משנה תענית ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) בשלשה פרקים בשנה -

הכהנים - נושאים את כפיהם,

ארבעה פעמים - ביום,

בשחרית, במוסף,

במנחה, ובנעילת שערים,

בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.

(ב) ואלו הן המעמדות -

לפי שנאמר: "צו את בני ישראל, ואמרת אליהם,

את קרבני לחמי לאשי, ריח ניחוחי,

תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח ב),

וכי היאך קרבנו של אדם - קרב,

והוא - אינו עומד על גביו?

אלא - שהתקינו נביאים הראשונים,

עשרים וארבעה משמרות.

על כל משמר, ומשמר,

היה מעמד בירושלים -

של כהנים, ושל לוים, ושל ישראל.

הגיע זמן המשמר -

כוהניו ולויו - עולים לירושלים.

וישראל שבאותו המשמר -

מתכנסין לעריהם - וקורים במעשה בראשית.

(ג) ביום הראשון -

"בראשית" (בראשית א א), ו"יהי רקיע" (בראשית א ו).

בשני -

"יהי רקיע", ו"יקוו המים" (בראשית א ט).

בשלישי -

"יקוו המים", ו"יהי מאורות" (בראשית א יד).

ברביעי -

"יהי מאורות", ו"ישרצו המים" (בראשית א כ).

בחמישי -

"ישרצו המים", ו"תוצא הארץ" (בראשית א כד).

בשישי -

"תוצא הארץ", ו"ויכלו השמים והארץ, וכל צבאם" (בראשית ב א).

פרשה גדולה -

קורים אותה בשנים.

וקטנה - ביחיד.

בשחרית, ובמוסף.

במנחה - נכנסין,

וקורין על פיהם - כקורין את שמע.

ערב שבת במנחה -

לא היו נכנסין - מפני כבוד השבת.

(ד) כל יום -

שיש בו הלל - אין בו מעמד בשחרית.

קרבן מוסף - אין בנעילה.

קרבן עצים - אין במנחה.

דברי רבי עקיבה.

אמר לו בן עזאי:

כך היה רבי יהושע - שונה,

קרבן מוסף - אין במנחה.

קרבן עצים - אין בנעילה.

חזר רבי עקיבה,

להיות שונה - כדברי בן עזאי.

(ה) זמן עצי הכהנים, והעם - תשעה,

באחד בניסן - בני ארח בן יהודה.

בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה.

בחמישה באב - בני פרעוש בן יהודה.

בשבעה בו - בני יונדב בן רכב.

בעשרה בו - בני סנאה בן בנימין.

בחמישה עשר בו - בני זתואל בן יהודה,

ועמהם - הכהנים והלוים,

וכל מי שטעה שבטו,

ובני גונבי עלי,

ובני קוצעי קציעות.

בעשרים בו - בני פחת מואב בן יהודה.

בעשרים באלול - בני עדין בן יהודה.

באחד בטבת -

שבו בני פרעוש - שניה.

באחד בטבת -

לא היה בו מעמד,

שהיה בו הלל, וקרבן מוסף, וקרבן עצים.

(ו) חמישה דברים,

אירעו את אבותינו - בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב.

בשבעה עשר בתמוז -

נשתברו הלוחות,

ובטל התמיד,

והובקעה העיר,

ושרף אפסטמוס את התורה,

והעמיד צלם בהיכל.

בתשעה באב -

נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ,

וחרב הבית בראשונה, ובשניה,

ונלכדה בית תר,

ונחרשה העיר.

משנכנס אב - ממעטין בשמחה.

(ז) שבת - שחל תשעה באב להיות בתוכה,

אסורים - מלספר, ומלכבס.

ובחמישי - מותרין, מפני כבוד השבת.

ערב תשעה באב -

לא יאכל אדם - שני תבשילין,

לא יאכל בשר,

ולא ישתה יין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה.

רבי יהודה - מחייב בכפיית המיטה.

ולא הודו לו - חכמים.

(ח) אמר רבן שמעון בן גמליאל:

לא היו ימים טובים - לישראל,

כחמישה עשר באב,

וכיום הכיפורים.

שבהם בני ירושלים -

יוצאין בכלי לבן - שאולים,

כדי שלא לבייש - את מי שאין לו.

וכל הכלים - טעונין טבילה.

ובנות ירושלים -

יוצאות - וחונות בכרמים.

וכך הן אומרות:

"שא נא בחור עיניך,

וראה - מה אתה בורר לך,

אל תיתן עיניך - בנואי,

אלא תן עיניך - במשפחה".

וכן הוא אומר:

"צאנה וראינה,

בנות ציון - במלך שלמה,

בעטרה - שעיטרה לו אימו,

ביום חתונתו, וביום שמחת לבו" (שיר השירים ג יא).

ביום חתונתו - זה מתן תורה,

וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש,

יהי רצון שיבנה בימינו.

הדף הראשי של משנה תענית ד