דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כט

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק כט
→חלק שני, פרק כח	חלק שני, פרק ל←

בירורי הדברים‪.‬‬ ‫

עי׳ תרומות פרק ו' משנה ו' ר׳ אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו‬ ‫מינו בלבד שישלם מן היפה על הרע ור׳ עקיבא אומר אין משלמין אלא ממין‬ ‫על מינו, לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי‬ שביעית וישלם מהם.

‫ממקום שר׳ אליעזר מיקל משם ר׳ עקיבא מחמיר שנאמר (ויקרא כ״ב)‬ ‫ונתן לכהן את הקדש כל שהוא ראוי להיות קדש דברי ר׳ אליעזר, ור׳ עקיבא‬ ‫אומר ונתן לכהן את הקדש קדש שאכל.

‫ולעומת זה יסוד המשנה שם בריש הפרק אין בה שום לימוד, ולשונה: ‬ ‫האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש, אחד האוכל ואחד השותה ואחד‬ ‫הסך, אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה, משלם חומשה וחומש חומשה, אינו‬ ‫משלם תרומה אלא חולין מתוקנים והם נעשים תרומה והתשלומין תרומה אם רצה‬ ‫הכהן למחול אינו מוחל.

‫והתוס׳ יום טוב כתב שם "כתב הר"ש ובפרק הזהב דרשינן לה מדכתיב‬ ‫ויסף חמישיתו אי שקלת ליה לוי״ו דויסף ושדית ליה אחמישיתו הוי חמישיתיו‬ ‫עד כאן ותמיהני על הרמב"ם שפירש בכאן ממה שאמר השי"ת בזולת זה המקום‬ ‫וחמישיתיו יוסף עליו ואמרו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש עד כאן, וכן‬ ‫כתב בפי׳ המשנה בפרק הגוזל, ומתורת כהנים דסוף פרשת ויקרא העתיקו, ותמיהני‬ שלא כתב דרשא שבגמרא״.

‫ובחנם תמה לפי שכל הדרשות הבאות בגמ׳ להסמיך דברי המשנה, אינם‬ ‫כי אם רמזי דקרא, ובעיקרו אין זה כי אם קבלה ועל כן בחר לו הרמב״ם‬ היותר קרוב. ‫ ובמשנה עצמה שהיא בזה מיסוד המשנה אין בזה לא קרא ולא רמז מקרא‬ ‫כי אם הלכות פשוטות.

‫לא כן בדברי ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא שזה אינו מיסוד המשנה כי אם חקירת‬ ‫דין על דיני יסוד המשנה, והיא חקירה חדשה אם אפשר לשלם ממין על שאינו‬ ‫מינו, בזה באמת נתפרש הדבר לפנינו בסידור דברי המשנה עצמה ומפורש בה‬ ‫ממקום שר׳ אליעזר מיקל ר׳ עקיבא מחמיר שנאמר וכו׳.

‫ועי' עוד במס׳ פיאה פרק ז׳ משנה ג' משנה ד׳ שגם שם באו דיני יסוד‬ ‫המשנה, ואין שם לא טעם ולא רמז ולא קרא, ואחר זה דברי ר׳ אליעזר ור׳‬ ‫עקיבא בטעמי דקרא.

‫וביסוד המשנה שם:

‫משנה ג׳) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה, הי׳ בוצר עקץ את האשכול‬ ‫הוסבך בעלים נפל לארץ ונפרט הרי הוא של בעל הבית^(עז). ‫‬‬ ‫משנה ד׳) איזהו עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף אם יש לה כתף‬ ‫או נטף של בעל הבית, אם ספק לעניים, עוללת שבארכובה אם נקרצת עם‬ ‫האשכול הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים.

‫וכל זה הוא יסוד לכל הדינים האלו ואין כאן כי אם הדבר כמו שהוא‬ ‫בלא שום לימוד.

‫אבל אחר זה במשנה ז׳ בא שם חקירה בדין מקרה ונחלקו בזה ר׳ אליעזר‬ ‫ור׳ עקיבא ונאמר שם:

‫כרם שכולו עוללות ר׳ אליעזר אומר לבעל הבית ר׳ עקיבא אומר לעניים, ‫אמר ר׳ אליעזר כי תבצור לא תעולל (דברים כ"ד) אם אין בציר מנין עוללות, ‫אמר לו ר׳ עקיבא וכרמך לא תעולל (ויקרא י"ט) אפי׳ כלו עוללות, אם כן למה‬ ‫נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר.

‫הנה מבואר ומפורש ענין מחלקותם, לפי שכן הדבר שהמשנה אינה כלל‬ ‫הלכות מופשטות, כי אם סידור הדברים כמו שהם, וכל מקום שהוא קבלה והם‬ ‫כל יסודי המשנה נסדרו כן, וכל הדברים שהנם ‬מהתנאים, פירושי יסוד המשנה‬ ‫וגדר דבריה, נסדרו כן, וכל שהוא דבר חדש, זה נסדר באמת בכל טעמו ונימוקו‬ וגם בלימודו.

ועי׳ נזיר פרק ו׳ משנה ו':

‫תגלחת הטומאה כיצד הי׳ מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא‬ ‫קרבנותיו בשמיני.

‬ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר׳ עקיבא, אמר לו ר׳‬ ‫טרפון מה בין זה למצורע, אמר לו זה טהרתו תלויה בימיו ומצורע טהרתו תלויה‬ ‫בתגלחתו.

ועי׳ יבמות ד׳ ק"ד (פרק י"ב משנה ג׳):

‫חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה, קראה ורקקה אבל לא חלצה‬ ‫חליצתה פסולה.

‫חלצה וקראה אבל לא רקקה ר׳ אליעזר אומר חליצתה פסולה, ר׳ עקיבא‬ ‫אומר חליצתה כשירה, אמר ר׳ אליעזר ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב‬ ‫אמר ליה ר׳ עקיבא משם ראי׳ ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש.

‫וכן הוא גם במשניות סתמיות כמו לדוגמא במס׳ בבא קמא ד׳ פ"ג: (פ״ח‬ משנה א׳):

‫החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער ברפוי בשבת‬ ‫ובבושת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאלו‬ ‫הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה הי׳ יפה וכמה הוא יפה, צער כואו בשפוד או‬ ‫במסמר ואפי׳ על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם כיוצא בזה‬ ‫וכו׳ רפוי הכהו חייב לרפאותו עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב שלא וכו׳‬ ‫שבת רואין אותו כאלו הוא שומר קשואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו, ‫בשת הכל לפי וכו׳. ‫‫‬‬ ‫ועל כל היסודות האלה אין שם במשנה לא דרשה ולא לימוד, לפי שכל‬ זה עצם דבר קבלתם בדיני התורה‪.‬‬

אבל מיד אחר זה בא שם:

‫נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר (דברים‬ כ״ה) ושלחה ידה אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין‪.‬‬

‫והנה זה הוא כבר לימוד, ונתפרש במשנה, ואף שאין ספק שגם בדינים כאלה‬ ‫סמכו בעיקרם על יסודי הקבלה שהם מוכיחים כן, אבל מפני שלמדו זה גם מקרא‬ ‫בא הדבר מפורש כן במשנה, לפי שהמשנה מסרה לנו את הדברים כפי שנאמרו‬ ונשנו ביסודן‪.‬‬

ועיי׳ במס׳ בכורים פרק א':

‫משנה ח׳) הפריש בכוריו נבזזו נמקו נגנבו או שנטמאו מביא אחרים תחתיהן‬ ואינו קורא^(עח) נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא‪.‬‬

‫משנה ט׳) ומנין שהוא חייב באחריותם עד שיביא להר הבית שנאמר (שמות כ"ג)‬ ‫ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד׳ אלקיך מלמד שחייב באחריותם עד שיביא להר הבית‪.‬‬

‫והנה לנו משנה שלמה שבאה רק לפרש ולבאר הלימוד של המשנה‬ הקודמת, ומנין שהוא חייב וכו׳. ‬ ‫וזה לפי שדין זה של הפריש בכוריו נבזזו נמקו וכו׳ הוא רק מקרה שקרה, והדבר אינו מיסודי הקבלה עד שיהי׳ על זה עצמו קבלה פשוטה, והכריעו זה על‬ ‫פי יסודי הקבלה ומלשון הכתוב, ועל כן בא זה מפורש במשנה‪.‬‬

‫ועי׳ במס׳ יבמות ד׳ ע׳ (פרק ח׳ משנה ב׳):

איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי׳ אחד מהם, וכרות שפכה‬ ‫כל שנכרת הגיד, ואם נשתייר מהעטרה אפי׳ כחוט השערה כשר. ‬ ‫וזה הוא עצם קבלתם בענין דברי התורה, ואין על זה במשנה לא לימוד‬ ולא דרשה.

‫אבל אחר זה בא במשנה: ‬ ‫פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת, ואינן אסורין אלא‬ ‫מלבוא בקהל שנאמר (דברים כ"ג) לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ד׳.

ובריש בבא קמא: ‬ ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער.

ועל זה אין לימוד שזה הוא מהמבואר בתורה.

‫אבל אחר זה כשרצו לאמר ולרבות גם הצד השוה שבהן, כבר בא הלימוד‬ ‫מפורש: ‫ לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה וכו׳ הצד השוה שבהן שדרכן‬ ‫להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.

‫ועי׳ במס׳ סוטה פרק ו׳:

‫משנה ב׳) אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד‬ ‫אלא אפי׳ עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה, חמותה ובת‬ ‫‬‬ חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות ולא לפוסלה מכתובתה אלא‬ ‫שלא תשתה.

‫משנה ג׳) שהי׳ בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם‬ ‫אינה מתקיימת בפחות משנים עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא‬ ‫תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר (במדבר ה׳) ועד אין בה כל עדות שיש בה קל‬ ‫וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי היא‬ ‫מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים‬ ‫בעד אחד תלמוד לומר (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר‬ ‫(שם י"ט) על פי שנים עדים יקום דבר מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על‬ ‫פי שנים עדים.

‫ויותר מזה נראה במשנתינו שגם כשזה עצם דין התורה, רק שגם זה עצמו‬ ‫צריך קבלה שזה וזה הוא פירוש דברי התורה, שעל ידי זה הנה הקבלה שם‬ ‫איננה רק תואר המצוה, כי אם פי׳ דברי התורה בעצם הדברים, שם בא הדבר‬ ‫מפורש במשנתינו זה עצמו יחד עם דברי הכתוב.

‫כמו במס׳ כלאים פ"ט מ"ח אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר‬ ‫(דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז.

‫לפי שזה עצמו ששם שעטנז כולל זה, שוע טווי ונוז, זה עצמו הוא במקום‬ ‫הזה דבר הקבלה, וזה עצמו ששעטנז הוא שוע טווי ונוז, זה עצמו אינו זיל קרי‬ ‫בי רב, כי אם קבלה, על כן בא הדבר כן במשנה.

‫כי כל דברי המשנה ביסודה הם סידור של הקבלה על דברי התורה, ועל‬ ‫כן אין בהמשנה בשום מקום עצם דין התורה עצמה, כי אם הקבלה עליה.

‫אבל במקום שדברי הכתוב עצמו ופירושו הראשון הוא כבר רק קבלה שם‬ ‫הי׳ ההכרח שתבוא הקבלה הזאת יחד עם הכתוב. ‫ וכן בערכין ד׳ ל"א (פ"ט מ״ד) הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל הי׳‬ חלוט לו^(ע"ט) שנאמר לצמיתות.

‫והוא מפני זה עצמו שלצמיתות היא מלה זרה, וזה עצמו שכוונת התורה‬ "לצמיתות לחלוטין״ היא דברי קבלה, כי על כן בא הכתוב עצמו יחד עם הקבלה‬ ‫עליו "הגיע וכו׳ הי׳ חלוט לו שנאמר לצמיתות". ‫ וזה הוא גם ענין המשנה במס׳ סוטה ד׳ מ״ה: (פרק ט׳ משנה ה׳):

נפטרו זקני ירושלים והלכו להן, זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר‬ ‫לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן ואיתן כמשמעו‬ ‫קשה אף על פי שאינו איתן כשר ועורפין וכו׳. ‫ והנה לא הובא כאן שום פסוק על כל הדברים הנאסרים מפני שהן מפורשים לכל בתורה.

‫אבל מה הוא איתן זה נתפרש במשנה.

‫וכן אין שום ראי׳ על "אף על פי שאינו איתן כשר" לפי שזה היא קבלתם. ‫‬‬ ‫ועל כן גם הננו רואים במס׳ בכורות ד׳ מ"ד (פ״ז מ"ה) במקום שאין קבלה‬ ‫חלוטה בפי׳ הכתוב, בא במשנה מחלוקת התנאים במשמעות הכתוב, אף שאין‬ ביניהם שום מחלוקת בדין, ונאמר שם: ‬ ‫אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה, ‫ר׳ ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו, ר׳ עקיבא אומר כל שרוח באשכיו, ר׳‬ ‫‬‫חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין.

‫וכבר כתב שם הר"ב "ובעיקר הדין לא פליגי שכל אחד מהם מודה שמום‬ ‫שמנה חבירו דהוי מום, ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא".

‫וכן הדבר, אבל מה ענין זה במשנה לפי מה שהאמינו עד היום מדבר סידור‬ ‫המשנה כי הנה בא בזה מחלוקת שהיא רק בפירוש לשון הכתוב.

‫אבל הדבר לגמרי להיפך שאין המשנה הלכה מופשטת כלל, ענינה הוא‬ ‫להעמיד הקבלה על דברי התורה ואצל דברי התורה.

‫ועל כן הנה במקום הזה אף שאין זה שום נפקא מינה לדינא והכל פסול, ‫אבל עלינו לדעת מה הוא עצם דין התורה, ומה הוא מרוח אשך האמור בתורה, ועל כן באו כל דברי התנאים על זה במשנה עצמה.

‫ועל ידי הדברים האלה גם נבין את סדרן של המשניות במס׳ תרומות פרק‬ ג׳ משנה ו׳ ז׳ ולשונם הוא:

‫משנה ו׳) המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה, ומעשר שני‬ ‫לראשון אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי שנאמר (שמות כ״ב)‬ מלאתך ודמעך לא תאחר. ‫ משנה ז׳) ומניין שיקדמו הבכורים לתרומה זה ‬קרוי תרומה וראשית וזה‬ ‫קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו בכורים לכל שהן בכורים לכל ותרומה לראשון‬ ‫שהיא ראשית, ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית.

‫ולפי הסדר הלא הי׳ צריך להקדים משנה ז׳ תחלה ואחר זה משנה ו׳.

‫שהרי תחלה הי׳ צריך לבוא איך הוא הסדר, ואחר זה לבלי להחליף הסדר, ‫וראשונה הי׳ צריך לאמר ולהודיע לנו איך הוא סידרן של כל אלה, ומי ראשונה, ‫ומה אחר זה, ואחר שהננו יודעים זה הי׳ צריך לבוא דין המקדים אחד לפני חבירו‬ ‫שלא כדין, המקדים תרומה לבכורים, ומעשר ראשון לתרומה וכו׳.

‫וכבר עמד על זה התוספת יום טוב במשנה ו׳ ולא תירץ כלום וכתב שם:

"ומה שכתב הר"ב לא תאחר לא תשנה הסדר ועדין הסדר לא שמענו‬ ‫ומפרש לה במתניתן דלקמן, וזה לשון הרמב"ם לא תאחר ר"ל לא תאחר ממלאתך‬ ‫ודמעך מי שהוא ראוי להקדימו ואחר כך הביא ראי׳ שראוי להקדים אלו החוקים‬ ‫מקצתן על מקצתן."

‬ואין בזה תירוץ, והדבר ברור שפשטן של דברים הוא שהסדר מהופך.

‫אבל הדבר מבואר, והוא מפני שתחלה הי׳ צריך להודיע לנו כי מלאתך‬ ‫ודמעך לא תאחר הכונה לבכורים ותרומה וכמו שכתב שם הר"ב ״מלאתך אלו‬ ‫הבכורים שמתמלאים בבכור ודמעך זו תרומה", ‬וכתב התוס׳ יום טוב בשם התוס׳‬ ‫בפ"ק דתמורה ד׳ ד׳ דלכך קרי לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח ובכורים אינו‬ ‫אלא ביבש שהרי אין מביאין בכורים אלא מפירי כדתנן בסוף מכילתין וסוף‬ ‫מס׳ חלה".‬ ‫‬‬ ‫ויהי׳ איך שיהי׳ זה ברור שזה עצמו שפי׳ דברי הכתוב ועצם ענין הלאו‬ ‫הזה של "מלאתך ודמעך לא תאחר" הוא על בכורים ותרומה, זה עצמו רחוק מאד‬ מלהיות מובן מעצמו, וזיל קרי בי רב.

‫ואיך הי׳ אפשר להקדים תחלה את הסדר כי בכורים תחלה ואחר זה תרומה, ‫והרי אין אנו יודעים עוד את עצם דבר אזהרת התורה בזה ובמה הכתוב מדבר.

‫ואך אחרי אשר נתבאר עצם האיסור וכי פירוש של "מלאתך ודמעך לא‬ ‫תאחר״ הכונה לבכורים ותרומה והיינו ליתן אותם דוקא על הסדר.

‫ואך אחרי אשר הננו יודעים שיש כאן אזהרה בתורה לבלי להקדים המאוחר.

‫יש מקום לבאר איך הוא הסדר, והדברים פשוטים לפי זה שאך זה הי׳‬ ‫צריך להיות סדר המשניות כמו שהנם באמת (וזה הוא גם כונת הרמב״ם ז"ל).

‫ובכלל ילכו כן כל סתמי המשניות שכל מקום שאין זה קבלה פשוטה כי‬ ‫אם שהוכרע מתוך יסודי דברי הקבלה, וראי׳ מהפסוקים, בא כן מפורש במשנה.

‫וכמו גם בזבחים ד׳ צ"ח (פרק י"ב משנה א'):

‫וכל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר וכל שאין לו בבשר אין לו‬ ‫בעורות, אפי' טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק‬ ‫בבשר שנאמר (ויקרא ז׳) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו‬ ‫תהי׳ שוק הימין למנה.

‫משנה ב׳) כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה שנאמר‬ (שם) עולת איש עולה שעלתה לאיש.

‫משנה ג׳) עורות קדשים קלים לבעלים ועורות קדשי קדשים לכהנים קל‬ ‫וחומר ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה קדשי קדשים שזכו בבשרן‬ ‫אינו דין שיזכו בעורן, אין מזבח יוכיח שאין לו עור בכל מקום.

ועי׳ הוריות ד׳ ד׳: (פ״א משנה ד׳):

הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם, או שלא הי׳‬ ‫מופלא של בית דין שם וכו׳ הרי אלו פטורין שנאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה‬ ‫מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן‬ ראוין להוראה.

ועי׳ שביעית פרק י׳ משנה ח׳:

‫המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אף על פי כן יקבל‬ ‫ממנו שנאמר (דברים ט״ו) וזה דבר השמטה כיוצא בו רוצח שגלה לערי מקלט ‫ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהם ‫שנאמר (שם י"ט) וזה דבר הרוצח. ‫ ועי׳ בכורות ד׳ י"ג (פרק א׳ משנה ז׳):

‫לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו מצות פדייה קודמת למצות עריפה‬ ‫שנאמר (שמות י״ג) ואם לא תפדה וערפתו מצות יעידה קודמת למצות פדייה שנאמר‬ (שם כ״א) אשר לא יעדה והפדה מצות יבום קודמת למצות חליצה^(פ) וכו׳ מצות‬ ‫גאולה באדון הוא קודם לכל אדם שנאמר (ויקרא כ"ז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך. ‫‬‬ ‫והנה על כולם בא שנאמר מפורש במשנה רק אצל "מצות יבום קודמת‬ ‫למצות חליצה״ לא בא שום לימוד, וזה לפי שהדבר גלוי לכל מתוך כל דברי‬ ‫הפרשה בתורה.

‫ובמס׳ סנהדרין ד' ל״ב (ריש פ״ד) אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה‬ ‫ובחקירה שנאמר (ויקרא כ״ד) משפט אחד יהי׳ לכם, מה בין דיני ממונות לדיני נפשות‬ ‫דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה, דיני ממונות פותחין בין וכו׳‬ ‫דיני נפשות פותחין לזכות וכו׳ דיני ממונות מטין על פי אחד וכו׳ דיני נפשות‬ ‫וכו׳ דיני ממונות מחזירין וכו׳ דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות הכל מלמדין וכו' דיני‬ ‫נפשות וכו׳ דיני ממונות המלמד חובה וכו׳ דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות דנין‬ ‫ביום וגומרין בלילה דיני נפשות וכו' דיני ממונות גומרין בו ביום וכו׳ דיני‬ ‫נפשות וכו׳.

‫והנה בראש המשנה על אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה‬ ‫בא לימוד מפורש שנאמר משפט אחד יהי׳ לכם, ואחר זה על כל החילוקים‬ ‫שביניהם אין שם שום לימוד ושום דרשה.

‫והוא מפני שיש מהם שכבר נתבארו במשנה עצמה כמו זה שדיני נפשות‬ ‫בעשרים ושלשה נתבאר כבר מקרא בפרק א׳, וכן זה שבדיני נפשות לחובה מטין‬ ‫על פי שנים בא כבר שם מקרא, והדברים שלא נתפרשו הנם קבלה פשוטה.

‫ועי׳ חולין ד׳ ל׳׳א (פרק ב׳ משנה ג׳): ‬ ‫נפלה סכין ושחטה אף על פי ששחטה כדרכה פסולה שנאמר (דברים י״ב)‬ ‫וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל.

‫ובגמרא: טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואע״ג דלא מכוין מאן תנא‬ ‫דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא ר׳ נתן היא דתני וכו׳.

‫והיינו שאליבא דר׳ נתן נקטו השונים לשון המשנה "נפלה" אבל עיקר‬ ‫הדבר הוא לכולי עלמא, ולרבנן עוד יותר מר׳ נתן כמבואר מעצמו.

‫וכן רבו מאד הדרשיות והסמך למקרא וטעמי הלימוד בדברי התנאים, וכבר‬ ‫הערנו על כיוצא בזה בריש הפרק.

‫ועי׳ עוד במס׳ שבועות ד׳ כ״ה (פרק ג׳ משנה ה׳):

‫ר׳ ישמעאל אומר אינו הייב אלא על העתיד לבוא שנאמר (ויקרא ה׳)‬ ‫להרע או להטיב, אמר לו ר׳ עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה‬ ‫והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מרבוי הכתוב אמר לו אם‬ ‫ריבה הכתוב לכך ריבה לכך.

‫ועי׳ קדושין ד׳ ס׳׳א (פרק ג׳ משנה ד'):

‫ר׳ מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר‬ (במדבר ל״ב) ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וכתיב ואם לא‬ ‫יעברו חלוצים ר׳ חנינא בן גמליאל אומר צריך הי׳ הדבר לאומרו שאלמלא כן‬ ‫יש במשמע שאפי׳ בארץ כנען לא ינחלו‪.‬‬

‫ועי׳ ע׳׳ז ד׳ מ"ה (פרק ג׳ משנה ה׳):

העכו״ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרים ומה שעליהם אסורים‬ ‫שנאמר (דברים ז׳) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, ר׳ יוסי הגלילי אומר‬ (שם י״ב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא‬ ‫‬‬ ‫הגבעות אלהיהם‪ ,‬ומפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל‬ ‫שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אמר ר' עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום‬ ‫שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן, דע שיש שם ע״ז.

‫והננו רואים כי יסוד הדבר כי מחובר אינו נאסר זה הי׳ דבר קבוע לכל, ‫עד שלתרץ הקושי׳ מאשרה באו גם דברי ר׳ עקיבא אשר כל ענינם הוא רק זה.

‫ור׳ יוסי הגלילי ותנא קמא נחלקו בגדר דברי המשנה, אם בצפוי המחובר, ‫או באילן שנטעו ואחר זה עבדו, ועל זה כבר הביאו ראי׳ מקרא ששם בא הדבר‬ ‫וסמכו דבריהם גם על זה, והנה בא כן גם לפנינו במשנה.

‫וכן הוא גם לבית שמאי ובית הלל בחקירה חדשה שלא נתפרשה ביסודי‬ ‫המשנה, עי׳ לדוגמא במס׳ כריתות ד׳ ז׳: (פ"א מ״ו):

‫המפלת לאור לשמונים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל‬ ‫מחייבין, אמרו בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים‬ ‫ואחד, אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן, אמרו להם בית שמאי לא אם‬ ‫אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא קרבן‬ ‫תאמרו במפלת וכו׳ אמרו להם בית הלל והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל‬ ‫להיות בשבת תוכיח שלא יצאה לשעה וכו׳ אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם‬ ‫יום וכו׳ והדמים אינם מוכיחין שהמפלת בתוך מלאות דמיה טמאין ופטורה‬ ‫מן הקרבן.

‫ובגמרא נאמר על זה תניא אמרו להן בית הלל לבית שמאי הרי הוא אומר‬ ‫או לבת לרבות אור שמונים ואחד.

‫והננו רואים שאף שבמקום הזה הלא בודאי לא סתמו במשנה הלכה מופשטת‬ ‫כי אם שהלימודים והשקלא וטרי׳ באו מפורש במשנה, בכל זה לא בא גם זה‬ ״או לבת לרבות״.

‫אבל הדברים אשר סמכו עליהם, ואשר הי׳ גם הוא מיסוד דבריהם, זה כלו ‬‫בא לפנינו במשנה מפורש לפי שאך זה דבר סידור המשנה להביא ולמסור לנו‬ ‫כל הדבר כמו שהוא^(פא)‪.‬‬

‫ובמס׳ ברכות ד׳ י"ז (פרק א׳ משנה ג'): ‬ ‬בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו שנאמר‬ ‫(דברים ו׳) ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר‬ ‫ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים‬ ‫ובשעה שבני אדם עומדים.

‫ועי׳ שבועות ד׳ י״ד (פ"ב מ"ה): ‫ר׳ אליעזר אומר (ויקרא ה׳) השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ חייב ואינו חייב על‬ ‫העלם מקדש, ר׳ עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה חייב‬ ‫‬‬ ‫ואינו חייב על העלם מקדש ר׳ ישמעאל אומר ונעלם ונעלם שתי פעמים לחייב‬ ‫על העלם טומאה ועל העלם מקדש.

‫ובמס' בכורות ד' מ"ו (ריש פ״ח):

‫מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה עודה שפחה ונשתחררה ‫עודה עכו"ם ונתגיירה ומשבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ר׳‬ ‫יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר (שמות י"ג) פטר רחם בישראל עד‬ ‫שיפטרו רחם מישראל.

‫ועי' מנחות ד' מ"ה (פ״ד מ״ג): ‬‬ ‫הפר והאילים והכבשים והשעיר אין מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן, ‫הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דברי ר׳ עקיבא אמר‬ ‫ר׳ שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלהם והלחם אינו מעכב את‬ ‫הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ׳ שנה קרבו כבשים בלא לחם אף‬ ‫כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר ר' שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם‬ ‫כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים אין‬ ‫קרב במדבר, משבאו לארץ קרבו אלו ואלו, ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים‬ ‫בלא לחם מפני שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם, לחם בלא כבשים אין לו‬ ‫מי יתירנו.

‫ואין חפצינו להרבות בדוגמאות אשר רבו הרבה כי גם אלה אשר הובאו‬ ‫יספיקו דים לברר הדבר כי אין סידור המשנה בלא טעם ובלא ראי׳ מקרא, וכל‬ ‫מקום אשר דבריהם הנם בפרטי הדברים ודבר חדש, ובפרט כשהוא חקירה חדשה‬ ‫במקרה הבא, ואין הדברים מוסבים על יסוד המשנה, נתפרשו הדברים גם טעמם‬ ‫ונימוקם, גם דרשה דקראי אשר נאמרו שם.

‫כי דבר סידור המשנה הוא למסור לנו את הדברים כמו שהם, את הקבלה‬ ‫כמו שהיא, ודבר הלימודים כמו שהם במקום שנסמכו גם עליהם.

‫ויותר מזה שגם במקום שלא סמכו דבריהם כי אם על יסודי המשנדה, הנה‬ ‫אם לא נוכל להבין זה מעצמינו נתפרש ונמסר לנו גם תמצית השקלא וטרי׳‬ ‫הזאת במשנה עצמה, ונביא גם מזה איזה דוגמאות לברר הדבר.

‫עי׳ במס׳ מכשירין פרק ו׳ משנה ח׳:

‫חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון.

‫וחלב הבהמה אינו מטמא אלא לרצון אמר ר׳ עקיבא קל וחומר הדברים מה אם‬ ‫חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים מטמא לרצון ושלא לרצון חלב הבהמה ‫וכו׳ אינו דין שיטמא לרצון ושלא לרצון, אמרו לו לא אם טמא חלב האשה ‫שלא לרצון שדם מגפתה וכו׳ אמר להם מחמיר אני בחלב מבדם וכו׳ אמרו לו סלי‬ ‫זיתים וענבים יוכיחו שהמשקים היוצאים מהם לרצון טמאים ושלא לרצון טהורים‬ ‫אמר להן לא אם אמרתם בסלי זיתים וענבים שתחלתן אוכל וסופן משקה תאמרו‬ ‫וכו׳ שתחלתו וסופו משקה, עד כאן היתה תשובה.

אמר ר׳ שמעון מכאן ואילך היינו משיבים לפניו מי גשמים יוכיחו שתחלתן‬ ‫וסופן משקה וכו׳ אמר לנו לא אם אמרתם וכו׳ ורוב החלב לאדם.

‫והאם אפשר שיהי׳ איזה ספק בזה והדברים עומדים חיים כי סידור המשנה‬ ‫הוא למסור לנו כל דבר כמו שהוא. ‫‬‬ ‫ולשון המשנה גם בולט לפנינו שמפני שלבד הדברים הראשונים כשנחלק‬ ‫ר׳ עקיבא בשעתו עם חכמי דורו השיבו עליו גם תלמידיו לאחר זמן, וגם זה הי'­‬ ‫­עוד לפניו ושייכים לעצם הדברים, בא כן במשנה עצמה:

‫עד כאן היתה תשובה, אמר ר׳ שמעון מכאן ואילך היינו משיבים לפניו.

‫והיינו שעד כאן היתה תשובת ר׳ עקיבא עם חכמי דורו מכאן ואילך הם‬ דברי ר׳ עקיבא עם דור תלמידיו.

‫וכל השקלא וטרי׳ הזאת היא רק מתוך יסודי המשנה הקבועים וידועים.

‫ותחלת דינו של ר׳ עקיבא שחלב בהמה מטמא לרצון ושלא לרצון הוא‬ ‫לדון קל וחומר מדין המשנה ביסודה במקום הזה אשר נאמר בה ״חלב האשה‬ ‫מטמא לרצון ושלא לרצון.

‫ועל זה יאמר ר׳ עקיבא "קל וחומר הדברים מה אם חלב האשה וכו'״ וחכמים‬ ‫השיבו לו שאין זה לימוד "לא אם טמא וכו׳״.

‫ובהלשון הזה "עד כאן היתה תשובה״ כן הוא גם ענין לשון המשנה במס׳‬ כלים פרק ז׳ משנה א׳:

הקלתות של בעלי בתים וכו׳ שה‬וא מסיק מלמטן וקדרה וכו׳ זו היתה‬ ‫תשובת ר׳ יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות.

‫ודברי ר׳ יהודה וחכמים הנם שם בפרק ה׳ משנה ו׳:

תנור וכו׳ נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן ר׳ יהודה אומר אם‬ ‫מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן טמא וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא.

‫והנה חזרו ופירשו במקומו בפרק ז׳ אצל יסוד המשנה שמזה הוא יסוד‬ ‫דברי ר׳ יהודה בפרק ה׳ "זו היתה תשובת ר׳ יהודה בתנור שנתנו וכו'".

‫לפי שכן הדבר, שכל שהוא מיסודי הלימוד, נמסר לנו מפורש במשנה לפי‬ ‫שסידור המשנה הוא למסור לנו כל הדברים כמו שהם.

‫ועי׳ עדיות פרק ו׳ משנה ג':

‫כזית בשר הפורש מאבר מן החי, ר׳ אליעזר מטמא ר׳ יהושע ור׳ נחוניא‬ ‫מטהרים, עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי ר׳ נחוניא מטמא ור׳ אליעזר ור׳‬ יהושע מטהרין אמרו לו לר׳ אליעזר מה ראית לטמא כזית בשר הפורש מאבר‬ ‫מן החי אמר להם מצינו אבר מן החי כמת שלם מה המת כזית בשר הפורש‬ ‫ממנו טמא, אף אבר מן החי כזית בשר הפורש ממנו יהי׳ טמא. אמרו לו לא‬ ‫אם טמאת כזית בשר הפורש מן המת שכן וכו׳ אמרו לו לר׳ נחוניא מה ראית‬ ‫לטמא עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי אמר להם מצינו אבר מן החי כמת‬ ‫שלם וכו׳ אמרו לו לא אם טמאת וכו׳ אמרו לו לר׳ אליעזר מה ראית לחלק‬ ‫מדותיך או טמא בשניהם או טהר בשניהם אמר להם מרובה וכו׳ דבר אחר אבר‬ ‫וכו׳ אמרו לו לר׳ נחוניא מה ראית לחלק מדותיך, או טמא בשניהם וכו' אמר‬ ‫להם מרובה טומאת העצמות וכו׳ שהבשר הפורש וכו׳ אמרו לו לר׳ יהושע מה‬ ‫ראית לטהר בשניהם אמר להם לא אם אמרתם במת שיש בו רוב ורובע ורקב‬ ‫תאמרו בחי וכו׳.

‫וראינו גם בזה שלא לבד שכל עיקר השקלא וטרי׳ בא לפנינו במשנה.

‫כי אם גם זאת שבכל השקלא וטרי׳ של התנאים הראשונים האלה, יסוד ‫הוכחת כל אחד מהם הוא מהמשנה ביסודה, מיסודי הדברים המקובלים וקבועים. ‫‬‬ ‫ועי׳ במס׳ שבועות ד׳ כ״ז (פ״ג מ"ו):

‫נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור לקיים ולא קיים פטור שהי׳ בדין שיהא‬ ‫חייב כדברי ר׳ יהודה בן בתירא (וע"ש בתוס׳) אמר ר׳ יהודה בן בתירא מה אם הרשות‬ ‫שאינו מושבע עליו מהר סיני הרי הוא חייב עליו, מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני‬ ‫אינו דין שיהא חייב עליה, אמרו לו לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן‬ ‫תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור".

‫ותשובת החכמים לר׳ יהודה בן בתירא הוא מדין יסוד המשנה במקום הזה, ‫דהיינו לפני דבריהם ״נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור״.

‫ונתבאר ונמסר לנו כל השקלא וטרי׳ שלהם במשנה עצמה, שכן הוא דבר‬ סידור המשנה.

‫ועי׳ במס׳ כריתות ד׳ ט"ז (פרק ג׳ משנה י׳):

‫אמר ר׳ עקיבא שאלתי את ר׳ אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות‬ ‫הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל‬ ‫אחת ואחת אמר לי חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר ומה אם הנדה שאין בה‬ ‫תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת שבת שיש בה תוצאות‬ ‫הרבה וחטאות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת אמרתי לו לא אם אמרת‬ ‫וכו׳ אמר לי הבא על הקטנות יוכיח וכו׳ אמרתי לו לא אם אמרת וכו׳ אמר לי‬ ‫הבא על וכו׳ אמרתי לו בהמה כשבת.

‫והוא באמת מחלוקת ר׳ עקיבא ור׳ אליעזר ובא במשנה כל השקלא וטרי׳ שלהן.

‫ועי׳ נדרים פרק ז׳ משנה א׳:‬

‫הנודר מן הירק מותר בדלועין ור׳ עקיבא אוסר אמרו לו לר׳ עקיבא והלא‬ ‫אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להם כן‬ ‫הדבר או שמא אומר הוא לו לא מצאתי אלא קטניות אלא שהדלועין בכלל ירק‬ ‫וקטניות אינן בכלל ירק.

‫ועי׳ תרומות פרק ה׳ משנה ד׳:

‫סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין‬ ‫ובית הלל מתירין אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה‬ ‫אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם‬ ‫העלו החולין הקלין המותרין לזרים את הטהורה תעלה תרומה החמורה האסורה‬ ‫לזרים את הטמאה.

‫ועי׳ זבחים פרק ז׳ משנה ד׳:

‫עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת ר׳ אליעזר אומר‬ ‫מועלין בה ר׳ יהושע אומר אין מועלין בה אמר ר׳ אליעזר מה אם חטאת שאין‬ ‫מועלין בה לשמה כששינה את שמה מועלין בה עולה שמועלין בה לשמה‬ כששינה את שמה אינו דין שימעלו בה אמר לו ר׳ יהושע לא אם אמרת בחטאת‬ ‫ששינה את שמה לשם עולה שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה תאמר בעולה‬ ‫ששינה את שמה לשם חטאת שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה. אמר‬ ‫לו ר׳ אליעזר והרי קדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים קלים יוכיחו‬ ‫שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה ומועלין בהן אף אתה אל תתמה על‬ ‫העולה שאף על פי ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה שימעלו בה אמר‬ ‫‬‬ ‫לו ר׳ יהושע לא אם אמ‪ר‬ת בקדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים‬ ‫קלים שכן שינה את שמן לדבר שיש בו איסור והיתר תאמר בעולה ששינה את‬ ‫שמה לדבר שכלו היתר.

וכל השקלא וטרי׳ שלהן היא גם כולה רק מיסודי המשנה.

ועי׳ מעשר שני פרק ג׳ משנה ב׳:

‬‫אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שהוא ממעט באכילתו ור׳ שמעון‬ ‫מתיר אמר להם ר׳ שמעון מה אם הקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פגול ‫ונותר וטמא לא נקל בתרומה אמרו לו מה אם הקל בזבחי שלמים שהן מותרין‬ ‫לזרים נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים.

ושם משנה י׳:

‫הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא יפדה ר׳ יהודה אומר יקבר אמרו לו לר׳‬ ‫יהודה מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שני‬ ‫שנטמא אינו דין שיפדה אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא‬ ‫נפדה בטהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו וכ‬ו׳.‬

‫ועיי׳ במס׳ כלים פרק ה׳ משנה א׳:

‫התנור שחצצו בנסרים או ביריעות נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא.

‫כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור השרץ בתוכה התנור‬ ‫טמא השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין ור׳ אליעזר מטהר, אמר ר׳ אליעזר אם‬ ‫הצילה במת החמור, אל תציל בכלי חרס הקל, אמרו לו אם הצילה במת החמור‬ ‫שכן חולקים אוהלים, תציל בכלי חרס הקל שאין חולקים כלי חרס.

‫והוכחת ר׳ אליעזר "אם הצילה במת החמור" הוא מדברי המשניות במס׳‬ ‫אהלות בדיני אהל המת בפרק ט׳.

‫ותשובת חכמים לר׳ אליעזר גם היא משני משניות של יסודי המשנה, ‫ויאמרו "אם הצילה במת החמור שכן חולקים אוהלים" והיינו דין המשנה במס׳‬ אהלות פרק ט"ו משנה ד׳:

‫בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות טומאה בבית‬ ‫כלים שבחצץ טהורים וכו׳.

‫ויסיימו "תציל בכלי חרס הקל שאין חולקים כלי חרס" היינו דין יסוד‬ ‫המשנה במקום הזה:

‫התנור שחצצו בנסרים או ביריעות נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא, ‫וכלשונו של הר״ש ז"ל:

"‬ור׳ אליעזר מטהר אכוורת קאי אבל במחיצה מודה כדמוכח בתורת כדינים‬ ‫בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו ולא תוך תוכו כיצד וכו׳ ר׳ אליעזר אומר‬ ‫וכו׳ אמרו לו אם מצלת במת החמור מקום שהמחיצה מצלת תציל בכלי חרס‬ הקל שאין מחיצה מצלת וכו׳.״

‫והוא דבר פשוט שכן הוא ודין התנור שחצצו הוא דין יסוד המשנה.

‫ור׳ אליעזר הוא ר׳ אליעזר בן הורקנוס כמו שהוא בתורת כהנים שם‬ ‫ובתוספתא דכלים פ״ו "אמר ר׳ יוחנן בן נורי נמתי לו לר׳ אליעזר".

‫ובאמת כי בתוספתא שם יותחלו הדברים כן מדין כוורת פחותה וכו׳ כי‬ ‫בדין שלפני זה שבמשנה התנור שחצצו וכו׳ על זה לא יחלקו כמו שכתבו גם‬ ‫‬‬ ‫התוס׳ בזבחים ד׳ ג׳ והר"ש והרא״ש, ועל זה לא יכול להיות מחלוקת שזה הוא‬ ‫דין יסוד המשנה.

‫ומזה הוא תשובת החכמים לר' אליעזר כמבואר.

‫ובתוספתא בא עוד גם תשובה על זה מר׳ יוסי ונאמר שם אחר זה:

‫אמר רבי היא תשובת ר׳ יוסי היא תשובת ר׳ יוחנן בן נורי.

‫והנה באו כן הדברים לפנינו מפורשים כן במשנה כל הדבר כמו שהוא.

‫והכל הולך למקום אחד, וכל הדבדם מבארים את עצמם כי עצם דבר‬ ‫סידור המשנה הוא למסור לנו את הדברים כמו שהם, את הקבלה על הכתובים‬ ‫ועם הכתובים כמו שהם, ואת הקבלה לעצמה כמו שהיא, וכל הדברים המוכרעים‬ ‫ומוסכמים מכל החכמים ליוצאים מתוך יסודי הקבלה גם הם דברים כמו שהם, ואת‬ ‫הלימודים גם הם כמו שהם, בכל מקום אשר נשענו גם עליהם והיו מיסודי דבריהם, ‫והכל בא לפנינו במשנה כל דבר כמו שהוא, והדברים לא פשטו צורתם ולא‬ ‫לבשו צורה אחרת, כי אם שהנם כולם לפנינו כמו שהיו מתחלתם.

‫ואין חפצינו להרבות עוד בדוגמאות, אשר המעיין יעמוד עליהם גם מעצמו, ‫וכי רבו מאד, וכבר גם הובאו לנו הרבה כיוצא בזה בהמשך כל דברינו בפרקים‬ ‫הקודמים, וכי גם כי בעיקרו של דבר נשוב עוד לכל הדברים האלה בכרך הבא‬ ‫בדברינו על התנאים אשר שם מקום כל הדברים האלה לפרטיהם.

‫ובמקום הזה עלינו להעיר עוד בקצרה על דבר כללי אשר לא הושם‬ ‫אליו לב כל עיקר. ‫‬‬

הערות

הערה (עז): במשנה שם נאמר אחר זה המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה‬ ‫גוזל את העניים על זה נאמר (משלי כ״ב) אל תסג גבול עולים. ‫‬‬ וזה אינו לימוד מקרא כי אם לאמר שגם אופן כזה בכלל גזל עניים ובכלל הכתוב אל תסג גבול עולים, ‫והדברים פשוטים. ‫‬‬

הערה (עח): בתוך לשון המשנה בא שם מאמר מוסגר "והשניים אין חייבים עליהם חומש״ וכבר‬ הערנו שכל כיוצא בזה שאינו מעיקר ענין המשנה, ובא בתוך לשון המשנה על ידי התנאים השונים, ויש מהם שהנם גם רק אליבא דחד תנא, כל זה יבואר לנו לכל פרטיו בדברינו על סידור האחרון מהמשנה. ‫‬‬

הערה (ע"ט): ‬במשנה באה הוספה אחר הלוקח ואחר שניתן לו במתנה. ‫וזה בא לפרש הדבר בימי יבנה או בימי רבי וכבר הערנו על כל כיוצא בזה. ‫‬‬

הערה (פ): במשנה שם נתוסף ״בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשיו שאינן מתכונין לשם מצוה‬ ‫אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבם" וזה נתוסף על המשנה בימי רבי וכבר הערנו על כיוצא בזה‬ ‫בהרבה מקומות. ‫‬‬

הערה (פא): ויש בזה עוד ענין‬ כולל, לפי שיש בזה גם מחלוקת בין תנאים ואמוראים אם לילה ‫מחוסר זמן אי לא, ומי שסובר לילה מחוסר זמן סובר שלא אמרו זה בית הלל כי אם במקום הזה מפני שהלילה ‫יצאה מכלל והדמים אינם עוד דם טוהר, ואסמכוה אקרא או לבת לרבות אור שמונים, ועל כן אין זה כי אם‬ ‫במקום הזה, ומי שסובר לילה לאו מחוסר זמן סובר שכדברי בית הלל כן הוא בכל התורה, וזה הוא גם ענין‬ ‫בעית ר׳ אושעיא שם, ודין מחוסר זמן יש שם גם בלא זה שאינן דומין זה לזה ועי׳ זבחים י״ב ובתוס׳ שם‬ ד״ה רב פפא אמר. ‫‬‬