מהרש"ל על הש"ס/ביצה/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה לית להו כו' דאמרינן בפ' במה מדליקין כו' כצ"ל:

בד"ה אלא מסלק כו' כלי עליה ומנערה כצ"ל:

תוס' בד"ה ביצה שנולדה כו' אלא שאין רצוני לקבל הימנו כו'. נ"ב לפי שהיה שונא את הנכרי [רש"י לקמן דף כד ע"א]:

בד"ה קס"ד כו' היה בעולם רק שנשבר כו' כצ"ל:

בא"ד ואפילו ר"ש מודה כו'. נ"ב ומ"מ רב נחמן סבר דבהאי נולד נמי פליג ר"ש ודוקא מיא בעיבא שהוא נולד גמור מודה ר"ש וק"ל אבל במסקנא דעירובין פרק מי שהוציאוהו מסיק דלא אמרינן מיבלע בליעי אלא מינד ניידי ושרי. (עיין במהרש"א):

בד"ה מגביהין כו' בסיפא שער של אפונין ושל עדשים מפני שהן כו' כצ"ל:

בד"ה ובית הלל אומרים מסלק את הטבלא כו' דהא לא שכח הואיל כו' כצ"ל:


דף ב עמוד ב[עריכה]

גמ' להודיעך כחן דבית הלל וכי תימא כח דהיתרא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דתנן כו' לבנין ולא מן כו' וכיון דאתקצאי כו' וב"ה כר' יהודה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה לטעמיה דאמר רבה בפסחים בפרק אלו עוברין ויליף מהכא כו' כצ"ל. ונ"ב אבל אין המסקנא כן ע"ש והתוס' הקשו נמי עליו בפרק בכל מערבין וכתבו ולא נהירא:

בד"ה מי גזרינן כו' למיגזר היתרא משום איסורא הס"ד ואח"כ מתחיל הדבור והתניא כו' וא"ת כו' דהשתא איכא למיגזר כו' יעשו גזירה לגזירה כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה גבי שבת כו' והא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דהא פליג ר' יהודה במתני' ואמר אם לא נתנבלה בע"ש אסורה ואין הלכה כו' כצ"ל:

בד"ה מוקים לבית הלל כו' דמאי אולמיה דהאי סתמא כו'. נ"ב פירוש ששנה ר' במתניתין דב"ש סברי מגביהין מעל השלחן כו' וב"ה אמרי מסלק את הטבלא והא בעי להחליפה ולדחותה מחמת האי סתמא ודו"ק:

בד"ה והיה ביום הששי וגו' כו'. ואפי' לדידן ניחא כו'. נ"ב פי' שאין לנו בזמן הזה אורחים שיבואו בי"ט כמו שהיה בימיהם:


דף ג עמוד א[עריכה]

גמ' כי קושיין כרבה נמי כו' מוחלפת השיטה ומדקא מרמי להו כו':

רש"י בד"ה כי קושיין כו' בתרוייהו הס"ד:

בד"ה לאפוקי כו' הלכך (אין) נשירת כו' כצ"ל:

בד"ה אם לאוכלין כו' כל לאוכלין אמרינן בדבר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה גזירה שמא כו' עי"ל דלא שייך מוכן לעורבים כו'. נ"ב פי' לא אמרינן האי טעמא דמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אלא איירי בפירות שרגילין להשיר והוא יושב ומצפה אף שלישנא קצת דחיק מ"מ כן נ"ל עיקר וכן איתא בסמ"ג (עיין במהרש"א):

בא"ד מפני שמרגילו לשבת הבאה וי"ל דוקא כו'. נ"ב צ"ל ועי"ל אבל בסמ"ג מערב השני תירוצים יחד וע"ש:

בד"ה ר' יוחנן כו' ר' יוחנן גופיה פסק בפ' חבית דהלכה כר' יהודה בשאר פירות כו' כצ"ל והשאר נמחק:


דף ג עמוד ב[עריכה]

גמ' וחליפי תרדין כו'. נ"ב פי' רבי שמשון בשם הערוך צלעות תרדין והרמב"ם פי' מה שמחליפות וצומחות ע"ש:

שם וקולסי כרוב כו'. כצ"ל ונ"ב הרמב"ם פי' קולסי כרוב עיקר הכרוב ר"ל הגדל מהן:

שם דתנן ליטרא קציעות כו' ר' אליעזר אומר רואין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הניחא למ"ד לקמן הס"ד ואח"כ אותה במניין ג"כ ס"ד:

בד"ה יעלה באחת כו' יעלה אחד מהן וידליק כו'. נ"ב בכאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא דק כי משנה שלימה בפ' שני דערלה שא"צ להרים המדומע אלא בתרומה משום גזל השבט ולא בערלה וכלאי הכרם ובריש פ"ג דערלה פירש הרמב"ם יעלה באחד ומאתים ענינו כשיערבו אותו במאתים שיהיה הכל מותר כו':

בד"ה קולחי צ"ל קולסי קלחי כרוב גדלין כו':

בד"ה הניחא כו' דלעיל דקתני כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אבל כופה כו' אינו אלא דוקא כשאינו צריך לגופו או למקומו אבל לצורך גופו או לצורך מקומו שרי אם התחיל לטלטלו כו' כצ"ל:

בד"ה ואחרות באחרות כו' ובהתערובת דקא מתמה אשמואל דאסר ספק ספיקא באיסורי הנאה מברייתא דמתרת ולא אשכח דקאי כשמואל אלא ר"י אמאי לא פשיט כו' כצ"ל:

בא"ד כדפי' ר"ת נתערבה באלף אאיסור עצמו קאי כו' כצ"ל. ונ"ב אבל הס"ת כתב בשם ר"י דנתערבה אפי' באלף קאי אספיקא ואפי' הכי אין זה ספק ספיקא שספק הראשון חשוב כודאי ולא מקרי ס"ס אלא ששתי הספיקות בגוף אחד כגון ספק תחתיו ספק אונס כו' או שתי תערובות וכן הביאו הסמ"ג ע"ש:

בא"ד ומאי אולמיה דהך ברייתא דהכא מהאי ברייתא דהתם כו' באחרות ור"י בר ברוך אומר דגרס ליה כו' בתוך רובא וכו' אבל הכא כו' כצ"ל:


דף ד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ר' יהושע כו' בדרבנן אבל דרסה כו' הד"א:

בד"ה גוזמא כו' ובעומדת לאכילה כו' את האב וגם את האם כצ"ל. ונ"ב ס"א את הבן:

בד"ה גוזמא כו' טופיינא גוזמא כו' הד"א:

בד"ה מאי דעתך כו' למחר אם היה י"ט כו' כצ"ל:

בד"ה מיומא טבא כו' משום שכרות דרב כו' הד"א:

תוס' בד"ה נימא קסבר כו' נויי סוכה אסורין עד מוצאי י"ט האחרון של חג כו' כצ"ל. ונ"ב אין זה בסוכה כי אם שהתוס' פירשו כן לדידן ואדרבה בפרק לולב וערבה מסיק להדיא ר' יוחנן אתרוג בז' אסור בשמיני מותר סוכה אפי' בשמיני אסור ומפרש טעמא דאלו מתרמי ליה סעודה כו':

בא"ד דשמא יום שמיני הוא כו'. נ"ב פי' לדידן דמחזקינן שמיני בשביעי משום ספק כדפרישית ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף ד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה הא אמר רבא לקמן כצ"ל והס"ד:

בד"ה הלכתא כו' משבת ליו"ט כו' כצ"ל:

בד"ה ומ"ט כו' גומעין כן ולא שרי ליה עד למחר כו' כצ"ל:

בד"ה והא קא כו' מזוית לזוית הס"ד:

תוס' בד"ה ותנן כו' ואמאי לא הוסיף עליהן עד מאה כו'. נ"ב פי' אפילו למ"ד דהתם דס"ל כל איסורין שבתורה במאה:

בסה"ד וליכא אלא איסור דרבנן כו'. נ"ב פי' אפי' לריש לקיש דסבר חצי שיעור מותר מן התורה ע"ש:


דף ה עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה עד המנחה כו' ומצותן היה לעשותן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ונתקלקלו הלוים כו'. כ"כ לבא והקשה רבי' פרץ כו' ואח"כ יביאו את התמיד ושאר קרבנות כו'. נ"ב פי' שאר מוספין דהיינו עוד ז' כבשים ופרים שנים ואיל כולהו עולה ועוד שעיר לחטאת הכל משום מוסף ר"ח ואח"כ ז' כבשים ופר ואיל ושעיר משום ראש השנה ואח"כ התמיד:

בא"ד דאמרו שיר של חול עם תמיד כו'. נ"ב ולפי זה לא היה הקלקול בתמיד אלא במוספין אבל התמיד הקריבו אח"כ כדינו בשיר של י"ט ודוק וכן הוא להדיא בתוס' דשם ע"ש:

בד"ה הא לן כו' שני ימים כגון שלא באו עדים הרי הוא מחמת ספק והרי הן שתי קדושות לפי שאין זה מחמת המנהג לפיכך היתה מותרת להן אבל לבני חוצה לארץ אסור כו' כצ"ל:


דף ה עמוד ב[עריכה]

גמ' ר' יוחנן בן זכאי טעמא דנמנו הא לא נמנו לא מאי ואומר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כבר נמנו כו' או הדמים כצ"ל והס"ד:

בד"ה מכדי כתיב כו' ממילא ל"ל כו' שהוקם המשכן ועד בעשרים כו' דההר ההוא ש"מ כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה מכדי כתיב כו' ההר ההוא בלוחות אחרונות כתיב כו' שהוקם המשכן ועד עשרים באייר כו' כדפרישית לעיל לכן נראה כו' כצ"ל:

בד"ה מי לא מודה כו' ומ"מ קשה דכיון שלא באו כו' כצ"ל:


דף ו עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אמר רבא מת בי"ט ראשון מת המוטל לקבור אם י"ט ראשון הוא כו' כצ"ל והס"ד:

בד"ה לא אמרן דיתעסקו בו ישראל כצ"ל והס"ד:

בד"ה א"ל דלא כו' לא לאפות כו' נמחק לא:

בד"ה א"ל רב מרדכי כו' לנהרדעי ר"מ כו' ר"מ אלויה לרב אשי כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה טרפה במעי אמה כו' צ"ל הטרפה בנה אסור כו' הואיל ובשחיטת אמו אתה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מימות עזרא כו' הביצה שנולדה בא' ביום הב' וא"כ כו' כצ"ל:


דף ו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה מוכן לאדם כו' מוקצה הבאה לגבי כלבים כצ"ל:

בד"ה עם יציאתה נגמרה כשיצאה כו' כצ"ל:

בד"ה ביצים גמורות כו' בגידין אסורות הס"ד:

בד"ה בי"ט כו' ואסורה משום הכנה דרבה כו'. נ"ב לא ידעתי מאי הכנה שייך ביומו אם לא איסור מוקצה ואולי גזירת הכנה קאמר דגזרינן י"ט [דעלמא] אטו י"ט אחר השבת ודו"ק:

תוס' בד"ה השתא מוכן כו' מוכח מהכא דמוכן לאדם כו' כצ"ל:

בד"ה ביצים גמורות כו' וי"ל דכולי עלמא מודו דביצים גמורות כו'. נ"ב פירוש היכא דאינן מעורות אפי' הכי לא לישרי אינש כו' והטעם דשרי משום דלא חשבינן כגופה וא"כ קשה ביצה דנבילה למה אסורה אלא היינו טעמא משום דגזרינן כו' (עיין במהרש"א):

בד"ה וכי תימא כו' אבל במעי אמה היו מודים דאסור כו'. נ"ב קמ"ל בברייתא דשרי אליבא דב"ש אבל רב פסק בביצה שנולדה כב"ש אבל בביצה שנמצא בתוך התרנגולת פסק כב"ה דאסרי ודו"ק היטב (עיין במהרש"א):


דף ז עמוד א[עריכה]

גמ' אימר לא בדק יפה יפה והא בדק יפה אימר יצתה רובה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דצריבן כו' לאפרוחים כצ"ל והס"ד:

בד"ה למיתבא ליה כו' לאכילה אין המקח בטל כו'. נ"ב ותימה בעיני הא משנה שלימה היא יפות ונמצאו רעות כו' שחוזר ע"כ נראה דגרסינן אותבינהו ולא אפריחו וכן גרס הרא"ש וכן פי' הר"ן בריש האיש מקדש דף תרל"ט ע"ש:

בד"ה מאן תנא כו' בשר הוא דלא כרבי יעקב הס"ד והד"א:

בד"ה לענין כו' משום בשר בחלב אבל כו' כצ"ל:


דף ז עמוד ב[עריכה]

גמ' השוחט שבא לימלך כו' אומר לו לך שחוט כו' כצ"ל:

שם אדרבה הא עדיפא נמחק אדרבה ונ"ב נ"ל טעות:

שם אמר רבי זריקא כו'. נ"ב קאי אכולה מתניתין למאן דשרי לכתחלה לחפור בדקר ולכסות כן פי' התוס' לקמן דף ט' בד"ה אמר ר' יוחנן כו' ע"ש:

רש"י בד"ה מיצרא כו' ועוברין בו בדוחק ע"י כו' כצ"ל:

בד"ה וסיים בחמץ כי כל אוכל מחמצת והוה ליה כו' כצ"ל:

בד"ה לענין אכילה כו' דתמן חייב בכזית כשאור באכילתו וכדר' זירא אבל לביעור כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הא לא כו' הכסוי לא ישחט כו' הד"א:

בד"ה השוחט כו' שבא לשחוט ובא לימלך כו' ב"ש אומרים כו' כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה לומר לך כו' ופי' הקונטרס דהלכתא גמירא וכו'. נ"ב ול"נ דהכי פירושו דהלכתא גמירא לה היכא דאפיק מכזית דהוה ככותבת דהלכתא גמירא לה כו' כצ"ל:

בד"ה דאמר ר' זירא כו' ידענא שפיר דחמץ בכזית כו' כצ"ל:


דף ח עמוד א[עריכה]

גמ' אמר רב יהודה [אפר] כירה כו' נמחק אמר רב יהודה:

שם ואמר רב יהודה מכניס כו' נמי לא לא מיבעיא קאמר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מכניס אדם כו' איידי דזוטרא הס"ד:

בד"ה ואם איתא כו' אדם אפי' הוא כו' הד"א:

תוס' בד"ה הכי קאמר כו' שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת כו'. נ"ב וב"ש אמרי עפר שריפה אקרי עפר סתמא לא אקרי אבל בהא דמגדל צמחים לא פליגי ב"ש דילפינן מוכסהו וק"ל:

בא"ד מנא ליה ומשני דכתיב ועפרות כו' כצ"ל:


דף ח עמוד ב[עריכה]

גמ' מאי טעמא דלמא עביד כתישה כו' אמר רבה שחט צפור כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מילה בצרעת כו' במסכת שבת ימול בשר כו' כצ"ל:

בא"ד דבשעת מילה כו' עד שיכסה הס"ד:

בד"ה אסור לכסות כו' בי"ט מאי טעמא כו' הד"א:

בד"ה נהרבלאי אמרי בסנהדרין מפרש דהוא כו' כצ"ל:

בד"ה אלא ל"ג נמחק ונ"ב נ"ל טעות:

תוס' בד"ה והא מדקתני כו' אי לית ליה פשיטא כו' כדרב יהודה או באפר כירה כצ"ל ונמחק בדקר נעוץ (עיין במהרש"א):

בד"ה סוף סוף כו' מדדחיק כו' כצ"ל:


דף ט עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה גלגל עיסה כו' עי"ל דלפי הירושלמי דקמיירי כו' כצ"ל:

בא"ד ובתוספתא פי' דטעמא דרבה דאיירי בחוצה לארץ ולא מחזי כמתקן וכו' ומשמע לפי הלשון דסברא זו פשוטה כל זה נמחק. ונ"ב כל זה טעות וראיתי בכל התוספתא שאינה וגם אין שייך שתוספתא תפרש טעמא דרבה וק"ל (עיין במהרש"א):

בא"ד בא"י מתיר רבה ואבוה כו' ונראה דהלכה כרבה דהוא בתראה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' לגבי אבוה דשמואל ותימה הא מקבלת הגאונים דלא קיימא לן כבתראה אלא מאביי ורבא ואילך ורי"ף פסק כאבוה דשמואל וכו' והר"ן כתב נמי מאחר שרבא שהוא בתראה מתרץ אליבא [דאבוה] דשמואל לאסור אף בחלת ח"ל הכי קיימא לן ע"ש:

בא"ד אפילו רבה מודה דמפרישין אותה בי"ט והכי איתא בירושלמי כו' כצ"ל. ונ"ב בהגה"ת אשר"י כתוב בתוספתא וליתא כי לא אמרינן לשם לש אין כו' וטעות סופר הוא (עיין במהרש"א):

בא"ד וצריך שתהא גדולה כדי שיהיה לה היכר כצ"ל. ונ"ב פ' מה ששייר תהא יותר משיעור חלה כדי שיוכל להפריש חלה מן הנותר ויהיה עוד שיריה ניכר וכן פירש הר"ן:

בא"ד ויפריש מאחת על כל האחרות אגב אותה מפני שחיובה בא עכשיו כצ"ל. ונ"ב ומשום הכי מותר להפריש אף בי"ט וק"ל:

בד"ה אין מוליכין וכו' הצד יוני שובך ויוני עלייה חייב וי"ל כו' כצ"ל:


דף ט עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לא יטול מן הגוזלות בי"ט הס"ד:

תוס' בד"ה ולא היא (מפני) דרבי יהודה טעמא דת"ק כצ"ל:

בד"ה אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה פי' ההיא דתריסין כו' כצ"ל:

בא"ד וכל הנך משניות דמייתי מחליף כו'. נ"ב אבל לפי האמת אין שום אחת מוחלפת כי אם ההיא דתריסין וק"ל:

בא"ד ולא מחליף בשום פנים אותה דהשוחט. נ"ב פירוש דזהו דחוק דל"ל לכל הני שינויי יחליף אותה דהשוחט ודו"ק:

בא"ד משום דיש בנין וסתירה בכלים כו'. נ"ב ואין לומר דנהי דסברי אין בנין וסתירה בכלים מ"מ דלמא אסרי ב"ש משום שמא יתקע כמו שפירשו התוס' דף י"ב עמוד א' גבי תריסין ואליבא דב"ה זה אינו דמשום הא בודאי לא אסרי לסלק התריסין מאחר דצורך י"ט הוא ובודאי לא אסרי משום גזירה שמא יתקע ולקמן דפירשו התוס' דאסור היינו להחזיר שאינו צורך י"ט אבל לסלק ולפתוח אפי' דבתים שאין בהם כ"כ שמחת י"ט אפילו הכי שרי לפתוח וכן איתא באשר"י ודו"ק:


דף י עמוד א[עריכה]

גמ' אי נמי עד כאן נמחק אי נמי וצ"ל דלמא לא היא עד כאן לא קאמר ב"ה כו'. ונ"ב לפירוש רש"י ותוס' משמע דל"ג כל זה וכן הרא"ש דוק ותשכח אכן הר"ן כתב מה שמתמיהין על הרי"ף שהביא הנך תרתי משניות כצורתן בלא חילוף משום דאיכא מקצת נוסחאות דגרסי דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי ב"ה כו':

רש"י בד"ה כלים טמאין צ"ל כולם טמאין וכן בס"ד:

בד"ה ד' על ד' בכך שערוהו שראוי כו' כצ"ל:

בד"ה אף משימות כו' למחשבה ב"ש כו' להכי הואי ולא כו' הפתחים וב"ה כו' כצ"ל והד"א:


דף י עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אבל בי"ט כו' מבעוד יום וסומך כו' כצ"ל:

בד"ה זימן שחורים כו' לשובך וכן כו' הד"א:

בד"ה רוב וקרוב כו' לענין אחר חילוף הקרוב הלך אחר הרוב כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה בדף שיש כו' וכשיוצאין לשובך. נ"ב נ"ל משובך:

קודם ד"ה הניח מנה צ"ל ד"ה לימא מתניתין רבי היא ולא רבנן הא מתניתין סתמא היא והלכה כסתם משנה ואנן קיימא לן הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו:


דף יא עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה בקרן זוית כו' וקן זה שזמן כו' כצ"ל. ונ"ב צורה זו:

* בד"ה א"ד כו' וד"ה מותר אלא כו' הד"א:


דף יא עמוד ב[עריכה]

גמ' תריסי חנויות נמי תנינא וב"ה מתירין אף להחזיר מהו דתימא כו' כצ"ל:

שם לחנויות אין לבתין לא. נ"ב פי' להחזיר אבל לסלק ולפתוח אפי' דבתין שרי וכן איתא להדיא באשר"י:

רש"י בד"ה וחזרת רטיה בשבת כו'. נ"ב הנראה בעיני דמש"ה פי' רש"י זה דלא תימא חזרת רטיה היינו שחוזר וממרח הרטיה מחדש קודם שיניתנה על המכה משום הכי פי' דזהו אב מלאכה ולא איירי בכה"ג אלא בחזרה לבד ומשום שחיקת סמנים ודו"ק:

בד"ה ורחבא א"ר יהודה יש מפרשים ספק כו' וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כו' כצ"ל:

בד"ה תנינא במתני' הס"ד:

בד"ה תנינא בעירובין מחזירין כו' במדינה הס"ד והד"א:

בד"ה בטהרה כו' כאיש אחד חברים. נ"ב שופטים כ' י"א:

בא"ד חיילא הס"ד:


דף יב עמוד א[עריכה]

גמ' דאסרי ולא אמרינן מתוך כו' כצ"ל:

שם מתקיף ליה רבא צ"ל רבה:

תוס' בד"ה דלמא בעירוב כו' ומיהו יש ליישב דגרסינן שפיר עירוב והוצאה כו' כצ"ל:

בא"ד לצורך י"ט כלל הס"ד ואח"כ מה"ד הכי גריס רש"י אלא מעתה כו' והשאר הוא גליון:

בגליון ואין עירוב והוצאה לי"ט כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג כו' אבל ליתא פירושן דלאו כו' כצ"ל:


דף יב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לימא אחרים כו' דמתני נמי דוקא בשל כו' כצ"ל:

בד"ה אסורייתא כו' בתוכן הס"ד:

בד"ה מוללין כו' בשבת לאו דאורייתא כו' לא גזור כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה אין מוליכין כו' וכן משמע בירושלמי דדמאי פרק הלוקח פירות בהדיא כצ"ל:

בא"ד לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם כו' כצ"ל. ונ"ב דאלו ודאי מעשר אין לבעלים בו כלום אלא הלוי נוטל המעשר ונותן תרומת מעשר לכל כהן שירצה אלא בדמאי איירי שמפריש ממנו המעשר והוא שלו ונותן אח"כ ממנו תרומת מעשר לאיזה כהן שירצה וגבי מעשר עני גרסי' ודאי:

בא"ד ועני למודים לאכול אצלו כו' ומייתי מהך דהכא כו' כצ"ל:

בא"ד דוקא מה שמתירין ב"ה. נ"ב וכן בפסקי תוס' ותימה שהרא"ש לא הזכיר חלוק זה שהוא אליבא דהלכתא וק"ל:

בא"ד משום דלא סלקא אדעתא דבר אינש למיכל פיסתיה בביתיה דחבריה ויסברו כו' כצ"ל. ונ"ב וזהו לשון ר' שמשון בזרעים ומהאי טעמא נמי בעי מתני' שיודיעם דאפילו למודין לאכול אצלו לא סלק אדעתיה לאכול אצל חבירו בשבת אלא א"כ הודיעו בע"ש ועוד דפעמים אינו טהור ואסור בתרומה ועני נמי אינו צריך לטמאות טהרותיו של חבירו ע"כ:


דף יג עמוד א[עריכה]

גמ' טבל של תרומה לא טבל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ר' מחייב כו' שהכנסתן בשבלין הוא כו' כצ"ל:

בד"ה ופרכינן כו' ומירוח ונמלך כו' הד"א:

בד"ה לא בטבל כו' ממנו בחבילין והואיל וחל על חבילין הללו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא ר' יוסי וכו' דקתני לא מצינו היינו ר' יוסי כו' ולרבי יוסי ברבי יהודה נמי משכחת לה כו' כצ"ל:

בא"ד וא"כ כי מללן בי"ט כו'. נ"ב פי' לאכול קבע ודו"ק:

בא"ד אליבא דרבי דס"ל דהכנסתו כו' כצ"ל:

בד"ה איכא דאמרי מחלוקת כו' בהא נמי פליגי או א"ד בהא פליגי ובהא דלישנא קמא:

בד"ה אבל כה"ג כו' מחלוקת אבל בשבולין כולי עלמא כו' בקטנית שפירש למוללן כו':

בד"ה לא טבלא וא"ת כו' אליבא דכלהו תנאי כצ"ל והס"ד:


דף יג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה פטור כו' מפסיד פטור כו' הד"א:

תוס' בד"ה כשם שתרומה כו' והכא נמי ונחשב נימא כדפרישית. נ"ב וא"ל מנלן לאפוקי מאתרי' ולומר שקאי על תרומה גדולה מאחר דלית לן מיעוטא בתרומת מעשר די"ל מאחר שמצינו בתרומה גדולה שנטלת באומד בלי שיעור דין הוא נמי שניטלת במחשבה ודו"ק:

בד"ה ומה ראית כו' הקדימו בכרי ופטור כו' כצ"ל:

בד"ה ואם קלף כו' הואיל והוא קולף כו' כצ"ל:

בד"ה כיצד מולל כו' וכיצד מנפח פי' בשבת דאלו בי"ט שרי אף בקנון ובתמחוי כצ"ל:


דף יד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה מדוך וכו' וא"צ שינוי כו'. נ"ב פירוש במדוך המכה:

בא"ד גסה בפך של חרס ידוכנו ולא במדוכה כצ"ל והד"א:

בד"ה עמהם מלח ותבלין כאחד. נ"ב פי' ולא בבת א' אלא בפעם אחת זה אחר זה נ"ל:

בד"ה בפך כו' כדרכה הס"ד:

בד"ה בכל דבר כו' שאין ניטל בשבת כצ"ל:

בד"ה לכל דבר כו' כדרכה איירי ככל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ב"ה כו' לפרש כדפי' ר"ח והכא כו' גרעין כו' כצ"ל:

בד"ה איכא בינייהו כו' ואזלי וגררי אמוראי כו' כצ"ל:

בא"ד ואף לפי' התוס' כו'. נ"ב כלומר פי' ר"י:

בא"ד מפיגין טעמן ופלפל נמי מפיג טעמו מדלא קאמר כו' כצ"ל:

בד"ה בכל דבר כו' דומיא דהכי דנחלקו כו' כצ"ל:


דף יד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שמא תכרך כו' שעטנז א"נ נימא בעלמא כיון דעיקר כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה רבא אמר כו' ומיירי להו כצ"ל:

בא"ד כך פ"ה. נ"ב ולאפוקי לפי' הרמב"ם דמחלק בין תבואה של ארץ ישראל כו' וכ"כ הסמ"ג:

בד"ה מפני מה כו' ומיירי במשקה דזב וזבה וכו'. נ"ב פירוש אין זה חיבור לענין קושיא שלפניו אלא שמפרש מהו ולד הטומאה משום דק"ל שאין ולד הטומאה מטמא כלים אא"כ הוא משקה:

בא"ד כלי עליהם ובה"ג גרסינן וילון אסור לעשותו מכלאים ול"נ האי לישנא דוילון אסור לעשותו משום כלאים דלא אשכחנא כו' ולא במשנה בשלמא טומאה אשכחנא כו' כצ"ל והשאר נמחק:


דף טו עמוד א[עריכה]

גמ' אמר רבא הני צררי כו' כצ"ל ונמחק רב פפא:

רש"י בד"ה ביצת הגיר כו' המשחיר ביצת כו' הד"א:

בד"ה באתריה דרבי יהודה הס"ד:

בד"ה זוג זוג כו' ומכניסן וחוזר כו' הד"א:

תוס' בד"ה אלא בקשין משמע דבדבר כו' וי"ל דגבי בגדי כהונה מיירי שהוא כו' בלבישה בקשין לא גזור כו' באשכנז ומביוש"א שאנו לובשים ופעמים שיש כו' הואיל ואם עושים כו' ודאי אסור כצ"ל:

בד"ה הכא קאמר כו' נהי דשבת וי"ט לאו זמן תפילין נמחק: