רמב"ם על תענית ג
תענית פרק ג
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה תענית ג רמבם
מפולת - הוא שיפלו הכתלים החזקים בלי סיבה גלויה.
ואין הלכה כרבי עקיבא בכולם:
( ראו משנה א )
( ראו משנה א )
( ראו משנה א )
חיה רעה - הוא שיראו חיות רעות בישוב. והתנאי שיראו ביום, וכן אם רדפו החיות אחר שני בני אדם הרי זה משולחות ומתריעין עליהן.
ואמרו על החרב - ואפילו אין דעת בני החיל להורגם אלא להרוג אומה אחרת, ואין כוונתם אלא לעבור עליהם, הרי היא צרה ומתריעין עליה. ומהבטחות השם יתברך לישראל "וחרב לא תעבור בארצכם"(ויקרא כו, ו).
ואמר כמלא פי תנור - רוצה לומר מקום מן הקרקע שיעורו כפי התנור, וכן אמרו "כמלא תנור".
וכבר אמרו, כי כשיראו החיות המזיקות ביום בישוב, שמתריעין עליהם:
( ראו משנה ה )
רבי יוסי אומר, שאין תוקעין שופר בשבת אלא כדי שיתקבצו העם להושיע אותה מדינה, אבל לצעוק לשם ולהתענות לא.
ואין הלכה כרבי יוסי למנוע מהם הצעקה בשבת, אלא שצועקים ומתענין עליהם בשבת בלא תקיעה.
ולא כרבי שמעון התימני שאומר מתריעין על הדבר, אבל הדין אצלנו אין מתריעין על הדבר כל עיקר, אבל מתענין עליו בלבד, ואותן שנפל בהם הדבר הם בלבד מתענין ומתריעין כמו שקדם:
עג עוגה - כמו עגול.
ואבן התועים - היא אבן גדולה שהיתה בירושלים, וכל מי שהיה מוצא מציאה עולה עליה ומכריז כדי שישמעו בעליה וחזרו לו אבידתו, ולפיכך נקראת אבן התועים.
ורוצה באמרו נמחית - שכיסו המים עצם האבן.
וגמר המעשה, כי הוא התפלל והתודה על חטאתיו ומיד נסתלק המטר, והיה הדבר קשה לשמעון בן שטח כמו שתראה, והוא עניין ראייתו שהביא בזה המעשה.
ופירוש מתחטא - מגעגע:
הלל הגדול - הוא מ"הודו לה' כי טוב" עד "שיר המעלות".
ומה שחייבם שלא קראו הלל הגדול עד שאכלו ושתו, כי העיקר אצלנו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שביעה וכרס מלאה.
והלכה כרבי אלעזר:
משנה תענית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב