רמב"ם על תענית ד

<< · רמב"ם · על תענית · ד

תענית פרק ד

• ראו גם: נוסח המשנה תענית ד רמבם

משנה א

שיעור זו המשנה כך, בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם בכל תפילה, ויש מהם ארבעה פעמים ביום והוא יום הכיפורים ומקצת המעמדות כמו שיתבאר. כי בתעניות אין בהם תפילת מוסף, אבל במעמדות היו מתפללין תפילה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף, וזכור תמיד זה העיקר *הערה 1: .

וכל זה דעת רבי מאיר. אבל רבי יוסי אומר, נשיאות כפים בשחרית ובמוסף ובנעילה, אבל במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם.

וטעם מחלוקתם, כי העיקר אצלנו שכהן שיכור לא ישא את ידיו ויברך שנאמר "לעמוד לפני ה' לשרתו, ולברך בשמו"(דברים י, ה), וכאשר היתה אסורה העבודה בשיכור כמו שנתבאר בתורה, כמו כן אסור לשיכור לברך.

והכל מודים כי בכל הימים מלבד אלו שלשה פרקים אין נשיאות כפים במנחה לפי שהוא עת ידוע לשיכרות, ורוב בני אדם שיכורים, ונחוש שמא ישא ידיו והוא שיכור.

ועוד יתבאר לך, כי אנשי מעמד אסור להם לאכול ביום, ארבעה ימים בשבוע.

ורבי מאיר אומר, כי אלו שלשה פרקים שנסתלקה מהם חשש השיכרות ישאו הכהנים ידיהם בכל תפילה.

ורבי יוסי אומר, תפילת מנחה שמתפללין בכל יום גזרינן, שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה באלו השלושה פרקים, יעשו גם הם כן בשאר ימים שאפשר בהם השיכרות, ותפלת נעילה שאינה אלא ביום שהשיכרות בו אסור נושאין כפיהן ולא גזרינן.

והלכה כרבי יוסי.

ונתיר היום לכוהנים ביום תענית נשיאות כפים במנחה, מפני שהן מאחרין תפילת המנחה וכאילו היא תפלת נעילה:

משנה ב

כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת כוהני משמרה ולויה ואנשי אותו מעמד, והיו אנשי מעמד הם שלוחי ישראל כולם, והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפילה ולא היו מתעסקין בעסקיהם, והיה לבם ומחשבתם בקרבנות. וכשהיה מגיע זמן המעמד, כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים, היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר, ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר, והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע, שהיה המשמר שלהן בתפילה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר.

והיו קורין מעשה בראשית, לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות. וכן אמרו "אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ":

משנה ג

היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף - רוצה לומר בתפילתם היתירה שהיא מוסף שלהם, אבל במנחה היו קורין על פיהם.

ואמרו נכנסים - רוצה לומר נכנסים לבית הכנסת.

וידיעת איזו פרשה קורא אותה אחד, ואיזו פרשה קורא אותה שנים, והיאך סדר הקריאה עוד יתבאר במסכת מגילה (פרק ד הלכה א):

משנה ד

יום שיש בו הלל בלי מוסף, הם ימים של חנוכה, ולפי שהם מדברי סופרים עשו להם חיזוק ודחו המעמד מתחילת היום.

ויום שיהיה בו קרבן מוסף, ידחה מעמד ממוסף פירוש מתחילת מוסף שלהם, ומתפילה שנית חוץ מתפילת מוסף.

ואמרו במה שקדם שאנשי מעמד קורין במוסף, מורה שיש מעמד במוסף, וכבר בארנו כי עניין תפילתם היא הנוספת המיוחדת באנשי מעמד, ושאנשי מעמד היו מתפללין תפילה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף. וביום שיש בו תפילת מוסף לכל העם בכלל, תדחה הקריאה באותה תפילה היתירה ובתפילת מנחה, ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. ומזו ההלכה יתבאר לך, כי אנשי מעמד היו מתפללין תפילת נעילה בכל יום.

והלכה כבן עזאי:

משנה ה

תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה, ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ראש חודש, דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג, ועל הצבור לקרותו בדילוג, ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו, ואם היה יום ראש חודש יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד.

ועיקר קרבן העצים הזה, כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים, וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה, וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא:

משנה ו

(ראו משנה ז)

משנה ז

זה הדין הוא בשני תנאים, האחד שתהיה סעודה המפסיק בה, והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום, אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת, או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת, מותר לו לאכול בשר ולשתות יין.

ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה - רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע, כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין.

ואין הלכה כרבי יהודה.

ואמרו ובחמישי מותרין, הוא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל השבת אסור ואפילו לאחר התענית, ואין הלכה.

וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצוות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב, ועוד יתבארו הלכות אבל במקומן.

ודין תעניתו כדין תענית צום כפור, רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ומוסיפין מחול על הקדש, ועשיית מלאכה בו מגונה מאד:

משנה ח

מה שחייב להטביל הכלים כולם, מפני שהיו מתערבות זו בזו, ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים.

והנשים הנאות והיפות שבהם, היו אומרות "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, שאין אשה אלא ליופי".

והמיוחסות, כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן, היו אומרות "אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, שאין אשה אלא לבנים".

ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגיפה ממתי מדבר בשנת הארבעים, כי המות היתה הרבה בכל תשעה באב, ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החודש, ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם, ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון:

הערות

• הערה 1: ועיין ברע"ב בפרקין מ"ד ד"ה חזר רע"ק וכו'

משנה תענית, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב