מהרש"ל על הש"ס/ביצה/פרק ב

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף טו עמוד ב

רש"י בד"ה בעלי פטסין כו' באנומלין. נ"ב עי' פ' תולין והוא יין ודבש ופלפלין:

בד"ה עד מתי הם יושבים ל"ג הס"ד:

תוס' בד"ה לוו עלי כו' הני מילי כשאין לו לפרוע אא"כ יטול מן הצדקה אבל הכא מיירי שיש לו משכונות כדי לפרוע ואן לו מעות לכך קאמר לוו עלי ואני פורע כן הוא בס"א וכן בהגה"ת אשר"י:

דף טז עמוד א

גמ' והאידנא דחיישינן לכשפים מאי אמר רב פפא כו' כצ"ל:

שם לא לענשו כותים כו'. נ"ב הקשו בישיבה ומנלן (דאעונש שבת קאי) [דאיענשו כותים אשבת קאי] דלמא שבת דבצינעא לא ליענשו עלה ונראה בעיני דאי הוה שבת בצינעא א"כ לא ליענשו נמי אשאר תורה שיוכלו לומר אלמלא נתת לנו יום מנוחה היינו ג"כ מקבלין עול מלכות עלינו אבל לא נתת לנו יום המנוחה ואדרבה כתיב יום ולילה לא ישבותו מש"ה לא קבלנו עלינו שום דת ועול מלכות אלא שיעשה אדם כל צרכו וכפי הנאות לו מבלי דת חוץ מז' מצות אלא שמעינן שהקב"ה רצה ג"כ ליתן להם השבת כמו לישראל ולא אבו שמוע כלל ודו"ק (עי' במהרש"א):

תוס' בד"ה איזהו חג כו' וחטאת לא הזכיר כו'. נ"ב וצ"ע למה לא הזכיר הכתוב:

דף טז עמוד ב

רש"י בד"ה תבשיל זה של ערוב כצ"ל:

בד"ה לשנה וראש השנה היה כו'. נ"ב אי נמי בשאר י"ט כגון שבועות וחלו השני ימים בששי ובשביעי ורבינו נסים כתב א"נ בשתי יום טוב של גליות ולא נזכר עד יום שני ע"כ:

תוס' בד"ה דגים קטנים מלוחים כו' כצ"ל:

בד"ה קמ"ל כו' מעשה תנור שהיתר עיקר וכו" כצ"ל:

בא"ד נלושה מן האסור דרבנן. נ"ב פי' נתערב ודו"ק:

בא"ד ויש שמסירין השומן כו' כצ"ל:

דף יז עמוד א

גמ' מתפלל שמונה ואומר של שבת כו' מפני שהפת נאפה יפה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואומר קדושת היום באמצע ותתן לנו ה' אלהינו כו'. נ"ב ול"נ יעלה ויבא והשיאנו:

בד"ה אטו ישראל כו' שבת בשלמא כו' הד"א:

בד"ה אין הלכה כו' מעין המאורע בהודאה נמחק בהודאה:

בד"ה מי"ט לחבירו כו' וכן אינו צריך לערב לתבשילים כו'. נ"ב אבל ברי"ף כתב שאף בעירוב תבשילין אומר תחלה אם היום קדש ולמחר חול איננו צריך לכלום ואם למחר קודש בהאי עירוב דקא מנחנא האידנא לישתרי לי כו':

תוס' בד"ה מ"ט למיקני כו' ול"נ מדקאמר התם אי אתה מודה כו' כצ"ל ושייך בסה"ד מן ולי נראה עד בידי שמים שנעשית מאליה:

שם בד"ה אי אמרת וכו' וכי אחרים יכול לעשות בשביל כו'. נ"ב פי' היכא דאינו מקנה לאחרים ודו"ק:

בא"ד לכן נ"ל כגרסת הספרים דה"ג כו' הקנין ואי אמרת הוא כו' כצ"ל:

דף יז עמוד ב

רש"י בד"ה על מה כו' לגביה ובית הלל כו' הד"א:

בד"ה אבל לא מטבילין בגמ' מפורש שאין נותנין אותו בכלי עץ כו':

תוס' בד"ה על מה נחלקו כו' וביצה שעליו אינו נמחק אינו:

דף יח עמוד א

רש"י בד"ה בדלי טמא כו' דנראה כמתקן כלי כו'. נ"ב פי' אע"פ דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה טעמא דמתקן כלי היינו שלא רצה לפרש דמשום תיקון כלי לחוד אסור הטבילה אבל בתר דאסרו הטבילה משום שמא יעבירנו כו' אז אפי' היכא דליכא חשש דשמא יעבירנו מאחר דאין עיקר הטבילה לכלי לחוד אלא אגב מים אפ"ה אסור משום מתקן כלי שהרי שאר כלים טמאין אינם ראוין לכלום שהרי אסורין לטבול משום שמא יעבירנו ודו"ק (ועיין במהרש"א):

בד"ה מתוך שלא כו' זו אלא ע"י דליו בשאיבתו כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה כלי שנטמא כו' אבל בטומאה שנטמא במשקין כו'. נ"ב פי' התוס' ס"ל דאין ולד הטומאה אלא ממשקים ע"ל דף ט"ו ע"א ד"ה וילון טמא:

בא"ד דאטו פסיקא ליה דכהנים כו'. נ"ב פי' ונהי דכלי שנטמא בולד הטומאה לא משכחת אלא בכהן ובתרומה מ"מ רישא דאב הטומאה שייכא אפי' בחולין שהרי לכהנים נמי אית להו חולין וק"ל:

בא"ד וי"ל דלפי' אחר שפירש"י כו' כצ"ל:

דף יח עמוד ב

גמ' אב"א רבי אב"א רבנן מתניתא רישא בי"ט וסיפא בשבת אב"א רבנן וכולה מתניתין בשבת ואב"א רבי וכולה מתניתין בי"ט ת"ר כו' כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה לאחר טבול כו' קודם אכילת שבת היה ומותר ובחצי שבת כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג כו' הד"א עד ד"ה אין מטבילין בעמוד שלאחריו:

תוס' בד"ה כל חייבי כו' דטבילה שבזמנה לאו מצוה כו' כצ"ל:

בד"ה ושוין כו' הא איכא תרתי כו' כצ"ל:

בד"ה אין מטבילין כו' ולפי מ"ש בספרים השקה קודם הטבלה לא תוכל לפרש רישא בי"ט וסיפא בשבת אא"כ תפרש כו' כצ"ל:

דף יט עמוד א

רש"י בראש העמוד ואיבעית אימא רבי קתני לה כו' כצ"ל:

בד"ה אבל לא עולות כו' כצ"ל:

דף יט עמוד ב

גמ' אין קרבין בי"ט אבל מביא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר אביי כו' בפסח כגון שנדר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ר"ש כו' דלקמן דגריס הכי כו' והשתא מעיקרא ס"ד כו' כצ"ל:

דף כ עמוד א

גמ' אלא אתיא מביניא נמחק אלא:

רש"י בד"ה נדור על כו' חגיגה הס"ד:

בד"ה משמיה כו' תודה ואצא בה כו' כצ"ל:

בד"ה א"ל ב"ש כו' נמחק אמר להם וצ"ל בית שמאי כו':

בד"ה אתיא מביניא כו' ומעולת חובה במה מצינו כו' יטענו סמיכה וכי פרכת מה לעולת כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה למד על כו' השוה לשניהם הואיל כו' כצ"ל:

בד"ה דלא גמרי כו' משמע דבהכי פליגי כו'. נ"ב פי' בתכף פליגי והיינו משום שבות י"ט אבל מאן דפירש אין טעונין סמיכה א"כ הסמיכה אסורה אף בלא י"ט (אף) משום עבודה בקדשים ודו"ק:

דף כ עמוד ב

רש"י בד"ה שוב מעשה כו' אחד כו' הס"ד:

בד"ה לא תימא חזו כו' דליי' משמע כו' ונדבות כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה נדרים ונדבות וכו' וכ"ש עולות במאי קא מפלגי הד"א:

בא"ד ומה במקום שכירתך סתומה כו' משמע כצ"ל. ונ"ב פי' והשיבו ב"ש נדרים ונדבות יוכיחו שכירתך פתוחה וכירת רבך סתומה דאז אי אפשר לפרש דנדרים ונדבות עצמן שרי דהא כירתך אי אפשר לפרש בשום קרבן אפילו בשלמים נהי דלישנא דמותר להדיוט שייך בהו לישנא דכירתך לא שייך אפילו בשלמים שסוף סוף הן מבושלין בעזרה וכירת רבך סתומה שייך בהו וכירתך פתוחה היינו כל מאכלך דשרי בי"ט ודו"ק:

שם בד"ה מאי בינייהו כו' אימורין לא מעכבא ה"מ כו' כצ"ל:

דף כא עמוד א

גמ' בשלמא לרבא ניחא כו' בי"ט דכהנים כי קא זכו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חזינן אי כו' קפדי כל חדא כו' כצ"ל:

דף כא עמוד ב

גמ' רשב"ג כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כנונא כו' מדמה שכל אחד כו' לריעותא שרי והכא כו' כצ"ל:

בא"ד לבערם צ"ל לנערם בכל הדיבור:

דף כב עמוד א

רש"י בד"ה המסתפק כו' ואוכל הס"ד:

בד"ה בקעת אישטיל"א הס"ד:

בד"ה רירא כו' שמגליד כו'. נ"ב ס"א שמזליף ואחר דבור זה צ"ל ד"ה דיצא פירוש שנוקב כמו מחט כמו דץ ביה מידי:

בד"ה סוף אוכלא וכו' ואינו כוחל אלא להגיה מאורו. נ"ב זהו פי' על פצוחי עינא וק"ל:

דף כב עמוד ב

תוס' בד"ה דנפישא בלישה כו' לכן נ"ל דפת מרובה דקאמר לאו יותר מכדי צורכו קאמר אלא היינו פתים כו' כצ"ל:

דף כג עמוד א

רש"י בד"ה סחופי כו' שבכוס אסור כו' והד"א:

בד"ה רבא כו' מידי דהוה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וג' מחלוקת כו' פי' ר"י דהלכה כו' כצ"ל: