רמב"ם על כלים ו
ראו גם נוסח המשנה כלים ו רמבם
כלים פרק ו
[עריכה]כאשר הושם שלושה מסמרים מברזל בארץ הנה לא תטמא כמו שלא תטמא כירה של מתכת, משורש אשר זכרנו.
וכן כאשר היא מאבן בלתי טיט לא תטמא, לפי שהאבנים לא יטמאו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אמרו עליה ועל האבן - ירצה בו על שתי האבנים בלתי שיהיה שם טיט, והם לא יטמאו לפי שהאבנים טהורים כמו שקדם.
עוד אמר שכירת הנזירים היתה מאלו התוארים הנזכרים.
שכנגד הסלע - רוצה לומר אבן כנגד הסלע.
ובהר ההוא היו הנזירים מבשלים עליהן השלמים, ושורפין שם שערותיהם בלשכת הנזירים אשר היתה בעזרת נשים, כמו שהתבאר במידות.
ואמר נטמאת אחד מהן לא נטמאו כולן - בתנאי שיהיו האבנים כולן מורחות בטיט כמו שקדם בראש הפרק, אולם האבנים בלתי מרוחות הנה לא יטמאו:
הוחלטה - התקיים דינה, תרגום "לצמיתות"(ויקרא כה, כג) "לחלוטין". ולזה נקרא האיש אשר נדין עליו בצרעת וקיים הכהן בו דינו "מצורע מוחלט".
ושפיתה - המורגל בכל המשנה היא מלה עברית, "שפות הסיר שפות"(יחזקאל כד, ג).
ואמרו אם יכול לשפות עליה - הוא כינוי הכירה ההוה מן האבנים הנשארים.
עוד אומר החזירה טהורה - לפי שמעת שהסירה מהארץ כבר נהרסה וטיהרה, ולא בחזירתה אל מקומה תטמא.
אבל אם חברה בארץ בטיט, והוא אמרו מרחה בטיט, הנה היא תטמא בעתיד, רוצה לומר כירה ההוה מן האבן הראשונה והאבן המוחזרת. וכל אלו הדינים מבוארים על השורשים הקודמים:
זה מבואר, וזה שהוא בעבור ששם בצידה אחד טהורה, היא יעשה חציה אשר ימשך לטהורה טהורה והחצי אשר ימשך לטמאה טמאה כמו שקדם. וכן עניין האבן האחרת מפני הטהורה אשר הורכב בצידה.
ואלו האבנים כולן מורחים בטיט כמו שקדם בראש הפרק, באמרו אחת בטיט ואחת שלא בטיט טהורה:
משנה כלים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב