עיקר תוי"ט על ביצה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ביצה ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ונקרא שמו ערוב שהוא מערב צרכי שבת על צרכי יר'ט לעשותן יחד. הר"א.

(ב) (על הברטנורא) ואפילו בי"ט עצמו היה יכול לעשות הערוב לפני סעודת יר'ט אלא גזירה שמא יפשע וישכח ולא יערב משום דטריד. גמרא. ולשני הפירושים שכ' הר"ב אינו אלא מד"ס ואע"ג דהכנה דאורייתא מותר לבשל מיו"ט לשבת משום הואיל ואי מקלעי אורחים. תוספ' ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) וביצה. שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו. רש"י:

(ד) (על הברטנורא) וז"ל רש"י או שאבד קודם שבישל כל צרכי שבת א"כ י"ל דברי הר"ב דה"ק מע"ש קודם שבישל כו'. וא"צ להגיה מעיו"ט:

(ה) (על המשנה) לא כו'. ולפירש ראשון דטעמא דעירוב תבשילין משום כבוד שבת אפ"ה מוטב שלא יתעדן שבת אחת ויתעדן שבתות הרבה. שאם אתה מתיר לו לבשל כשנאבד ערובו אף הוא יתרשל בו ולא ישמרנו או יאבד או יאכל ולא יזכור לשבת כלל. הר"נ:

(ו) (על הברטנורא) אלא דבגמרא גרסינן מאי כל שהוא דאית ביה כזית ופירש"י ולגבי ככר שלם קרי ליה כ"ש. וכן הר"מ סתם ולא חילק בין תחלתו לסופו וכ"כ הטור. וצ"ע על הר"ב. ועתוי"ט:

(ב)

(ז) (על הברטנורא) דכתיב ובנבלתה לא תגעו ומוקים לה במסכת ר"ה דף ט"ז ברגל:

(ח) (על הברטנורא) ואפילו אם טובל במים סרוחים כו' ובימות הגשמים דליכא למימ' דמחזי כמיקר נרא' כיורד לרחוץ מטיט וצואה שבגופו. גמרא. וכתב ב"י דזה שייך ג"כ במים סרוחים:

(ג)

(ט) (על הברטנורא) דאי לא תימא הכי למה ליה להשיקם כיון שיש לו בלאו הכי מים יפים לשתות. הר"מ:

(י) (על הברטנורא) רש"י ומשמע דאלו בכלי עץ שאינו טמא רשאי למלאותן ולטבלן בו ואף על גב דהשתא מקבל טומאה מהמים הך טומאה ליתא אלא מדרבנן וגם נטמא ביו"ט עצמו וקיי"ל דבחד מהני גווני מותר לטבלו בי"ט. וקשה דא"כ ברישא כלי אבן למ"ל, לכן נ"ל דטמא ר"ל שעכשיו נטמא מהמים וטעמא דאסור לגרום טומאה לכלי בידים כמ"ש התוספ'. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) רש"י. והך טבילה לא מתניא בשום רוכתא ורש"י לטעמיה דגרס כדו (ולא בדו) ומפרש לרישא ג"כ בע"א ע"ש. והר"ב הו"ל לפרש כמ"ש הר"מ מחבורת אוכלי חולין לאוכלי מע"ש או כמ"ש הה"מ מתרומה לשלמים. ואי קשיא היינו רישא, הא לפירושו ג"כ הוי זו ואין צריך לומר זו:

(ד)

(יב) (על הברטנורא) ותנן אין רוכבין על גבי בהמה. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) הואיל ואין זמנן היום כלל ואע"ג דחגיגה וראיה נמי יש להן תשלומין כל ז' שרו בה שמא יאנס ולא יקריבוהו בשאר הימים ותנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריות. וא"ת יהא רשאי לשחוט נדרים ונדבות הואיל וחבעלים וגם הכהנים אוכלים ממנו ונמצא שכל חבשר נאכל. וי"ל דעיקר ההקרבה בשביל גבוה וכהנים ובעלים משל גבוה קא זכו. תוספ':

(יד) (על המשנה) וסומכין. דס"ל תיכף לסמיכה שחיטה ומדרשאי לחביאן רשאי לסמוך:

(ה)

(טו) (על המשנה) לרגליו. ה"ה לפניו וידיו וחדא נקט ואפשר דלרבותא נקט דלרחוץ הרגלים בחמין הוה דבר שוה לכל נפש יותר מפניו וידיו שכן פניו וידיו רגילים יותר לרחוץ בצונן:

(טז) (על המשנה) לשתיה. ומיירי כגון ששתה מהן ומרבה לרחוץ רגליו דאלת"ה הא לית להו לב"ש מתוך והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב"ש צריך לשתות מהן. תוספ':

(יז) (על המשנה) עושה כו'. וב"ה קתני לה כדאיתא בברייתא:

(ו)

(יח) (על המשנה) כדברי ב"ש. אע"ג שהוא היה מזרע הלל:

(יט) (על הברטנורא) ואינו חייב אא"כ עושה מלאכה כגון ממחק או מחתך כו' שהן אבות מלאכות לעצמן אבל חזרת חוליות שאין בהם אלא משום בנין אין בונה אלא בבית ואהלים. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) ור"ל פת מרובה כמ"ש לקמן אלא להכי קרי לה עבה בברייתא משום דנפישי בלישה. א"נ באתרא דהאי תנא פת מרובה פת עבה קרי לה:

(ז)

(כא) (על הברטנורא) וכי תימא מכל מקום הרי הוא מזיז עפר ממקומו, איכא למימר דטלטול מן הצד ע"י דבר אחר משום כבוד יו"ט התירוהו. הר"נ. ומה"ט התירו לכבד עצמות כו' אף על גב דאסור לטלטלן:

(ח)

(כב) (על הברטנורא) ובסוף פ"ה דשבת כתב בין לנוי בין לשמור דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא ופלוגתא הוא בגמרא והלכה כמו שכתב שם:

(כג) (על הברטנורא) מלשון ויקח חרס להתגרד בו והגימ"ל מתחלף בקו"ף שהם ממוצא גיכ"ק:

(כד) (על הברטנורא) ולשון רש"י בגמרא מיהו הך חששא (דחבורה) בקירוד איתא ונמוקו עמו דפסיק רישא מודה ר"ש. ועתוי"ט:

(כה) (על המשנה) ביו"ט" מדאיצטריך למתני ביר'ט ש"מ דבבא קמייתא דהיינו פרתו כו' לאו ביר'ט אלא בשבת. דאין מצווין על שביתת בהמתו ביו"ט. ועתוי"ט:

(כו) (על המשנה) מקרצפין. מלה ארמית הוא להתגרד בו לאתקרצפה ביה. ערוך. ובגמרא דפסחים דף י"א מ"ש גבי חמץ דגזור ומאי שנא גבי קרצוף דלא גזור. לחם בלחם מיחלף, קירוד בקרצוף לא מיחלף:

(ט)

(כז) (על הברטנורא) מסיים רש"י שהוא עיקר והעץ בטל אצלו:

(כח) (על הברטנורא) ונראה שר"ל האמצעית היא הכברה אלא לפי שיש לה בהכרח סובב המקיפה אסברה לה בהאי לישנא:

(כט) (על הברטנורא) כלומר בגד דכתיב בתורה שהוא ארוג:

(ל) (על הברטנורא) דאלו היא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכת כ"כ רש"י כלומר אע"פ שהכברה אינה יכולה לקבל כלום:

(י)

(לא) (על הברטנורא) וכתבו התוספ' דלא נהירא דמאי קמ"ל פשיטא הא אין לך כלי מיוחד גדול מזה, לכך נ"ל דהיינו כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על ג' אופנים ואוחז בה בידו והיא מתגלגלת לפניו:

(לב) (על הברטנורא) ואידך סבר פעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר ואידך סבר לא שכיח הכי. רש"י: