עיקר תוי"ט על כלים ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על הברטנורא) כלומר והן של טיט:

(ב) (על המשנה) שופת כו'. ועושין אש תחתיה. ושפיתה המורגל בכל המשנה היא מלה עברית, שפות הסיר שפות (יחזקאל כ"ד). הר"מ:

(ג) (על המשנה) טמאה. דנעשו ככירה ליטמאות באויר כנגד גובה הפטפוטים. הר"ש:

(ד) (על המשנה) אע"פ כו' נראה לפרש דהיינו שהדביק בטיט בראש כל אחד ואחד שתהא הקדירה יושבת ולא חברן יחד. עתוי"ט:

(ה) (על המשנה) טהורה. לפי שנעשו לקדירה תחת כירה, נקט טהורה לשון נקבה. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) כירה. דמתוך שהאבנים רחבות סגי בתרי להיות ככירה. הר"ש:

(ז) (על הברטנורא) וה"ה במסמרים אם חברן בטיט טמאים, אלא הכא רבותא קמ"ל דאפילו בשתים סגי:

(ח) (על הברטנורא) וגרועה הך שלישית מכותל. אי נמי, סמך לכותל בעי שחיבר שתיהן בראשן לכותל. הר"ש:

(ב)

(ט) (על הברטנורא) ור' יהודה היא ואינה הלכה. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) שכנגד הסלע. ר"ל אבן כנגד הסלע, ובהר ההוא הנזירים מבשלים עליהם השלמים ושורפים שם שעריהם בלשכת הנזירים אשר היתה בעזרת נשים, כפי שנתבאר במדות פרק ב' משנה ה'. הר"מ:

(יא) (על המשנה) בזמן כו'. בתנאי שיהיו האבנים כולן מרוחות בטיט כמו שקדם בראש הפרק כו'. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) חוץ מן החיצונות. הר"ש:

(ג)

(יג) (על המשנה) שעשאן. שחברן בטיט ועשאן שתי כירות, בין שחברן זו לזו בין שחברן לקרקע ולא חברן זו לזו. הר"מ:

(יד) (על הברטנורא) והר"ש כתב מקום שפיתה. ע"כ. ולא דמי לכירת הטבחים דלעיל דמדמה להו הר"ב לקלמרין דפרק ב' משנה ז' והתם אין הלכה כרבי יוחנן בן נורי דאמר חולקין דופן האמצעית. ויש לומר דהכא שאני שמתחלה לוקחין אבן שנוכל לשמש לשניהם אף כשיחלק לשנים, משא"כ קלמרין אין רגילין לעשות דופן עב הראוי ליחלק, ומשום הכי הכא נמי בקטנה כולה טמאה כמו התם. וגדולה מתשמיש שניהם ביאר בסיפא. ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) עליה. הוא כינוי הכירה ההוה מן שתי האבנים הנשארים. הר"מ. והר"ש והר"ב כתבו דגרסינן עליהן:

(טז) (על המשנה) מירחה כו'. עיין מה שכתבתי לעיל אות י"ג:

(יז) (על המשנה) משיסיקנה לכל אחת מהן כדי כו':

(יח) (על המשנה) הביצה. בה' הדעת שהיא הידועה בפ"ה מ"ב קלה שבביצים:

(ד)

(יט) (על המשנה) ב' אבנים כו'. ואלו האבנים כולן ממורחין בטיט, כמו שקדם בראש הפרק באומרו אחת בטיט ואחת שלא בטיט טהורה. הר"מ: