רמב"ם על כלים ז
ראו גם נוסח המשנה כלים ז רמבם
כלים פרק ז[עריכה]
משנה א[עריכה]
קלתות - הן תושבות בנויות עגולות, ויעשו תחת הפורני.
ואמר שאם נהרס זה הבניין אשר תחת תושבת הכירה, והיה בעומק הנהרס פחות משלשה טפחים, הנה הכירה העומדת על זה הבניין תטמא, לפי שאפשר בכמו זה הגובה שידליקו בו אש מלמטה, רוצה לומר במקום הפחת, ותתבשל הקדרה אשר על הכירה מלמעלה.
אולם אם היה הנחת הפחת בזה הבניין יותר משלשה טפחים הנה נטהרה הכירה, לפי שיהיה רחוק מקום האש מהקדרה המיוחסת יותר משלשה טפחים, ולא יגיע חום האש לקדרה כמו שראוי שיגיע. וכן [אם] (לא) הושם אבן על מקום ההריסה עד שתהיה זאת האבן כאילו היא קרקע הכירה, הנה נשארה הכירה על הטהרה, אם לא שיטוחו אותה בטיט ואז תשוב האבן קרקע הכירה ותקבל טומאה במה שאחר זה, ולא יגיע מההריסה אשר תחת האבן שהיא בלתי סמוכה לכירה, וזה צורתה:
ובזאת הצורה יתבאר העניין.
ומה שאמרו חכמים שזאת האבן אשר הושמה על פי הפחת לא תהיה לכירה כמו קרקע עד שנמרחה בטיט, הנה זה תשובה עליהם במחלוקתם על רבי יהודה, [שאמר] שהאבן אשר תהיה על פי הבור לא תהיה לתנור מקום קרקעיתו ונחשב כמחובר בארץ, שהעניין אחד, ובזה השיב עליהם רבי יהודה.
וכבר קדם מאמר רבי יהודה בפרק חמישי וביארנו עניינו, ואינה הלכה:
משנה ב[עריכה]
היו עושים מחרס תמונה מרובע ארוך, לו אורך ורוחב וגובה, והוא חלול מתוכו, ושטחו העליוני נקוב נקבים עגולים אחד לפני השני, וימלא מתוכו באפר החם ויכבד בכללו באישו, ויקרא "דכון".
ודכון ודוכן אחד, לפי שתמונתו תמונת הדוכן והוא האיצטבא.
וההפרש בין היותו טמא משום כירה או משום כלי קיבול, כי כאשר יהיה טומאתו משום שהוא כלי מקבל הנה לא יטמא אם היה נבנה בארץ, וכן כאשר ניקב עד שיצא ממנו מה שהוא עשוי לקבלו לא יטמא כמו שהתבאר בפרק שלישי. והכירה אינה כן.
אמר וכן מי שכפה סל ועשה על גבו כירה.
וכבר ידעת שהסל מכלל כלי עץ, הנה הוא יטמא משם כלי עץ לא משום כירה, ואם היה הכירה צריכה אליו.
והרוחב שלו - הוא שטח יותר רחב ממנו מחובר אליו ישבו בו בעת הבישול.
וכן כאשר נטמא זה הדכון ונגעו האוכלים והמשקים בו מבחוץ, ותדין בו מאשר הוא כלי קיבול, כאשר ניקב השיעור הידוע טהור ולא יטמא, ולא תדין בו מאשר הוא כירה, ואשר יטמא כל מה שיכשר שיבשלו עליו לפי מה שהתבאר.
והלכה כרבי יהודה:
משנה ג[עריכה]
כבר אמרנו שכירה - מקום שפיתת שתי קדרות, ולזה כאשר נחלקה לרוחבה טמאה, לפי שכל חצי ממנה ראוי לשפות עליו קדרה אחת.
אולם כופח - הוא מקום שפיתת קדרה אחת, ולזה באיזה פנים שתחלק טהור.
וחצר הכירה - מקום בנוי כנגד פני המוקד כמו טירת התנור, והוא דמיון חצר ולזה תקרא חצר הכירה.
ואמרו מטמא במגע ובאויר - רוצה לומר כי כאשר נטמאת הכירה במגע או באויר נטמאת עמה חצר הכירה, וכן כאשר נטמאה החצר במגע או באויר נטמאת הכירה.
ואם היה פחות משלש אצבעות, הנה לא יטמא אחד מהן בהיטמאות האחר זולת במגע. אולם אם נטמאת הכירה באויר, הנה לא יטמא החצר אשר לפניה אלא אם כן הגיע שרץ באויר הכירה נוכח אויר החצר. וכן אם נטמאת חצר הכירה גם כן באויר, הנה לא תטמא הכירה אלא אם כן היה השרץ נוכחי לכירה.
והיות חצר הכירה נגד הכירה אמר איך נדע מה מהאויר מאחד מהן נוכחי לאחר, ואמר כי כאשר יצא קו ישר מעליוני חצר הכירה אל שפלותה ויעשה זה בשפוד או בדומה לו, עוד יעמיד זה המקיש וימוד בו משפל הכירה עד שיחתוך מעליונה, הנה זה הגובה בכללו מאויר הכירה הוא הנוכחי לאויר חצר הכירה.
ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
משנה ד[עריכה]
חלקה - רוצה לומר שאין לה שפה, אבל כמו לוח פשוט.
ופטפוטי כירה - כבר ביארנו שהם הקצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה.
ואמר פחות מכאן כל שכן הם טמאים - רוצה לומר ביותר ראוי שהם יתטמאו במגע ובאויר כאשר היה בגופו פחות משלש אצבעות, לפי שהוא נחשב מעצם הכירה איך שיהיה קצר הפטפוט ואיך שיהיה ארוך שהכל נבדל מהכירה כמו שיתבאר בהלכה שיבוא אחר זה.
ואמרו ואפילו הם ארבעה - ואף על פי שהיו ארבעה פטפוטים, כולם יתטמאו במגע ובאויר.
והלכה כרבי מאיר:
משנה ה[עריכה]
משוכים מן השפה - הוא שיהיה הפטפוט חוץ מעובי השפה כזה:
ואם היה אחריהם שלש אצבעות הנה כל מה שיוסיף הנה הוא נבדל מן הכירה.
ולא תעלים עיניך באלו ההבדלים כולם מה שקדם לנו זכרו הרבה פעמים, וזה שאמרו במגע ובאויר, רוצה בו כאשר נטמא הכירה במגע או באויר נטמאו העניינים הפלוניים, ואמרו מטמאים במגע ואין מטמאים באויר, ירצה בו שהם נטמאו אם נטמאת הכירה במגע ולא יטמאו אם נטמאת הכירה באויר. ואמנם עשוי זה להיות אלו הפטפוטים חיבור מדרבנן, ועשו לזו היכירא שלא ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי מה שהתבאר בפרק החמישי.
ודע כי כאשר המשלנו בשרץ בביאורינו הוא ההיקש לשאר אבות הטומאות. וזה מבואר ולא אצטריך להחזירו פעם אחר פעם.
והלכה כרבי מאיר:
משנה ו[עריכה]
אמר איך נשער אלו הפטפוטים, עד שנדע אם הוא קרוב משלש אצבעות משפת הכירה ותחובר אליה כמו שאמרנו, או בינה ובין שפת הכירה מרחק רב ולא תחשב עמה, ולא יטמאו בהיטמאות הכירה באויר אצל רבי מאיר, או תהיה טהורה על כל פנים לפי דעת רבי שמעון.
ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה והיא באין ספק מותר, על רוחב אויר הכירה שיעור שלש אצבעות, ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים, ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גובהו על שטח גובה הפטפוטים קו אחד, אז יהיו הפטפוטין בתוך הבסיס והנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על אי זה פנים שיהיה. ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה, הנה לא יתטמאו בהתטמאות הכירה אלא אם כן נטמאת הכירה במגע לפי דעת רבי מאיר במה שקדם.
ונקרא הבסיס כנה, והוא שם עברית "את הכיור ואת כנו"(שמות לח, ח):
משנה כלים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב