משנה תענית ג ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ג · משנה ח | >>

[עריכה]

על כל צרה שלא תבוא ^כ על הציבור, מתריעין עליה, חוץ מרוב גשמים^כא.

מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שירדו גשמים.

אמר להם, צאו והכניסו תנורי פסחים^כב, בשביל שלא ימוקו^כג.

התפלל ולא ירדו גשמים.

מה עשה, עג עוגה ^כד ועמד בתוכה, ואמר (לפניו), רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך.

נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך.

התחילו גשמים מנטפין.

אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות.

התחילו לירד בזעף.

אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה^כו.

ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים^כז.

באו ואמרו לו, כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן.

אמר להן, צאו וראו אם נמחית ^כח אבן הטועים.

שלח לו שמעון בן שטח, אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר, (משלי כג) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.

משנה מנוקדת

[עריכה]

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר מַתְרִיעִין עָלֶיהָ,

חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים.

מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְּעַגֵּל:

הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים.

אָמַר לָהֶם:

צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ.

הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.

מֶה עָשָׂה?

עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי,

שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.

נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל,

שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ.

הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין.

אָמַר:

לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.

הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף.

אָמַר:

לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה.

יָרְדוּ כְּתִקְנָן,

עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ:

כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ,

כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן.

אָמַר לָהֶן:

צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים.

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח:

אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי;

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ?

שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ,

כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ;

וְעָלֶיךָ הַכָּתוב אוֹמֵר:

"יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי כג, כה):

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

על כל צרה - שתבוא על הציבור,

מתריעין עליהן,

חוץ מרוב הגשמים.

מעשה,

שאמרו לו, לחוני המעגל:

"התפלל שירדו גשמים".

אמר להם:

"צאו - והכניסו תנורי פסחים,

בשביל שלא ימוקו".

התפלל - ולא ירדו גשמים.

עג עוגה - ועמד בתוכה,

ואמר: "רבונו של עולם,

בניך שמו פניהם עלי,

שאני כבן בית לפניך,

נשבע אני בשמך הגדול,

שאיני זז מכאן - עד שתרחם על בניך".

התחילו הגשמים - מנטפים.

אמר: "לא כך שאלתי -

אלא - גשמי בורות, שיחין, ומערות".

ירדו בזעף.

אמר: "לא כך שאלתי -

אלא - גשמי רצון, ברכה, ונדבה".

ירדו כתקנן,

עד שעלו ישראל - מירושלים להר הבית,

מרוב הגשמים.

אמרו לו:

"כשם שהתפללת עליהן - שירדו,

כך התפלל עליהן - שילכו להן".

אמר להם:

"צאו וראו - אם נמחת אבן הטועים".

שלח לו שמעון בן שטח,

ואמר לו: "צריך אתה לינדות,

אבל מה אעשה לך,

שאתה מתחטא לפני המקום,

כבן שמתחטא לפני אביו,

והוא עושה לו רצונו,

עליך הכתוב אומר:

"ישמח אביך ואימך, ותגל יולדתך" (משלי כג כה)".

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

עג עוגה - כמו עגול.

ואבן התועים - היא אבן גדולה שהיתה בירושלים, וכל מי שהיה מוצא מציאה עולה עליה ומכריז כדי שישמעו בעליה וחזרו לו אבידתו, ולפיכך נקראת אבן התועים.

ורוצה באמרו נמחית - שכיסו המים עצם האבן.

וגמר המעשה, כי הוא התפלל והתודה על חטאתיו ומיד נסתלק המטר, והיה הדבר קשה לשמעון בן שטח כמו שתראה, והוא עניין ראייתו שהביא בזה המעשה.

ופירוש מתחטא - מגעגע:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

חוץ מרוב גשמים - לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה, אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד והן לטורח על בני אדם:

תנורי פסחים - של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום:

שלא ימוקו - בגשמים:

עג עוגה - רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה ^כה:

גשמי בורות - גשמים בשופע למלאות בורות:

אם נמחית - אם כולה מכוסה במים:

אבן טועים - אבן היתה בירושלים שכל מי שמוצא מציאה היה עומד עליה ומכריז מציאה מצאתי, ובאין בעליה ונותנין סימניה ונוטלין אותה. ואותה אבן נקראת אבן טועים. ומצאתי כתוב שהיתה גבוהה מאד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא אם כן בא מבול לעולם:

לנדות - שמנדין על כבוד הרב ^כט:

מתחטא - מתגעגע ^ל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שלא תבא. לישנא מעליא נקט. רש"י:

חוץ מרוב גשמים. לפי שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר (מלאכי ג') הביאו את כל המעשר אל בית האוצר. וגומר [מאי] עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. גמרא. ופירש הר"ן וכיון שכך מדתו של הקב"ה שכשהוא נענה לעמו ישראל משפיע להם מטובתו עד שיבלו שפתותיהם מלומר די אין מתפללין עליה:

והכניסו תנורי פסחים. שהם בחצירות רש"י:

שלא ימוקו. בטוח היה בתפלתו שירדו גשמים הרבה. הר"ן:

עג עוגה. בברייתא כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמודה פירש"י כמין בית האסורים עשה וישב ומה שכתב הר"ב רושם עגול כעין עוגה כך כתב רש"י [כג. ] לפי שע"י רשימת העגולה נעשית מה שבתוכה כעין עוגה ועיין ריש מועד קטן:

ונדבה. רצון ועין יפה. רש"י:

[עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. ירושלמי הדה אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מאסטיו היה. ע"כ. ועיין במשנה ה' פרק קמא דפסחים ומשנה ד' פ"ד דסוכה ומשנה ד' פ"ח דשקלים]:

אם נמחית אבן הטועים. פירש הר"ן שכשם שאי אפשר לאבן שתמחה כך א"א להתפלל על רוב הטובה. ע"כ. וכן הוא בברייתא א"ל כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה אעפ"כ הביאו לי פר הודאה הביאו לו כו' אמר לפניו רבש"ע כו'. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהיה ריוח בעולם מיד נשבה הרוח כו':

נידוי. פי' הר"ב שמנדין על כבוד הרב. והוא הטיח דברים ואמר לא כך שאלתי כ"כ רש"י. ובברייתא מסיים הכי. שאלו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידיך. דאליהו נשבע דלא ירדו גשמים ואתה נשבעת שירדו. ונמצא דזה או זה בא לידי שבועת שוא [ועיין מ"ש במשנה ו' פרק ה' דעדיות]:

מתחטא. פירש הר"ב מתגעגע ולשון ארמית הוא כמ"ש בערוך [ערך חט] כי הילדים רכים (בראשית ל"ג). תרגום [יונתן] ארום טלייא מחטיין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על המשנה) שלא תבא. לישנא מעליא נקיט. רש"י:

(כא) (על המשנה) חוץ כו'. לפי שאין מתפללין על רוב טובה שנאמר עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. גמרא. ופירש הר"נ וכיון שכך מדתו של הקב"ה שכשהוא נענה לעמו משפיע להם מטובו עד שיבלו כר אין מתפללין עליהם:

(כב) (על המשנה) תנורי כו'. שהם בחצירות. רש"י:

(כג) (על המשנה) שלא ימוקו. בטוח היה בתפלתו שירדו גשמים הרבה הר"נ:

(כד) (על המשנה) עוגה. כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמודה פרש"י כמין בית האסורים עשה וישב:

(כה) (על הברטנורא) רש"י. לפי שע"י רשימת העגולה נעשית מה שבתוכה כמין עוגה:

(כו) (על המשנה) ונדבה. רצון ועין יפה. רש"י:

(כז) (על המשנה) מפני הגשמים. הדא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מאסטיו היה. ירושלמי:

(כח) (על המשנה) אם נמחית. שכשם שא"א לאבן שתמחה כן א"א להתפלל על רוב הטובה. הר"נ. ובברייתא הביאו לו פר הודאה. אמר לפניו רבש"ע כו' יהר"מ שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח כר:

(כט) (על הברטנורא) שהטיח דברים ואמר לא כך כר רש"י. ובברייתא שאלו שנים שני אליהו שמפתחות גשמים בידו. לא נמצא שם שמים מתחלל על ידיך דאליהו נשבע דלא ירדו ואתה נשבעת שירדו. ונמצא דזה או זה בא לידי שבועת שוא:

(ל) (על הברטנורא) ולשון ארמית היא. כי הילדים רכים. תרגום ארום טליא מחטיין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שלא תבוא וכו': ביד רפ"א דהלכות תענית וסי' ד' ובטור א"ח סי' תקע"ז ומצאתי בפי' לה"ר יהונתן ז"ל על כל צרה שלא תבוא על הצבור כלומר אם יסכימו הצבור להתענות חדש אחד על כל צרה שלא תבוא על הצבור ביום הראשון יתריעו בשופרות ובשש מי שענה לפי שחמור הראשון מן האחרון ע"כ:

חוץ מרוב הגשמים: גמ' מ"ט א"ר יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר הביאו את כל המעשר וגומ' מאי עד בלי די אמר רמי בר רב יוד עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. ואמר רמי בר רב יוד ובגולה פי' בבל שהיא מצולה מתריעין על רוב גשמים שלא ירדו שלא יהו בתיהם קבריהם ותניא נמי הכי וביד שם פ' שני סי' ט"ו:

חוני הַמְעֲגֵל: בנקודת שו"א תחת המ"ם של מְעַגֵל ובפת"ח תחת העי"ן ובציר"י תחת הגימ"ל וכן נקד הר"מ דילונזאנו ז"ל. ושמעתי שנקרא כן על שם אומנותו כמו היה מעגל במעגילה דבפ"ק דמועד קטן ולי נראה על שם המעשה הזה שעג עוגה וכו' אח"כ מצאתי בר"פ שתי הלחם שפי' רש"י ז"ל מעגל צירקלא כדקרינן חוני המעגל על שם עג עוגה ע"כ. וכן ג"כ פי' בספר יפה [מראה] מעגל ע"ש עג עוגה:

ועג עוגה: פירושו רשם רושם עגול כמו ואין עושין עוגיות לגפנים דברפ"ק דמסכת מועד קטן. ולשון הר"ן ז"ל עוגה גומא גדולה כמו עוגה גדולה עגולה ורש"י ז"ל בפי' מגלת רות פי' תעגנה לשון איסור כלא כמו עג עוגה לעמוד בתוכה ויש פותרין לשון עיגון ולא יתכן שא"כ היה לו לינקד הנון דגש או לכתוב שני נונין ע"כ:

אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים: ירושלמי הדא אמרה ערב פסחים היה ותני כן בעשרה (נ"א בעשרין) ביה. צמון כל עמא למיטרא ונחת לון:

התפלל ולא ירדו גשמים: א"ר יוסי ב"ר בון על שלא בא בענוה ע"כ:

התחילו גשמים מנטפין: אמרו לא באו אלו אלא להתיר נדרו של זה:

ירדו בזעף: תני שמואל כמפי הנוד: ועיין בפי' ירמיה לרבנו ה"ר משה אלשיך ז"ל סוף סימן י"ד ובספר חן טוב פ' מטות דף רנ"ה ורנ"ו:

אם נמחית אבן הטועין: סמ"ג עשין סימן ע"ד נראה דגריס אבן הטוען שפירש נקראת אבן טוען שטוענין עליה ענין האבדות ע"כ וכן הוא במציעא בגמ' ד' כ"ח. ופי' ה"ר יהונתן ז"ל שהיתה כ"כ גבוהה שכשהגמל ורוכבו עובר תחת הצור ההוא נראה בעיני העומד על הצור ההוא כאילו הוא פחות מחגב משום הכי נקטו שהוא דבר שאי אפשר אלא א"כ היה מבול על כל העולם ע"כ. בפי' ר"ע ז"ל אבן היתה בירושלם וכו' אמר המלקט כך הוא לשון רש"י ז"ל אבל לשין הרמב"ם ז"ל ברפי"ג מהלכות גזלה ואבדה חוץ לירושלם:

שלח לו שמעון בן שטח: ברכות פ' מי' שמתו דף כ' ואמרי' התם שמצינו ששנינו במשניות שמנדין על שלשה אחד המגיס דעתו כלפי מעלה לשאול כל צרכיו כגון הא דתנן הכא ואידך המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים כגון ההיא דתנן בפ"ה דעדויות שנידו לעקביא בן מהללאל מפני שנגע בכבוד שמעיה ואבטליון ואידך המזלזל בנטילת ידים כגון ההיא דתנן נמי התם ואת מי נידו את אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים אבל תנורו של עכנאי דבפ"ה דכלים הברכה שברכו לר' אליעזר לא תנן לה בהדיא במתני' ואשכחן נמי בברייתא דתודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים ושלחו לומר לו אלמא תודוס אתה ומהנה ת"ח מנכסיך גוזרנו עליך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ ואיתה נמי בירושלמי ר"פ ואלו מגלחין:

גוזרגי עליך נדוי: משום דחייב חכם לנדות על כבוד הרב וכ"ש על חלול השם טור י"ד סי' של"ד. ויש גורסין אלמלא חוני אתה צריך אתה לנדות וכן הוא בירושלמי וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכך הגיה שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה להתנדות אבל מה וכו' והשאר מחקו:

מתחטא: פי' בערוך לשון עינוג ות"י הילדים רכים טלייא מחטיין ורש"י ז"ל פי' בבכורות פ' מעשר בהמה (בכורות דף נ"ז) גבי כנף רננים נעלסה נוטריקון נושא עוּלֶה ומתחטא פי' מורידה בנחת בקנה ומתחטא לשון ירידה וחברו במסכת תענית בן המתחטא לפני אביו אלא שבפירושיו שבכתיבת יד אינו מפורש כך שמאותו עלה עד סוף אותה מסכתא אינו מכוון פי' שבדפוס עם פירושו שבכתיבת יד [*) עיין בספר מזבח כפרה.]. ומפירושו שבכתיבת יד העתיק ר"ע ז"ל שם בפירוש המשניות. ובמנחות פ' ר' ישמעאל פי' רש"י ז"ל ונתחטא ומירידו והאי חטוי דבר יוכני לשון הורדה כדתנן ביומא התחיל מחטא ויורד ע"כ וכן פירשו שם ג"כ תוס' ז"ל וכתבו שם וי"מ לשון טיול כמו בן המתחטא לפני אביו ע"כ. עוד פי' רש"י ז"ל כאן מתחטא לשון חטא כלומר הוי הולך וחוטא ע"כ.

בפי' ר"ע ז"ל מתחטא מתגעגע וכן הוא בפי הרמב"ם ז"ל. בתרגום ואשעה בחוקיך תמיד אשכחן ואגעגע באורייתך. ובגמ' בברייתא תניא אמר להן אע"פ שאין מתפללין על רוב הטובה אעפ"כ הביאו לי פר הודאה והביאו לו וסמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו רבש"ע עמך ישראל אינם יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות י"ר שיפסקו גשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות והפר הקריבו שלמים. גרסי' בירושלמי א"ר יודן גיריא פי' הוא רבי יהודה בן גרים הדין חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא נפק לטורא לגביי פעליי עד דו תמן נחת מיטרא עאל ליה למערתא מן יתיב נם ודמך ליה ועבד שקיע בשנתיה שובעין שנין עד דחרב בי מוקדשא ואתבני זמן תניינות לסוף שבעין שנין אתער משנתיה נפק ליה ממערתא וחמא עלמא מיחלף זוויי דהוו כרמין עבידא זיתין זוויי דהות זיתין עבידא זרעו שאל ליה למדינתא אמר לון מה קלא בעלמא אמרו ליה ולית את ידע מה קלא בעלמא א"ל לא אמרין ליה מאן את א"ל חוני המעגל א"ל שמענא דהוה עייל לעזרה והיא מנהרא עאל ואנהרת וקרא על גרמיה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים ע"כ. אכן בתלמוד שלנו לא משמע דהוו תרי חוני המעגל חד בסוף בית ראשון ובתחלת בית שני וחד בבית שני בימי שמעון בן שטח רק א' והוא בימי שמעון בן שטח שמספר מעשה שישן שבעים שנה בגוונא אחרינא עיין עליו: ולדעת הירושלמי צ"ע אמאי נקרא הראשון ג"כ המעגל ושמא שגם הוא עג עוגה והתפלל על הגשמים:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

לז) על כל צרה שלא תבא על הצבור בין צרת הגוף, כחולי וכדומה, או צרת הממון, כגזירת מסים וכדומה, או צרת הנשמה שגזרו ח"ו לבטל שום מצוה [תקע"ו]:

לח) מתריעין עליהן בתענית ותפלה ושופרות [כרפ"ב לעיל. ומג"א תמה למה לא נהגו כך האידנא]:

לט) חוץ מרוב גשמים שאין מתפללין על רוב טובה. ודוקא אם הם רק טורח לאדם. אבל במזיק לתבואה מתפללין על כך, יחיד וש"ץ בשומע תפלה [כמבואר בתקע"ז]. אבל בעצירת גשמים, רק יחיד מתפלל בשומע תפלה, וש"ץ כלל כלל לא [רט"ז קי"ז]:

מ) אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים שהיו של טיט ומטולטלין, ועמדו להתיבש. ואמר כך משום שקודם פסח היה:

מא) בשביל שלא ימוקו במי הגשמים:

מב) התפלל ולא ירדו גשמים נענש על שהבטיח מתחלה שתועיל תפלתו:

מג) מה עשה עג עוגה עשה גומא עגולה סביבו [ודלא כר"ב. ועי' מ"ק ד"ד]. ועשה כן להראות צערו שהוא כיושב בבית אסורין:

מד) שאני כבן בית לפניך התנצל בכך על שהבטיחם שתועיל תפלתו:

מה) התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון כרכה ונדבה בעין יפה. וכל זה היה מדרצה הקב"ה להגדיל כבודו שרצון יראיו יעשה וגם מדלא היה דורו דומה יפה:

מו) אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים אבן גבוה מאוד שבירושלים שמכריזין עליה אבידות. ור"ל כמו שהאבן אינו נמוח, כמו כן אי אפשר להתפלל על רוב טובה:

מז) שלח לו שמעון בן שטח שהיה אב ב"ד [כחגיגה פ"ב מ"ב]:

מח) אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי שאילו נשבע אדם כאליהו שלא ירדו גשמים, ואתה נשבעת שירדו, נמצא ממ"נ שם שמים מתחלל ח"ו. דאילו אליהו לכבוד שמים עשה מה שעשה, משא"כ אתה משום צורך בשר ודם עשית:

מט) שאתה מתחטא כך נקרא ילד בלשון ארמי, מחטיי. ור"ל אתה עושה א"ע כתינוק רך ששאל מאביו אף שלא כהוגן:

בועז

[עריכה]