מלאכת שלמה על תענית ג
<< · מלאכת שלמה · על תענית · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
סדר תעניות האלו האמור וכו': ה"ר שמשון ז"ל ברפ"ט דמסכת שביעית קרי ליה להאי פירקא פירקא דחסידי והכי נמי מתקרי בין הפוסקים ז"ל והטעם ידוע. ובגמ' א"ר יוחנן לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעין עליהם מיד דא"ר יוחנן נהירנא כד הוו קיימי ד' סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר. ובגמ' פריך ורמינהי רביעה ראשונה ושניה לשאול שלישית להתענות וקשיין אהדדי דממתני' מדקתני סדר תעניות ברביעה ראשונה משמע דמרביעה ראשונה מתחילין להתענות ומשנינן דברביעה ראשונה דקתני הכא במתני' בשביל רביעה ראשונה כשעברה מכל וכל כגון רביעה ראשונה שניה ושלישית דשלש זמנים של רביעה דכולה יורה קרי לה תנא הכא רביעה ראשונה:
ששינו מתריעין עליהם מיד: גמ' אמר רב נחמן דוקא נשתנו אבל יבשו לא פשיטא לא צריכא דאקון פי' לאחר שעלו בקנה נתייבשו מהו דתימא הואיל ועלו בקנה ולא נתבשלו כל צרכן ליבעי התרעה קמ"ל דאקנתא לאו מילתא היא כן פירשו תוס' ז"ל. ורש"י ז"ל פי' עוד שני פירושים והלשון השני קרוב לזה ע"ש: ובערוך נראה דגריס שֶשָנוּ שפירש שנו כמשו שמה ושערורה תרגמו תימה ושנו וביד פ' שני דהלכות תענית סי' ט"ז וסוף הפרק. וכתב הר"ן ז"ל האי מתריעין דתנן סתמא בכולה מתני' מתריעין ומתענין קאמר דמדאמרינן בפ"ק דתעניות האחרונות יתירות על הראשונות שמתריעין בהן משמע דבכל מקום שאמר סתם מתריעין מתענין ומתריעין קאמר אא"כ פירש התנא דהתרעה בלא תענית קאמר כר' עקיבא דאמר לקמן בפירקין מתריעות ולא מתענות או שהענין מוכיח בעצמו דבהתרעה בלא תענית קאמר כדתנן בפירקין על אלו מתריעין בשבת שלפי שהדבר ידוע שאסור להתענות בשבת ממילא משמע דכי תנן מתריעין בלא תענית קאמר והך התרעה נמי בעננו היא ולא בשופר כדאמרינן בספ"ק במאי אילימא בשופרות שופר בשבת מי שרי אבל כל שאין הענין מוכיח בעצמו מסתמא כל היכא דתנן מתריעין מתריעין ומתענין קאמר דצמחים ששנו מתריעין עליהם לפי שאינו דבר שסובל מתון וכו' ולפיכך גוזרין תעניות בתחלה כחומר ז' תעניות אחרונות דהיינו בהתרעה וכן כשפסקו גשמים כו' ולפיכך מתענין ומתריעין עכ"ל ז"ל. ול"ג במתני' ואומרים עליהם עננו בטור א"ח סי' תקע"ה. וז"ל שם מתריעין מיד שמתענין ב' ה' ב' ונוהגין בהן כל חומר שבעה אחרונות ע"כ וכתב שם בית יוסף דנפקא ליה מדתניא בגמרא מתריעין על האילנות בפרוס הפסח וכו' ואיזהו מיד שלהן בה"ב ומשמע דכללא הוא לכל היכא דקתני מתריעין מיד דבה"ב קאמר ומשמע דה"ק רבינו יעקב בעל הטור ז"ל אין גוזרין שש תעניות בלא התרעה ואח"כ שבעה בהתרעה כמו שעושין בשלא ירדו כלל מיד אלא מתחילין להריע וממילא משמע דנוהג בהן כל חומר שבעה אחרונות והנראה שהוא דעת רבינו אבל הרמב"ם ז"ל בפ' שני במקום מתריעין כתב מתענין וזועקין נראה שהוא מפרש דמתריעין דתנן בפה הוא ולא בשופר וממילא משמע דלדידיה אין נוהגין בהן חומר תעניות אחרונות ולפיכך כתב בפ"ג שאין גוזרין תענית כגון צום כפור אלא בגלל המטר עכ"ל ז"ל. עוד כתוב שם בשם תשובת הרשב"א ז"ל דמה ששנינו מתריעין מיד לא אמרו אלא כששינו מחמת מכה אחרת בשדפון וכיוצא בו וכן פי' הראב"ד ז"ל וכן נראה ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל אבל אם אמרת שגם כשירדו גשמים ושינו זרעים לאחר מכאן מחמת עצירת גשמים שמצאת להרמב"ן ז"ל שגם על זה מתריעין ומוסיפין ברכות כמו שנתקנו בז' אחרונות אני אומר כבר הורה זקן שאין משיבין את הארי אלא שאני לא ראיתי לו כן בשום מקום עכ"ל:
משנה ב[עריכה]
{{דה מפרש|ירדו לצמחים כו'. בהלכות תענית פ' שני סי' ט"ז י"ז:
אבל לא לבורות שיחין ומערות: משכחת לה דאתיא ברזיא פי' בכח וגם בנחת ומיהו לא אתיא טובא. ובגמ' מייתי ברייתא דקתני בה נמי ירדו לבורות שיחין ומערות אבל לא לזה ולזה ומפ' בגמ' דמשכחת לה כגון דאתיא בשפיכותא פי' בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה. ובטור א"ח שם ולא הביא ברייתא זו גם ליתה לא בהרי"ף ולא בהרא"ש ז"ל:
משנה ג[עריכה]
על עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר: גמרא אמר רב יהודה אמר רב ושניהם לקללה פי' רש"י ז"ל אקרא קאי דשניהם לקללה אותה שימטיר עליה רוב גשמים שמקלקלין את התבואה ואותה שלא ימטיר עליה אין גשמים ואין תבואה גדלה וחלקה אשר לא תמטיר עליה פי' העב שהעב בלשון נקבה דכתיב והנה עב קטנה ככף איש עולה מים ע"כ:
וכל סביבותיה מתענות: כדי להשתתף בצרתם ולבקש רחמים עליהם כשם שמתענות בעיר אם יש בה דבר או מפולת כדאיתא בסמוך שאינו אלא להשתתף בצרתם שהרי אינה מכה מהלכת ומיהו אין מתריעות:
ר' עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות: כמו ימי ר"ה ואע"פ שבכל מקום סתם מתני' מתריעין מתריעין ומתענין קאמר סביבותיה ס"ל לר' עקיבא דמתריעין ולא מתענין כיון שאין הצרה שלהן והיינו דאמרינן בירושלמי וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות שכן מצינו בר"ה שמתריעין ולא מתענין פי' אם היתה הצרה עליהם הכל מודים שמתענין ומתריעין אבל מפני שאין הצרה עליהם הן דומין לר"ה ויה"כ שהם ימי בקשת רחמים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הר"ן ז"ל. ומצאתי כתוב בפי' ה"ר יהונתן ז"ל ור' עקיבא ס"ל דהתרעה בעינן היא שאומרים שש מי שענה ומשום הכי חמיר עליה התרעה שהיא תוספת תפלה מתענית לבדו ע"כ:
משנה ד[עריכה]
וכן עיר שיש בה דבר וכו': ר"פ שני דהלכות תענית וסי' ה' ובטור א"ח כולה מתני' עד סוף סי' ז' בסי' תקע"ו:
בפי' ר"ע ז"ל קודם לשון המתחיל בכל מקום צריך לכתוב שם סימן ההא ולמחוק אותה מן הלשון שלאחריו:
עיר המוציאה ת"ק: ועיר המוציאה אלף ות"ק רגלי ויצאו ממנה ט' מתים לכל חמש מאות שלשה מתים בשלש' ימים הרי זה דבר ביום א' או בארבעה ימים אין זה דבר וכתב הרמב"ם ז"ל שאין בחשבון הזה הנשים כו' ובית יוסף כתב שם בסימן תקע"ו דנראה לו שמהירושלמי למד כן דגרסינן התם בתים שאמרו בריאים ולא מרועעין ודכוותה בחורים ולא זקנים וכי היכי דממעט זקנים יש למעט קטנים וכן יש למעט נשים לפי שהן חלושות המזג ע"כ. ומשמע בגמ' דדבר לא הוי מכה מהלכת אלא היכא דשיירות מצויות מאותה העיר שהדבר בה ודוקא מח"ל לח"ל אבל מא"י לח"ל מתענין אע"פ שאין שיירות מצויות משום טעמא דאם גבירה לוקה שפחה לא כ"ש ופי' הר"ן ז"ל דוקא כשהמכה של הדבר בכל א"י אז מתענין גם בח"ל מטעמא דאמרן אבל אם היתה במקצתה השאר מתריעין ומתענין מפני שהיא מכה מהלכת אבל בח"ל ואפי' סוריא אין מתענין כלל ולא מתריעין דהא איכא גבירה דאינה לוקה ושפחה תנצל עם הנצולים ע"כ. מלות הרי זה דבר פחות מכאן אין זה דבר מחקם הה"ר יהוסף ז"ל:
משנה ה[עריכה]
מתריעין בכל מקום: וכתב הר"ן ז"ל מתריעין בכל מקום מתריעין ומתענין קאמר כמו שכתבתי למעלה וכן דעת רש"י והרמב"ן ז"ל אבל הראב"ד ז"ל שכל מקום ששנינו סתם מתריעין התרעה בלא תענית קאמר חוץ מעיר שלא ירדו בה גשמים ועיר שיש בה דבר או מפולת ששנינו בהן בפירוש מתענות ומתריעות והוא ז"ל אומר שכששנינו על אלו מתריעין בכל מקום הני נמי ההתרעה בלא תענית ואמרינן דאתיא כר' עקיבא דאמר בסביבותיה מתריעות ולא מתענות דמפני שהיא מכה מהלכת בכל מקום הוו אפי' המקומות הרחוקות כסביבותיה דמתריעות ולא מתענות לר' עקיבא אבל באותה העיר שהצרה בתוכה לעולם מתענין ומתריעין ומתני' דקתני מתריעין בכל מקום דוקא קתני דהוו כל מקום כסביבותיה אלא שקשה לדבריו מאי דתנן בתר הכי מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון ולר' עקיבא לא היה להם לגזור תענית אלא להתריע בלבד ואפשר דהני זקנים דגזרו תענית ס"ל דסביבותיה מתענות ואפ"ה לא הוי מעשה לסתור דעיקר הכונה היא ללמוד שכל מקום במכות כסביבותיה דמי דמש"ה גזרו תענית זקנים שירדו מירושלם לעריהם על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון שהיא סוף הגבול כדאמרינן בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון כצפון ומדרבנן נשמע לר' עקיבא זו היא שיטת הראב"ד ז"ל אבל הראשונה יוחר מחוורת עכ"ל הר"ן ז"ל:
על השדפון וכו': ביד ר"פ שני דהלכות תעניות. ומדבריו ז"ל אשר שם נראה דירקון נמי הוא בתבואה אכן רש"י ז"ל פי' שדפון בתבואות ירקון חולי ע"כ:
ועל הארבה: תוס' פ' מרובה (בבא קמא דף פ') ונראה שהם ז"ל היו גורסין על הארבה ועל החסיל ועל הגובאי שהקשו שם עלה דמתני' דקתני דמתריעין על הגובאי מההיא ברייתא דקתני התם לא היו מתריעין על הגובאי אלא צועקים ותרצו דהתרעה דגובאי דהכא מיירי בפה א"נ דהכא במתני' בגובאי המזיק לשדות דומיא דארבה וחסיל וגובאי דברייתא במזיק לבני אדם דומיא דצרעים ושלוח נחשים כן פי' ר"י עכ"ל ז"ל אח"כ מצאתי בהרמב"ם ז"ל שם פ' שני סי' י' שכתב ועל הגובאי בכל שהוא אבל על החגב אין מתענין עליו ולא מתריעין אלא זועקין בלבד ע"כ. וכתב שם המגיד משנה ועל הגובאי בגמ' ברייתא על הגובאי בכל שהוא ר"ש בן אלעזר אומר אף על החגב וקיימא לן כת"ק וברייתא זו היא שם בגמ' ראש הפרק ואיתה נמי בתוספתא ומ"מ אפשר בדוחק לומר שעליה כוונו תוס' ז"ל:
ועל החסיל וכו': בברייתא בגמ' מסיים בה ר' עקיבא אומר על השדפון ועל הירקון בכל שהוא ארבה וחסיל אפילו לא נראה בא"י אלא כנף אחד פי' עוף אחד של כל אותו מין מתריעין עליהם ופי' רש"י ז"ל שדפון וירקון כיון שנראה כל שהוא מתריעין ומלא תנור דמתני' להתענות קאמר א"נ מעשה היה כך ע"כ. ירושלמי למה נקרא שמו חסיל שהוא חוסל את הכל ולמה נקרא שמו גובאי דו גאבי דינא דמאריה לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית לא סוף דבר חרב של מלחמה אלא אפילו חרב של שלום שכבר עשתה רושם בימי יאשיהו ע"כ:
משנה ו[עריכה]
כמלא פי תנור: משמע מן הגמרא דגרסינן על שנראה כמלא תנור וכן עיקר וכן כתוב במגיד משנה פ' שני דהלכות תעניות סי' י"א כמלא תנור ובגמ' מפרש כמלא פי תנור ע"כ. וז"ל הגמ' עם פירושה איבעיא להו כמלא תנור תבואה או דילמא כמלא תנור פת ת"ש דקתני בברייתא כמלא פי תנור משמע דהיינו פת דאילו תבואה לא מציא קיימא על פי התנור ועדיין תיבעי לך כמלא עיגול פי תנור דהיינו שורה של לחם סביבות פי התנור או דילמא כי דרא דריפתא ואהדר ליה לפומיה דתנורא שורות שורות של לחם זו למעלה מזו עד פי התנור ע"כ. בפי' ר"ע ז"ל הלשון המתחיל לעריהם צריך להקדימו ללשון המתחיל כמלא פי התנור: וכתוב בבית יוסף שם סימן תקע"ו בשם הרב המגיד דלמלא פי תנור קרי בברייתא כל שהו לפי שהוא דבר מועט וכך צ"ל לדעת הרמב"ם והרב בעל הטור ז"ל. אכן רש"י ז"ל פי אברייתא שדפון וירקון כיון שנראה כל שהוא מתריעין ומלא תנור דמתני' להתענות אי נמי מעשה שהיה כך היה ע"כ. וכתבתיו כבר במתני' דלעיל:
ועוד גזרו תענית למחר על שאכלו זאבים וכו': כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. גרסינן בגמ' וגם בפרק ר' ישמעאל דמנחות דף ס"ט אמר עולא משום ר"ש בן יהוצדק מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר שהקיאו דרך בית הרעי מפני שנתעכל במעי הזאבים וטמאו את העצמות דלא מיעכלי ושמא שני מעשים הוו:
אלא על שנראו: גרסינן וכתוב שם בבית יוסף ומשמע דלא פליגי ת"ק ור' יוסי אלא בעובדא היכי הוה אבל לד"ה נראו אע"פ שלא אכלו מתענין וגם מתריעין דהוי בכלל חיה רעה דקתני מתני' דמתריעין עליה וכך מפורש שם בברייתא עכ"ל ז"ל:
משנה ז[עריכה]
על אלו מתריעין בשבת: כלומר הכא דוקא מתפרשת התרעה בעננו ולא בתענית דתענית בשבת ליכא ומשמע שאין מתענין עליהו אפילו בחול מדאמרינן בגמ' ועל כולן יחיד רשאי לסגף עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמין עליו ע"כ ל"פ אלא ביחיד אבל בצבור משמע דאפי' ת"ק מודה דאין מתענין וא"כ קשה דסביבותיה אמאי לא ונ"ל דכיון דכל מתריעין השנוי במשנתנו היינו שני וחמשי ושני ולא רצופין וכדתניא בברייתא איזוהי התרעה שלהן שני וחמשי ושני ולפיכך כל שאין הסכנה בת יומה ככל השנויין לעיל בפירקין במתני' דעיר שיש בה דבר שיש להם איזה מתון גוזרין תענית על הצבור ב' ה' ב' אבל עיר שהקיפוה גוים וספינה המטרפת בים וכו' אם באנו להתענות עליהם היינו צריכין להתענות תעניות רצופים לפי שסכנתם בכל יום ויום היא והצלתם צריכה שתהא נחפזת מאד ולפי שאי אפשר לגזור תענית על הצבור שאין מטריחין יותר מדאי לא ראו לגזור עליהם תענית כלל אפי' בחול אבל אמרו להתריע עליהם בבקשת רחמים בכל יום ויום ואפי' בשבת עד שיצאו מחזקת סכנה והיינו לישנא דאמרינן בגמ' ועל כולם יחיד רשאי לסגף עצמו בתענית לפי שכל המתענה על כיוצא באלו אינו מתענה בהפסק אלא ברציפה וסגוף הר"ן ז"ל. ואיתה למתני' בפ"ק דמכלתין דף י"ד וכמו שרמזתי שם. והתם פי' רש"י ז"ל גייס חיל וצרים עליהם ע"כ משמע מדבריו שגורס גייס בסמך. וביד פ' שני דהלכות שבת סי' כ"ד ובפ' שלישי סי' י"ב ובפ"א דהלכות תענית סי ו' ושם פ' שני סי' ג' ובטור א"ח סי' רפ"ח:
לעזרה אבל לא לצעקה: פי' צעקה תפלה שאין אנו בטוחין כ"כ שתועיל תפלתנו לזעוק עליהם בשבת רש"י והר"ן ז"ל. לישנא אחרינא לעזרה דקאמר ת"ק מתריעין דמשמע בקול רם א"ל ר' יוסי לעזרה שיהו מתפללין כל א' בביתו לעזרה בעלמא רש"י ז"ל. וז"ל הערוך לעזרה פי' כל אחד מהן מתפלל בפני עצמו אבל אין עושין כינופיא פי' אחר לצעקה אין אומרים עננו כל הצבור ביחד פי' אחר לעזרה מתפללין להקב"ה כדי לעוזרן ולהצילן אבל לא לצעקה אין מתפללין להקב"ה שלא להראותן צרה כמו שראו אנשי אותה ספינה פי' אחר לעזרה מתריעין שיבא להן עזרה ע"כ:
שמעון הַתִימְנִי: בנקודת חיר"ק תחת התי"ו של תימני ובנקודת שו"א תחת המ"ם דמתמנת היה כדכתיב שמשון חתן התמני מתמנת כן פי' רש"י ז"ל בפ' שני די"ט דף כ"א אבל כאן פירש הוא והר"ן ז"ל בקיצור כלשון שהעתיק רבינו עובדי' ז"ל. וכתב עוד רש"י ז"ל ספ"ק דסנהדרין שמעון התמני תלמיד היה ולא נסמך ולא בא לכלל זקנה ובגמרא בברייתא ר' חנן בן פטום תלמידו של ר' עקיבא משום ר"ע אומר אין מתריעין על הדבר כל עיקר ואפילו בחול דגזרה היא וכתב הר"ן ז"ל פשטינן בגמ' דאפי' בחול לא הודו לו שיתריעו ולא שיתענו ומיהו אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות לדידן דקיימא לן כרבנן דפליגי אדר' עקיבא ע"כ. וכן הוא בפי' הרמב"ם ז"ל וגם ביד ר"פ שני דהלכות תעניות ולפי זה נראה דמה שכתוב בפי' ר"ע ז"ל ולא הודו לו חכמים להתריע על הדבר בשבת אבל בחול מתריעין ר"ל בעיר שהדבר בה:
משנה ח[עריכה]
שלא תבוא וכו': ביד רפ"א דהלכות תענית וסי' ד' ובטור א"ח סי' תקע"ז ומצאתי בפי' לה"ר יהונתן ז"ל על כל צרה שלא תבוא על הצבור כלומר אם יסכימו הצבור להתענות חדש אחד על כל צרה שלא תבוא על הצבור ביום הראשון יתריעו בשופרות ובשש מי שענה לפי שחמור הראשון מן האחרון ע"כ:
חוץ מרוב הגשמים: גמ' מ"ט א"ר יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר הביאו את כל המעשר וגומ' מאי עד בלי די אמר רמי בר רב יוד עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. ואמר רמי בר רב יוד ובגולה פי' בבל שהיא מצולה מתריעין על רוב גשמים שלא ירדו שלא יהו בתיהם קבריהם ותניא נמי הכי וביד שם פ' שני סי' ט"ו:
חוני הַמְעֲגֵל: בנקודת שו"א תחת המ"ם של מְעַגֵל ובפת"ח תחת העי"ן ובציר"י תחת הגימ"ל וכן נקד הר"מ דילונזאנו ז"ל. ושמעתי שנקרא כן על שם אומנותו כמו היה מעגל במעגילה דבפ"ק דמועד קטן ולי נראה על שם המעשה הזה שעג עוגה וכו' אח"כ מצאתי בר"פ שתי הלחם שפי' רש"י ז"ל מעגל צירקלא כדקרינן חוני המעגל על שם עג עוגה ע"כ. וכן ג"כ פי' בספר יפה [מראה] מעגל ע"ש עג עוגה:
ועג עוגה: פירושו רשם רושם עגול כמו ואין עושין עוגיות לגפנים דברפ"ק דמסכת מועד קטן. ולשון הר"ן ז"ל עוגה גומא גדולה כמו עוגה גדולה עגולה ורש"י ז"ל בפי' מגלת רות פי' תעגנה לשון איסור כלא כמו עג עוגה לעמוד בתוכה ויש פותרין לשון עיגון ולא יתכן שא"כ היה לו לינקד הנון דגש או לכתוב שני נונין ע"כ:
אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים: ירושלמי הדא אמרה ערב פסחים היה ותני כן בעשרה (נ"א בעשרין) ביה. צמון כל עמא למיטרא ונחת לון:
התפלל ולא ירדו גשמים: א"ר יוסי ב"ר בון על שלא בא בענוה ע"כ:
התחילו גשמים מנטפין: אמרו לא באו אלו אלא להתיר נדרו של זה:
ירדו בזעף: תני שמואל כמפי הנוד: ועיין בפי' ירמיה לרבנו ה"ר משה אלשיך ז"ל סוף סימן י"ד ובספר חן טוב פ' מטות דף רנ"ה ורנ"ו:
אם נמחית אבן הטועין: סמ"ג עשין סימן ע"ד נראה דגריס אבן הטוען שפירש נקראת אבן טוען שטוענין עליה ענין האבדות ע"כ וכן הוא במציעא בגמ' ד' כ"ח. ופי' ה"ר יהונתן ז"ל שהיתה כ"כ גבוהה שכשהגמל ורוכבו עובר תחת הצור ההוא נראה בעיני העומד על הצור ההוא כאילו הוא פחות מחגב משום הכי נקטו שהוא דבר שאי אפשר אלא א"כ היה מבול על כל העולם ע"כ. בפי' ר"ע ז"ל אבן היתה בירושלם וכו' אמר המלקט כך הוא לשון רש"י ז"ל אבל לשין הרמב"ם ז"ל ברפי"ג מהלכות גזלה ואבדה חוץ לירושלם:
שלח לו שמעון בן שטח: ברכות פ' מי' שמתו דף כ' ואמרי' התם שמצינו ששנינו במשניות שמנדין על שלשה אחד המגיס דעתו כלפי מעלה לשאול כל צרכיו כגון הא דתנן הכא ואידך המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים כגון ההיא דתנן בפ"ה דעדויות שנידו לעקביא בן מהללאל מפני שנגע בכבוד שמעיה ואבטליון ואידך המזלזל בנטילת ידים כגון ההיא דתנן נמי התם ואת מי נידו את אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים אבל תנורו של עכנאי דבפ"ה דכלים הברכה שברכו לר' אליעזר לא תנן לה בהדיא במתני' ואשכחן נמי בברייתא דתודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים ושלחו לומר לו אלמא תודוס אתה ומהנה ת"ח מנכסיך גוזרנו עליך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ ואיתה נמי בירושלמי ר"פ ואלו מגלחין:
גוזרגי עליך נדוי: משום דחייב חכם לנדות על כבוד הרב וכ"ש על חלול השם טור י"ד סי' של"ד. ויש גורסין אלמלא חוני אתה צריך אתה לנדות וכן הוא בירושלמי וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכך הגיה שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה להתנדות אבל מה וכו' והשאר מחקו:
מתחטא: פי' בערוך לשון עינוג ות"י הילדים רכים טלייא מחטיין ורש"י ז"ל פי' בבכורות פ' מעשר בהמה (בכורות דף נ"ז) גבי כנף רננים נעלסה נוטריקון נושא עוּלֶה ומתחטא פי' מורידה בנחת בקנה ומתחטא לשון ירידה וחברו במסכת תענית בן המתחטא לפני אביו אלא שבפירושיו שבכתיבת יד אינו מפורש כך שמאותו עלה עד סוף אותה מסכתא אינו מכוון פי' שבדפוס עם פירושו שבכתיבת יד [*) עיין בספר מזבח כפרה.]. ומפירושו שבכתיבת יד העתיק ר"ע ז"ל שם בפירוש המשניות. ובמנחות פ' ר' ישמעאל פי' רש"י ז"ל ונתחטא ומירידו והאי חטוי דבר יוכני לשון הורדה כדתנן ביומא התחיל מחטא ויורד ע"כ וכן פירשו שם ג"כ תוס' ז"ל וכתבו שם וי"מ לשון טיול כמו בן המתחטא לפני אביו ע"כ. עוד פי' רש"י ז"ל כאן מתחטא לשון חטא כלומר הוי הולך וחוטא ע"כ.
בפי' ר"ע ז"ל מתחטא מתגעגע וכן הוא בפי הרמב"ם ז"ל. בתרגום ואשעה בחוקיך תמיד אשכחן ואגעגע באורייתך. ובגמ' בברייתא תניא אמר להן אע"פ שאין מתפללין על רוב הטובה אעפ"כ הביאו לי פר הודאה והביאו לו וסמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו רבש"ע עמך ישראל אינם יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות י"ר שיפסקו גשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות והפר הקריבו שלמים. גרסי' בירושלמי א"ר יודן גיריא פי' הוא רבי יהודה בן גרים הדין חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא נפק לטורא לגביי פעליי עד דו תמן נחת מיטרא עאל ליה למערתא מן יתיב נם ודמך ליה ועבד שקיע בשנתיה שובעין שנין עד דחרב בי מוקדשא ואתבני זמן תניינות לסוף שבעין שנין אתער משנתיה נפק ליה ממערתא וחמא עלמא מיחלף זוויי דהוו כרמין עבידא זיתין זוויי דהות זיתין עבידא זרעו שאל ליה למדינתא אמר לון מה קלא בעלמא אמרו ליה ולית את ידע מה קלא בעלמא א"ל לא אמרין ליה מאן את א"ל חוני המעגל א"ל שמענא דהוה עייל לעזרה והיא מנהרא עאל ואנהרת וקרא על גרמיה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים ע"כ. אכן בתלמוד שלנו לא משמע דהוו תרי חוני המעגל חד בסוף בית ראשון ובתחלת בית שני וחד בבית שני בימי שמעון בן שטח רק א' והוא בימי שמעון בן שטח שמספר מעשה שישן שבעים שנה בגוונא אחרינא עיין עליו: ולדעת הירושלמי צ"ע אמאי נקרא הראשון ג"כ המעגל ושמא שגם הוא עג עוגה והתפלל על הגשמים:
משנה ט[עריכה]
היו מתענין וכו': ביד פ"א דהלכות תעניות סי' י"ו. וכתב שם וכן אם היו מתענין על צרה ועברה או על גזרה ובטלה אם קודם חצות לא ישלימו ואם אחר חצות ישלימו. ומדבריו שם משמע דדוקא בתעניות צבור אמרינן לא ישלימו שאין מטריחין על הצבור אלא כפי הצורך בלבד אבל היחיד תניא לעיל בפ"ק דעל כל הצרות מתענה ומשלים כל הימים שנדר אע"פ שכבר נענה מן הצרה ההיא והיינו דקתני לה הכא בלשון רבים היו מתענין לא ישלימו והראב"ד ז"ל חלק עליו שם בהשגות קיצור מהר"ן ז"ל בפ"ק דתעניות דף רס"ז. ובטור א"ח סי' תקע"ה כתוב ואם התחילו לירד קודם חצות לא ישלימו אותו היום ע"כ. דמשמע מלשונו ז"ל דכיון שהתחילו לירד קודם חצות אע"פ שלא גמרו לירד לעומק הארץ החרבה טפח והבינונית ב' טפחים והעבודה ג' טפחים עד אחר חצות אעפ"כ מפסיקין דאי לא תימא הכי למה שינה לשון המשנה ואי אפשר לומר כוונתו ז"ל לומר שכיון שהתחילו לירד מפסיקין מיד דא"כ מאן לימא לן שיהיו נמשכין עד כדי שיעור מים הצריכין לקרקע אלא נראה שכוונתו לומר שכיון שהתחילו לירד קודם חצות אע"פ שלא השלימו לירד לעומק הקרקע כראוי לה עד אחר חצות אעפ"כ מפסיקין אע"פ שכבר עבר רובו של יום בקדושת תענית אין חשש דאיגלאי מילתא למפרע שכבר נענו לגמרי מקודם חצות ומפסיקין כדי שיאמרו הלל הגדול בכרס מלאה ואעפ"כ נראה שאם קצת יחידים ירצו להשלים תעניתם אין מוחין בידם ואומרים הלל הגדול עם שאר כל הצבור כך נלע"ד ואיתה קצת מינה בירושלמי פ' קונם:
קודם הנץ החמה לא ישלימו וכו': ר"מ ס"ל הכי בברייתא ור' יודה ס"ל כר' אליעזר וטעמא משום דחצות זמן אכילה הוא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה ור' יוסי אומר קודם ט' שעות לא ישלימו לאחר ט' שעות ישלימו שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה שנאמר הראית כי נכנע אחאב וגו' פי' רש"י ז"ל כלומר שאין לך אדם בעולם שאין תעניתו חל עליו מט' שעות ואילך אפי' בני מלכים שדרכן לאכול בט' שעות שעד שלש שעות הן ישנים במטותיהן ושוהין שש שעות ואוכלין וכדאמרינן בפסחים אפי' אגריפס המלך שרגיל לאכול בט' שעות ביום לא יאכל עד שתחשך ואחאב לא תלה תעניתו אלא מט' שעות ואילך ועד ט' שעות היה יכול לאכול שלא גמר בדעתו להתענות אלא שבא אליהו אותו היום שנכנס בכרם נבות היזרעאלי ואמר לו הרצחת וגם ירשת וגו' ילקקו הכלבים וגו' וכתיב ויצם שהתענה אותו היום ע"כ ובירושלמי אחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום בקדושה פי' בספר כל בו סוף סי' ס"א כלומר שהתחיל התענית שקודם חצות אין אדם מרגיש בתענית ע"כ:
ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול: וכשיורדין גשמים בלא תענית מברכין ואילו פינו אבל כשיורדין ע"י תענית כיון שצריכין לומר הלל הגדול ולברך אחריו אין צריך ליחידים לברך ואילו פינו החכם ר' דוד ב"ר ראובן והראב"ד ז"ל כתב דמשיצא חתן לקראת כלה מברכין ואילו פינו ובין הערבים אומרים הלל הגדול. ובירוש' במתני' כתוב איזהו הלל הגדול הודו לאלהי האלהים וגו'. ודומה כי הוא טעות שם שהרי שם בתלמוד פליגי אמוראי עלה איזהו הלל הגדול וכו' גם בפ' תמיד נשחט גם בתלמוד שלנו ס"פ ערבי פסחים. אבל ראיתי שהוגה האי איזהו הלל הגדול במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וזה כל לשונו וקראו הלל הגדול איזהו הלל הגדול הודו לאלהי האלהים הודו לאדני האדונים. ס"א הודו לה' כי טוב הודו לאלהי וכו'. ס"א לאלהי האלהים כל"ח ע"כ ותימה הוא בעיני. ותו שאח"כ מצאתי בתשובות הרשב"א ז"ל סימן ת"ג וז"ל שאלת עוד הלל הגדול שחייבו לומר כשירדו גשמים קודם חצות אם הוא אותו הלל הגדול דאמר רב יהודה בפסחים דהיינו מהודו לה' עד על נהרות בבל שהרי שם בתענית לא פירשו איזהו הלל הגדול. תשובה זהו ודאי אותו שאמרו שם שאל"כ היה להם לפרש כאן כמו שפירשו שם אלא שאמרו שם וכאן הלל הגדול ופירשוהו שם הוא הוא ודאי וכן כתב הראב"ד ז"ל הלל הגדול הודו וכו' עד הסוף וטעם הלל הגדול משום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר כל"ח ע"כ. ועיין במ"ש בפ' תמיד נשחט סוף סי' ז'. גם החכם הר"ר שמואל יפה ז"ל מצאתי שכתב בספר יפה מראה בפ' תמיד נשחט ששבוש הוא לשנות במשנה מן הטעם שכתבתי ע"ש: