קטגוריה:דברים לב טו
נוסח המקרא
וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.
וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט
שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ
וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ׃
וַ/יִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַ/יִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַ/יִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַ עָשָׂ֔/הוּ וַ/יְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | עֲתַר יִשְׂרָאֵל וּבְעַט אַצְלַח תְּקוֹף קְנָא נִכְסִין שְׁבַק פּוּלְחַן אֱלָהָא דְּעָבְדֵיהּ אַרְגֵּיז קֳדָם תַּקִּיפָא פָרְקֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְעַתָּרוּ בֵּית יִשְרָאֵל וּפָחֲזוּ אַצְלָחוּ תְּקוֹף קָנִין נִכְסִין וּשְׁבָקוּ פּוּלְחַן אֱלָהָא דִבְרָא יַתְהוֹן וְאַרְגִיזוּ קֳדָם תַּקִיפָא דְפַרְקִינוּן: |
| ירושלמי (קטעים): | וַאֲכָלוּ דְבֵית יְשׁוּרוּן וּבְעָטוּ וְעַתְרוּ וּמְרָדוּ וְאַצְלִיחוּ וּקְנוֹ נִכְסִין וּשְׁבָקוּ מֵימַר אֱלָהָא דִבְרָא יַתְהוֹן וּכְפָרוּ בְּדַחֲלָא תַקִיפָא דִפְרַק יַתְהוֹן: |
רש"י
"כשית" - כמו כסית לשון כי כסה פניו בחלבו כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ וכה"א ויעש פימה עלי כסל
"כשית" - יש לשון קל בלשון כסוי כמו וכוסה קלון ערום ואם כתב כסית דגש היה נשמע כסית את אחרים כמו כי כסה פניו
"וינבל צור ישעתו" - גנהו ובזהו כמו שנאמר אחוריהם אל היכל ה' וגו' אין נבול גדול מזהרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כָּשִׂיתָ – כְּמוֹ 'כָּסִיתָ', לְשׁוֹן "כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ" (איוב טו,כז), כְּאָדָם שֶׁשָּׁמֵן מִבִּפְנִים וּכְסָלָיו נִכְפָּלִים מִבַּחוּץ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל" (שם; ספרי שיח).
כָּשִׂיתָ – יֵשׁ לְשׁוֹן קַל בִּלְשׁוֹן 'כִּסּוּי', כְּמוֹ: "וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם" (משלי יב,טז). וְאִם כָּתַב 'כִּשִּׂיתָ' דָּגוּשׁ, הָיָה נִשְׁמַע 'כִּסִּיתָ אֶת אֲחֵרִים', כְּמוֹ: "כִּי כִסָּה פָנָיו" (איוב טו,כז).
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ – גִּנָּהוּ וּבִזָּהוּ; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'" וְגוֹמֵר (יחזקאל ח,טז; עיינו סוכה נ"ג ע"ב), אֵין לְךָ נִבּוּל גָּדוֹל מִזֶּה (ספרי שם).
רשב"ם
אלוה עשהו: הוא עשך ויכוננך:
וינבל: גוי נבל ולא חכם:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" שמנת עבית כשית" הנה אתה ישורון קהל תופשי התורה ובעלי העיון פנית אל התענוגים הגשמיים ובזה עבית מחבין דקות האמת כאמרו וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא. "כשית." כאמרו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם: " ויטוש אלוה עשהו" ולפיכך נטש ההמון אלוה עשהו:
" וינבל צור ישועתו" בזהו כי נרעה אל רעה יצאו:דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וכן אתה מוצא בבניו ובבנותיו של איוב, שלא באתה להם פורענות אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר איוב א עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין, והנה רוח גדולה באה... וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר עמוס ו השוכבים על מטות שן השותים במזרקי יין לכן עתה יגלו בראשם גולים. וכן אתה מוצא בימות המשיח, שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ושלוה, מה נאמר בהן? וישמן ישורון ויבעט.
משל לאדם אחד שהיה לו עגל, והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהיה חורשים בו. כשהגדיל העגל נתן בעליו עולו עליו, וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונים, וכן הוא אומר ירמיה כח מוטות עץ שברת:
שמנת - בימי ירבעם: עבית - בימי אחאב: כסית - הכל בימי יהוא.
ד"א שמנת - בימי אחז, עבית - בימי מנשה, כסית - הכל בימי חזקיה.
ד"א שמנת עבית כסית: כאדם ששמן מבפנים ועושה כסלים מבחוץ. וכן הוא אומר: איוב טו כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.
ד"א שמנת עבית כסית - אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר ישעיה ב ותמלא ארצו כסף וזהב... ותמלא ארצו אלילים:
ויטוש אלהו עשהו - נוטה שמים ויוסד ארץ. כי שתים רעות עשה עמי: אמר להם הקב"ה: במדה שמדדתם בי - מדדתי לכם: עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי: תהלים עא ויטוש משכן שילה; ישעיה ב כי נטשת עמך בית יעקב.
ד"א ויטוש אלוה עשהו - שנאמר יחזקאל ח ויביאני אל החצר הפנימית והנה בפתח השער ככ"ה איש אחוריהם אל היכל ה'.
ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אל תקרי וינבל, אלא וינבל צור ישועתו; כענין שנ' ירמיה יד אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים לב טו.
וישמן ישורון ויבעט
(דברים לב טו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".
עם ישראל (שנקרא כאן ישורון) נמשל לבהמה. הבהמה מקבלת מאדוניה מזון בשפע, אוכלת ושבעה ומשמינה. כשהיא כבר שמנה, היא מרגישה שאין לה צורך במזון נוסף ולכן גם אין לה צורך באדוניה, היא בועטת בו ובורחת.
כך קרה גם לך עם ישראל: ה' השפיע עליך שפע בכל התחומים - כלכלה משגשגת, ביטחון ושלום. אולם אתה חשבת שהכל נעשה בכוחך ואין לך עוד צורך בה', (דברים ח יז): "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ 'כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה'"( פירוט ). ולכן:
- שמנת - הלב שלך נעשה שָמֵן, כבד ואטום להבנת דבר ה', כמו ב (ישעיהו ו י): "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ"( פירוט ).
- עבית - נעשית עָבֶה, כוחני ואלים, כמו ב (דברי הימים ב י י): "קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי".
- כשׂית - כמו כָּסִיתָ: פניך התכסו בשכבה עבה של שומן המסתירה ממך את ה', כמו ב (איוב טו כז): "כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ, וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל".
גם בימינו אנו חיים בתקופה של שפע חסר-תקדים. האם נזכור את ה'? האם נשכיל לא להתכסות בשכבה עבה ואטומה של שומן נפשי?
הקבלות
1. הסכנה של שכחת ה' בעקבות שפע רב נזכרת גם ב (משלי ל ט): "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי 'מִי ה?"( פירוט ).
2. אדם שאינו שומע לתוכחות נמשל לבהמה גם ב (תהלים מט יג): "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, נִמְשַׁלכַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ"( פירוט ). עם ישראל מושווה לבהמה גם ב (ישעיהו א ג): "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו' יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".
3. בגמרא מסופר, שבעתיד הגויים יתלוננו שלא קיבלו תורה כמו בני-ישראל. ה' ייתן להם מצוה כדי לבחון אותם - מצוות סוכה. יהיה חם והם יעזבו את הסוכה ויבעטו בה: "וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר (תהילים ב) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (בבלי עבודה זרה ג.) . וצ"ע, מה ההבדל בין הגויים הבועטים במצוות לבין עם ישראל שנאמר עליו "ויבעט"? (שאלת חגי הופר) .
דקויות
נבל = ברברי, גס, חייתי, חסר דרך-ארץ .
צור = סלע יסוד, משל לחוזק ותוקף, קיום ויציבות, מעוז ומחסה, וגם כינוי לה' .
"וְעַתָּרוּ בֵּית יִשְרָאֵל וּפָחֲזוּ אַצְלָחוּ תְּקוֹף קָנִין נִכְסִין וּשְׁבָקוּ פּוּלְחַן אֱלָהָא דִבְרָא יַתְהוֹן וְאַרְגִיזוּ קֳדָם תַּקִיפָא דְפַרְקִינוּן:" (תרגום ירושלמי)
""עבית" - לשון עובי "כשית" - כמו כסית לשון כי כסה פניו בחלבו כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ וכה"א ויעש פימה עלי כסל "כשית" - יש לשון קל בלשון כסוי כמו וכוסה קלון ערום ואם כתב כסית דגש היה נשמע כסית את אחרים כמו כי כסה פניו "וינבל צור ישעתו" - גנהו ובזהו כמו שנאמר אחוריהם אל היכל ה' וגו' אין נבול גדול מזה" ( רש"י ) .
""וינבל צור ישועתו" - גנוהו ובזוהו כמו שנאמר (יחזקאל ח טז) אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה אין נבול גדול מזה לשון רש"י ור"א אומר וינבל שגרם לחלל את השם שלא יוכל להושיעו וגם זה איננו נכון בעיני כי אינו מטעם המקום שעדיין יספר את חטאיהם ולא יזכיר עונש ונקמה שיעשה בהם עד ויאמר אסתירה פני מהם והנכון בעיני מה שהזכרתי למעלה (פסוק ו) כי הנבלה תשלום רעה תחת טובה יאמר שנטש אלוה שבראו בעבור זרים וינבל בפיו ובמחשבתו צור שהיה מושיעו לאמר שאין בעבודתו רק גמול רע בעבדם הזרים ישבעו לחם ובעבדם את הצור יהיו נבזים ושפלים לכל העמים כאשר אמרו סכלינו (מלאכי ג יד טו) שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני השם צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו' וכאשר תאמרנה הנשים הארורות (ירמיהו מד יח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' חסרנו כל וכן אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך (שם יד כא) שיאמרו עליו שהוא משלם רעה תחת טובה לעמו ועבדיו כמו שאמר (שם) אל תפר בריתך אתנו" ( רמב"ן ) .
תגובות
דברים לב טו: "וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית.."
הביטוי "וישמן ישרון ויבעט" נחשב לביטוי שלילי
כביטוי אשר מורה על אי הכרת טוב והתבהמות
אך יש לשים לב שהשירה המקראית מלאת הקבלות
בעיקר פרשת האזינו, והנה אין הקבלה לפסוק זה
אך עיון בעדי נוסח נוספים, מראה שאכן היתה הקבלה
בנוסח השומרוני ובתרגום השבעים
יש פסוק נוסף שמופיע לפני הפסוק הנ"ל
ויאכל יעקב וישבע
וישמן ישרון ויבעט
שמנת עבית כשית
אם כן יוצא שו" יבעט " מקביל ל" וישבע "
לפי זה נראה לי שבמקור היה כתוב ויעבט (שזאת צורה של ויעבת)
כמו שאפשר לראות בהמשך: "שמנת עבית כשית"
--
אגב, בעניין כשית שגם עניינו השמנה
בעבר כתבתי שכוש עניינו בין השאר זנב
וכנראה האליה (הזנב השמן) של בעלי החיים
גרם לכך שכוש (זנב) קיבל גם משמעות של שמן
שמות כט כב: "ולקחת מן האיל החלב והאליה.."
וכך למשל האצבע השמנה (אגודל, בוהן) נקראת גם אליון (אליה)
- -- אביתר כהן, 2018-02-06 23:56:16
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-02-22.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים לב טו"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.