משנה כלים ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ז · משנה ה | >>
ניטל אחד מהן, מטמאין במגע ואינם מטמאים באויר, דברי רבי מאיר.
רבי שמעון מטהר.
עשה שנים זה כנגד זה, מטמאין במגע ובאויר, דברי רבי מאיר.
רבי שמעון מטהר.
היו גבוהין משלש אצבעות, משלש ולמטן מטמאים במגע ובאויר; משלש ולמעלן, מטמאין במגע ואינן מטמאין באויר; דברי רבי מאיר.
רבי שמעון מטהר.
היו משוכים מן השפה, בתוך שלש אצבעות מטמאין במגע ובאויר; חוץ משלש אצבעות, מטמאים במגע ואינם מטמאים באויר; דברי רבי מאיר.
רבי שמעון מטהר.
משנה מנוקדת
הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה,
- בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- מִטַּמְּאָה בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר;
- פְּחוּתָה מִכָּאן, אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה,
- טְהוֹרָה.
- בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלֹשָׁה שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבָאֲוִיר;
- פָּחוֹת מִכָּאן,
- כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים.
- וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:
נוסח הרמב"ם
ניטל אחד מהן -
- מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר - דברי רבי מאיר.
- ורבי שמעון - מטהר.
- עשה שנים זה כנגד זה -
- מיטמאין במגע ובאוויר - דברי רבי מאיר.
- ורבי שמעון - מטהר.
היו גבוהין משלש אצבעות -
- משלש ולמטן - מיטמאין במגע ובאוויר,
- משלש ולמעלן - מיטמאין במגע, ואינן מיטמאין באוויר,
- דברי רבי מאיר.
- ורבי שמעון - מטהר.
- היו משוכין מן השפה -
- בתוך שלש אצבעות - מיטמאין במגע ובאוויר,
- חוץ משלש אצבעות - מיטמאין במגע, ואין מיטמאין באוויר,
- דברי רבי מאיר.
- ורבי שמעון - מטהר.
פירוש הרמב"ם
משוכים מן השפה - הוא שיהיה הפטפוט חוץ מעובי השפה כזה:
ואם היה אחריהם שלש אצבעות הנה כל מה שיוסיף הנה הוא נבדל מן הכירה.
ולא תעלים עיניך באלו ההבדלים כולם מה שקדם לנו זכרו הרבה פעמים, וזה שאמרו במגע ובאויר, רוצה בו כאשר נטמא הכירה במגע או באויר נטמאו העניינים הפלוניים, ואמרו מטמאים במגע ואין מטמאים באויר, ירצה בו שהם נטמאו אם נטמאת הכירה במגע ולא יטמאו אם נטמאת הכירה באויר. ואמנם עשוי זה להיות אלו הפטפוטים חיבור מדרבנן, ועשו לזו היכירא שלא ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי מה שהתבאר בפרק החמישי.
ודע כי כאשר המשלנו בשרץ בביאורינו הוא ההיקש לשאר אבות הטומאות. וזה מבואר ולא אצטריך להחזירו פעם אחר פעם.
והלכה כרבי מאיר:
פירוש רבינו שמשון
אחד מהן. מן הפטפוטים ואכתי חזי קצת להיות שופת עליהן את הקדרה ואת האילפס וחשוב כנתוץ ולא כנתוץ:
מטמא במגע ולא מטמא באויר. ור"מ לטעמיה דגזר בבית הפך לעיל בפ"ה (מ"ג) ורבי שמעון לטעמיה דלא גזר: תניא בתוספתא (פ"ה) ד' פטפוטי כירה שניטלו שניה מהם אלכסון שנים השניים מטמאין במגע ובאויר מפני שהוא שופת עליהן את הלפס ואת הקדרה דברי ר"מ (צ"ל ור' שמעון) ורבי ישמעאל מטהר שהיה ר"ש אומר כל פטפוטי כירה שאין מטמאין באויר אין מטמאין במגע. פירוש אלכסון כמו באלכסון דכירה זו ארכה פי שנים ברחבה דארכה מקום שפיתת ב' קדרות ורחבה מקום שפיתת קדרה אחת ויושבת לארבע רגלים לארבע זויותיה וניטל של מזרחית צפונית ושל מערבית דרומית: עשה מתחלה שנים להיות שופת עליהן ומדמי לה ר"מ לשתי אבנים שעשאן כירה: העודף משלש אצבעות היה מטהר ר' שמעון דלא חשיב ככירה אי נמי כל הפטפוט היה מטהר דכיון דגבוה יתר מדינו לא חשיב ככירה כלל:
מן השפה. משוכין לצד חוץ. והנך פטפוטים הם רגלים שהכירה יושבת עליהן ויש בליטות עשויות מן הכירה עצמה מנין הבליטות כמנין הפטפוטים ויושבת עליהן דהשתא נמשכין לצד חוץ ומה שיש מן הפטפוט בתוך שלש לשפה נחשב ככירה עצמה ומטמא במגע ובאויר ובחוץ לשלש פליגי ובכולהו ר"מ ורבי שמעון לטעמייהו כדפרישית לעיל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ניטל אחד מהן - היו שלשה וניטל אחד מהן, אכתי חזו קצת להיות שופת עליהם את הקדירה וחשיב כנתוץ ולא כנתוץ, הלכך מיטמאים במגע ואין מיטמאין באויר:
ור"ש מטהר - שהיה ר"ש אומר כל פטפוטי כירה שאין מיטמאין באויר אין מיטמאין במגע. ואין הלכה כרבי שמעון:
עשה שנים - עשה האומן מתחלתה הכירה בשני פטפוטין:
מיטמאים במגע ובאויר - דהוו להו כשתי אבנים שעשאן כירה, דתנן לעיל שהיא טמאה:
היו גבוהים - הפטפוטים:
ור' שמעון מטהר - אותו העודף על שלש אצבעות ולמעלה, בין במגע בין באויר. דכל פטפוט למעלה משלש אצבעות לא חשיב ככירה יח:
היו משוכים מן השפה - כמין בליטות עשויין בגוף הכירה, ומאותן בליטות נמשכין הפטפוטין יט שהן רגלי הכירה, והשתא נמצאים הפטפוטים חוץ מן השפה, ומה שיש מהן בתוך שלש לשפה נחשב ככירה עצמה ומיטמא במגע ובאויר, ובמה שיש מהן מחוץ לשלש בהא פליגי ר' מאיר ור' שמעון. ובכולהו הלכה כר' מאיר:
פירוש תוספות יום טוב
ר' שמעון מטהר. כ' הר"ב ואין הלכה כר"ש. עיין [מ"ש] בזה בשם הכסף משנה בפ"ה משנה ג:
עשה שנים כו'. מטמא במגע ובאויר. וכן העתיק הר"ב. וכן נראה שהיא גי' הר"ש. אבל הרמב"ם בסוף פי"ז מהלכות כלים. העתיק במגע ולא באויר:
היו גבוהין כו' ר"ש מטהר. ל' הר"ב אותו העודף על ג' אצבעות ולמעלה בין במגע בין באויר. דכל פטפוט למעלה מג' אצבעות לא חשיב ככירה. ולשון הר"ש העודף מג' אצבעות היה מטהר ר"ש דלא חשיב ככירה. אי נמי כל הפטפוט היה מטהר דכיון דגבוה יתר מדינו לא חשיב ככירה כלל. ע"כ. וקרוב לשמוע שבדברי הר"ב חסר וצ"ל בין באויר דלא חשיב ככירה. א"נ כל הפטפוט היה מטהר דכל פטפוט [*הגבוה למעלה] כו'. ולפי' הרמב"ם שהפטפוטין הן קצוות שלמעלה מן הכירה יוצאין ובולטין. ניחא טפי. ודייק שפיר דקתני מג' ולמעלן מטמאין במגע ואין מטמאין באויר. (דממש) [דמשמע] מג' ולמעלה יש להם דין זה. לאפוקי לפי' הר"ב ולפי' ראשון דהר"ש לא דייק ולמעלה. ודו"ק. ומ"ש הר"ב. בכולהו הלכה כר"מ. עמ"ש בזה בשם הכ"מ פ"ה משנה ג:
היו משוכים מן השפה. פי' הר"ב כמין בליטות כו'. וכן פי' הר"ש. ויהיה פי' שפה. היא שפה תחתונה של הכירה. אבל לפי' הרמב"ם ניחא טפי דסתם שפה הוא פיו העליון. ובהכי מיירי נמי הכא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) א"נ בל הפטפוט היה מטהר, דכיון דגבוה יתר מדינו, לא חשיב ככירה כלל. הר"ש. ונראה לי שכן צריך להיות נמי בהר"ב. ועתוי"ט:
(יט) (על הברטנורא) ויהיה פירוש שפה, היא שפה תחתונה של הכירה. אבל לפירוש הר"מ ניחא טפי, דסתם שפה הוא פיו העליון, ובהכי מיירי נמי הכא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מיטמאין במגע ואינם מיטמאין באויר: וכולהו מיטמאין דתנן בהאי מתני' בנקודת חירק גרסינן להו:
דברי ר"מ ור"ש מטהר: ר' מאיר לטעמיה דגזר בבית הפך לעיל בפ"ה ור"ש לטעמיה דלא גזר. הר"ש והרא"ש ז"ל:
עשה שנים זה כנגד זה: ר' מאיר מדמי ליה לשתי אבנים שעשאן כירה דבסוף פרק דלעיל:
היו גבוהין משלש וכו': וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א היו גבוהין שלש וכו':
תפארת ישראל
יכין
ר' שמעון מטהר: דס"ל דכל פטפוט שאמ"ט באויר אמק"ט כלל בין בנגע בו טומאה או בכירה. ולר"מ עכ"פ מקב"ט במגע משום יד. ולפ"ז כשהפטפוטין מחוברין בארץ כריש פירקן ולא בכירה. וניטל א' מהן. גם לר"מ טהורין לגמרי. מדא"א שידונו כיד:
עשה שנים: שעשה בהכירה ב' פטפוטין רחבין כפי הראוי לשפיתה:
מטמאין במגע ובאויר: דהו"ל כב' אבנים שעשאן כירה [פ"ו ע"ד]. ולרמב"ם גרסינן מטמא במגע ולא באויר. [וכן מוכח לע"ד מדמטהר ר"ש. מיהו ע"כ צ"ל דפטפוט אע"ג דרחב (רק) קצת בראשו. אינו כרחב שבאבן. ול"מ נ"ל דלרמב"ם ס"ל לר"מ דמדעשאן מתחלתן כך. גזרינן אטו ב' אבנים. ולהכי מדטמא רק מד"ס עשו היכרא כביד. ובזה יתורצו כמה קושיות. חדא מ"ט דר"ש ותו למה לא קאמר לעיל [מ"א] ר"י ור"ש מטהרין. די"ל ב' הקו' בחדא מחתא. דהכא ה"ט דר"ש משום דלא גזר אטו אבנים אבל לעולם כת"ק דר"י לעיל ס"ל. ב' יתורץ נמי במאי דקיי"ל הכא כר"מ נגד ר"ש. והרי כל כה"ג הוא איבעי' דלא איפשיטא [עירובין דמ"ו] די"ל דה"ט משום דהלכה כר"מ בגזירותיו. ג' יתורץ נמי מה דק' לרמב"ם. דנהי דאצטריך למנקט תרווייהו פלוגתא. ניטל א' לרבותא דר"מ. וב' מתחלתו לרבותא דר"ש. עכ"פ הו"ל למכלל ב' הפלוגתות בחד בבא. ולימא דלר"מ בתרווי' מטמא במגע ולא באויר. ור"ש מטהר. די"ל ה"ט דפלגינהו לב' בבי. משום דבכל חדא מטמא ר"מ מטעם אחר. בניטל א' משום יד. ובב' בתחלתו משום גזירה. ד' יתורץ נמי מ"ש ניטל א' מהג' מב' בתחלתו. הרי גם בניטל א' מהג' יהיו ב' הנשארים זה כנגד זה בשפוע. די"ל דרק בב' בתחלתו איכא למיגזר טפי. מדדמי לב' אבנים בתחלתו]:
משלש ולמטן: לצד הכירה.
ר"ש מטהר: מיהו רק העודף שעל הג' אצבעות מטהר ר"ש אף בנגע שם טומאה. וי"א דכל שגבוה הרגל יותר מגא"צ אז לר"ש כל הרגל אמק"ט:
היו משוכים מן השפה: שהפטפוטין מתעקמין ויוצאין ראשן להלאה משפת גג הכירה:
בתוך שלש אצבעות: ר"ל כל מה שיש מהפטפוט תוך גא"צ סמוך לשפת גג כירה:
חוץ מג' אצבעות: ר"ל אבל מה שיש בעקים הפטפוטין חוץ מג' אצבעות משפת כירה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת