תוספתא/תענית/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תענית פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< תוספתא, מסכת תענית, פרק ד >>

מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה מהדורת צוקרמנדל מהדורת וילנא מהדורת העתקה מכתבי יד דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה


<< · תוספתא · תענית · ג


הלכה א[עריכה]

בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם, ארבעה פעמים ביום: בשחר, בחצות, במנחה, בנעילה; דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: במנחה ובנעילה לא היה שם נשיאות כפים.
שנאמר: "לעמוד לשרת בשם י״י הוא ובניו" (דברים יח ה) — מקיש "בניו" לו:
מה הוא מעומד ונשיאות כפיים בבוקר —                            אף בניו מעומד ונשיאות כפיים בבוקר.

הלכה ב
[עריכה]

שמונה משמרות התקין משה לכהונה ושמונה ללויה.
משעמד דוד ושמואל הרואה עשאום עשרים וארבע משמרות כהונה, עשרים וארבע משמרות לויה. שנאמר: "המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם" (דברי הימים א ט כב) — אילו משמרות כהונה ולויה.
עמדו נביאים שבירושלים וקבעו עשרים וארבעה מעמדות כנגד עשרים וארבעה משמרות, שנאמר: "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי" (במדבר כח ב) אי-איפשר לומר כל ישראל — אלא: מלמד ששלוחו של אדם כמותו.

הלכה ג[עריכה]

הגיע זמן משמר:
כהנים ולויים עולין לירושלם,
וישראל שבאותה משמר, שאינן יכולין לעלות לירושלם — מתכנסין בעריהם וקורין במעשה בראשית ובטלין מן המלאכה כל אותה השבת.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: הכהנים והלויים כלי שיר והעם — מעכבין את העבודה.

הלכה ד[עריכה]

באחד בניסן — אין בו לא מנחה ולא נעילה, מפני שיש בו קרבן מוסף וקרבן עצים.
פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף; דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: כל שיש בו מוסף קורין בו מוסף; כל שאין בו מוסף אין קורין בו מוסף. בשחרית ובמוסף נכנסין לבתי כנסיות וקורין, ובמנחה קורא על פה.
רבי יהודה אומר: אין היחיד קורא על פה.
רבי יהודה אומר: נכנסין לבתי כנסיות וקורין, כדרך שקורין את 'שמע'.

הלכה ה[עריכה]

מה ראו זמן עצי כהנים והעם לקרות למנות? כשעלו מן הגולה ולא מצאו בלשכה, עמדו אילו ונדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור. וכך היתנו עמהם נביאים, שאפילו לשכה מליאה עצים ואפילו עצים משל ציבור — יהו אילו מתנדבין עצים בזמן הזה כל שעה שירצו. שנאמר: "והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהי לעתים מזומנים שנה בשנה" (נחמיה י לה).

הלכה ו[עריכה]

"כי עזרא הכין לבבו לדרוש בתורת י״י לעשות ללמד בישראל חוק ומשפט" (עזרא ז, י). אותן הימים אסורין בהספּד ובתענית. בין משחרב הבית בין עד שלא חרב הבית.
רבי יוסֵי אומר: משחרב הבית מותרין, מפני שאבל הוא להן.

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אני הייתי מבני סנאה בן בנימין; חל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והיינו מתענין ולא משלימין.

הלכה ז[עריכה]

מהו "בני גונבי עלי" ו-"בני קוצעי קציעות"(משנה, תענית ד, ה)?
שבשעה שהושיבו מלכי יון פִֵרדֵסיאות על הדרכים שלא לעלות לירושלם (כדרך שהושיב ירבעם בן נבט פרדסאות על הדרכים שלא לעלות לרגל),
כל מי שהיה כשר וירֵא־חטא באותו הדור — מה היה עושה?
היה מביא את הביכורים ועושן כמין סלין, ומחפן בקציעות ונוטל את הסל ואת העלי על כתיפו, ועולה.

כיון שעולה לאותו משמר,
אמר לו: להיכן אתה הולך?
אמר להן: לעשות קציעות הללו שתי כפין של דבילה, במכתש הלז שלפני, בעלי זה שבידי.
כיון שעבר אותו משמר

מעטרן ומעלה אותן לירושלם.

הלכה ח[עריכה]

מהו אומר "בני סלמאי הנתוצתי"?
בשעה שהושיבו מלכי יון פרדסיאות על הדרכים שלא לעלות לירושלם,
כל שהיה כשר וירֵא חטא שבאותו הדור מה היה עושה?
היה מביא שני גיזרי עצים ועושה אותן כמין סולם, ומניחן על כתיפו ועולה.

כיון שהגיע לאותו משמר,
אמר לו: להיכן אתה הולך?
אמר להן: ליטול שני גוזלות הללו, משובך הלז שלפני בסולם הזה שבידי.
כיון שֵעַבר אותו משמר,

מפרקן ומעלן לירושלם.

לפי שמסרו להן עצמן על המצוׁת, לכך נמצא להם שם טוב וזכר טוב בעולם, ועליהם נאמר "זכר צדיק לברכה"(משלי י, ז).
ועל ירבעם בן נבט וחביריו הוא אומר "ושם רשעים ירקב" (שם).


הלכה ט[עריכה]

רבי יוסֵי אומר: מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב;
שכשחרב הבית בראשונה מוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב תשעה באב היה וכן בשנייה. היו הלוים עומדין על דוּכנן ואומרים: "וישב עליהם את אונם" וגו'.
למחר, כּשיבּנה הבית, מהו אומר? — "ברוך י״י אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו".

הלכה י[עריכה]

בתשעה לחודש הובקע העיר בראשונה, ובשנייה — בשבעה עשר.
אם נאמר "בשבעה לחודש" — למה נאמר "בעשור לחדש"? ואם נאמר "בעשור לחדש" — למה נאמר "בשבעה לחודש"? — אלא: בשבעה בחודש כיבשו את ההיכל והיו מקרקרין שביעי שמיני תשיעי, עד שפנה היום,
וכן הוא אומר: "אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב". לעיתותי ערב הציתו בו את האור והיה נשרף עם שקיעת החמה בעשור לחודש.

הלכה יא[עריכה]

כל שהוא מסעודת תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין, לאכול שני תבשילין, לרחוץ ולסוך.
וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ולאכול שני תבשילין לרחוץ ולסוך.
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר, משום אביו: כל שעה שמותר לאכול — מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו.

הלכה יב[עריכה]

אין שאילת־שלום לחבֵירים בתשעה באב, ולהדיוטות – בשפה רפה.

הלכה יג[עריכה]

תשעה באב שחל להיות בשבת — אוכל אדם כל צרכוׂ ושותה כל צורכוׂ, ועולה על שולחנו כסעודת שלׂמה בשעתה, ואינו מונע מעצמו כלום.
מתקנין מתשעה באב למוצאי־שבת.
עבר תשעה באב — מותר בכולן.

הלכה יד[עריכה]

אותן הימים עתידין להיות ימים טובים לישראל, שנאמר: "כה אמר י': צום הרביעי צום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
וכל המתאבלין לעולם הזה — שמחים עמה לעולם הבא, שנאמר: "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה. שישו אתה משוש כל המתאבּלים עליה".