדין בעזרה בשעת קרבן ע"כ: (הגהה מצאתי כתוב בפי' סכ"י ישן לה"ר יהונתן ז"ל בפ' סדר תעניות כיצד וז"ל אנשי מעמד הם ישראל שהיו עומדין בירושלם על הקרבנות כשהיו מקריבים דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וכתיב דבר אל בני ישראל וכו' תשמרו להקריב לי במועדו לישראל מצוה שיעמדו על הכהנים ויעשו אותה להתעסק בקרבנות לפיכך כשם שהכהנים היו חלוקים לכ"ד משמרות כמו כן הלוים לומר שירה כמו שמפורש בדברי הימים וכמו כן היו ישראל נחלקים כל שבט ושבט לכ"ד משמרות כנגד כהנים ולוים כלומר שאם היה בכל שבט ושבט כ"ד אלף האלף האחד עולה עם משמר יהויריב והאלף השני כנגד ידעיה וכן כולן היו מכירין הכהנים הידועה לאותה שבת כשהיה עולה משמר יהויריב עולה עמו י"ב אלף מישראל אלף מכל שבט ושבט בקביעות תדירה (דאילו תאמר ר"מ מכל שבט ושבט שהן נחלקין לכל משמר ומשמר עשרה כמו כן ר"מ מכל שבט ושבט ביריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם העוברים עליהם בעלותם לירושלם אם ירצו לעלות כולן ואם לא ירצו לעלות אין אנו חוששין להם שהרי יש באותו מעמד בירושלם עשרה ישראלים וכמו כן היו עושין מן הכהנים שקצת מהן היו עומדין בירושלם בקביעות וגם ביריחו להספיק מים ומזון לאחיהם הכהנים המפוזרין בא"י ואותן עשרה ישראלין עצמן שהיו בירושלם ויריחו היו נחלקים לז' בתי אבות ואותן שלא הגיע עדיין יומן כמו כן היו מתקבצים בבתי כנסיות כמו שהיו עושין חבריהם שהיו עומדין בא"י) ומתענין תעניות באותן שבע ומתפללים על כל ישראל וקורין במעשה בראשית בשני על מפרשי ימים מתענין מלאכת היום שבשני נתפלגו המים בג' על הולכי מדבריות דכתיב ותראה היבשה ברביעי על אסכרה שלא תפול על התינוקות שהאסכרה באה על לשון הרע כדאיתא בפ' במה מדליקין דכתיב כי יסכר פי דוברי שקר ומאור הקטן לקה ברביעי מפני לשון הרע [*) חסר כאן איזה תיבות.] התינוקות שאין כח בהן וברגע אחד יחתו בחמישי על עוברות ומניקות דכתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה וכו'. ע"כ [*) חסר כאן איזה תיבות.]:

וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו:    פי' רש"י ז"ל במהדורא תניינא האיך קרבנו וכו' חטאות ואשמות ודאי לא צריך למימר דהא בעי סמיכה וודוי ועולת יחיד נמי הא בעיא סמיכה אלא עולות צבור נמי כגון תמידין ומוספין אע"ג דלא בעי סמיכה היאך קרבין ואין ישראל עומדין על גביהן והא כתיב התיצב כה על עולותיך:

מעמד בירושלם של כהנים:    לאו דוקא כפשטה שהמעמד לא היה אלא של כל ישראל אלא לומר שבשעת הקרבן בין משמר ומעמד היו שם כהנים לוים וישראלים דמפרש בירושלמי כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראל למעמדם פי' שעומדין בעזרה עד שתמיד קרב של כהנים ולוים קרויין משמרות ע"ש ושמרתם את משמרת אהל מועד מפני שעושין מעשה עבודה ושיר אבל של ישראל קרויין מעמד לפי שאינם אלא לעמוד על הקרבן בשליחות כל ישראל בשעת הקרבנות ואח"כ נכנסין לבתי כנסיות ומתפללין בקשות ותחנונים כל היום ע"כ במהדורא שנית:

הגיע זמן המשמר כהניו ולויו עולין וכו':    כך הוגה במשנת ה"ר יהוסף ז"ל ונמחקה מלת לעלות: ירושלמי לא צורכא דא אלא אלו הן המעמדות מתכנסין בעריהם וקורין במעשה בראשית בא להתחיל מתחלת הפרשה ע"כ ומפ' בגמ' בברייתא דאנשי מעמד היו מתכנסין בבית הכנסת אלא שבר"פ בני העיר מפרש דרחוב מתפללין בו בתעניות ובמעמדות ומש"ה ס"ל לסתמא דמתני' דהתם דיש בהן קדושה ופי' שם רש"י ז"ל אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר כדרך ששנינו בבכורים כל העיירות של מעמד מתכנסין וכו' הא למדת כנוס עיירות ברחוב היתה ע"כ והוא ותוס' ז"ל כתבו שם דאית דלא גרסי התם בגמ' ובמעמדות: ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' קצ"ז:

משנה ג[עריכה]

ואנשי המעמד וכו':    בבבלי וגם בירושלמי ליתיה והתם ראש משנה ביום הראשון וכו' אבל מפי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דהוה גריס לה ומהר"ן ז"ל משמע קצת דלא היו מתענין וכו' הוא דלא גרסינן שכתב אבל באחד בשבת ובע"ש לא היו מהענין כדפי' טעמיה בגמ' ע"כ: וה"ר יהוסף ז"ל מחקו: ובמסכת סופרים מפרש טעמא שלא היו מתענין במ"ש וז"ל ויש אומרים בין השמשות ע"ש מתוספת נשמה יתירה לישראל ולאחר שבת נוטלין אותה הימנו דבר אחר מפני הנוצרים שלא יאמרו על כי אנו שמחים בראשון הם מתענין בו אבל אמרו חכמים בזמן (המועדות) [מעמדות] לא היו חוששין לאיבת גוי אלא משום דכתיב וינפש וי על נפש ע"כ וטעם זה של הנוצרים איתיה בגמרא בשם ר' יוחנן וטעם מפני שהוא שלישי ליצירה שהביא ר"ע ז"ל איתיה בשם ר"ש בר נחמני וטעם נשמה יתירה בשם ריש לקיש: ביום הראשון וכו' פ' הקורא עומד (מגילה דף כ"ב:)

בחמישי ישרצו המים וְתוׁצֵא:    בנקודת שב"א בוי"ו:

בששי ותוצא הארץ ויכלו:    גרסי' בשני ווין אע"פ שהיא כבד על הלשון:

פרשה גדולה:    אפי' פרשת בראשית קרי לה גדולה לפי שיש בו חמשה פסוקים וקטנה קורא לפרשת יהי רקיע שאין בה רק שלשה פסוקים. וס"ל לרב דבפרשת בראשית דולג דראשון קורא שלש פסוקים והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו הרי ג' ומשום דאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים ליכא משום דלא אפשר: ושמואל ס"ל פוסק הפסוק דראשון קורא ב' פסוקים וחצי והשני קורא ב' פסוקים וחצי: סימן הדלית הכתוב בפי' ר"ע ז"ל קודם לשון המתחיל בשחרית ובמוסף צריך למחוק אותו משם ולכותבו קודם לשון המתחיל יום שיש בו הלל:

ובמנחה נכנסין וכו':    פשטינן בגמ' מברייתא דבבא אחרינא היא וכדמפ' ר"ע ז"ל ופי' רש"י ז"ל דפרשה בנעילה ליכא ע"כ. וכתוב בספר כ"י פי' לה"ר יהונתן ז"ל וז"ל אבל במנחה קורין אותה על פה להקל עליהם מפני כובד התענית ואפי' ביום אחד בשבת שלא היו מתענין מקילינן בהו כדי שלא תשתנה מנחה של יום זה מזה שבתפלת נעילה של תענית שלא היו קוראים אלא בעל פה דהא במוצאי היום היו מתפללין אותה דהיינו מצאת הכוכבים ויש מי שאומר במסכת יומא דתפלת נעילה פוטרת של ערבית נמצא שכבר העריב היום כשמתפללים אותה ובמנחה של ע"ש לא היו קורין כלל מפני כבוד השבת שלא יהיו מעכבין כלל (כלל) בבית הכנסת ויתקנו נר שבת ויעשרו פירותיהם ויפרישו חלה מלחמן האפוי להם ע"כ:

משנה ד[עריכה]

כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית:    פי' דהיינו חנוכה דבשאר ימים טובים לא משכחת לה בלא קרבן מוסף תוס' ז"ל:

קרבן מוסף אין בו נעילה:    פי' יום שמקריבין בו מוסף אין בו נעילה לפי שטרודין הם במוסף ואין להם פנאי לומר נעילה תוס' ז"ל:

קרבן עצים אין בו מנחה:    משום דעד המנחה היו טרודין בקרבן העצים אבל יש בו נעילה דכל כך לא היו מאחרין עד שעת נעילה ואמר בן עזאי כך היה וכו' תוס' ז"ל. וראיתי מוגה בתלמודו של הרב בצלאל ז"ל כך היה ר' יהושע דורש קרבן מוסף וכו' חזר ר' עקיבא להיות שונה כבן עזאי וכן הוא ברש"י ז"ל ובגמ' מה הפרש בין זה לזה הללו ד"ת והללו ד"ס פירשו תוס' ז"ל מה בין זה לזה כלומר מה הפרש בין קרבן מוסף לקרבן עצים דקרבן מוסף דוחה מנחה וקרבן עצים לא דחי מנחה הללו ד"ת פי' מוסף ולהכי קא דחי מנחה דהוי מד"ת אבל קרבן עצי' דהוי מד"ס הלכך לא דחי אלא נעילה דהוי מד"ס אבל לא דחי מנחה דהוי מד"ת ע"כ ורש"י ז"ל פי' הללו ד"ת מנחה כדאמרינן בברכות יצחק אבינו תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב נעילה מד"ס ע"כ:

אין במנחה וכו' אין בנעילה:    אית דגרסי אין בו מנחה. אין בו נעילה והיא גרסת תוס' ז"ל כמו שכתבתי: ובירושלמי מתני' דר"מ דר"מ אמר מתפללין וקורין מתפללין וקורין ברם כרבנן מתפללין וקורין מתפללין והולכים להם ע"כ. ומה שפירש רבינו עובדיה ז"ל במתני' לא נודע מהיכן לוקחו ואולי מסברא דנפשיה ז"ל: והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל שנמצא בסכ"י ישן כל יום שיש בו הלל בתפלת יוצר כגון חנוכה דאין בו מוסף אבל הלל יש בו אין בו מעמד שחרית כלומר לאותו מעמד שהיה בירושלם שהיה עומד על הקרבן לא היו קורין כלל בפ' בראשית אלא היו מתפללין ק"ש ותפלת יוצר אחר ד' שעות שהיה קרב התמיד כדאמרי' ביומא הקורא ק"ש עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא י"ח לפי שאנשי משמר מקדמי' ואנשי מעמד מאחרי' ולפי שהיו צריכי' למהר ולחזור לעמוד בבית המקדש כדי שיקריבו גם אברי התמיד והקטורת והנסכים והם מתעכבים בעבור קריאת ההלל לפיכך מקילינן להו שלא יקראו במעשה בראשית בו ביום אבל שאר מעמד שבכל א"י קורים במעשה בראשית כמשפטן דהא אינהו לא טרידו בשום דבר ואין להם לעשות כי אם להתפלל ומש"ה אמרי' לעיל שאפי' במוסף היו קורין במעשה בראשית בס"ת דאותה משנה ראשונה מיירי במעמדות של כל ערי א"י. קרבן מוסף כגון ר"ח שיש בו הלל וקרבן מוסף אין מעמד במנחה וכ"ש במוסף דהשתא לאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן נמצא שאין בו מעמד כי אם בנעילה דבשחרית הלל דחי במוסף ובמנחה מוסף דחי וכך היה ר' יהושע שונה וכו' דקרבן מוסף שהוא כתוב בתורה ואינו צריך חזוק דוחה של נעילה דהא אינה תדירה ולא של מנחה דהא תדירה אבל קרבן עצים דהא אינו מן התורה עבדינן ליה חזוק שדוחה של מנחה אע"פ שהיא תדירה וחזר ר"ע להיות שונה כר' יהושע וקרבן עצים י"ל שאותם המתנדבים להביא עצים למערכה היו רגילין להביא קרבן בהמה בו ביום מרוב שמחתם במצות ולפיכך לאנשי מעמד היה להם טרדא לפיכך מקילינן לה שלא יקראו במעשה בראשית וי"ל שלא היו מקריבי' קרבן בהמה אבל לפי שכל ישראל מחבבי' את המצות ומכבדים העוסקים במצוה כדאמרי' בעלי אומניו' אינם רשאין לעמוד בפני ת"ת ומפני המביאין בכורים עומדים ה"נ כל עם ירושלם וכל הכהנים היו יוצאים לקראתם ולא היו זריזין למהר בעבודות אותו היום ולפיכך מקילינן לאנשי מעמד שלא יקראו במעשי בראשית ע"כ:

משנה ה[עריכה]

זמן עצי הכהנים:    פי' רש"י ז"ל בפ"ק דמכילתין דף י"ב וכשמגיע זמנם מביאים אותם ומדליקין אותם ע"ג המזבח אע"פ שהיו שם שאר עצים הרבה מה שאין כן בשאר מתנדבי עצים דאין מבערין אותם בזמן שיש עצים אחרים ע"כ:

בעשרה בו בני סנאה בן בנימין:    בירושלמי דפירקי' ודפ"ק דמגלה דף ט' ובבבלי ס"פ בכל מערבין ובפ"ק דמכלתין דף י"ב תניא א"ר אלעזר ב"ר צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימין פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו הוא וכתבו תוס' ז"ל ס"פ בכל מערבין דאע"ג דר"א ב"ר צדוק כהן הוה כדמוכח בפ' כל פסולי המוקדשין דה"ל בוכרא וכו' שמא אמו היתה מבנימין או חתנם היה והיה עמהם בסיעתם ע"כ ודומה לזה ג"כ בפ"ק דיבמות דף ט"ו וכתבו עוד בפ"ק דמכלתין דף י"ב אע"ג דאמרי' משחרב בית המקדש בטלת מגלת תענית והאי עובדא דר"א ב"ר צדוק היה לאחר חרבן דאי קודם החרבן אמרי' נימא בזמן שיש שלום אין שם צום האי תנא סבר דלא בטלה ע"כ והתם בגמ' מפ' דלצעורי נפשיה בעלמא הוא דעביד האי תענית וכמו שכתבתי לעיל בפ' שני סי' ו':

בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה:    גמ' תנא בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה ואהכי קרו להו בני פJת מואב שבאו מרות דר"מ ר' יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה שבא מרות המואביה:

בעשרים באלול בני עדין בן יהודה:    ת"ר בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה ופלוגתא היא במסכת חגיגה חד אמר עדינו העצני זה דוד וחד אמר זה יואב:

באחד בטבת שבו בני פרעוש שנייה:    מני מתני' לא ר"מ ולא ר' יהודה ולא ר' יוסי אי ר"מ דקאמ' בני פחת מואב הן הן בני דוד ליתני במתני' כי קאמר בעשרים בו בני פחת מואב וכו' ה"ל למיתני שבו בני דוד בן יהודה שניה כמו שאומר שבו בני פרעוש בן יהודה שניה אי ר' יהודה דקאמר בני עדין בן יהודה הם הם בני דוד בן יהודה ליתני שבו בני דוד שניה אי ר' יוסי ליתני שבו בני יואב שניה ומשני לעולם ר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי דמ"ד בני עדין היינו בני יואב לא ס"ל דבני פחת מואב היינו יואב אלא משפחה אחרת הן. והקשו תוס' ז"ל וז"ל אמאי לא מוקי אליבא דר"מ ותרי תנאי אליבא דר"מ שהרי טפי לן לאוקומי אליבא דר"מ דסתם מתני' ותרצו ז"ל דלהכי מוקי לה כר' יוסי משום דר' יוסי נימוקו עמו ומסתברא כותיה בכל מקום ואפי' מחבריו ע"כ:

באחד בטבת לא היה בו מעמד וכו':    גמ' א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי מ"ש הלל דדחי דידיה דהיינו מעמד דשחרית ומ"ש מוסף דלא דחי דידיה דקתני יום שיש בו מוסף אין בו מנחה ולא קתני אין בו מוסף א"ל רב אשי השתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כ"ש א"ל הכי קאמינא לך לא לידחי אלא דידיה. א"ל איכא ר' יוסי דקאי כותך דתניא ר' יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ואת"ק פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו נעילה ואתא ר' יוסי למימר דיש בו מעמד אע"פ שיש בו מוסף מעמד דמאי אילימא מעמד דשחרית הא ת"ק נמי ה"ק אלא מעמד דמוסף דידיה נמי לא דחי בתמיה אלא דמנחה קרבן עצים דחי פי' דר' יוסי ס"ל כר' עקיבא קודם שחזר להיות שונה כבן עזאי אלא לאו דנעילה ש"מ דידיה דחי דלאו דידיה לא דחי ש"מ. ומצאתי כתוב בשם הראב"ד ז"ל דשמנה ראשי משמרות שהתנדבו עצים פרעוש אחד מהם ואמר אני אתן פי שנים באחד מכם והביאו קודם ניסן משואות עצים ללשכה ואמרו אנשי כנסת הגדולה כמו שהתנדבו ללשכה כן יקריבו איש איש יומו למזבח וכתבו לניסן שלשים פרקים א' בניסן ב' בניסן ג' בניסן וכן כל ימי ניסן וכן עשו לאייר לכל ימי החדש וכן עשו לסיון וכן לכל שאר החדשים ונתנום בקלפי להכניס בן ארח את ידו ועלה בידו באחד בניסן ובני דוד בעשרים בתמוז וכן כולם ופרעוש הכניס ידו שני פעמים דקתני במתני' דהיינו בחמשה באב ובאחד בטבת וקבעום ימים טובים לעצמן מפני שהיו זכרון לנדבתם בראשונה וזהו פירוש הפסוק והגורלות הפלנו וגו' ע"כ וזה נ"ל שהוא מנגד למה שכתוב בספר תוספת יום טוב. אח"כ זכרתי מה שכתבתי לקמן בפ"ק דמגלה סי' ג'. וצ"ע לע"ד במ"ש בשם הר"ן ז"ל בפ"ק דמגלה סי' ג'. וכן ג"כ צ"ע לע"ד בפי' רש"י ז"ל המועתק שם ברב אלפס ז"ל בשנוי לשון בקצור ובתוספת. וכבר כתבתי שם מה שנלע"ד ע"ש. והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל שנמצא בסכ"י ישן זמן עצי הכהנים והעם ט' וכו' משפחות היו בישראל שקבועים להם ימים ידועים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה. בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות קציעות תאנים יבשים שכותשין אותן ועושים מהם עגולים וע"ש הכלי שקוצעים אותן בו ששמו מקצוע קרי להו קציעות כמו יעשהו במקצועות ומתרגמינן באיזמלון ובאלו הכלים היו גונבים את לב הרשעים שהיו מבטלין אותן מלעלות לירושלם להביא בכורים כדאמרינן בגמ' שהיו אומרים לעשות מהם עיגולי דבילה אנו מוליכין אותן במכתש שלפנינו. וכל אלו החסידים הראשונים שהיו בבית ראשון בניהם גם הם התנדבו להביא עצים והיו משתתפים גם בני זתוא בן יהודה וכן בני סלמאי שהיו עושים מהם סולמות כדי שלא יכירו האויבים שלהביא למערכה היו עושים והיו אומרים להם להביא יוני שובך הן עושים. וכל מי שטעה בשבטו ולא היה יודע עם מי ילך הולך עם בני זתוא ובשביל שלא ידחו ממקומם הוצרכו למנותם במשנה:

בא' בטבת לא היה בו מעמד כלל:    לפי שיש בו הלל משו' ר"ח ומשום חנוכה ודחי של שחרית ואיכא מוסף דדחי שלו ושל נעילה ואיכא קרבן עצים דדחי של מנחה ובגמ' פריך אמאי לא חשיב נמי בא' בניסן לא היה בו מעמד כלל דאית ביה הלל דר"ח וקרבן עצים דבני ארח ומתרץ ש"מ הלל דר"ח לאו דאורייתא אלא מנהג אבותיהם בידיהם ואין כח בהלל כזה לדחות מעמד כזה אבל הלל דחנוכה כיון דנביאים תקנוהו כדאמרי' בערבי פסחים הלל זה נביאים שביניהן תקנוהו שהיו אומרים אותו על גאולתם ועל כן יש בו כח לדחות מעמד של שחרית ויש מן הרבנים שאומרי' דהא דאמרי' דקרבן מוסף דחי מעמד של שחרית נעילה וכ"ש דידיה לא מיירי בקריאת ס"ת במעשה בראשי' דלעולם לא הניחו מלקרותם כדאמרי' לעיל בשחרית ובמוסף אלא תוספת תפלות שהיו מוסיפים בכל עת שמתפללין אבל ביום שהיה בו הלל היו מקילין אותו בתוספת חפלות שהיה בתפלת יוצר וביום שהיה בו מוסף היו מקילין בתוספת של תחנות ובקשות של מוסף ושל מנחה וכן אותן מעמדות של ירושלם וכן אותן מעמדו' של כל א"י היו קורין אפי' ביום של הלל ומוסף של מעשה בראשית אבל אותן תחנות וסליחות שהיו רגילין לומר לא היו אומרי' אותו ביום שיש בו הלל או ביום שיש בו מוסף עכ"ל ז"ל וצ"ע קצת:

משנה ו[עריכה]

חמשה דברים וכו':    וביד רפ"ה דהלכות תענית וסי' ו' ובטור או"ח סי' תקמ"ט ולע"ד צריך לדקדק מניינא למה לי. וכן נמי הא דקתני את אבותינו הוה ניחא טפי אי הוה גרסי' לאבותינו דהא אין בכולן לעצמן של אבותינו רק בבא דנגזר על אבותינו וכו' וכן נמי צריך עיון הא דתנא והדר מפרש. ועיין בספ"ק דר"ה שכתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דמדינא כולהו ד' צומות אסורין ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומפסיקין בהן מבעוד יום כט' באב דלא גרעה תקנת נביאים מגזרת נביאים בתעניות אמצעיות ואחרונות דאסורי בכל הני ועוד דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועשו ד' צומות כעין יום הכפורים לענוי ועוד האריך וכו' עד והאידנא כיון שנהגו להתענות ולא נהגו לחומרות הללו משמע דמעיקרא כך רצו להתענות בלבד אבל לא רצו לנהוג באותן חומרות וכיון דהני ברצו תלו כדאמרינן אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין הרשות בידם לנהוג לבד מה שרצו אבל מעיקר תקנה ודאי כולם אסורין ע"כ:

ובוטל התמיד:    גמרא פי' שכך קבלנו מאבותינו. ושלשה שנים וחצי קודם חרבן הבית בוטל התמיד ע"פ גזרת מלכות הרשעה:

הבקעה העיר:    בגמ' פריך בשבעה עשר הוה והכתיב בחדש הרביעי בט' לחדש ויחזק הרעב וכתיב בתריה ותבקע העיר וגומר אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בראשונה הבקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בי"ז בו. ונלע"ד דאפשר דבזה יתורץ קצת מניינא למה לי:

שרף אפוסטמוס את התורה:    גמרא הוא ג"כ ובירוש' היכן שרפה ר' אחא אמר במעברתא דלוד ורבנין אמרין במעברתא דטרלוסא:

והעמיד צלם בהיכל:    אית תנאי תני הועמד וקאי אצלמו של מנשה ובגמ' מנלן דכתי' ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ופריך וחד הוה והא כתי' על כנף שקוצים משומם דמשמע תרי ומשני אמר רבא תרי הוו ונפל חד על חבריה וחבריה ליה לידיה והנקטע לא קחשיב והיינו דכתיב שקוץ אחד ואשתכח דהוה כתיב ביה אנת צבית לאחרובי ביתא ידך אשלימת ליה. ויש שני פירושים בתוספות אי הכתיבה בצלם השלם או ביד הנקטעת ע"ש: בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ:    מפ' בגמ' וכתי' ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההיא אמר רבה ב"ב חנא א"ר יוחנן אותו היום ערב ט' באב היה א"ל הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות:

חרב הבית בראשונה:    כדמפרש בגמ' כתוב א' אומר בז' וכתוב א' אומר בעשור ותניא אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו גוים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי ושמיני ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דא"ר יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא:

ובשניה:    דתניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב דהיינו ט' באב דרגילין להיות בו רעות:

ונלכדה ביתר:    גמרא. ומצאתי שנקד ה"ר יהוסף ז"ל בֵיתֵר וכתב ס"א בית תר ע"כ:

ונחרשה העיר:    ובירוש' טורנוסרופוס שחיק עצמות ממלכי אדום חרש את ההיכל:

משנה ז[עריכה]

משנכנס וכו':    ביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ו' ז' ובטור או"ח סי' תקנ"א וסי' תקנ"ב וברוב ספרים משנכנס אב היא תחלת המשנה הזאת. וכן בפי' ה"ר יהונתן ז"ל ופי' ממעטין כלומר אם יארע לו להשיא בנו או בתו לנשואי' בחדש אב ימעט בשמחת החופה וכ"ש בשמחת מריעות שהיא רשות ע"כ. ובגמ' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. וכתב הר"ן ז"ל בפ' החולץ תניא קודם לזמן הזה כלומ' מר"ח ועד התענית העם ממעטין בעסקיהן מלישא וליתן מלבנות וליטע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין מ"ט משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ונישואין בלא סעודה איכא שמחה ע"כ:

שבת שחל ט' באב להיות בתוכה:    בפ' החולץ (יבמות דף מ"ג) ובירושלמי סוף פ' הבא על יבמתו וי"מ שלא אסרו רק שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אבל אם חל בשבת עצמה יום חמישי ויום ששי מותרין מפני כבוד השבת ושאר הימים אסורין מפני חומרא בעלמא וכן בגמ' בפ' בתרא דמגלה מחלקין בין חל להיות בתוכה לחל להיות בשבת כך כתוב בכל בו סי' ס"ב. וכתב הר"ן ז"ל אסור מלספר כדינו לענין אבל אחד שער ראשו ואחד כל שער שבו ובזקן כל שמעכב באכילה מותר ע"כ:

ומלכבס:    גמ' אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור עוד בגמ' אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפי' לאחריו נמי אסור ופלוגתא דתנאי היא כמו שארמוז בס"ד:

ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:    בחמישי שלפני ט' באב כגון שחל ט' באב בששי בשבת דלדידהו דהוו מקדשי על פי הראיה מיקלע אע"ג דלדידן השתא לא מיקלע. ומיהו אם חל ט' באב בחמישי פשיטא דאסור דהא בגמ' אמרי' כשחל ט' באב להיות בע"ש שאם לא כבס בחמישי מותר לכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה ואמרינן דלייט עלה אביי וכ"ש כשחל בחמישי שאסור לכבס הר"ן ז"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל ואמרו ובחמישי מותרין וכו' הוא מאמר רשב"ג שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואינה הלכה ע"כ. פי' אלא הלכה כר"מ דס"ל לאחר התעניות מותר ור' יהודה מחמיר יותר ואומר כל החדש כולו אסור:

ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין:    פ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע') ופי' ה"ר יהונתן ז"ל שני תבשילין בצים ודגים או שני מיני דגים מבושלים וצלויים אבל מבשר לא יאכל אפי' תבשיל א' ולא יין רשבג"א ישנה שאם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם לא יאכל כי אם בחמשה הי' רגיל לאכול ב' תבשילי' לא יאכל כי אם אחד אבל בשר לא אסר ר"ג:

ר' יהודה מחייב בכפיית המטה:    כמשפט כל אבל שיש לכפות כל מטות שיש לו בתוך ביתו שיהיו רגלי המטה למעלה והוא שוכב על המטה ההפוכה ע"כ. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר ותרויהו לקולא וצריכי וכו' כדאיתא בגמ' ותניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא:

לא יאכל בשר ולא ישתה יין:    מדלא קתני ואסור לרחוץ משמע דס"ל לתנא דמתני' כר' ישמעאל ב"ר יוסי דס"ל בברייתא דמותר לרחוץ ערב ט' באב כל זמן שמותר לאכול וכתב הר"ן ז"ל דלא נהירא לפסוק הלכה כן דמשום שתיקותא דמתני' לא פסקינן בשום דוכתא דמאי דלא פירשו במתניתין פירשו בברייתא הלכך מכי מתחיל בסעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה אסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך כט' באב עצמו והיינו טעמו משו' דרחיצה וסיכה הנאות דלאחר שעה נינהו ונראה כרוחץ בט' באב עצמו הא בנעילת הסנדל ושאר דיני אבלות אינו אסור אלא משתחשך עכ"ל ז"ל. ובגמ' תנא אבל אוכל הוא בשר מלוח ושותה יין מגתו וכל זמן שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחת כזמן אכילת שלמים נקרא בשר טפי לא ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס דהיינו שלשה ימים:

ר' יהודה מחייב בכפיית המטה:    גמ' תניא אמרו חכמים לר' יהודה לדבריך עוברות ומניקות מה תהא עליהם א"ל אף אני לא אמרתי אלא ביכול ותניא נמי הכי מודה ר' יהודה לחכמים בשאינו יכול ומודים חכמים לר' יהודה ביכול ואיכא בינייהו שאר מטות כדתניא כשאמרו לכפות המטה לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות כולן הוא כופה ורבנן סברי מטתו לבד היא כופה ולא שאר מטות אמר רבא הלכתא כתנא דידן דקאמר ולא הודו לו חכמים כל עיקר פי' שאין צריך לכפות המטה והאידנא דחיישינן לכשפים לא עבדינן כפיית המטה ואפי' באבל. תוס' ז"ל:

משנה ח[עריכה]

אמר רשב"ג. וכו':    פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"א:)

בחמשה עשר באב:    גמ' אמר רב יהודה אמ' שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה אמ' רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל:

שבהן בני ירושלם יוצאין:    גרסי' וכן הוא בירוש' וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. אכן לשון הברייתא בגמ' ת"ר בת מלך שואלת מבת כ"ג בת כ"ג מבת סגן בת סגן מבת משוח מלחמה בת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא יתבייש מי שאין לו ע"כ. ואי וכל ישראל ר"ל אפי' גברים גירסא נכונה היא בני ירושלים ובודאי דבנות בכלל בנים אבל בנים אינם בכלל בנות. והרא"ש ז"ל נראה דגריס שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן וכו' אכן בגמ' בין במשנה בין בפסקא קתני בנות ירושלם. הכא ברישא וגם כן שם בפ' יש נוחלין דמייתי להאי רישא קתני בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן וכו':

טעונין טבילה:    גמ' א"ר אלעז' אפי' מקופלים ומונחים בקופסא וכתב הר"ן ז"ל ומן הירוש' למדנו שעל כל הכלים הטעינו חכמים טבילה באותו יום ואפי' מונחים בקופסא כדי שיוציאום לטבילה ומתוך כך ישאילום זה לזה שכך אמרו שם כל הכלים טעונין טבילה ר' ינאי ב"ר ישמעאל אומר אפי' נתונים בתיבה ופריך נתונים בתיבה ותימא טעונין טבילה ומשני מתוך שהוא מטבילן הוא משאילן ע"כ ורש"י ז"ל פי' כולם צריכין טבילה שלא לבייש את שצריכה טבילה כלומר אפי' מונחים בקופסא צריכים טבילה שמא בעלת הכלים לבשתן בימי נדותה ותתבייש לומר לשואלת לפיכך הצריכו לכל הכלים טבילה כדי שלא תתביישנה הטמאות או ימנעו מלהשאילן כך כתוב לשון רש"י ז"ל בספר כל בו סימן ס"ב:

ובנות ירושלם יוצאות וחולות:    כך הגירסא בסדר המשנה דבגמ' וגם בפסקי הרא"ש ז"ל אכן בגמ' בפסקא הגרסא בנות ישראל יוצאות וחולות וכו'. ולשון כל בו שם סי' ס"ב בנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש וכו'. אכן בתקון יששכר בכמה דוכתי בנות ישראל יוצאות בבגדי לבן וחלות בכרמים וכו': וה"ר מנחם דילינזאנו ז"ל הגיה וחוללות בשני למדין:

יוצאות וחולות:    גמ' תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם:

ומה היו אומרות:    לשון פסקא שבגמ' מיוחסות שבהן היו אומרות בחור וכו':

בחור שא נא עיניך וכו':    גמ' ת"ר יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים וכשיהיו בניך מיוחסין הכל קופצין עליהם בין זכרים בין נקבות:

מכוערות שבהן מה היו אומרות:    קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים ע"כ אבל בירוש' אומר הנאות היו אומרו' תן עיניך במשפחה:

שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל:    ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה כל זה ליתיה לא בבבלי ולא בירושלמי וכן ג"כ ברב אלפסי ז"ל ליתיה וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו וגם כתב מה אתה בורר ס"א את מי אתה וכו'. וכתוב שם בספר כל בו ויש תמהין איך היה טוב המנהג הזה בעיני החכמים שיחטפו איש את אשתו וחס ושלום דומה כאילו היו בנות הפקר ואין זה תימה כי יש לדעת שכל מי שידו מגעת להשיא בתו שם לא היה שולחה שם שאם היתה קטנה מה תועיל חטיפתו הרי אינה מקודשת בלתי דעת אביה ואם היתה נערה או בוגרת אם חושש לזה לא יניחנה לצאת ואם יתירנה לצאת יזהירנה שלא להתקדש אלא להגון לה והדבר ידוע שאינה מתקדשת אלא לדעתה אבל המנהג בשביל הבנות שאין יד אביהן משגת להשיא אותן ואולי היו יושבין עד שתלבין ראשן אם לא ע"י המנהג הזה:

וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו:    כלומר שיום הכפורים נקרא יום שמחה כמו שאמר ביום חתונתו זו מתן תורה שנתחתן הקב"ה עם ישראל ביום שעמד על הר סיני היו כמו האירוסין ויום הכפורים היו כמו הנשואין וביום שמחת לבו זה יום בנין בית המקדש שצוה בו למחרתו ואמר ועשו לי מקדש ע"כ:

סליק פירקא. וסליקא לה מסכת תעניות. בעה"י המשמח חתן וכלה נתחיל מסכת מגילה