משנה כלים ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ו · משנה ב | >>
האבן שהיה שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח, טמאה.
עליה ועל האבן, עליה ועל הסלע, עליה ועל הכותל, טהורה.
וזו היתה כירת הנזירים שבירושלים, שכנגד הסלעי.
כירת הטבחים, בזמן שהוא נותן אבן בצד אבןיא, נטמאת אחת מהן, לא נטמאו כולן.
משנה מנוקדת
הָאֶבֶן שֶׁהָיָה שׁוֹפֵת עָלֶיהָ וְעַל הַתַּנוּר,
- עָלֶיהָ וְעַל הַכִּירָה,
- עָלֶיהָ וְעַל הַכֻּפָּח,
- טְמֵאָה.
- עָלֶיהָ וְעַל הָאֶבֶן,
- עָלֶיהָ וְעַל הַסֶּלַע,
- עָלֶיהָ וְעַל הַכֹּתֶל,
- טְהוֹרָה.
- וְזוֹ הָיְתָה כִּירַת הַנְּזִירִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם,
- שֶׁכְּנֶגֶד הַסֶּלַע.
- כִּירַת הַטַּבָּחִים,
- בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶבֶן בְּצַד אֶבֶן,
- נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן,
- לֹא נִטְמְאוּ כֻלָּן:
נוסח הרמב"ם
האבן שהיה שופת עליה ועל התנור,
- עליה ועל הכירה,
- עליה ועל הכופח - טמאה.
- עליה ועל האבן,
- עליה ועל הסלע,
- עליה ועל הכותל - טהורה.
- זו היתה כירת הנזירים שבירושלים, שכנגד הסלע.
- כירת הטבחים,
- שהוא נותן אבן בצד אבן -
- נטמאת אחת מהן - לא נטמאו כולן.
- שהוא נותן אבן בצד אבן -
פירוש הרמב"ם
אמרו עליה ועל האבן - ירצה בו על שתי האבנים בלתי שיהיה שם טיט, והם לא יטמאו לפי שהאבנים טהורים כמו שקדם.
עוד אמר שכירת הנזירים היתה מאלו התוארים הנזכרים.
שכנגד הסלע - רוצה לומר אבן כנגד הסלע.
ובהר ההוא היו הנזירים מבשלים עליהן השלמים, ושורפין שם שערותיהם בלשכת הנזירים אשר היתה בעזרת נשים, כמו שהתבאר במידות.
ואמר נטמאת אחד מהן לא נטמאו כולן - בתנאי שיהיו האבנים כולן מורחות בטיט כמו שקדם בראש הפרק, אולם האבנים בלתי מרוחות הנה לא יטמאו:
פירוש רבינו שמשון
עליה ועל התנור. וחיבר את האבן בטיט ועליה ועל האבן היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט:
סלע. מחובר מששת ימי בראשית כדתנן פסחי' (דף י.) עד שמגיע לסלע:
טהורה. כדתניא בת"כ יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה מכאן אמרו אבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה מפני שיש לה נתיצה. עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה מפני שאין להם נתיצה:
כירת הטבחים. (צ"ל תבשילין) לרבים שמסדרים אבנים דרך הטבחים שמוכרין הרבה זו אחר זו וזו אחר זו ושופתים עליהן קדירות הרבה שנמצאת אבן אחת משמשת לשתי קדירות חוץ מן החיצונות וכשנטמאה האחת כל האחרים טהורות מידי דהוה אקלמרין המתוימות דלעיל פרק שני:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
האבן שהיה שופת עליה ועל התנור - והאבן מחוברת בטיט:
עליה ועל האבן - היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט ט:
ועל הסלע - המחובר מששת ימי בראשית:
טהורה - דכתיב יותץ טמאים הם, את שיש לו נתיצה יש לו טומאה, את שאין לו נתיצה אין לו טומאה. מכאן אמרו, אבן שהיה שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח, טמאה, מפני שיש להן נתיצה. עליה ועל האבן, עליה ועל הסלע, עליה ועל הכותל, טהורה, מפני שאין להן נתיצה:
כירת הנזירים - לבשל שלמי נזיר שלוקח מהן הכהן הזרוע בשלה:
כירת הטבחים - שמוכרים לרבים, ומסדרים הרבה אבנים זו אחר זו ושופתין עליהן קדירות הרבה, שנמצאת אבן אחת לשתי קדירות יב, וכשנטמאת האחת האחרות טהורות מידי דהוה אקלמרין המתואמות דתנן לעיל בפרק ב [משנה ז'] שאם נטמאה אחת מהן לא נטמאו כולן:
פירוש תוספות יום טוב
עליה ועל האבן. לשון הר"ב היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט. וכ"כ הר"ש. ומיהו לדידיה הא אמרן. דלפירושו האחד ההוא דאחת בטיט אתאן לרבנן. אלא לפי' הר"ב דלעיל. שמפרש דלר' יהודה היא והוא פי' השני של הר"ש. קשיא לומר דמתני' ר' יהודה היא. ומיהו לא קשיא למאי דפסק הר"ב לעיל דאין הלכה כמותו והא הוה מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם. דכמה סתמות בסמוך דשתי אבנים הוו כירה:
ועל הסלע. [*פי' הר"ב] המחובר מששת ימי בראשית. כדתנן [סוף פ"ג דשביעית] עד שמגיע לסלע. הר"ש:
שכנגד הסלע. ר"ל אבן כנגד הסלע. ובהר ההוא היו הנזירים מבשלין עליהן השלמים ושורפים שם שעריהם בלשכת הנזירים אשר היתה בעזרת נשים כמו שהתבאר במדות [פ"ב מ"ה]. הרמב"ם:
בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן. בתנאי שיהיו האבנים כולן מרוחות בטיט כמו שקדם בראש הפ' אבל האבנים בלתי מרוחות בטיט הנה לא יטמאו. הרמב"ם. ובמתני' דלקמן אעתיק לשונו דמירוח ר"ל חיבור בין בראשן בין בארץ:
אבן בצד אבן. לשון הר"ב מסדרים אבנים הרבה כו' שנמצאת אבן אחת לשתי קדירות חוץ מן החיצונות. הר"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) ור' יהודה היא ואינה הלכה. ועתוי"ט:
(י) (על המשנה) שכנגד הסלע. ר"ל אבן כנגד הסלע, ובהר ההוא הנזירים מבשלים עליהם השלמים ושורפים שם שעריהם בלשכת הנזירים אשר היתה בעזרת נשים, כפי שנתבאר במדות פרק ב' משנה ה'. הר"מ:
(יא) (על המשנה) בזמן כו'. בתנאי שיהיו האבנים כולן מרוחות בטיט כמו שקדם בראש הפרק כו'. הר"מ:
(יב) (על הברטנורא) חוץ מן החיצונות. הר"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עליה ועל הכופח: בערוך גריס כופה בה"א בכל מקום שהוא מוזכר:
כירת נזירים: שם שורפים שעריהם ומבשלין שלמיהן:
בזמן שהוא וכו': מלת בזמן אית דל"ג לה וגם ברמב"ם לא נכתבה ומצאתי מוגה ע"י הרב"א ז"ל שהוא נותן אבן בצד אבן אבן בצד אבן נטמאת וכו'. וכ' ה"ר יהוסף ז"ל כנגד הסלע פי' אותה שהוא שופת עליה ועל הסלע היא כירת הטבחים שכן היו רגילין לעשות ואח"כ הוא חוזר לומר דין אחר שבזמן שהוא נותן אבן בצד אבן וכו'. פי' כי רגילין לשום סביב האבן שהוא הכירה אבנים הרבה כדי שלא תזוז ממקומה ואם עשה אם נטמאת אחת לא נטמאו כולן ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
האבן: שהיא מחוברת בקרקע בטיט:
טמאה: קמ"ל דלא תימא דכיון דלא נעשה התנור והכירה מתחילה לשפיתה כזו. לפיכך גרע מב' אבנים שעשאן כירה קמ"ל:
עליה ועל האבן: נ"ל דהיינו א' בטיט וא' שלא בטיט. רק קמ"ל הכא דאע"ג דאותה שלא חיברה בטיט תקעה לתוך הקרקע וקבעה שם אפ"ה לא עדיף מעליה ועל הכותל. כיון שלא בכוונת כירה קבע לאבן זה בארץ:
עליה ועל הסלע: שמחובר בארץ מברייתו:
טהורה: דבתנור וכירים טמאים כתיב יותץ והנך אין בכולן דין נתיצה:
וזו היתה כירת הנזירים שבירושלים שכנגד הסלע: בלשכת הנזירים שבעזרת נשים ששם מבשלין שלמיהן. עשו כירה כזו שסמכו אבן לכותל כדי שלא תתטמא הכירה משרץ מת וכדומה [ונ"ל דהא שלא הוצרכו לעשות כן בשאר תנורי המקדש. כגון בלשכת עושי חביתין. שאפו שם את החביתין בכל בוקר. וכ"כ בלשכת בית המוקד שבשלו שם הכהנים קדשים הנאכלין. ה"ט משום דהנך משום דמצויין שם בני אדם כל יום ושעה אין שרץ מצוי שם. משא"כ לשכת הנזירים. אין נזירים מצויין כ"כ בישראל מדנקרא חוטא [כנדרים ד"י א'] לפיכך אפשר שימצא שם שרץ מת]:
כירת הטבחים: מוכרי בשר מבושל:
בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן: שמסדרין שורה של אבנים. ומניחין ריוח בין כ"א לחברתה. וכ"א מחובר בארץ בטיט. ומושיבין הקדירה ממעל להריוח שבין אבן לאבן. באופן שיהיה קצת מהקדירה על קצה אבן זה וקצתה השני על קצה האבן שבצדה. והריוח שבין ב' האבנים. יהיה מקום להניח שם אש לחמם הקדירה:
נטמאת אחת מהם לא נטמאו כולן: דאע"ג דכל אבן משמש לב' כירות. ושניהן כגוף אחד חשיבי. אפ"ה לא גרע מקערות שבטבלא [כ"ב מ"ז] דבנטמא א' לא נטמא חבירתה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)
(משנה, כלים ו, ב) כירת הטבחים בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן נטמאת א' מהן לא נטמאת כולן (משנה ג') שלש אבנים שעשאן שתי כיריים נטמאת אחת מן החיצונות האמצעית וכו': פירשו המפרשים על משנה ב' כירת הטבחים שמוכרין לרבים ומסדרין הרבה אבנים זו אחר זו ושופתין עליהן קדרות הרבה שנמצאת אבן אחת לשתי קדירות, וכשנטמאות אחת - האחרות טהורות, מידי דהוי אקלמרין המתואמות (משנה, כלים ב, ז) דתנן וכו' לא נטמאו כולן.
ויש להקשות א' אמאי קתני כירת הטבחים לשון יחיד - כירות הטבחים הל"ל, דבוודאי לפי' הרע"ב נעשית על התמונה כזה:
ועוד מהו שאמר בצד אבן, הלא רחוקים זה מזה כרוחב קדירה.
ועוד משנה ג' שלש אבנים וכו' למה לא כולן בא' ולמה שינה את הלשון?
ועוד שבמשנה ג' כתוב בפירוש שעשאן שתי כיריים וכאן אמר כירת הטבחים.
ונראה דכירת הטבחים תמונתה כזה
וסמוך ממש אבן בצד אבן, ובזה יתורץ מ"ש כירת ולא כירות, שכל חללה א' ונראה ממש ככירה א', עם כל זה כל זוג אבנים הם כירה בפ"ע, ושלש אבנים הם ע"ד תמונה הראשונה ושם אפילו המשמש את הטמאה אם ישמש מצד השני את הטהורה צדה השני טהור.