משנה ביצה ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ב · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

חל להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים, מטבילין את הכל מלפני השבת.

ובית הלל אומרים: כלים מלפני השבת, ואדם בשבת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים,
כֵּלִים – מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת,
וְאָדָם – בַּשַּׁבָּת:

נוסח הרמב"ם

חל להיות אחר השבת בית שמאי אומרין מטבילין את הכל מלפני השבת בית הלל אומרין כלים מלפני השבת ואדם בשבת

פירוש הרמב"ם

חל להיות אחר השבת בית שמאי אומרים כו': כשהכלים הן טמאין אסור להטבילן ביום טוב ולא בשבת לפי שקודם הטבילה לא היו ראוין להשתמש בהן באותן הדברים שמשתמשין בהם לאחר הטבילה ונראה כמתקן מנא ביום טוב וכשיהיה אדם טמא באחד מן הטומאות מותר לו לטבול בשבת לפי שנראה כמתכוין לצנן גופו בלבד.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פירוש תוספות יום טוב

מטבילין. כתב הר"ב שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. דכתיב (ויקרא י"א) ובנבלתם לא תגעו ומוקים לה במסכת ר"ה (דף ט"ז) ברגל. ל' רש"י. וטעמא איתא התם דא"א לומר שיהיו מוזהרים ישראל בטומאת נבילה. דהא בטומאת מת החמורה כתיב (שם כ"א) אמור אל הכהנים בני אהרן. ולא ישראל. טומאה קלה לא כ"ש שאין ישראל מוזהרין:

[*ואדם בשבת. פי' הר"ב דשבת דנקט הכא להודיעך כחן דבית הלל וכו'. ובים של שלמה כתב דדוקא קתני בשבת. כדי לטהר עצמו קודם כניסת הרגל]:

ואדם בשבת. פי' הר"ב דנראה כמיקר וכמצטנן ורוחץ לתענוג. ואפילו אם טובל במים סרוחים לפעמים אדם מיקר עצמו במים סרוחים. ובימות הגשמים דליכא למימר דמחזי כמיקר נראה כיורד לרחוץ עצמו מטיט וצואה שבגופו. גמרא. וכתב בית יוסף סי' שכ"ו שצריך לומר שאפילו במים סרוחים נמי אדם עשוי לרחוץ להעברת טיט וצואה. ע"כ. ובדברי הרמב"ם יש לי מבוכה גדולה שבפירושו דהכא מפרש כהר"ב דטעמא דכלים אסורים דמחזי כמתקן מנא ורבא אמרה בגמ'. וכך כתב בחבורו פכ"ג מה"ש. ואילו בפרק ד' מהלכות יו"ט כתב טעמא דכלים אסורים גזירה שמא ישהה אותם מלטבול ויבא לידי תקלה כדאמר רב ביבי בגמרא. ואיכא בינייהו לפענ"ד לענין טבילת כלים חדשים. דלהשהות ליכא חששא. דלא שייך תקלה לגבייהו דאין משתמשין בהן כל עיקר עד שיטבלו. ואילו לתקון מנא איכא. והמגיד גם הכסף משנה לא העירו בזה וצריך עיון. [*וראיתי בספר ים של שלמה סימן י"ט שמסיק דאף לרב ביבי אסור להטביל כלים חדשים משום שמא ישהה וישתמש בו. ודבגמרא דאמר תניא כוותיה דרב ביבי לא לומר שהטעמים האחרים דחויים. אלא לומר דאף כלים חדשים אסור לטבול שמא ישהה. והביא ראיה לדבריו ע"ש שהאריך ואומר אני עוד ראיה מדמסדר [הש"ס] טעמא דרבא אחר תניא כוותיה ש"מ דתניא כוותיה אינו עיקר לענין טעם דבעינן במשנתינו]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) דכתיב ובנבלתה לא תגעו ומוקים לה במסכת ר"ה דף ט"ז ברגל:

(ח) (על הברטנורא) ואפילו אם טובל במים סרוחים כו' ובימות הגשמים דליכא למימ' דמחזי כמיקר נרא' כיורד לרחוץ מטיט וצואה שבגופו. גמרא. וכתב ב"י דזה שייך ג"כ במים סרוחים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ובה"א כלים וכו':    ביד פכ"ג דהלכות שבת סי' ח' ובפ"ד דהלכות יו"ט סי' י"ז ובטור א"ח סי' שכ"ג ושכ"ו ותקי"א (הגהה ולהטביל כלי חדש הניקח מן הגוי בשבת יש מתירין משום דס"ל דהא דתנן אין מטבילין כלים בשבת היינו כלי ישן של ישראל הנטמא משום דחיישי' אי שרית ליה לאטבוצינהו בשבת משהו להו עד השבת שהוא פנוי ואתי בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה דזה לא שייך למגזר גבי כלי חרש שאין הטומאה מצויה בו ויש אוסרין והטעם שלהם הוא דס"ל דבכל הכלים גזרו ולא משום תרומה אלא משום שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות בר"ה א"נ משום מתקן כלי ולשני הטעמים אין חילוק בין שבת לי"ט דלטעם הראשון גזרו י"ט משום שבת ומטעם השני הגזרה היא ג"כ משום י"ט עצמו וגם לטעם השני אין חילוק בין כלים חדשים לישנים ע"כ מספר לבוש החור שם סימן שכ"ג):

כלים מלפני השבת:    גמ' דכ"ע מיהת כלים בשבת לא מ"ט אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות בר"ה וגזרה בור בחצרו אטו בור בר"ה וגזרה י"ט אטו שבת ולא הוי גזרה לגזרה דיום טוב ושבת אחת היא ורב יוסף אמר גזרה משום סחיטה וגזרינן כלים דלאו בני סחיטה נינהו אטו כלים דבני סחיטה נינהו רב ביבי אמר גזרה שמא ישהה ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה ותניא כותיה דרב ביבי כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזרה שמא ישהה ופירשו רש"י והר"ן ז"ל שמא ישהה אי שרית ליה לי טבולינהו בי"ט או בשבת משהה לה בטומאתם עד י"ט שהוא פנוי ומתוך כך אתי להשתמש בהן בטומאתן ועוד שנמצא שהוא משהה מלאכתו למועד אבל טהרת גופו כיון דחמירא ליה לא משהה וב"ש לא פלוג ע"כ. רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי כדפי' כבר ר"ע ז"ל:

ואדם בשבת:    כתב ב"י בטור א"ח שם סי' שכ"ו וז"ל אחר שהביא סוגיית הגמרא ורבינו קיצר בדבר וכך ה"ל לכתוב מפני שנראה כמיקר ואפילו אם טובל במים סרוחים לפעמים אדם מיקר עצמו במים סרוחים ובימות הגשמים דליכא למימר דמיחזי כמיקר נראה כיורד לרחוץ עצמו מטנוף וצואה שבגופו ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

חל:    יו"ט:

בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת:    כל הצריך לטבול. דחייב לטהר הכל קודם הרגל (ר"ה טז, ב):

ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת:    דבטובלן בשבת מחזי כמתקן:

ואדם בשבת:    דנראה כרוחץ לתענוג ולא כמתקן מנא. מיהו בשכח לטבול כלי חדש מעיו"ט. אף דטבילתו רק מד"ס [כרמב"ם פרק י"ז ממ"א וט"ז א"ח שכ"ג סק"ה] אפ"ה לא יטבילנו רק יתננו במתנה לעכו"ם ויחזור וישאלנו ממנו. או ימלאנו מים מהמקוה, ויטבילנו כלאחר יד, ואז לא יברך על הטבילה [ שכ"ג ותק"ט ]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים