משנה תענית ד ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ד · משנה ג | >>

ראו נאום דוד רוזנטל בו מראה את טעות המדפיס הראשון של המשנה בדפוס נאפולי במהדורה עם פירוש הרמב"ם המתורגם לעברית. המדפיס התבלבל ולא החליף את צורת האותיות כשבא כאן לרשום את פירוש הרמב"ם, וכך נכנס פירושו (שכאמור מקורו בערבית) למשנה:
ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע, מיום שני ועד יום חמישי. ולא היו מתענין ערב שבת, מפני כבוד השבת. ולא באחד בשבת, כדי שלא יצאו ממנוחה וענג ליגיעה ותענית וימותו.
ולכן אין זו גם משנה נפרדת אלא המשך הדברים למשנה הקודמת.

ביום הראשון, בראשית ויהי רקיע.

בשני, יהי רקיע ויקוו המים.

בשלישי, יקוו המים ויהי מארת.

ברביעי, יהי מארת וישרצו המים.

בחמישי, ישרצו המים ותוצא הארץ.

בששי, תוצא הארץ, ויכלו השמים^ט.

פרשה גדולה, קורין אותה בשנים, והקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף.

ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן ^י כקורין את שמע.

ערב שבת במנחה לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּין אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ,

מִיּוֹם שֵׁנִי וְעַד יוֹם חֲמִישִׁי.

וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין עֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת;

וְלֹא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמְּנוּחָה וָעֹנֶג לִיגִיעָה וְתַעֲנִית וְיָמוּתוּ.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּרֵאשִׁית, וִיהִי רָקִיעַ.

בַּשֵּׁנִי, יְהִי רָקִיעַ, וְיִקּווּ הַמַּיִם.

בַּשְּׁלִישִׁי, יִקָּווּ הַמַּיִם, וִיהִי מְאֹרֹת.

בָּרְבִיעִי, יְהִי מְאֹרֹת, וְיִשְׁרְצוּ הַמַּיִם.

בַּחֲמִישִׁי, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְתוֹצֵא הָאָרֶץ.

בַּשִּׁשִּׁי, תּוֹצֵא הָאָרֶץ, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם.

פָּרָשָׁה גְּדוֹלָה, קוֹרִין אוֹתָה בִּשְׁנַיִם,

וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד,

בְּשַׁחֲרִית וּבְמוּסָף;

וּבְמִנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע.

עֶרֶב שַׁבָּת בְּמִנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין,

מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ביום הראשון -

"בראשית" (בראשית א א), ו"יהי רקיע" (בראשית א ו).

בשני -

"יהי רקיע", ו"יקוו המים" (בראשית א ט).

בשלישי -

"יקוו המים", ו"יהי מאורות" (בראשית א יד).

ברביעי -

"יהי מאורות", ו"ישרצו המים" (בראשית א כ).

בחמישי -

"ישרצו המים", ו"תוצא הארץ" (בראשית א כד).

בשישי -

"תוצא הארץ", ו"ויכלו השמים והארץ, וכל צבאם" (בראשית ב א).

פרשה גדולה -

קורים אותה בשנים.

וקטנה - ביחיד.

בשחרית, ובמוסף.

במנחה - נכנסין,

וקורין על פיהם - כקורין את שמע.

ערב שבת במנחה -

לא היו נכנסין - מפני כבוד השבת.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף - רוצה לומר בתפילתם היתירה שהיא מוסף שלהם, אבל במנחה היו קורין על פיהם.

ואמרו נכנסים - רוצה לומר נכנסים לבית הכנסת.

וידיעת איזו פרשה קורא אותה אחד, ואיזו פרשה קורא אותה שנים, והיאך סדר הקריאה עוד יתבאר במסכת מגילה (פרק ד הלכה א):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ולא היו מתענין בע"ש מפני כבוד השבת - ואין צ"ל בשבת עצמה, ולא ביום א' מפני שהוא שלישי ליצירה. שבע"ש נברא אדם, ויום שלישי ליצירתו חלוש טפי דכתיב (בראשית לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. א"נ מפני שבשבת נתנה בו נשמה יתירה ולמוצאי שבת ניטלת ממנו, ואם היו מתענים ביום ראשון היו מסתכנים. ובכל יום היו אנשי מעמד מתפללין תפלת נעילה:

פרשה גדולה קורין אותה בשנים - בפרשת בראשית לאחר שקרא הראשון ג' פסוקים חוזר השני וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ומשלים פרשת בראשית, והשלישי קורא יהי רקיע ^ח. בשני ראשון קורא יהי רקיע, ושנים קוראים יקוו המים, וכן כולם:

בשחרית ובמוסף כו' - הכא מיירי בכל שאר מעמדות שהיו חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפילו ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי. אבל המעמדות שבירושלים, ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה, והשתא קרבן מוסף מעמד דמנחה דלאו דידיה דחי, מעמד דידיה לא כל שכן. בשחרית ובמוסף ובמנחה כו'. ה"ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ספר תורה וקורין פרשה גדולה בשנים וקטנה ביחיד, אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא קורין על פה:

ע"ש במנחה לא היו נכנסים - לבית הכנסת ולא היו קורין כלל, לפי שהיו טרודים לתקן צרכי שבת:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מפני כבוד השבת. עיין סוף פרק ב' בפירוש הר"ב:

ולא באחד בשבת. פי' הר"ב מפני שהוא שלישי ליצירה כו'. א"נ מפני שבשבת נתנה בו נשמה יתירה כו'. הני תרי טעמי בגמ' פליגי בהו אמוראי ובמשניות בנוסחאות דוקניות ל"ג מן ואנשי מעמד עד וימותו. וכן נראה שהיתה גירסת הר"ב. ועוד מוכיח מה שכתב ובכל יום היו אנשי מעמד מתפללין תפלת נעילה. ומאן דכר שמה דתפלה זו. אלא שהר"ב מבאר והולך מנהגם של אנשי המעמד. ועוד נ"ל שכל מה שכתב מן ולא היו כו' עד תפלת נעילה שייך הכל לסוף דבור שבסוף המשנה דלעיל והכל דבור אחד. והתחלת פי' משנה ג' הוא מן דבור פרשה גדולה כו'. ומה שכתב הר"ב ויום שלישי ליצירתו חלוש טפי. בפירש"י לא נכתב טפי. ועיין מזה במשנה ג' פרק ט' דשבת:

[ביום הראשון. של שבוע קורין בראשית. פרשה ראשונה [ופרשה] יהי רקיע לפי שאין בפ' בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל. וכן כולם. בששי תוצא הארץ ויכלו השמים לפי שבפרשה תוצא הארץ אין בה אלא ח' פסוקים לפי' אומר ויכלו. לשון רש"י. ועיין פרק ד' דמגילה משנה ד']:

פרשה גדולה וכו'. כתב הר"ב לאחר שקרא הראשון ג' פסוקים כדתנן במשנה ד' פ"ד דמגילה הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים:

במנחה נכנסים וקורין על פיהן. פרשה בנעילה ליכא. רש"י. ובודאי שכן נראה מהמשנה וז"ש הרמב"ם במשנה דלקמן ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. דמשמע דיש קריאה בנעילה. זו לאידענא מנין לו. ובחבורו לא כתב ואין קורין כו' אלא ואין מעמד כו':

[כקורין את שמע. עיין בטור אורח חיים סימן מ"ט]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל:

(ט) (על המשנה) השמים. לפי שאין בפרשת תוצא אלא ח' פסוקים לפיכך אומר ויכולו. וכ"א צריך לקרות ג"פ, כדתנן בפ"ד דמגילה הקורא בתורה לא יפחות מג"פ:

(י) (על המשנה) פיהן. פרשה בנעילה ליכא. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ואנשי המעמד וכו': בבבלי וגם בירושלמי ליתיה והתם ראש משנה ביום הראשון וכו' אבל מפי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דהוה גריס לה ומהר"ן ז"ל משמע קצת דלא היו מתענין וכו' הוא דלא גרסינן שכתב אבל באחד בשבת ובע"ש לא היו מהענין כדפי' טעמיה בגמ' ע"כ: וה"ר יהוסף ז"ל מחקו: ובמסכת סופרים מפרש טעמא שלא היו מתענין במ"ש וז"ל ויש אומרים בין השמשות ע"ש מתוספת נשמה יתירה לישראל ולאחר שבת נוטלין אותה הימנו דבר אחר מפני הנוצרים שלא יאמרו על כי אנו שמחים בראשון הם מתענין בו אבל אמרו חכמים בזמן (המועדות) [מעמדות] לא היו חוששין לאיבת גוי אלא משום דכתיב וינפש וי על נפש ע"כ וטעם זה של הנוצרים איתיה בגמרא בשם ר' יוחנן וטעם מפני שהוא שלישי ליצירה שהביא ר"ע ז"ל איתיה בשם ר"ש בר נחמני וטעם נשמה יתירה בשם ריש לקיש: ביום הראשון וכו' פ' הקורא עומד (מגילה דף כ"ב:)

בחמישי ישרצו המים וְתוׁצֵא: בנקודת שב"א בוי"ו:

בששי ותוצא הארץ ויכלו: גרסי' בשני ווין אע"פ שהיא כבד על הלשון:

פרשה גדולה: אפי' פרשת בראשית קרי לה גדולה לפי שיש בו חמשה פסוקים וקטנה קורא לפרשת יהי רקיע שאין בה רק שלשה פסוקים. וס"ל לרב דבפרשת בראשית דולג דראשון קורא שלש פסוקים והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו הרי ג' ומשום דאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים ליכא משום דלא אפשר: ושמואל ס"ל פוסק הפסוק דראשון קורא ב' פסוקים וחצי והשני קורא ב' פסוקים וחצי: סימן הדלית הכתוב בפי' ר"ע ז"ל קודם לשון המתחיל בשחרית ובמוסף צריך למחוק אותו משם ולכותבו קודם לשון המתחיל יום שיש בו הלל:

ובמנחה נכנסין וכו': פשטינן בגמ' מברייתא דבבא אחרינא היא וכדמפ' ר"ע ז"ל ופי' רש"י ז"ל דפרשה בנעילה ליכא ע"כ. וכתוב בספר כ"י פי' לה"ר יהונתן ז"ל וז"ל אבל במנחה קורין אותה על פה להקל עליהם מפני כובד התענית ואפי' ביום אחד בשבת שלא היו מתענין מקילינן בהו כדי שלא תשתנה מנחה של יום זה מזה שבתפלת נעילה של תענית שלא היו קוראים אלא בעל פה דהא במוצאי היום היו מתפללין אותה דהיינו מצאת הכוכבים ויש מי שאומר במסכת יומא דתפלת נעילה פוטרת של ערבית נמצא שכבר העריב היום כשמתפללים אותה ובמנחה של ע"ש לא היו קורין כלל מפני כבוד השבת שלא יהיו מעכבין כלל (כלל) בבית הכנסת ויתקנו נר שבת ויעשרו פירותיהם ויפרישו חלה מלחמן האפוי להם ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

יד) ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע כל יום עד הערב:

טו) ליגיעה ותענית וימותו לאו דוקא. רק ר"ל שיתחלשו מהתענית יותר מדאי, דכל שנוי ווסת מזיק לגוף [ב"ב קמ"ו א']. ולהכי במקום צער גדול, לא גזרו בה רבנן [ככתובות ד"ס ע"א]. ומצינו לשון מיתה דמשמע חולשא, כמו משמש מת בעריות [סנהדרין דנ"ה] עד שימות הגיד [שבועות די"ח], מה לי קטלה פלגא [ב"מ צ"ה א'], הן יקטלני לו איחל [איוב י"ג ט"ו]:

טז) ביום הראשון קראו בני המעמד בבהכ"נ:

יז) והקטנה ביחיד דבבראשית יש ה' פסוקים, הכהן קורא ג' פסוקים, והלוי מדלג פסוק א' לאחריו ועוד ב' פסוקים האחרים. והישראל קורא ויהי רקיע, שהוא ג' פסוקים. וביום ב', כהן קורא ויהי רקיע, ולוי וישראל פרשת יקוו המים. וכן כולן:

יח) בשחרית במוסף ר"ל בשחרית ובמוסף קורין בס"ת כלעיל. אבל במנחה וכו':

יט) כקורין את שמע ואע"ג דדברים שבכתב אין רשאין לאומרן בע"פ [כתמורה י"ד ב'] היינו להוציא אחרים יד"ח. והכא כל א' קורא [ש"ס הכא כ"ח א']:

כ) מפני כבוד השבת שיהיו מופנים לעשות צורכי שבת:

בועז

[עריכה]