משנה כלים ז ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ז · משנה ו | >>
כיצד משערין אותן?
רבן שמעון בן גמליאל אומר, נותן את הכנה ביניהם, מן הכנה ולחוץ, טהור; מן הכנה ולפנים ומקום הכנה, טמא.
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן?
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶם,
- מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ – טָהוֹר;
- מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים וּמְקוֹם הַכַּנָּה,
- טָמֵא:
- נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶם,
כיצד משערין אותן?
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- נותן את הכנה ביניהן -
- מן הכנה ולחוץ - טהור,
- מן הכנה ולפנים, ומקום הכנה - טמא.
- נותן את הכנה ביניהן -
אמר איך נשער אלו הפטפוטים, עד שנדע אם הוא קרוב משלש אצבעות משפת הכירה ותחובר אליה כמו שאמרנו, או בינה ובין שפת הכירה מרחק רב ולא תחשב עמה, ולא יטמאו בהיטמאות הכירה באויר אצל רבי מאיר, או תהיה טהורה על כל פנים לפי דעת רבי שמעון.
ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה והיא באין ספק מותר, על רוחב אויר הכירה שיעור שלש אצבעות, ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים, ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גובהו על שטח גובה הפטפוטים קו אחד, אז יהיו הפטפוטין בתוך הבסיס והנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על אי זה פנים שיהיה. ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה, הנה לא יתטמאו בהתטמאות הכירה אלא אם כן נטמאת הכירה במגע לפי דעת רבי מאיר במה שקדם.
ונקרא הבסיס כנה, והוא שם עברית "את הכיור ואת כנו"(שמות לח, ח):
לקמן פרק י"ב תנן הכן והכנה טמאין. ופירש בערוך האמה שמסרגלין בה את הספרים והלוח שתחתיה ונראה דהאמה נקרא כנה והלוח שמסרגלין עליה הוא הכן ויש לפרש נמי כנה דמתניתין הכי דפטפוטי הכירה רחוקים זה מזה וכשנמצא שרץ בינתים איך נדע אם הוא לתוך שלש או לחוץ הלכך מודד לפטפוט זה שלש אצבעות מן השפה וכן לשני ונותן האמה מזה לזה ומסרגלה מן הסרגול ולפנים טמא דהיינו נמי מקום הכנה מן הסרגול ולחוץ טהור:
כיצד משערין אותן - לפי שהפטפוטים רחוקים זה מזה, וכשנמצא שרץ ביניהם אין אנו יכולים לדעת אם הוא בתוך שלש לשפה וטמא, או חוץ לשלש וטהור לר' מאיר באויר ולר' שמעון בין במגע בין באויר, הלכך מודד לפטפוט זה שלש אצבעות מן השפה וכן לשני ונותן האמה שמסרגלים בה את הספרים בינתים מזה לזה, והיא נקראת כנה, ומסרגל, ומן הסרגל ולפנים טמא, דהיינו נמי מקום הכנה, ומן הסרגל ולחוץ טהור:
כיצד משערין כו'. פי' הר"ב כשנמצא שרץ ביניהם כו'. וכ"פ הר"ש. ותמיהני דלדבריהם שיעור שמשמיענו רשב"ג הוא דבר מפורסם ונודע. ואע"פ שהיה האומר כן הוא רשב"ג לא היה לרבינו הקדוש המחבר (ליחסהו) [ליחס] לו זה המאמר אחרי שאין כל חדש הוא כי מי לא ידע בכל אלה שע"י הסרגול נעשה קו ישר. ומקום הכנה שהוא טמא. זה ג"כ מפני שכך דרך המסרגל להניח הכנה לפנים מקו הסרגול. אשר אליו יכוין. וכל אלו דברים פשוטים אשר לא יצטרך ליחס לרשב"ג. גם רבינו הקדוש אילו כעת לא השמיענו כזאת. לא היתה משנתו חסרה כלום. כי כח המשער הזה דבר מובן מעצמו הוא. אבל לפי' הרמב"ם שמפרש דפטפוטים הם קצוות עליוני הכירה. מפרש למשנתינו זאת בענין אחר. וז"ל אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותתחבר אליה. כמו שאמרנו. או בינה [ובין] שפת הכירה מרחק רב. ולא [תחשב עמה] וכו'. ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה. והוא באין ספק מותיר על רחב [אויר] הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גובהו על שטח גובה הפטפוטים [קו] אחד או יהיו הפטפוטים בתוך הבסיס. הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על איזה פנים שיהיה. ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים. ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה. הנה לא יתטמאו בהטמאות הכירה. אא"כ נטמא הכירה במגע. לפי דעת ר"מ במה שקדם. ונקרא הבסיס כנה. והוא שם עברית את הכיור ואת כנו. ע"כ. ואחשוב שכוונתו לשער ע"י הבסיס שאם יהיה הבסיס פחות מכשיעור ג' אצבעות. או קצת יותר שנחשבהו לג' אצבעות. ר"ל לשיעור ג' אצבעות שאמרנו בשיעור משיכותן מן השפה. והטעם לפי שזה שקצבנו שיעור המשיכה בג' אצבעות. הוא מפני שכך רגילות הכירות לעשות פטפוטים משוכים כמו מרחב הבסיס. ושיעור סתם מרחב הבסיס ג' אצבעות. ואתא רשב"ג לאשמועינן הא. שג' אצבעות שאמרנו. הוא מפני שכך רגילים לעשותן משוכים כך כדי שיהא בערך ויחס מרחב הבסיס ולפיכך נקח הבסיס לשער זה. ונ"מ בפחות ויתר קצת כשיעור הבסיס שנלך אחריו. ואם אי אתה אומר כן. יש תימה למה צריך כלל לבסיס לשער בו הג' אצבעות. שעד שאתה לוקח בידיך את הבסיס. קח אצבע שבידך ומדוד בו. אלא כדכתיבנא דאלו שלש אצבעות אין קפידא בהן בפחות ויתר קצת. ולפיכך צריך הבסיס ומהטעם שכתבתי. אבל הא ודאי שאם הבסיס הוא רחב הרבה יותר או פחות מהג' אצבעות. שלא נלך אחריו. שבטלה [הבסיס] אצל הכל. ואע"פ שלפי מה שכתבתי יש חדוש בדברי רשב"ג ואין חולק עליו. ושנשנה בלשון פלוגתא. לא קשיא שכן הרבה כיוצא בו כמ"ש בפ"ג דבכורים. אפ"ה לא העתיקו הרמב"ם בחבורו. לפי שסמך על מה שכתב בדרך כלל על כל דיני אותו הפרק. וז"ל ואין מדקדקים בכל השיעורין האלו. שכולן הן מדברי סופרים. ע"כ. ומ"מ רשב"ג השמיענו דבר חדש בזה השיעור של משיכת הפטפוטים שתחלת דינם הוא נערך ונקצב על שיעור מרחב הבסיס ולפיכך משערין על ידו:
ומקום הכנה טמא: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל מקום הכנה טמא בלא וי"ו וכתב כן מצאתי:
יכין
כיצד משערין אותן: ר"ל כיצד משערין האויר שבין ג' הפטפוטין דנימא דאותו אויר נקרא תוכו. ובנתלה שם שרץ נטמא. דהרי הפטפוטין עומדין בשפת גג הכירה במשולש כעין סגול כזה [ציור]. וא"כ יש להסתפק באיזה אופן נמדד הריוח שבין פטפוט לחבירו. אי בעגול כזה דהרי כן מסתבר לכאורה. כדי שיהא התפשטות הריוח של גא"צ משפת גג הכירה שבין פטפוט לחבירו. כהתפשטות הפטפוטין בעצמן. שג"כ משתערין גא"צ משפת כירה. ויהיה עי"ז שיעור ההתפשטות משפת גג הכירה סביב בשוה. או דלמא דרק הפטפוטין עצמן משתערין בגא"צ משפת גג הכירה אבל הריוח שביניהן ישוער בשלוש כזה [ציור] נמצא שיתקצר עי"ז מדת התפשטות הרווחים ממדת התפשטות הפטפוטין בעצמן:
רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן את הכנה: ליניאל בל"א:
ביניהן: מניחין הכנה ממקום שכלה מדת הגא"צ של כל פטפוט למקום שכלה מדת הגא"צ בה פטפוט שבצדו:
מן הכנה ולחוץ טהור: והיינו שהריוח שנחשבו כאויר שבין הפטפוטין נמדדנו במשולש כנ"ל. ואע"ג שע"י מדידה כזו מתקצר מדת הריוח שבין הפטפוטין ולא יהיה כשיעור גא"צ משפת גג הכירה. אפ"ה מדטומאת אויר זה מד"ס הוא משו"ה הקילו בה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת