משנה ביצה ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בית שמאי אומרים: מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות.

ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות וסומכין יד עליהם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים – וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן. אֲבָל לֹא עוֹלוֹת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת – וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:

נוסח הרמב"ם

בית שמאי אומרין מביאים שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות בית הלל אומרין מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.


פירוש הרמב"ם

בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו כו': כלל הדברים כי חמים שהוחמו ביום טוב שרוחץ בהן פניו ידיו ורגליו ואינו רוחץ בהם כל גופו אלא אם כן הוחמו מערב יום טוב וחמין שהוחמו מערב שבת רוחץ בהם בשבת פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואוסרים ב"ש שיבעיר אדם אש להתחמם בו לפי שעיקרה ממה שאמר אך אשר יאכל לכל נפש אינו נכנס תחתיו הנאות הגוף מבחוץ ובית הלל אומרים כי מאמר השם אך אשר יאכל לכל נפש כלל הנאות הגוף כלם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מביאין שלמים ביו"ט - שלמי חגיגה. לפי שיש בהם צורך אכילה לאדם:

ואין סומכין עליהם - שהסמיכה אסורה משום שבות, שבכל כחו היה סומך והוה ליה משתמש בבעלי חיים יב. אלא סומכין עליהם מעיו"ט, דלית להו לב"ש תכף לסמיכה שחיטה:

אבל לא עולות - חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע. אבל לא יביא עולת יחיד שאין בה אכילת הדיוט. ואפילו עולות ראיה קרבות בשאר ימות הרגל ולא ביו"ט, דרחמנא אמר (במדבר כט) עצרת תהיה לכם, לכם ולא לגבוה:

וב"ה אומרים - מביאים שלמי חגיגה ועולות ראיה. דכתיב (דברים טז) עצרת לה', כל דלה'. אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין יג ביו"ט לא עולות ולא שלמים:

פירוש תוספות יום טוב

ואין סומכין עליהם. כתב הר"ב והוה ליה משתמש בבעלי חיים ותנן [במשנה ב' פ"ה] אין רוכבין ע"ג בהמה. רש"י. והא דקאמר דבכל כחו היה סומך. בחגיגה פ"ב דף ט"ז דדייק ליה מינה מדאין סומכין ביו"ט:

ובית הלל אומרים מביאים. פי' הר"ב שלמי חגיגה ועולות ראיה. וכ"כ הרמב"ם וכ"פ בפ"ב דחגיגה משנה ג'. ובגמ' נמי מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך וכו'. וחדא מתרתי נקט דה"ה שלמי שמחה דתנן במשנה ג' ד' פ"ק דחגיגה. דהא נמי חובת היום הן. ובברייתא שלמים הבאים מחמת יו"ט ביו"ט בש"א וכו'. ופירש"י מחמת יו"ט חגיגה לשמחה. וכן הרמב"ם בפ"א מהלכות חגיגה פתח עולת ראייה ושלמי חגיגה וסיים נמי בשלמי שמחה:

ועולות. כתב הר"ב עולות ראייה. אבל נדרים ונדבות ד"ה אין קריבין כו'. הואיל ואין זמן היום כלל. ואע"ג דחגיגה וראייה נמי יש להן תשלומין כל שבעה [כדתנן במשנה ו' פ"ק דחגיגה] שרו בה שמא יאנם ולא יקריבוהו בשאר הימים. ותנן [שם] עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו. והכי מפרש לקמן בברייתא רש"י. וא"ת אע"ג דאין זמנן עכשיו יהא רשאי לשוחטן הואיל והבעלים אוכלים ממנו וגם הכהנים ונמצא שכל הבשר נאכל. וי"ל כמ"ש התוס' פ"ג סוף דף כ"ז דעיקר הקרבה בשביל גבוה וכהנים ובעלים משל גבוה קא זכו:

וסומכין עליהן. דס"ל תכף לסמיכה שחיטה ומדרשאי להביאן רשאי לסמוך. והרמב"ם כתב בפ"א מהל' חגיגה אע"פ שסמיכה אינה מעכבת [כדתנן פ"ט דמנחות משנה ח'] לא גזרו עליה משום שבות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) ותנן אין רוכבין על גבי בהמה. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) הואיל ואין זמנן היום כלל ואע"ג דחגיגה וראיה נמי יש להן תשלומין כל ז' שרו בה שמא יאנס ולא יקריבוהו בשאר הימים ותנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריות. וא"ת יהא רשאי לשחוט נדרים ונדבות הואיל וחבעלים וגם הכהנים אוכלים ממנו ונמצא שכל חבשר נאכל. וי"ל דעיקר ההקרבה בשביל גבוה וכהנים ובעלים משל גבוה קא זכו. תוספ':

(יד) (על המשנה) וסומכין. דס"ל תיכף לסמיכה שחיטה ומדרשאי לחביאן רשאי לסמוך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בסוף פי' ר"ע ז"ל אבל נדרים ונדבות ד"ה אין קריבין בי"ט לא עולות ולא שלמים ע"כ. אמר המלקט ולפום האי פירושא מתני' דלא כי האי תנא דתניא א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על עולה שאינה של יום טוב כגון נדר ונדבה שאינה קריבה דאית בה תרתי לאיסורא אין בה אכילת אדם ואפשר לאחר זמן ועל שלמים שהן של יום טוב כגון חגיגה ושלמי שמחה שקריבין דאיכא תרתי להיתרא אכילת אדם והן זמנן ברגל ואם יעבור הרגל בטל קרבנו דהא תנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על מה נחלקו על עולה שהיא של יום טוב ועל שלמים שאינם של יום טוב שבש"א לא יביא ובה"א יביא אלמא שלמים דנדרים ונדבות לב"ה קריבין ותנא אחרינא איכא בגמ' דמפ' כפי' שהביא ר"ע ז"ל ובהכי לא קשיא לעולא דהכי משני רב יוסף בגמ':


פירושים נוספים