משנה כלים ז א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ז · משנה א | >>

[עריכה]

הקלתות של בעלי בתים שנפחתה פחות משלשה טפחים, טמאה, שהוא מסיק מלמטן וקדרה בשלה מלמעלן.

יתר מכאן, טהורה.

נתן אבן או צרור, טהורה.

מירחה בטיט, מקבלת טומאה מכאן ולהבא.

זו היתה תשובת רבי יהודה ^ג בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַקְּלָתוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים

שֶׁנִּפְחֲתָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים,

טְמֵאָה,

שֶׁהוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן,

וּקְדֵרָה בְשֵׁלָה מִלְמָעְלָן.

יָתֵר מִכָּאן,

טְהוֹרָה.

נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר,

טְהוֹרָה;

מֵרְחָהּ בְּטִיט,

מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

זוֹ הָיְתָה תְּשׁוּבַת רַבִּי יְהוּדָה

בְּתַנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הקלתות של בעלי בתים שנפחתה -

פחות משלשה טפחים - טמאה,

שהוא מסיק מלמטן, וקדירה בשלה מלמעלן.

יתר מכאן - טהורה.

נתן אבן או צרור - טהורה.

מירחה בטיט - מקבלת טומאה מכאן ולהבא.

זו היתה תשובת רבי יהודה,

בתנור שנתנו על פי הבור, או על פי החדות.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

קלתות - הן תושבות בנויות עגולות, ויעשו תחת הפורני.

ואמר שאם נהרס זה הבניין אשר תחת תושבת הכירה, והיה בעומק הנהרס פחות משלשה טפחים, הנה הכירה העומדת על זה הבניין תטמא, לפי שאפשר בכמו זה הגובה שידליקו בו אש מלמטה, רוצה לומר במקום הפחת, ותתבשל הקדרה אשר על הכירה מלמעלה.

אולם אם היה הנחת הפחת בזה הבניין יותר משלשה טפחים הנה נטהרה הכירה, לפי שיהיה רחוק מקום האש מהקדרה המיוחסת יותר משלשה טפחים, ולא יגיע חום האש לקדרה כמו שראוי שיגיע. וכן [אם] (לא) הושם אבן על מקום ההריסה עד שתהיה זאת האבן כאילו היא קרקע הכירה, הנה נשארה הכירה על הטהרה, אם לא שיטוחו אותה בטיט ואז תשוב האבן קרקע הכירה ותקבל טומאה במה שאחר זה, ולא יגיע מההריסה אשר תחת האבן שהיא בלתי סמוכה לכירה, וזה צורתה:

ובזאת הצורה יתבאר העניין.

ומה שאמרו חכמים שזאת האבן אשר הושמה על פי הפחת לא תהיה לכירה כמו קרקע עד שנמרחה בטיט, הנה זה תשובה עליהם במחלוקתם על רבי יהודה, [שאמר] שהאבן אשר תהיה על פי הבור לא תהיה לתנור מקום קרקעיתו ונחשב כמחובר בארץ, שהעניין אחד, ובזה השיב עליהם רבי יהודה.

וכבר קדם מאמר רבי יהודה בפרק חמישי וביארנו עניינו, ואינה הלכה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

יש קלתות של כסף ושל זהב כדאשכחנא בפ' החובל (דף צב.) ובפ' האשה שנפלו (דף פב:) אבל הכא בשל חרס כעין קופות קטנות דומה לקלתה שלנו ועיקר תשמישן לשפות עליהם קדירה והגחלים בתוכן כעין כירה ושם אותו כלי קלת ולהכי קתני שנפחתה ולא קתני שנפחתו כלומר שנפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדירה פחות משלשה טפחים טמאה הקלת אבל שלשה טפחים או יותר דאין ראוי לתשמיש שהחום יוצא ואין הקדרה מתבשלת טהורה הקלת:

נתן אבן או צרור למעט (או) הפחיתה אינה חיבור אלא אם כן מרחה בטיט ולא ממעט ליה: וזו היא תשובת רבי יהודה שנחלקו רבי יהודה וחכמים בפ"ה לעיל. והביא רבי יהודה ראיה מכאן לדבריו דכי היכי דבעינן הכא מסיק מלמטן וקדרה בשלה מלמעלה הכי נמי התם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הקלתות של בעלי בתים - בסיס העשוי לכירה ומקום מושבה נקרא קלת ^א:

שנפחתה - קרקעיתה. והיה עומק הפחת פחות משלשה טפחים, הרי הכירה מקבלת טומאה, שאם יסיק בפחת מלמטה תתבשל הקדירה שבכירה מלמעלה:

יתר מכאן - אם היה הפחת עמוקה יותר משלשה טפחים ^ב:

טהורה - שהרי האש רחוקה מן הקדירה שבכירה ואינה מתבשלת:

נתן אבן או צרור - על מקום הפחת כדי שלא יהיה עומק הפחת שלשה טפחים, טהורה, לפי שאינה חשובה מקרקעית הכירה:

מרחה - לאבן זו בטיט:

מקבלת טומאה - הכירה, מכאן ולהבא. שאבן זו מקרקעית הכירה היא נחשבת, והרי אין עומק הפחת שלשה טפחים:

וזו היא תשובת רבי יהודה - כשנחלקו ר' יהודה וחכמים לעיל בפרק תנור תחלתו ארבעה:

בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות - מכאן הביא ר' יהודה ראיה לדבריו, דכי היכי דבעינן הכא שיהא מסיק מלמטה וקדירה בשלה מלמעלה, הכי נמי בעינן התם:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הקלתות של בעלי בתים. פי' הר"ב בסיס העשוי לכירה כו'. וכ"פ הרמב"ם. ויראה לי שיש להן בית קבול. ולפיכך קרויין כך כמו קלתות דמשנה ג פט"ז וכאותן ששנינו במשנה ח פ"ג דבכורים העשירים מביאים בקלתות כו' וכן ברפ"ח דגיטין לתוך קלתה. ומה שאין כן בתנור אע"פ שגם לתנור עושין בסיס. כמ"ש הר"ב ברפ"ב דב"ב. אבל שמו *)כלאי. לפי שאין לו בית קבול כמו בסיסו של כירה. והר"ש פי' הקלתות הן כלי חרס כעין קופות קטנות דומה לקלתות שלנו ועיקר תשמושן לשפות עליהן קדרה והגחלים בתוכן כעין כירה. ושם אותו כלי קלת ונפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדירה פחות מג"ט טמאה הקלת. אבל ג' טפחים או יותר. דאין ראוי לתשמיש שהחום יוצא ואין הקדירה מתבשלת. טהורה הקלת. נתן אבן או צרור למעט הפחיתה. אינה חיבור אא"כ מרחה בטיט. ולא ממעט ליה. ע"כ:

יתר מכאן. לשון הר"ב אם היה הפחת עמוקה יותר מג"ט. וכן ל' הרמב"ם. גם מהר"ם כתב וז"ל אם נפחתה יותר מג"ט החום יוצא דרך הנקב. ואין ראוי לבשל עליה הקדרה. ע"כ. ולא דייקי. דהא פחות מג"ט תנן דטמאה. משמע הא ג"ט טהורה. וכן מסיק הר"ב בסמוך. כדי שלא יהיה עומק הפחת ג"ט ולשון הרמב"ם בחבורו ספט"ז היה הפחת עמוק ג' או יתר אינה מקבלת טומאה:

זו היתה תשובת ר' יהודה בתנור כו' ותמהתי שלא ראיתי להמפרשים שיפרשו מאי אהדרו ליה רבנן ועוד קשיא לי דא"כ הא דהכא נמי בהיסק הראשון. דאילו בהיסק שני. הא אמרן התם דאף ר' יהודה מודה שאפי' בצואר הגמל מיטמא. וג"ז לא פירשו המפרשים. ולכך נ"ל דהכא ודאי כשמטהרים היינו לגמרי ולאו דוקא בהיסק ראשון בלבד וכדמשמע מהמפרשים. שהרי לא חילקו בכך. ומש"ה נמי תשובתו של ר' יהודה אינה תשובה דע"כ הכא שאני שהרי בכל ההיסקים אנו מטהרים. אלא היינו טעמא דכיון שעשוי על קלת כשנפחתה הוי כנתוץ שטהר מטומאתו ואע"פ שהוא עצמו אינו נתוץ אפ"ה קרינן נתוץ בכירה זו העשויה על קלת כשהקלת נפחתה. וכ"ש לפי' הר"ש דקלת היינו הכירה עצמה. וא"ת ודקארי ליה מאי קארי ליה דהא איהו גופיה דמודה בהיסק שני ואילו הכא מטהרינן אף בהיסק שני י"ל דכשהשיב ר' יהודה תשובה זו לא היתה בסוף מחלוקתן. אלא בתחלת מחלוקתם שחלקו ר' יהודה וחכמים בתנור שנתנו ע"פ הבור ולא הוו קמיפלגי בקרא אלא בתחלה חלקו בסברא בעלמא שסבר ר' יהודה דבנתון ע"פ הבור בעינן שיהא נסוק מלמטה כו'. ואה"נ דכשחלקו בסברא שהיתה מחלוקתם ג"כ בהיסק שני. ולעולם טיהר ר"י דס"ל דקרא בסתם תנור וכירה מיירי והם מחוברים בקרקע. כדפי' הר"ב רפ"ה. ולפיכך על החכמים שחלקו עליו וטמאוהו לעולם השיב עליהם תשובה זו דהכא. והוו מהדרי ליה דשאני הכא דטהרתו ע"י שנפחתה הקלת וכנתוץ כירה גופה דמי. משא"כ בנתון ע"פ הבור שאין כאן נתיצה ומהדר ליה ר' יהודה מסברא. ודייק מקרא מדכתיב יותץ ולא ישבר ש"מ דכל שאינו מחובר לא מיירי ביה קרא. ומהדרי ליה רבנן מטמאים יהיו לכם מ"מ. ור"י מוקים ליה להיסק שני. ואע"ג דבגמ' פי"ז דשבת דף קכה. אמרי' במאי קמיפלגי בקרא כו' [מסדר] הגמ' לא חש להאריך בתחלת מחלוקתם. אלא קאמר מסקנת המחלוקת כך נ"ל בשיטה זו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) ויש להן בית קבול ולפיכך קרויין כך כמו קלתות דמשנה ג' פרק ט"ז. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) לאו דוקא, דבשלושה נמי טהורה. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) תשובת כו'. ולא נמצא במפרשים שיפרשו מאי אהדרו ליה רבנן כו'. ולכן נ"ל דהכא ודאי כשמטהרים היינו לגמרי ולאו דוקא בהיסק ראשון בלבד כו'. ומש"ה נמי אינה תשובה, דעל כרחך הבא שאני שהרי בכל ההיסקים אנו מטהרים. אלא היינו טעמא, דכיון שעשוי על קלת, כשנפחתה הוי כנתוץ שטהר מטומאתו, ואע"פ שהוא עצמו אינו נתוץ אפ"ה קרינן נתוץ בכירה זו העשויה על קלת כשהקלת נפחתה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הקלתות:    מקום מושב הכירה נקרא קלת כן פי' הרמב"ם ז"ל וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל וכן בערוך וכמו שאמרו לענין ריחים אבל לא את הקלת ופי' קלת בסיס לריחים התחתונה ע"כ אבל הר"ש והרא"ש ז"ל פירשו קלת הוא כלי עשוי מסלי נצרים יש בו בית קבול למטה ולמעלה ועושין מהם של כסף ושל זהב וגם יש עושין כזו הצורה של חרס לשפות עליהם הקדרה והגחלים למטה בבית קבול התחתון. שנפחתה הקלת שנרחב מקום דופני בית קבול התחתון ולהכי קתני שנפחתה [הגהה נלע"ד הלשון דחוק] ולא קתני שנפחתו כלומר שנפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדרה כו' ע"כ:

וזו היתה תשובת ר' יהודה בתנור וכו':    רבינו עובדיה ז"ל העתיק מהר"ש ז"ל אמנם הרמב"ם ז"ל פי' וז"ל מה שאמרו חכמים שזאת האבן אשר הושמה על פי הפחת לא תהיה לכירה כמו קרקע עד שנמרחה בטיט הנה זאת טענה עליהן במחלוקתן על ר' יהודה שהאבן אשר תהיה על פי הבור לא תהיה מקום קרקעיתו נחשב כמחובר בארץ שהענין אחד ע"כ ומ"מ לכל הפירושים יקשה שפיר קאמר להו ר' יהודה לרבנן דמ"ש וצ"ע לע"ד ולא ראיתי עד עתה מי שדבר בזה ואי אפשר לומר דהכא מיירי בהיסק שני ופלוגתייהו דוקא בהיסק ראשון כמו שמפורש שם דא"כ מה תשובה היא זו מהיסק ראשון להיסק שני. וזו היא צורת % הקלת והפחת שלו לפי' הרמב"ם ז"ל אחר זמן רב בא לידי ספר תוספת יום טוב בשנת השפ"ג ליצירה בירח סיון והילך כל פירושו הקלתות של בעלי כו':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

הקלתות:    הוא כעין כירה קטנה שמושיבין אותה על השולחן ויש לה שולים עביה מאד כדי שלא ישרף השולחן כשיושיבוה עליו מהגחלים שבתוכה:

של בעלי הבתים שנפחתה:    שנעשה גומא תוך שולי הקלת העבים מבפנים. ונמצא שעי"ז יהיה האש רחוק משולי הקדירה:

טמאה:    דאם אין הגומא שבשוליה עמוקה ג"ט מק"ט עדיין:

יתר מכאן:    היינו שהגומא עמוקה ג"ט או יותר. שהוא יתר מפחות מג"ט שנזכר ברישא:

נתן אבן או צרור:    בהגומא שעמוקה ג"ט:

מרחה בטיט:    שהדביק האבן והצרור תוך גומת הקלת בטיט:

מקבלת טומאה מכאן ולהבא:    [כפ"ה סי' מו] :

זו היתה תשובת ר' יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או ע"פ הדות:    לעיל [פ"ה מ"ו] דכמו דהכא אם הגומא עמוקה כל כך שכשמסיק למטה אין הקדירה מתבשלת מלמעלה. הו"ל הקלת כנתוץ. וכאילו אין לו שוליים. ה"נ התם כשמסיק בהבור למטה. אין הלחם נאפה למעלה. הו"ל התנור כתלוש. ואינו מחובר להבור בשעת היסק הראשון ואמק"ט. ולרבנן אפי' יהיה דינו כתלוש. הרי א"צ שיהיה התנור מחובר אפי' בשעת היסק ראשון:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת