מ"ג דברים לב יד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים
בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה
וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יְהַב לְהוֹן בִּזַּת מַלְכֵיהוֹן וְשַׁלִּיטֵיהוֹן עִם עוֹתֶר רַבְרְבֵיהוֹן וְתַקִּיפֵיהוֹן עַמָּא דַּאֲרַעְהוֹן אַחְסָנַתְהוֹן עִם בִּזַּת חֵילֵיהוֹן וּמַשְׁרְיָתְהוֹן וְדַם גִּבָּרֵיהוֹן אִתְאֲשַׁד כְּמַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יְהַב לְהוֹן לְוָואִי שְׁמֵינֵי תוֹרִין מִן בִּיזַת מַלְכֵיהוֹן וְחֶלְבָּא מִבַּכִּירֵי עַנִין מִן עָדֵי שִׁלְטוֹנֵיהוֹן עִם טוּב פְּטִימִין וְדִכְרִין בְּנֵי דְעָנִין שְׁמֵנִין מִמַתְנָן וְגַדָאִין אָמַר משֶׁה נְבִיָא אִין נַטְרִין הִינוּן עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא אִתְאַמַר עָלַי בִּנְבוּאָה דִיְהֶוְיָן גַרְגִרֵי חִיטֵיהוֹן הֵיךְ כּוּלְיַין דְתוֹרֵי וַחֲמַר סוּמַק מִן עִנְבָא חָד מַפְקִין כּוֹר חָד: |
| ירושלמי (קטעים): | רַכִּיכֵי תוֹרִין וּשְׁמֵינֵי עָאן עִם טוּב דְפַטִימֵי וְדִכְרִין בְּנֵי בָתְנַיָיא וְגַדְיָין עִם שְׁמֵנֵיהוֹן דְחִיטַיָא אָמַר משֶׁה נְבִיָא אִין נָטְרִין הִינוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל מִצְוָותָא וְאוֹרַיְיתָא מִן עִנְבָא חָדָא יֶהֱוְיַין שַׁתְיָין כּוֹס דַחֲמַר: |
רש"י
"עם חלב כרים" - זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר ואוכלים כרים מצאן
"חלב כליות חטה" - זה היה בימי שלמה שנאמר ויהי לחם שלמה וגו'
"ודם ענב תשתה חמר" - בימי עשרת השבטים השותים במזרקי יין
"חמאת בקר" - הוא שומן הנקלט מע"ג החלב
"וחלב צאן" - חלב של צאן וכשהוא דבוק נקוד חלב כמו בחלב אמו
"כרים" - כבשים
"ואילים" - כמשמעו בני בשן
"כליות חטה" - חטים שמנים כחלב כליות וגסין ככוליא
"ודם ענב" - היה שותה טוב (צ"ל ענב) וטעם יין חשוב
"חמר" - יין בלשון ארמי חמר אין זה שם דבר אלא לשון משובח בטעם ווינו"ש (בלע"ז וויינוג) ועוד יש לפרש שני מקראות הללו אחר תרגום של אונקלוס אשרינון על תוקפי ארעא וכו'רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עִם חֵלֶב כָּרִים – זֶה הָיָה בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן" (עמוס ו,ד; ספרי שם).
עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה – זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה" וְגוֹמֵר (מל"א ה,ב; ספרי שם).
וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר – בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: "הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן" (עמוס ו,ו; ספרי שם).
חֶמְאַת בָּקָר – הוּא שֻׁמָּן הַנִּקְלָט מֵעַל גַּבֵּי הֶחָלָב.
וַחֲלֵב צֹאן – חָלָב שֶׁל צֹאן, וּכְשֶׁהוּא דָּבוּק נָקוּד "חֲלֵב", כְּמוֹ "בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג,יט).
כָּרִים – כְּבָשִׂים.
וְאֵילִים – כְּמַשְׁמָעוֹ.
בְּנֵי בָשָׁן – שְׁמֵנִים הָיוּ.
כִּלְיוֹת חִטָּה – חִטִּים שְׁמֵנִים כְּחֵלֶב כְּלָיוֹת וְגַסִּין כְּכוּלְיָא (ספרי שם).
וְדַם עֵנָב – תִּהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן טוֹב וְטוֹעֵם יַיִן חָשׁוּב.
חָמֶר – יַיִן בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי.
חָמֶר – אֵין זֶה שֵׁם דָּבָר, אֶלָּא לְשׁוֹן 'מְשֻׁבָּח בְּטַעַם', ווינו"ש [winos = ייני[2]] בְּלַעַ"ז. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ אַחַר תַּרְגוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס: "אַשְׁרִינוּן עַל תָּקְפֵּי אַרְעָא" וְגוֹמֵר ["אַשְׁרִינוּן עַל תּוּקְפֵי אַרְעָא, אוֹכֵילִנּוּן בִּזַּת שָׂנְאֵיהוֹן, יְהַב לְהוֹן בִּזַּת שַׁלִּיטֵי קִרְוִין וְנִכְסֵי יָתְבֵי כַּרְכִין תַּקִּיפִין. יְהַב לְהוֹן בִּזַּת מַלְכֵיהוֹן וְשַׁלִּיטֵיהוֹן עִם עוֹתֶר רַבְרְבֵיהוֹן וְתַקִּיפֵיהוֹן, עַמָּא דַּאֲרַעְהוֹן, אַחְסָנַתְהוֹן עִם בִּזַּת חֵילֵיהוֹן וּמַשְׁרְיָתְהוֹן, וְדַם גִּבָּרֵיהוֹן אִתְאֲשַׁד כְּמַיָּא". =הִשְׁכִּינָם עַל מָעֻזֵּי אֶרֶץ, הֶאֱכִילָם בִּזַּת שׂוֹנְאֵיהֶם, נָתַן לָהֶם בִּזַּת שְׁלִיטִי עָרִים וְנִכְסֵי יוֹשְׁבֵי כְּרַכִּים מְבֻצָּרִים. נָתַן לָהֶם בִּזַּת מַלְכֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עִם עֹשֶׁר שָׂרֵיהֶם וְגִבּוֹרֵיהֶם, עַם אַרְצָם, נַחֲלָתָם עִם בִּזַּת חֵילָם וּמַחֲנוֹתֵיהֶם, וְדַם גִּבּוֹרֵיהֶם נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם].
רשב"ם
חלב כרים: אילים מדבריות המפוטמים במרעה כדכתיב ירעה מקניך וגו', כר נחרב, וכן לבשו כרים הצאן דוגמת סוף הפסוק ועמקים יעטפו בר הכרים של תבואה לבשו את הצאן מלאים צאן לרעות בהם וכן ואויבי ה' כיקר כרים, כמניעת שדי תבואות שמשתדפין ברגע אחד סמוך לקציר בעוד לילה, כלו בעשן כלו, כלו בשריפת אש וסופן משחירין, ואני כך ראיתי בקציר, כן הרשעים תחילה מצליחים כתבואות כרים והפך לילה וידכאו:
ואילים בני בשן: סתם בני בשן שמינים אבל בשאר מקומות הכרים המפוטמים במרעה הם שמינים מכל הבייתות:
עם חלב כליות חטה: שומן חמדת חטים המובחרים כמו ותכל דוד המלך כלתה נפשי לשון חימוד ותאוה כלה שארי כמן שבה שביה יו"ד תחת ה"י ככל חטופי למ"ד פעל ה"י מן בנה הגזרה והבניה:
חמר: ויין חמר מלא מסך:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ד"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה בית המקדש, שגבוה מכל העולם, שנאמר וקמת ועלית, ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובות שדי - אלו סלי ביכורים. ויניקהו דבש מסלע - אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - זו חטאת עולה ושלמים ואשם ותודה וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה - אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר - אלו נסכי יין.
ד"א ירכיבהו על במתי ארץ - זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי - זו מקרא. ויניקהו דבש מסלע - זו משנה. ושמן מחלמיש צור - זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ותשובות. עם חלב כליות חטה - אלו הלכות, שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר - אלו הגדות, שמושכות לב אדם כיין.
ד"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה העולם הזה, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער. ויאכל תנובות שדי - אלו ד' מלכיות. ויניקהו דבש מסלע - אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל, והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור; למחר הרי ישראל יורשים את נכסיהם והם עריבים להם כדבש ושמן.
ד"א חמאת בקר - אלו הפיטקים והגמונים שלהם. עם חלב כליות - אלו כלים ריקים שלהם. ואילים - אלו בני פוקרים שלהם. בני בשן - אלו קינטרינים שמכינים מבין שניהם. ועתודים - אלו סנקנירקים שלהם. עם חלב כליות חטה - אלו מטרוניות שלהם. ודם ענב תשתה חמר - אלו ישראל, שלמחר יורשים את נכסיהם ועריבים להם כשמן ודבש.
ד"א כליות חטה - עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול, משקל י"ד ליטרים בציפורי. ואל תתמה בדבר: הסתכל בראשי לפתות! מעשה ושקלו ראש לפת ל' ליטרים של ציפורי; ומעשה שקינן שועל בראש הלפת; ועוד מעשה בשיחים, בקלח של חרדל, שהיו בו שלשת כורים, ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים, וחבטו ומצאו בו תשעה קבין חרדל. אמר ר' שמעון בן חלפתא: מעשה בקלח של כרוב, שהיה בתוך שלנו, והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.
ד"א ודם ענב תשתה חמר - שלא תהיו יגעים, לא לדרך ולא לבצור, אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזויות, ומסתפק והולך כשותה מן הפיטום:
- ^ ר' להלן מס' 4120. [ושם: רש"י רואה ב"חמר" תואר (או אולי שם סמוך) המצביע על חוזק היין. כפי הנראה הוא רואה ניגוד בין "יין ייני" לבין "יין מימי" (eveis?).]
- ^ ר' להלן מס' 4120. [ושם: רש"י רואה ב"חמר" תואר (או אולי שם סמוך) המצביע על חוזק היין. כפי הנראה הוא רואה ניגוד בין "יין ייני" לבין "יין מימי" (eveis?).]