תפארת ישראל על תענית ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה | סדר מועד | מסכת תענית

תפארת ישראל על מסכת תענית: א | ב | ג | ד | כל המסכת

יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח || בועז || הלכתא גבירתא

יכין לפרק רביעי[עריכה]

משנה א[עריכה]

א) כהנים נושאין את כפיהן ר"ל בג' זמנים בשנה נושאין כפיהם בג' תפלות. בשחרית, מנחה, נעילה:

ב) ארבע פעמים ביום ר"ל יש יום בג' פרקים הנ"ל שנושאין כפיהם בו ד' פעמים, דהיינו בשחרית וכו':

ג) בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים ואלו הן השלשה פרקים, בתעניות וכו':

ד) בתעניות דהיינו כשגזרו תענית על הצבור:

ה) ובמעמדות דג"כ התענו כמ"ב:

ו) וביום הכפורים דביו"כ מדהתפללו בו מוסף, נשאו כפיהם ד"פ. וקיי"ל דאין נ"כ במנחה אפילו בתעניות, אטו שאר יומי דשכיח אז שכרות ואנו אין נוהגין לשאת כפים רק במוסף ביו"ט [קכ"ח קכ"ט]:

משנה ב[עריכה]

ז) אלו הן מעמדות ר"ל מ"ט תקנו מעמדות:

ח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו והרי כל ישראל בעלים לקרבן התמיד:

ט) התקינו נביאים הראשונים דוד ושמואל [ועי' פ"ב סי' נ"ח. וסי' ס"ה]:

י) כהנים ולוים עולים לירושלם כהנים לעבודה. ולוים לשיר בביהמ"ק:

יא) וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן לעיר שדר בה ראש המעמד. ומתענין [כמ"ג], בין אותן שבירושלים או שבשאר העיירות:

יב) וקוראין בס"ת, אחר כל תפלה ותפלה שביום:

יג) במעשה בראשית לרמז שהעולם מתקיים רק בשביל עבודה:

משנה ג[עריכה]

יד) ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע כל יום עד הערב:

טו) ליגיעה ותענית וימותו לאו דוקא. רק ר"ל שיתחלשו מהתענית יותר מדאי, דכל שנוי ווסת מזיק לגוף [ב"ב קמ"ו א']. ולהכי במקום צער גדול, לא גזרו בה רבנן [ככתובות ד"ס ע"א]. ומצינו לשון מיתה דמשמע חולשא, כמו משמש מת בעריות [סנהדרין דנ"ה] עד שימות הגיד [שבועות די"ח], מה לי קטלה פלגא [ב"מ צ"ה א'], הן יקטלני לו איחל [איוב י"ג ט"ו]:

טז) ביום הראשון קראו בני המעמד בבהכ"נ:

יז) והקטנה ביחיד דבבראשית יש ה' פסוקים, הכהן קורא ג' פסוקים, והלוי מדלג פסוק א' לאחריו ועוד ב' פסוקים האחרים. והישראל קורא ויהי רקיע, שהוא ג' פסוקים. וביום ב', כהן קורא ויהי רקיע, ולוי וישראל פרשת יקוו המים. וכן כולן:

יח) בשחרית במוסף ר"ל בשחרית ובמוסף קורין בס"ת כלעיל. אבל במנחה וכו':

יט) כקורין את שמע ואע"ג דדברים שבכתב אין רשאין לאומרן בע"פ [כתמורה י"ד ב'] היינו להוציא אחרים יד"ח. והכא כל א' קורא [ש"ס הכא כ"ח א']:

כ) מפני כבוד השבת שיהיו מופנים לעשות צורכי שבת:

משנה ד[עריכה]

כא) כל יום שיש בו הלל שגומרין בו ההלל ואין בו מוסף, כחנוכה:

כב) אין בו מעמד בשחרית ר"ל אין אומרין אז בני המעמד תחינות ואין קורין במעשה בראשית. ודוקא בירושלים, מדטרודים בלא זה לסייע לכהנים לחטוב עצים ולשאוב מים לצורך הקרבנות אבל מכל מקום לא היו מתענין בשום מקום:

כג) קרבן מוסף ר"ל וביום שמקריבין בו מוסף, כגון ראש חודש:

כד) אין בו בנעילה ר"ל אפילו בנעילה שהקריבו כבר כל קרבנות היום. ומכ"ש בשאר תפלת היום. דטרידי אז טפי:

כה) קרבן עצים יו"ט היה למשפחות בישראל בימים ידועים. שכשעלו מהגולה, לא היה עצים למערכה, ונדבו הם עצים באותן הימים, ותקנו להם שבכל שנה כשיגיע יום ההוא, יביאו המשפחה ההיא עצים למזבח, ויקרבו עולה ויעשו יו"ט:

כו) קרבן מוסף אין בו במנחה וכ"ש במוסף עצמו, אבל יש בשחרית ובנעילה:

כז) קרבן עצים אין בו בנעילה וכ"ש במנחה דלא, שהקרבת קרבן עצים היה סמוך למנחה קודם תמיד שבין הערביים:

כח) חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי דמוסף דאורייתא א"צ חזוק, ודי שידחה מעמד דמנחה. משא"כ חג דקרבן עצים, רק מד"ס וצריך חזוק לדחות המעמדות במנחה ונעילה. ואע"ג דבל"ז אין קורין בתורה בנעילה כדמשמע לעיל משנה ג' דלא חשיב נעילה, עכ"פ התפללו והרבו בקשות, ובחג של קרבן עצים לא התפללו נעילה כלל. מיהו בשחרית ודאי היה אז מעמד וכדמוכח מאחד בטבת בסיפא [ועי' ברמב"ם פ"ו מכמק"ד ה"ח]:

משנה ה[עריכה]

כט) באחד בניסן בני ארח בן יהודה משפחה מיוחדת משבט יהודה:

ל) בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה ממשפחת דהמע"ה:

לא) בשבעה בו בני יונדב בן רכב משפחת יתרו:

לב) בעשרה בו בני סנאה בן בנימין משבט בנימין:

לג) וכל מי שטעה בשבטו מדבל"ז היה אז יו"ט, כשלהי מכילתן. ונ"ל דאותן שכשעלו מהגולה לא נתברר לאיזה שבט שייכים, התחברו אז כשעלו עם בני זתוא להתנדב עמם, ושוב תמיד נחשבו על משפחה זאת:

לד) ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות בבית שני גזרו האויבים שהיו מושלים על ישראל סביב ירושלים שלא להעלות בכורים להמקדש, והמשפחות הכשירות הללו הביאו הבכורים וחיפום בקציעות, שהן תאנים יבשים. וכדי להטעות השומרים ביותר, לקחו גם עלי [שטעססעל בל"א] על כתפיהם, ואמרו להשומרים שהם מוליכין הקציעות לכתשם במכתשת שיש בירושלים. וכששוב גברו ישראל קבעו למשפחות ההם יו"ט ביום המאורע:

לה) בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה משפחת יואב:

לו) באחד בטבת לא היה בו מעמד בירושלים:

לז) שהיה בו הלל שלם, מדהיה חנוכה:

לח) וקרבן מוסף עבור ר"ח:

משנה ו[עריכה]

לט) בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות כשעשו העגל:

מ) ובטל התמיד כשצרו, עלי ירושלים כשנחרבה, באותו יום לא נמצאו עוד כבשים להקריב ול"נ שר"ל בימי הורקנוס וארסתבולוס כשצרו זע"ז וכן משמע נמי מב"ק [דפ"ב ב'], מיהו אי קאי אזמן חורבן, היינו זמן חורבן ראשון שצר נבוכדנצר על ירושלים ג' שנים. אבל בית שני לא משכו ימי המצור רק מניסן עד אב וא"כ כשהובקעה העיר פשיטא שפסק הכל והתמיד עמם:

מא) והובקעה העיר נכבשה בחורבן א' וב' ביום א'. [ואע"ג דכ' בחורבן ראשון, בט' בחודש הובקעה העיר. ע"י הצרות טעו בחשבון ולא רצה המקרא לשנות ממה שחשבו הם [ירושלמי]:

מב) ושרף אפוסטמוס שר יווני:

מג) את התורה נ"ל דר"ל אותה תורה שכתב עזרא, שהיה בעזרה, כדאמרינן במסכת סופרים שממנה הגיהו שאר ספרים [ועי' מ"ק פ"ג מ"ד]. או נ"ל דר"ל ששרף כל תורה שמצא. ואפ"ה קאמר התורה לשון יחיד, שכוונת אותו רשע הי' לבטל תורה בכללה מישראל:

מד) והעמיד צלם בהיכל י"א ע"י הרשע הנ"ל, וי"א ע"י מנשה ולפ"ז צריך לגרוס והועמד צלם וכו':

מה) בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ בגזירת מרגלים:

מו) וחרב הבית בראשונה דבז' באב נכנסו אויבים להיכל כשכבשוהו אחר ג' שבועות משכבשו ירושלים בי"ז בתמוז, ואכלו וקלקלו בו ז' וח'. ובט' סמוך לערב הציתוהו והיה דולק והולך עד י' סמוך לערב:

מז) ונלכדה ביתר נ"ב שנה [וי"א ע"ג שנה] אחר החורבן נתכנסו חיל גדול מישראל בביתר, ומלך גדול מישראל מלך עליהן, ושמו בן כוכבא, וטעו בו הרבה מחכמי ישראל, וגם ר"ע נושא כליו היה [כרמב"ם פי"א ממלכים ה"ג], ואמר עליו שהוא משיח. והצליח במלחמות גדולות נגד הרומיים ג' שנים ומחצה. עד שלבסוף ע"י חטא הדור, וגם חטאו שהרג לר"א המודעי דודו [כירושלמי בפרקן], כבשוהו הרומיים ע"י האדרינוס קיסר שחיק טמיא [כירוש' הנ"ל. ובסנהדרין דצ"ג ב' לכאורה משמע שהסנהדרין הרגוהו], ונהרגו עמו במלחמה תק"פ אלפים מישראל [כמסופר בוועלטגעשיכטע מבעקקער], מלבד מיליאן ומאה אלף שנהרגו בזמן חורבן הבית [כיוזעפוס פלאביוס פרק צ"ה], והרשע הנ"ל עשה א"י למדבר שממה, מלבד ירושלים שבנה אותה קרוב למקומה הראשון וקרא שמה עלי קאפיטאליום, עלי ע"ש משפחתו, וקאפיטאליום ע"ש בית ע"ז יופיטור שבנה שם לשמי. וגזר משפט מות על כל איש ישראל שיבוא תוך העיר. עד שלבסוף הימים חזר ונתבטל שם הטומאה שכינה לה הרשע הנ"ל, וחזרה לשמה הראשון:

מח) ונחרשה העיר שאחר חורבן בית ראשון היתה א"י מדבר שממה נ"ב שנים [כיומא נ"ד א'], וירושלים עצמה נעשית שוה לאדמה כשדה חרושה:

מט) משנכנס אב ממעטין בשמחה דאז מימי המרגלים נועד החודש הזה לצרת ישראל:

משנה ז[עריכה]

נ) שבת ר"ל שבוע:

נא) אסור מלספר ומלכבס כל השבוע עד אחר התענית. ואפילו לכבס ולהניח אסור:

נב) ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כשקידשו על פי הראייה, והיה אפשר לט"ב לחול בע"ש, מותרים לספר בה' בשבת. ונוהגין השתא להחמיר בכיבוס מתחלת החודש. ומי"ז בתמוז בתספורת [תקנ"א]. מיהו מותר ללבוש הכבוסים כבר, לכבוד שבת [שם]:

נג) ערב תשעה באב לאחר חצות, ובסעודה המפסקת:

נד) לא יאכל אדם שני תבשילין ואפי' מדבר הנאכל חי [ודלא כר"ב], ואפי' היה צלי [תקנ"ב]:

נה) רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה ימעט בבשר ויין ממה שרגיל. ואנו נוהגין איסור מר"ח עד י' מנחם אחר חצות [תקנ"א]:

נו) רבי יהודה מחייב בכפיית המטה שיהפוך המטה כדי שישכב על קרקע:

נז) ולא הודו לו חכמים מיהו ראוי למעט הכרים תחתיו [תקנ"ה]:

משנה ח[עריכה]

נח) כחמשה עשר באב שכלו בו מתי מדבר בסוף מ' שנה. ובו ביטל הושע בן אלה מלך ישראל את השומרים שהושיבו מימי ירבעם, שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים. ובו הורשו לקבור הרוגי ביתר, שהיו מונחים כמה שנים בבזיון. ובו פסקו מלכרות עצים למערכה במזבח, משום שאח"כ הותש כח החמה ומשום דאז זכו לגמור מלאכת ד'. עשאוהו יו"ט, כמו שעשו חג לגמר בנין הביהמ"ק ולגמרה של תורה שהחיינו והגיענו, לזמן ההוא:

נט) וכיום הכפורים מדהוא יום כפרה לעולם. ובו ניתנו לוחות האחרונות, ומחל הקב"ה חטא העגל:

ס) שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן של משי:

סא) שאולין דאפי' העשירות שואלות:

סב) כל הכלים טעונין טבילה קודם שילבשום. ג"כ כדי שלא לבייש החשודים על הטהרות:

סג) וכן הוא אומר נ"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר"ל אע"ג דביו"כ לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו"כ הקדוש והנורא בשדוכים. ע"ז משיב וכן הוא אומר וכו', דביו"כ התכוונו להקב"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים [שיר ה' פט"ו], שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר"ל איה אומה קדושה בעולם כאומה זו. אל תתן עיניך בנוי, דאע"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב. שקר החן של שאר האומות, הבל יופי שלהם, דאפי' כשעושין מצוות, כוונתם רק להחניף לך, כמ"ש חסיד שלהן, ומקרבין נחוחין לאלדה דשמיא, אבל ומצלין לחיי מלכא ובנוהי [כר"ה ד"ד א']. וכן חסד לאומים חטאתם [כב"ב ד"י ע"ב]. אבל אשתך החלשה הקטנה, שהיא יראת ה', היא תתהלל, שעומדות היום לפניך ככלה מקושטה, ואומרת כאביה, הא קריבת נפשי קדמך [כשבת פ"ט ב'], היא היא תתהלל, שגם כתמי חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת, בעבור כי נתהפכו לזכיות: [ונ"ל דמה"ט נמי מנהג ישראל לשיר את האשמנו ביו"כ והרי קינה מבע"ל. אמנם הוא לרמז שכולם נתהפכו לזכיות, וראוי לשורר עליהם כעל זכיות] זאת אומרת שחורה אני ואעפ"כ נאוה, ואהלי קדר השחורים, בעיניך כיריעות שלמה המרוקמים זהב מופז:

סד) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה זה הקב"ה שהשלום שלו:

סה) בעטרה שעטרה לו אמו כנסת ישראל שהקב"ה קוראה אמו, משום שכח ישראל נמשל ככח אם שמבטלת גזירת בנה, אף שחלשה היא. כך אומר הקב"ה מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה וצדיק מבטלה [מ"ק דט"ז ב']:

סו) ביום חתונתו זו מתן תורה שביו"כ נתנו לוחות האחרונות הכוללים כל התורה. ותו דכשנסלח אז חטאתם הו"ל כאילו התחתנו עם הקדוש ברוך הוא כ"י מחדש:

סז) זה בנין בית המקדש שנתחנך ביום כפורים בימי שלמה [כמועד קטן דף ט' א'. ואשתמיטתיה סוגיא ערוכה זו לרבינו מהרש"א ז"ל]:

סח) שיבנה במהרה בימינו אמן מדהזכיר התנא המקדש, התפלל שיבנה במהרה בימינו אמן:

בועז לפרק ד[עריכה]

אין פירוש לפרק זה

הלכתא גבירתא כללא דפרק רביעי[עריכה]

משנה א[עריכה]

אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כביוה״כ והוא שלא נמשך נעילה עד צאת הכוכבים, דאין נשיאות כפים בלילה ואפילו אם עלה ירד, וכן במנחה לא ואפילו עלה ירד דשכיח שכרות באותה שעה וגזרו במנחה דתענית אטו מנחת שאר ימים [חוץ מבמנחת יה״כ דבעלה לא ירד ולהכי אומרים אוא״א ברכנו]. מיהא בתענית שאין בו נעילה הואיל ואז תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה ודומה לתפלת נעילה [ולא מחליף במנחת שאר ימים] יש בה נ״כ. ומנהגינו שאין נ״כ אלא ביו״ט, משא״כ בשבת וכ״ש בשאר ימים שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם ועוד שהמנהג לטבול לנ״כ וקשה עליהם לטבול אלא ביו״ט. ומהאי טעמא כשחל יו״ט בשבת דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה ג״כ אין נ״כ וביו״ט אין נזקקין לנשותיהן [ואם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית], ובא״י וכל מלכות מצרים נ״כ בכל יום ואינם טובלים ורב״י כ׳ שראוי לנהוג כן בכל מקום. וגם ביו״ט אין מנהגינו לישא בו כפים אלא בתפילת מוסף שיוצאים אז מביהכ״נ וישמח בשמחת יו״ט, וכל שחרית ומוסף שאין בו נ״כ אומר הש״ץ אלהינו וא״א, ויוה״כ נושאים בו כפים כמו ביו״ט ויש מקומות שנושאים בו כפים בנעילה ויש מקומות אפילו בשחרית.

משניות ב-ד[עריכה]

אי אפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וקרבנות הצבור הן קרבן של כל ישראל.וא״א שיהיו ישראל כולן עומדין בעזרה בשעת קרבן לפיכך תקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות והם הנקראים אנשי מעמד וחלקו אותם לכ״ד מעמדות כמנין כ״ד משמרות כהונה ולויה ועל כל מעמד ממונה הנקרא ראש המעמד, ובכל שבת ושבת מתקבצין אנשי מעמד של אותה שבת שבירושלים או סמוך לה ונכנסין למקדש עם משמר כהונה ולויה של אותה שבת, והרחוקים שבאותו מעמד כיון שהגיע מעמד שלהן מתקבצין לבית הכנסת שבמקומן, ובין אותן שמתקבצים בירושלים ובין המתקבצין בבתי כנסיות שלהן מתענין בשני שלישי ורביעי וחמישי בשבת שלהן, אבל לא בע״ש משום כבוד שבת, ולא ב אחד בשבת שלא יצא מעונג לצום, ואסור מלספר ולכבס כל שבת שלהן כדי שלא יכנסו למעמדן כשהן מנוולין ורק בחמישי מותרין לכבוד שבת. ובכל יום ויום משבת שלהן מתפללין ד׳ תפלות שחרית מנחה ונעילה ועוד מוסיפין תפלה אחת בין שחרית למנחה והיא יתירה להן ונושאין כפיהם הכהנים שבמעמד ג׳ פעמים בכל יום בשחרית ובתפלה היתירה ובנעילה, וקורץ בם״ת ג׳ אנשים ב׳ פעמים בכל יום בשחרית ובתפלה היתירה משא״כ במנחה שקראו על פה כקורין שמע, ובע״ש לא היו מתקבצין לתפלת מנחה מטרדות לשבת, וקיבוץ לתפלה ועמידתן שם לתפלה ותחנה ובקשה ולקרות בתורה נקרא מעמד, וקראו ביום א׳ בראשית ויהי רקיע. בשני יהי רקיע ויקוו, בשלישי יקוו ויהי מאורות; ברביעי יהי מאורות וישרצו. בחמישי ישרצו ותוצא הארץ, כששי תוצא הארץ ויכולו. פרשה גדולה קורץ בשנים וקטנה באחד, וב׳ הפרשיות דשחרית חחרין וקורץ בתפלה השניה בספר, ובמנחה ע״פ. בח׳ ימי חנוכה לא היה מ עמד בשחרית וביום שיש בו קרבן מוסף לא היה מ עמד רק בשחרית ונעילה. וכל יום שיש בו קרבן עצים לא היה מ עמד רק בשחרית ובתפלה שניה.

משנה ה[עריכה]

ומהו קרבן עצים זמן קבוע היה משפחות משפחות [עי׳ במשנה] לצאת ליעדים להביא עצים למערכה, ויום שקבוע להבאת עצים לבני משפחה היו מקריבין עולות נדבה הנקרא קרבן עצים, והיה להם כיו״ט שאסורים בו בהספד ובתענית ובמלאכה ודבר זה מנהג.

משניות ו-ח[עריכה]

חייבים להתענות בארבע צומות מפני הדברים רעים שאירעו בהם ואסור לפרוץ גדר, [ורק עוברות ומניקות שמצטערות הרבה אין להתענות בג׳ צומות חוץ מט׳ באב, ואפי׳ אינן מצערות אינן חייבות להתענות רק שנהגו להחמיר וקטן שיש לו דעת להתאבל מאכילין לחם ומים]. וחמשה דברים אירעו את אבותינו בי״ז בתמוז עי׳ במשנה ואע״ג דכתיב בקרא בחודש הרביעי בט׳ לחודש הבקעה העיר אין מתענין בט׳ שהובקעה העיר בחורבן הראשון, אלא בי״ז שבו הובקעה בחורבן בית שני דחמיר לן. ומשנכנס אב אין שמחין כלל וממעטין מר״ח עד התענית במשא ומתן של שמחה ובבנין של שמחה כבית חתנות לבנו או בניין דציור וכיור ובנטיעה דשמחה רק בכותלו נוטה ליפול אפילו דשמחה או למצוה מותר. ואין נושאים נשים ורק לארס ובלא סעודה מותר וזה אפילו בט׳ באב [והמנהג שלא לישא מי״ז בתמוז]: ובשבוע שחל בו ט׳ באב אסור לספר ולכבס ואפילו אינו רוצה ללבוש עתה ואפילו אין לו אלא חלוק אחד [וליטול צפרניו מותר ולכבוד השבת פשיטא דשרי וכ״ש לצורך טבילה] וכן אסור להציע המטה והשלחן ומטפחת ידים מהמכובסים קודם [ואנו נוהגים להחמיר בכל זה מתחלת ר״ח עד אחר התענית ורק לצורך מצוה כאשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים חוץ מן ט ״ב עצמו שלא תלבש אז לבנים רק חלוק בדוק יפה, ומותרת לרחץ מעט בין ירכותיה כדרכה דלאו לתענוג עבדה, ובטובלת ליל י׳ מותרת לרחוץ בעט״ב אם א״א בליל י׳ ולמוצאי ט״ב חופפת דסמוך לטבילה חפיפה, וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעץ לבנים ואסור ליתן כלים לכובסת נכרית לכבס מר״ח ואילך ונוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר״ח ורק לצורך מצוה לחוד או שבת או מילה מותר]. ובערב ט״ב בסעודה המפסקת אחר חצות אסור מדינא בבשר ויין ואפילו בשר מלוח שעברו עליו יותר מב׳ ימים ולילה אחת ובשר עופות ודגים ויין מגתו שאין לו יותר מג׳ ימים נהגו לאסור. ואסור בב׳ תבשילין ואפילו בשל מין א׳ בב׳ קרירות הוו ב׳ תבשילין, וכן ב׳ מינים בקדירה אחת אלא א״כ הוא דבר שדרכו בכך, וצלי כמבושל, ותבשיל הנעשה מדבר שנאכל כמו שהוא חי מקרי תבשיל לענין זה. מיהא סירות חיים או ח מאה וגבינה מותר אפילו כמה מינים [דין סעודה המפסקת עי׳ או״ח תקנ״ב]. ו ט״ב אסור בה׳ ענויים דיוה״כ ואסור לקרות בתנ״ך ולשנות במשנה מדרש וגמרא והלכות ואגדות ותינוקות של בית רבן בטלים וקורא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה וביש ביניהם פסוקי נחמה מדלגין ומותר ל למוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין ופירוש איכה ואיוב, ושאר דיני ט ״ב עי׳ באו״ח סי׳ תקנ״ד. ב ט״ו באב היה בזמן בהמ״ק יום שמחה כמבואר במ״ח וכן נהגו שלא ליפול על פניהם בט״ו באב עיין אורח חיים סי׳ קל״א.