משנה תענית ד רמבם
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
נוסח הרמב"ם[עריכה]
(א) בשלשה פרקים בשנה,
- הכהנים נושאים את כפיהם, ארבעה פעמים ביום,
- בשחרית, במוסף, במנחה, ובנעילת שערים - בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.
(ב) ואלו הן המעמדות -
- לפי שנאמר "צו את בני ישראל, ואמרת אליהם, את קרבני לחמי לאשי, ריח ניחוחי, תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח ב),
- וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו?
- אלא שהתקינו נביאים הראשונים, עשרים וארבעה משמרות;
- על כל משמר ומשמר - היה מעמד בירושלים, של כהנים, ושל לוים, ושל ישראל.
- הגיע זמן המשמר -
- כוהניו ולויו - עולים לירושלים;
- וישראל שבאותו המשמר - מתכנסין לעריהם, וקורים במעשה בראשית.
(ג) ביום הראשון - "בראשית" (בראשית א א), ו"יהי רקיע" (בראשית א ו);
- בשני - "יהי רקיע", ו"יקוו המים" (בראשית א ט);
- בשלישי - "יקוו המים", ו"יהי מאורות" (בראשית א יד);
- ברביעי - "יהי מאורות", ו"ישרצו המים" (בראשית א כ);
- בחמישי - "ישרצו המים", ו"תוצא הארץ" (בראשית א כד);
- בשישי - "תוצא הארץ", ו"ויכלו השמים והארץ, וכל צבאם" (בראשית ב א).
- פרשה גדולה - קורים אותה בשנים;
וקטנה - ביחיד;
- בשחרית, ובמוסף.
- במנחה - נכנסין, וקורין על פיהם, כקורין את שמע.
- ערב שבת במנחה - לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.
(ד) כל יום, שיש בו הלל - אין בו מעמד בשחרית;
- קרבן מוסף - אין בנעילה;
- קרבן עצים - אין במנחה;
- דברי רבי עקיבה.
- אמר לו בן עזאי: כך היה רבי יהושע שונה,
- קרבן מוסף - אין במנחה;
- קרבן עצים - אין בנעילה.
- חזר רבי עקיבה, להיות שונה כדברי בן עזאי.
(ה) זמן עצי הכהנים והעם, תשעה -
- באחד בניסן - בני ארח בן יהודה;
- בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה;
- בחמישה באב - בני פרעוש בן יהודה;
- בשבעה בו - בני יונדב בן רכב;
- בעשרה בו - בני סנאה בן בנימין;
- בחמישה עשר בו - בני זתואל בן יהודה,
- ועמהם הכהנים והלוים, וכל מי שטעה שבטו, ובני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות;
- בעשרים בו - בני פחת מואב בן יהודה;
- בעשרים באלול - בני עדין בן יהודה;
- באחד בטבת - שבו בני פרעוש, שניה;
- באחד בטבת - לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל, וקרבן מוסף, וקרבן עצים.
(ו) חמישה דברים, אירעו את אבותינו - בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב.
- בשבעה עשר בתמוז - נשתברו הלוחות,
- ובטל התמיד, והובקעה העיר,
- ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.
- בתשעה באב - נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ,
- וחרב הבית בראשונה, ובשניה,
- ונלכדה בית תר, ונחרשה העיר.
- משנכנס אב - ממעטין בשמחה.
(ז) שבת, שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסורים מלספר, ומלכבס;
- ובחמישי - מותרין, מפני כבוד השבת.
- ערב תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין,
- לא יאכל בשר, ולא ישתה יין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה.
- רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.
(ח) אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- לא היו ימים טובים לישראל - כחמישה עשר באב, וכיום הכיפורים;
- שבהם בני ירושלים - יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש, את מי שאין לו;
- וכל הכלים - טעונין טבילה;
- ובנות ירושלים - יוצאות, וחונות בכרמים;
- וכך הן אומרות: "שא נא בחור עיניך, וראה מה אתה בורר לך,
- אל תיתן עיניך בנואי - אלא תן עיניך במשפחה";
- וכן הוא אומר: "צאנה וראינה, בנות ציון במלך שלמה,
- בעטרה שעיטרה לו אימו, ביום חתונתו, וביום שמחת לבו" (שיר השירים ג יא);
- ביום חתונתו - זה מתן תורה,
- וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש,
- יהי רצון שיבנה בימינו.
הדף הראשי של משנה תענית ד