משנה תענית ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בשלשה פרקים בשנה,

הכהנים נושאים את כפיהם, ארבעה פעמים ביום,
בשחרית, במוסף, במנחה, ובנעילת שערים - בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.


(ב) ואלו הן המעמדות -

לפי שנאמר "צו את בני ישראל, ואמרת אליהם, את קרבני לחמי לאשי, ריח ניחוחי, תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח ב),
וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו?
אלא שהתקינו נביאים הראשונים, עשרים וארבעה משמרות;
על כל משמר ומשמר - היה מעמד בירושלים, של כהנים, ושל לוים, ושל ישראל.
הגיע זמן המשמר -
כוהניו ולויו - עולים לירושלים;
וישראל שבאותו המשמר - מתכנסין לעריהם, וקורים במעשה בראשית.


(ג) ביום הראשון - "בראשית" (בראשית א א), ו"יהי רקיע" (בראשית א ו);

בשני - "יהי רקיע", ו"יקוו המים" (בראשית א ט);
בשלישי - "יקוו המים", ו"יהי מאורות" (בראשית א יד);
ברביעי - "יהי מאורות", ו"ישרצו המים" (בראשית א כ);
בחמישי - "ישרצו המים", ו"תוצא הארץ" (בראשית א כד);
בשישי - "תוצא הארץ", ו"ויכלו השמים והארץ, וכל צבאם" (בראשית ב א).
פרשה גדולה - קורים אותה בשנים;

וקטנה - ביחיד;

בשחרית, ובמוסף.
במנחה - נכנסין, וקורין על פיהם, כקורין את שמע.
ערב שבת במנחה - לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.


(ד) כל יום, שיש בו הלל - אין בו מעמד בשחרית;

קרבן מוסף - אין בנעילה;
קרבן עצים - אין במנחה;
דברי רבי עקיבה.
אמר לו בן עזאי: כך היה רבי יהושע שונה,
קרבן מוסף - אין במנחה;
קרבן עצים - אין בנעילה.
חזר רבי עקיבה, להיות שונה כדברי בן עזאי.


(ה) זמן עצי הכהנים והעם, תשעה -

באחד בניסן - בני ארח בן יהודה;
בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה;
בחמישה באב - בני פרעוש בן יהודה;
בשבעה בו - בני יונדב בן רכב;
בעשרה בו - בני סנאה בן בנימין;
בחמישה עשר בו - בני זתואל בן יהודה,
ועמהם הכהנים והלוים, וכל מי שטעה שבטו, ובני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות;
בעשרים בו - בני פחת מואב בן יהודה;
בעשרים באלול - בני עדין בן יהודה;
באחד בטבת - שבו בני פרעוש, שניה;
באחד בטבת - לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל, וקרבן מוסף, וקרבן עצים.


(ו) חמישה דברים, אירעו את אבותינו - בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב.

בשבעה עשר בתמוז - נשתברו הלוחות,
ובטל התמיד, והובקעה העיר,
ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.
בתשעה באב - נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ,
וחרב הבית בראשונה, ובשניה,
ונלכדה בית תר, ונחרשה העיר.
משנכנס אב - ממעטין בשמחה.


(ז) שבת, שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסורים מלספר, ומלכבס;

ובחמישי - מותרין, מפני כבוד השבת.
ערב תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין,
לא יאכל בשר, ולא ישתה יין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה.
רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.


(ח) אמר רבן שמעון בן גמליאל:

לא היו ימים טובים לישראל - כחמישה עשר באב, וכיום הכיפורים;
שבהם בני ירושלים - יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש, את מי שאין לו;
וכל הכלים - טעונין טבילה;
ובנות ירושלים - יוצאות, וחונות בכרמים;
וכך הן אומרות: "שא נא בחור עיניך, וראה מה אתה בורר לך,
אל תיתן עיניך בנואי - אלא תן עיניך במשפחה";
וכן הוא אומר: "צאנה וראינה, בנות ציון במלך שלמה,
בעטרה שעיטרה לו אימו, ביום חתונתו, וביום שמחת לבו" (שיר השירים ג יא);
ביום חתונתו - זה מתן תורה,
וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש,
יהי רצון שיבנה בימינו.


הדף הראשי של משנה תענית ד