משנה כלים ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שתי אבנים שעשאם כירה ונטמאו, סמך לזו אבן אחת מכאן ולזו אבן אחת מכאןיט, חציה של זו טמאה וחציה טהורה, וחציה של זו טמאה וחציה טהורה.

ניטלו טהורות, חזרו אלו לטומאתן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁעֲשָׂאָם כִּירָה וְנִטְמְאוּ, סָמַךְ לְזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן וּלְזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן , חֶצְיָהּ שֶׁל זוֹ טְמֵאָה וְחֶצְיָהּ טְהוֹרָה, וְחֶצְיָהּ שֶׁל זוֹ טְמֵאָה וְחֶצְיָהּ טְהוֹרָה. נִטְּלוּ טְהוֹרוֹת, חָזְרוּ אֵלּוּ לְטֻמְאָתָן:

נוסח הרמב"ם

שתי אבנים שעשאן כירה ונטמאו סמך לזו אבן אחת מיכן ולזו אבן אחת מיכן חציה של זו טמא וחציה טהור וחציה של זו טמא וחציה טהור ניטלו טהורות חזרו אלו לטומאתן.

פירוש הרמב"ם

שתי אבנים. זה מבואר וזה שהוא בעבור ששם בצדה אחת טהורה היא חציה אשר ימשך לטהורה טהורה והחצי אשר ימשך לטמאה טמאה כמו שקדם וכן ענין האבן האחרת מפני הטהורה אשר הורכב בצדה ואלו האבנים כולן מורחים בטיט כמו שקדם בראש הפרק באמרו אחת בטיט ואחת שלא בטיט טהורה:

פירוש רבינו שמשון

אבן אחת. יש כאן שלש כירות האמצעית טמאה והחיצונה טהורה הלכך שתי אבנים אמצעיות חציה של זו וחציה של זו של צד הטהורה טהור שמשתמש לטהור וכשניטלו החיצונות חזרו האמצעיות למשפטן הראשון וכולן טמאות:


תני"א בתוספת"א (פ"ה) שתי אבנים גדולות שתי חוליות של עמוד שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול אינו מטמא אלא צורך וכמה הוא צורך מקום שפיתת טפח. שתי חביות ושתי הלפסין ושתי קדרות שעשאן כירה ונטמא ביניהן מטמא במגע ובאויר ותוכן טהור. והעובי שביניהן חולקים אותו והמשמש את הטמא טמא את הטהור טהור. רבי יהודה אומר עליה ועל הזיז ואם ינטל הכותל והזיז עומד בפני עצמו טמא ואם לאו טהור. כירה שנתנה על גבי הטיף של אבן אינו טמא אלא צורך וכמה הוא צורך רשב"ג אומר משום רבי יהודה צורך שלש אצבעות. ר' נתן אומר אם ניטלה כירה והטיף שעליה עולה עמו חיבור ואם לאו אינו חיבור. פי' תוכן של קדרות טהור דאין כלי חרס מטמא מגבו. ועובי דופני הקדרה חולקין. על גבי הטיף של אבן. לא נתברר אותו טיף מה היא ולפי הענין נראה שהיא אבן דקה וקלושה והיא רחבה חוץ לתנור והכירה מונחת עליה ומחברין אותה בטיט של הכירה ואם אותו טיף מחובר יפה לכירה שעולה עמה כשנטלה קסבר רבי נתן דכולהו חיבור אפילו חוץ לשלש אצבעות ואם לאו אינו חיבור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

סמך לזו אבן אחת מכאן ולזו אבן אחת מכאן - ונמצאו עכשיו שלש כירות, האמצעית טמאה והחיצונות טהורות. הלכך שתי אבנים אמצעיות חציה של זו וחציה של זו [של צד הטהור] טהור, שמשמש לטהור:

ניטלו החיצונות הטהורות - חזרו אמצעיות לטומאתן כבתחלה, וכולן טמאות, שהרי אין כאן משמש לטהור:

פירוש תוספות יום טוב

שתי אבנים שעשאם כירה [*ונטמאו] סמך לזו אבן אחת מכאן וכו'. ואלו האבנים כולן ממורחין בטיט כמו שקדם בראש הפרק. [*באמרו] אחת בטיט. ואחת שלא בטיט טהורה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על המשנה) ב' אבנים כו'. ואלו האבנים כולן ממורחין בטיט, כמו שקדם בראש הפרק באומרו אחת בטיט ואחת שלא בטיט טהורה. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שתי אבנים וכו':    זה מבואר והוא שבעבור ששם בצדה אחת טהורה נעשה חציה אשר ימשך לטהורה טהור והחצי אשר ימשך לטמאה טמא כמו שקדם וכן ענין האבן האחרת מפני הטהורה אשר הורכבה בצדה. הרמב"'ם ז"ל:

ונטמאו:    אם היו מחוברות וכדכתבינן. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל חציה של זו טמא וחציה טהור. חציה של זו טמא וחציה טהור. ובספר אגודה מצאתי כתוב כאן כירה שנתנה ע"ג הטף של אבן פי' אבן דקה והיא חוץ לתנור והכירה מונחת עליה ע"כ והיא תוספתא והביאה ג"כ הר"ש ז"ל ועלה הוא דמפרש בתוספתא רשב"ג משום ר' יהודה דצורך שפיתתה שלש אצבעות:


פירושים נוספים