משנה הוריות א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק א · משנה ד | >>
הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם, או שלא היה מופלא יא של בית דין שם, או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן יב שלא ראה [ לו ] בנים -- הרי אלו פטורין, שנאמר כאן 'עדה' ונאמר להלן 'עדה', מה עדה האמורה להלן עד שיהיו כולם ראויים להוראה, אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולם ראויים להוראה.
הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין -- מביאין פר יג.
מזידין ועשו שוגגין -- מביאין כשבה ושעירה.
שוגגין ועשו מזידין -- הרי אלו פטורין.
משנה מנוקדת
הוֹרוּ בֵּית דִּין,
- וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְאָמַר לָהֶן: טוֹעִין אַתֶּם,
- אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם,
- אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ נָתִין,
- אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָּנִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין,
- אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָּנִים,
- שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֵדָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה;
- מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן,
- עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לְהוֹרָאָה,
- אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה כָּאן,
- עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לְהוֹרָאָה.
הוֹרוּ בֵּית דִּין שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ כָּל הַקָּהָל שׁוֹגְגִין,
- מְבִיאִין פַּר.
- מְזִידִין וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין,
- מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
- שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:
נוסח הרמב"ם
הורו בית דין,
- וידע אחד מהן שטעו - ואמר להן: טועין אתם,
- או שלא היה מופלא של בית דין שם,
- או שהיה אחד מהן גר, או נתין,
- או ממזר, או זקן שלא ראה בנים,
- הרי אלו פטורין,
- שנאמר כאן: "עדה" (ראה ויקרא ד יג ויקרא ד טו), ונאמר להלן "עדה" (במדבר לה כד),
- מה עדה האמורה להלן - כולן ראויים להוראה,
- אף עדה האמורה כאן - עד שיהוא כולן ראויים להוראה.
- או ממזר, או זקן שלא ראה בנים,
[ה] *הערה 2: הורו בית דין שוגגין,
- ועשו כל הקהל שוגגין - מביאין פר.
- מזידין, ועשו שוגגין - מביאין כשבה או שעירה.
- שוגגין, ועשו מזידין - הרי אלו פטורין.
פירוש הרמב"ם
מופלא של בית דין - הוא ראש ישיבה. ואפילו היה מניינם שלם, רוצה לומר שבעים ואחד.
ואמר בשגגת בית דין "והיה אם מעיני העדה"(במדבר טו, כד) וגו', ואמר בבית דין "ושפטו העדה"(במדבר לה, כד).
וכבר בארנו בסנהדרין שאלה הנזכרים כולם אינם ראויים להוראה בסנהדרין, לפי שנאמר במשה "והתיצבו שם עמך"(במדבר יא, טז), ולמדנו בפירוש פסוק זה "עמך, בדומין לך" כלומר מיוחסין.
וזקן שלא ראה בנים - אינו כשר לדיני נפשות, לפי שהוא אכזרי ולא ירחם על בני אדם, לפי שאינו יודע אהבת הבנים.
ואנו צריכים להסכמת כולם על ההוראה, שנאמר "ואם כל עדת ישראל ישגו"(ויקרא ד, יג):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
וידע אחד מהן שטעו וכו' - דאמר קרא (ויקרא ד) ואם כל עדת ישראל ישגו, עד שיהיו כולם מסכימים בשגגה י:
מופלא של בית דין - הגדול שבהן, ראש הישיבה:
זקן שלא ראה בנים - אינו ראוי לדון דיני נפשות, שסתמו שהוא אכזרי ולא ירחם:
ונאמר להלן עדה - ושפטו העדה:
מה עדה האמורה להלן וכו' - שנאמר בסנהדרין (במדבר יא) והתיצבו שם עמך, בדומין לך, מיוחסין כמותך. פרט לגר ולנתין ולממזר שאינן ראויין לימנות בסנהדרין:
מזידין - שידעו בית דין שהדבר אסור, פטורים מקרבן צבור, דמזיד לאו בר קרבן הוא יד. והעושים שוגג, מביאים כשבה או שעירה חטאת יחיד:
שוגגים ועשו מזידין אלו ואלו פטורים - בית דין פטורים שהרי לא עשו הקהל מפי הוראתם ולא תלו מעשיהם בבית דין, שהרי ידעו שבית דין טעו. וכל העושים פטורים, שהרי מזידים הן ומזיד לאו בר קרבן הוא:
פירוש תוספות יום טוב
וידע א' מהן שטעו וכו' פירש הר"ב דאמר קרא ואם כל עדת וגו' עד שיהיו כולם מסכימין בשגגה. הכי אמר רבי יוחנן ד"ג ובמסקנא לא קאי אלא אי איכא כולם הויא הוראה. אי לא לא. והיינו דתנן ואמר להם טועים אתם דאי לא אמר הכי כיון דכולם היו הוי שגגת ב"ד:
או שלא היה מופלא של ב"ד שם. ואפילו היה מנינם שלם. ר"ל שבעים ואחד. הרמב"ם. וטעמא בגמ' מפני מה [אמרו] הורו בדבר שהצדוקים מודין בו פטורין [כדפירש הר"ב לעיל] מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו. לא היה מופלא של ב"ד שם נמי פטורים. מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו:
או זקן שלא ראה לו בנים. וכן העתיק הר"ב גם הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו (פי"ג הלכה א' מה"ש) כתב או זקן או שלא ראה בנים וכן בברייתא פרק ד' דסנהדרין דף ל"ו. אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס. ומי שאין לו בנים. והעתיקה הרמב"ם בפ"ב [הלכה ג'] מהלכות סנהדרין. וכתב זקן מופלג בשנים. ובפירוש רש"י זקן ששכח כבר צער גידול בנים ואינו רחמני:
עד שיהיו כולם ראויים להוראה. פירש הר"ב שנאמר בסנהדרין והתיצבו שם עמך. עמ"ש בזה במשנה ה' פ"ד דקדושין [ד"ה ולא] דלמסקנא מונשאו אתך נפקא:
מביאין פר. רבי מאיר כדאית ליה. ור' יהודה כדאית ליה. ור"ש כדאית ליה. במתני' דלקמן. רש"י:
מזידין ועשו שוגגים וכו' פטורים. פירש הר"ב דמזיד לאו בר קרבן. ולשון רש"י דאם כל עדת ישראל ישגו כתיב דבעינן שוגגים בבית דין.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) הכי איתא בגמרא. ובמסקנא לא קאי. אלא אי איכא כולם [סנהדרין של שבעים ואחד] הויא הוראה [אע"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות. רש"י], אי לא לא. והיינו דתנן ואמר להם טועין אתם, דאי לא אמר הכי, כיון דכולם היו, הוי שגגת בית דין:
(יא) (על המשנה) שלא כו'. ואפילו היה מנינם שלם, רוצה לומר שבעים ואחד. הר"מ. וטעמא, מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו. והיינו טעמא נמי בטעו בדבר שהצדוקים מודין בו. גמר. א:
(יב) (על המשנה) זקן. היינו ששכח כבר צער גידול בנים ואינו רחמני. רש"י:
(יג) (על המשנה) מביאין כו'. ר' מאיר כדאית ליה, ור' יהודה כדאית ליה, ור' שמעון כדאית ליה במתני' כדלקמן. רש"י:
(יד) (על הברטנורא) ולשון רש"י, ואם כל עדת ישראל ישגו כתיב, דבעינן שוגגין בבית דין:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הורו ב"ד: וידע אחד מהם וכו' תוס' פ"ק דסנהדרין דף ט"ז:
או שלא היה מופלא של ב"ד שם: אע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמו דאילו הוה מסנהדרין עצמן אפילו קטן שבכולם שלא היה שם לא הויא הוראה מעליא כדנפקא לן מאם כל עדת דאי איתה לכולה סנהדרין הויא היראה ואי לא לא:
או זקן: ושלא ראוי לבנים גרסינן. וביד בהלכות שגגות רפי"ג כתוב או זקן או שלא ראה בנים אלא שמצאתי מוגה או זקן שלא ראה בנים ואין שם מלת או ושגם הרא"ש ז"ל כתב שגרסת רבינו זקן ולא ראה בנים ע"כ. ורש"י ז"ל קשיא ליה למה מי שאין לו בנים פסול להוראה. ומורנו הר"י קארו ז"ל כתב בפ' שני דהלכות סנהדרין בשם רש"י ז"ל טעם האכזריות בזקן ששכח כבר צער גידול בנים:
ה"ז פטור: שנאמר כאן עדה וכו' נ"ל דצ"ל הרי אלו פטורין דהא אב"ד קאי וכן מצאתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל מה עדה האמורה להלן כלם ראויין להוראה כך הגי' הר"ר יהוסף ז"ל ומחק מלות עד שיהיו הראשונות:
מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה: גרסינן ואפילו אי גרסינן ושעירה בויו הכי הוי פירושא:
שוגגין ועשו מזידין: הרי אלו פטורין בגמרא דייק הא שוגג דומיא דמזיד חייב והיכי דמי כגון שהורו ב"ד שחלב שעל הקרב מותר ולא שעל הכליות דלא הוי עוקר כל הגוף והיא נתחלף לו בשומן ואכלו דחייב דתולה בעצמו והאי דקרו ליה דומיא דמזיד משום דכי היכי דמזיד לאו תולה בב"ד הוא האי שוגג נמי לאו תולה בב"ד וחייב וכדכתבינן לעיל אליבא דר' יוחנן ואליבא דרבא בלשון שני דגמרא ולרמי בר חמא דאיבעיא ליה הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן מהו ולא פשיט ממתניתין משום דס"ל דהאי סיפא לאו לדיוקא אתא וכדי נסבה אלא איידי דתנא רישא מזידין ועשו שוגגין תנא נמי שוגגין ועשו מזידין:
תפארת ישראל
יכין
ואמר להן טועין אתם: ואפ"ה לא חזרו בהן, וכיון דאמר להן כך לא הסכים בהוראתן, ולא היו כולן בהוראה זו משא"כ בשתק, אף דידע שטעו מדשתק הרי הסכים:
או שלא היה מופלא של בית דין שם: שלא היה ראש הישיבה שם, אף שהיה כל המניין של ע"א סנהדרין שלם:
או זקן: מופלג בזקנה. דג"כ פסול מלהתמנות בסנהדרין [כסנהדרין ל"ו ב']:
שלא ראה לו בנים: לרמב"ם [שם], גרס או שלא ראה בנים, דג"כ פסול מלהתמנות בסנהדרין [כסנהדרין שם]. ולפי גי' הספר לא מיירי רישא במופלג בזקנה, רק כל אחד ואחד מסנהדרין נקרא זקן. כמו מפי שבעים ושנים זקן [זבחים פ"א מ"ג]. וכ"כ זקן יושב [יומא דכ"ה א']. וחדא מלתא קאמר תנא:
ונאמר להלן עדה: בדיני נפשות כתיב ושפטו העדה:
ועשו שוגגין: שידעו ב"ד שאסור, ואפ"ה הורו להיתר, אעפ"י שהקהל עשו בשוגג שסמכו על הוראתן, אפ"ה ב"ד פטירי, דמזיד לאו בר קרבן הוא:
מביאין כשבה ושעירה: ר"ל כל יחיד ויחיד שעשה מביא כשבה או שעירה לחטאת:
ועשו מזידין: שידעו שטעו הב"ד, וידעו ג"כ שאסור לשמוע בקולם בכה"ג, ואפ"ה עשו:
הרי אלו פטורין: הב"ד משום דלא תלו הקהל בהוראתן, דהרי ידעו שטועין הב"ד ואפ"ה עשו. וכל יחיד ויחיד פטור, דמזיד לאו בר קרבן הוא ומיירי בידע שבכה"ג אין מצוה לשמוע לב"ד ועיין בזה לעיל סי' י"א:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת