משנה כלים ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ו · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העושה שלשה פטפוטים בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן ב את הקדירה, טמאהג.

קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן הקדירה, אף על פי שעשה בראשו מקום ד שתהא הקדירה יושבת, טהורהה.

העושה שתי אבנים כירה ו וחיברם בטיט, טמאה.

רבי יהודה מטהר עד שיעשה שלישית, או עד שיסמוך לכותל.

אחת בטיט ואחת שלא בטיט, טהורה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָעוֹשֶׂה שְׁלשָׁה פִטְפּוּטִים בָּאָרֶץ וְחִבְּרָן בְּטִיט לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶתּ הַקְּדֵרָה, טְמֵאָה . קָבַע שְׁלשָׁה מַסְמְרִין בָּאָרֶץ לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן הַקְּדֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְרֹאשׁוֹ מָקוֹם שֶׁתְּהֵא הַקְּדֵרָה יוֹשֶׁבֶת, טְהוֹרָה . הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה וְחִבְּרָם בְּטִיט, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁלִישִׁית, אוֹ עַד שֶׁיִּסְמוֹךְ לְכֹתֶל. אַחַת בְּטִיט וְאַחַת שֶׁלֹּא בְטִיט, טְהוֹרָה:

נוסח הרמב"ם

העושה שלשה פטפוטין בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה טמאה קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן את הקדירה אף על פי שעשה בראשן מקום שתהא הקדירה יושבת טהורה העושה שתי אבנים כירה וחיברן בטיט טמאה רבי יהודה מטהר עד שיעשה שלישית או עד שיסמוך לכותל אחת בטיט ואחת שלא בטיט טהורה.

פירוש הרמב"ם

כאשר הושם ג' מסמרים מברזל בארץ הנה לא תטמא כמו שלא תטמא כירה של מתכת משרש אשר זכרנו וכן כאשר היא מאבן בלתי טיט לא תטמא לפי שהאבנים לא יטמאו ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

עשה ג' רגלים בארץ ומלמעלה בראשם חיבר שלשתם בטיט שנעשו כעין כלי ברזל שקורין טרפי"ד להושיב הקדרה עליהם ועושין אש תחתיה אי נמי יש לפרש שחברם בארץ בטיט טמאה דנעשה ככירה לטמאות באויר כנגד גובה הפטפוטים:

קבע. שנעץ שלשה מסמרין בארץ כנועץ יתד אע"פ שתקנן בראשן הרחיבה שלא יהו חדים ושיפן יפה שלא יקלקלו את הקדרה היושבת עליהן טהורה. לפי שנעשו לקדירה תחת כירה נקט טהורה לשון נקבה ומצי לפרש דטהורים לגמרי דאין להם תורת כלי כיון דכל אחד לחודיה לא חזי ואינן מחוברין זה לזה ואם באנו לפרש טהורים מדין כלי חרס צריך לפרש דאע"פ שעשה בראשן היינו שהדביק בטיט בראש כל אחד ואחד שתהא הקדרה יושבת טהורה היינו דוקא בלא חברן בטיט בראשן ולאידך לישנא שלא חברן לקרקע בטיט כדמוכח בתוספתא. תניא בתוספתא (רפ"ה) שלשה מסמרים ג' יתידות ג' פטפוטים שנתנם בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן הקדרה טמאה רבי יהודה מטהר עד שיחבר זה לזה בטיט. ומודה רבי יהודה שאם נתנם על גבי האבן וחברם לה שהיא טמאה מפני שהאבן מחברתן פירוש וחברם בטיט בראשם כדמפרש במתני' ולאידך לישנא דפי' שחיברן בארץ בטיט ולכך מסמרים דהכא טמאה ודמתניתין שלא חיברן בטיט טהורה ורבי יהודה מטהר נמי הכא אע"פ שחיברן בראשן כיון דלמטה לא חיברן. ולאידך לישנא דאע"פ שחיברן לארץ כיון שלא חיברן זה לזה דמה שהארץ מחברת מלמטה לא חשיב חיבור שאם בא לטלטלן במקום אחר מתנתק חבורם: אבל נתנם על גבי האבן וחברם לה חשיב חיבור הואיל והאבן מחברתן שהיא מטלטלת ביחד עמהן שחיברן זו לזו בטיט בראשן. ולאידך לישנא דפי' שחיברן בארץ בטיט ומתוך שהאבנים רחבות סגי בתרי להיות ככירה: ורבי יהודה בעי תלתא כמו בפטפוטין:

או עד שיסמוך. שהכותל יסמוך את הקדרה מצד אחד:

ואחת שלא בטיט. להך לישנא דפירשתי דחיבור טיט אארץ קאי ניחא שהאחת חיבר בארץ בטיט ואחת לא חיבר בארץ וטהורה אפילו לרבנן. ולאידך לישנא יש לפרש דאחת בטיט היינו דאחת חיבר לחברתה בטיט בראשה ואחת שלא בטיט שהשלישית לא חיבר ור' יהודה היא וגריעה הך שלישית מכותל אי נמי סמך לכותל בעי שחיבר שתיהן בראשן לכותל:

תני"א בתוספת"א (פ"ה) שלש אבנים שחיברן זו לזו ולא חיברן לקרקע חיברן בקרקע ולא חיברן זו לזו טמאות ורבי יהודה מטהר עד שיחברם זו לזו ויחברם לקרקע וכמה חיבורן בטיט כל שהוא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

העושה שלשה פטפוטים - שלשה רגלים יושבים בארץ א:

וחברם בטיט - למעלה בראשם, כעין כלי ברזל שקורין טריפי"ד:

קבע שלשה מסמרים - שנעץ אותם בקרקע:

טהורה - דכלי מתכות המחוברים לקרקע כקרקע דמו ואין מקבלים טומאה:

וחברם בטיט טמאה - ככירה של חרס, שהטיט שבראשן נותן להן תורת חרס ז:

עד שיעשה שלישית - כעין שלשה פטפוטין:

או עד שיסמוך לכותל - שהכותל יסמוך את הקדירה מצד אחד:

אחת בטיט - אחת חיבר לחברתה בטיט בראשה:

ואחת שלא בטיט - שהשלישית לא חיבר. ור' יהודה היא ח, ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

העושה שלשה פטפוטים בארץ. פי' הר"ב שלשה רגלים יושבים בארץ. כלומר והן של טיט:

וחברן בטיט. פי' הר"ב למעלה בראשם. וכ"פ הר"ש. ולפי זה סיפא אחת בטיט כו' אתאן לר' יהודה דוקא. כדפי' הר"ב שם. אבל הר"ש כתב דא"נ יש לפרש דחברן בטיט שחברן בארץ בטיט. ואתאן סיפא לרבנן. וכמ"ש שם בס"ד. וכן נראה שמפרש הרמב"ם בחבורו. וכמו שאעתיק ג"כ מפירושו במתני' דלקמן:

להיות שופת כו'. ועושין אש תחתיה. הר"ש:

שופת. שפיתה המורגל בכל המשנה. היא מלה עברית. שפות הסיר שפות (יחזקאל כד ג). הרמב"ם בפי' משנה ג:

טמאה. דנעשו ככירה לטמאות באויר. כנגד גובה הפטפוטים. הר"ש:

אף ע"פ שעשה בראשו מקום כו'. נראה לפרש כפי' השני של הר"ש. דהיינו שהדביק בטיט בראש כל אחד ואחד. שתהא הקדירה יושבת. ולא חברן יחד. אבל פירושו הראשון שמפרש שעשה מקום. היינו שתיקנן בראשם. הרחיבן שלא יהיו חדים. ושיפן יפה שלא יקלקלו את הקדירה היושבת עליהן. ומפרש דקמ"ל דטהורים לגמרי. דאין להם תורת כלי. כיון דכל אחד לחודיה לא חזי ואינם מחוברים זה לזה. עכ"ד. זה הפי' אינו מסכים כלל לפי' הר"ב שמפרש דטהורה משום דמחובר לקרקע כו'. ועוד נראה יותר פי' השני. דהשתא כולה מתני' בדיני טיט קמ"ל. וכ"כ הרמב"ם ג"כ בחיבורו. אע"פ שעשה בראשן מקום בטיט שתשב הקדרה כו'. ומפרש שחברן בטיט כשני הפירושים דהר"ש שחברן בראשן או בארץ. כמ"ש במתני' דלקמן משנה ג בס"ד. [*ועיין לקמן]:

בראשו. מהר"ם הגיה בראשן:

טהורה. לפי שנעשו לקדירה תחת כירה. נקט טהורה לשון נקבה. הר"ש. ומהר"ם כתב טהורה מדין כלי חרס. והול"ל טהורין. אלא משום דמעיקרא נקט טמאה בכירה. נקט הכא טהורה:

העושה שתי אבנים כירה. דמתוך שהאבנים רחבות סגי בתרי להיות ככירה. הר"ש:

וחברן בטיט טמאה. לשון הר"ב ככירה של חרס. שהטיט שבראשן נותן לה תורת חרס. וה"ה במסמרים אם חברן בטיט טמאים. אלא הכא רבותא קמ"ל דאפי' בשנים סגי:

אחת בטיט. פי' הר"ב אחת חבר לחבירתה בטיט כו'. ור' יהודה היא. וגריעה הך שלישית מכותל. אי נמי סמך לכותל בעי שחיבר שתיהן בראשן לכותל. הר"ש. ולפירושו השני שכתבתי דמפרש חברן בטיט. פי' בארץ. כתב אחת בטיט כו'. שהאחת חיבר בארץ בטיט. ואחת לא חיבר בארץ. וטהורה אפי' לרבנן. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) כלומר והן של טיט:

(ב) (על המשנה) שופת כו'. ועושין אש תחתיה. ושפיתה המורגל בכל המשנה היא מלה עברית, שפות הסיר שפות (יחזקאל כ"ד). הר"מ:

(ג) (על המשנה) טמאה. דנעשו ככירה ליטמאות באויר כנגד גובה הפטפוטים. הר"ש:

(ד) (על המשנה) אע"פ כו' נראה לפרש דהיינו שהדביק בטיט בראש כל אחד ואחד שתהא הקדירה יושבת ולא חברן יחד. עתוי"ט:

(ה) (על המשנה) טהורה. לפי שנעשו לקדירה תחת כירה, נקט טהורה לשון נקבה. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) כירה. דמתוך שהאבנים רחבות סגי בתרי להיות ככירה. הר"ש:

(ז) (על הברטנורא) וה"ה במסמרים אם חברן בטיט טמאים, אלא הכא רבותא קמ"ל דאפילו בשתים סגי:

(ח) (על הברטנורא) וגרועה הך שלישית מכותל. אי נמי, סמך לכותל בעי שחיבר שתיהן בראשן לכותל. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העושה שלשה פטפוטין וכו':    ופטפוט הוא לשון זכר אע"ג שהוא רגל ורגל לשון נקבה וכדמשמע ממשנה ה' דבפירקין דלקמן: שני אבנים. מתוך שהאבנים רחבות סגי בתרי להיות ככירה ור' יהודה בעי תלתא כמו בפטפוטין:

וחברן בטיט:    פי' ר"ע ז"ל גבי רישא למעלה בראשם אמר המלקט והה"נ גבי סיפא ואיכא מאן דמפ' בכולה מתני' שחברם בטיט למטה בארץ כמו שכתב הר"ש ז"ל ואחת בטיט ואחת שלא בטיט אתי שפיר כפשטא דמתני' וטהורה אפי' לרבנן וכזה הפירוש הוכיח הרא"ש ז"ל מדתנן בסמוך עליה ועל האבן דהיינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט דכולי עלמא היא. וז"ל הר"ש ז"ל ואחת שלא בטיט להך לישנא דפרישית דחבור טיט אארץ קאי ניחא שהאחת חִבֵּר בארץ בטיט ואחת לא חיבר בארץ וטהורה אפי' לרבנן ולאידך לישנא יש לפרש דאחת בטיט היינו דאחת חיבר לחבירתה בטיט בראשה ואחת שלא בטיט שהשלישית לא חיבר ור' יהודה היא וגריעא הך שלישית מכותל א"נ סמך לכותל בעי שחיבר שתיהן בראשן לכותל עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים