ביאור:משלי ל ט

משלי ל ט: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי "מִי ה'", וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי."

תרגום מצודות: כי כשיהיה לי עושר רב, פן אשבע ביותר ואתגאה ואכחש בה' לומר מי ה'? כלומר אין אלהים; ואם אהיה עני, פן כשאהיה רש ביותר אגנוב הון למלאות נפשי המתאווה, ואתפוש (אאחוז) בפי להזכיר את שם ה' להשבע בו על שקר.

תרגום ויקיטקסט: - כי אם אהיה עשיר ושבע, אני עלול לכחש, לשכוח את ה' ולומר "מי ה' אשר אשמע בקולו?", אני כביכול שולט בעולם ואינני כפוף לבורא; ואם אהיה רש (עני), אני עלול לגנוב, ואף לתפוש ולשאת את שם ה' בשבועת-שקר כשישפטו אותי על הגניבה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל ט.

דקויות

אחת הסיסמאות הנפוצות בתחום העסקים, במיוחד בקרב חברות המוכרות עֶרכּוֹת להתעשרות מהירה, היא "אל תעבוד - תן לאחרים לעבוד בשבילך". אני לא יודע אם התופעה היתה קיימת גם בזמן התנ"ך, אבל בתפילתו של אגור בן יקה, מחכמי ספר משלי, ניתן למצוא כמה תשובות לסיסמה זו.

הביטוי מי ה'? מופיע רק פעמיים - בפסוק שלנו, ובדברי פרעה מלך מצרים. אחרי שמשה ואהרן ביקשו ממנו, (שמות ה א): "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר", הוא אמר, (שמות ה ב): "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ!". פרעה - המשעבד הגדול - טען שאיננו יודע מי ה', ולכן לא ישחרר את עבדיו.

לפי זה, ייתכן שהפסוק שלנו מתכוון לרמוז, שמי שרוצה להתעשר בלי להתאמץ, "לתת לאחרים לעבוד בשבילו", למעשה חוטא בשיעבוד כמו פרעה, ועלול להגיד "מי ה'? " במטרה להצדיק את השיעבוד.

חיזוק לפירוש זה נמצא בפסוק הבא, המדבר על זכויות העבד ועל הגבלת זכויות האדון, (משלי ל י): "אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אַל אדנו[אֲדֹנָיו], פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ"*; וכן בפסוק נוסף המקשר בין עושר ועוני לבין שיעבוד: (משלי כב ז): "עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל, וְעֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה"*.

ופן אורש וגנבתי, ותפשתי שם אלהי = הצד השני של המטבע הוא העוני: מי שמנסה להתעשר בקלות ואינו מצליח, עלול להישאר בלי פרנסה, וכדי לפרנס את עצמו יצטרך לגנוב מאחרים, למשל - לנסות לשכנע אנשים אחרים שיקנו ממנו את אותה "ערכה להתעשרות מהירה" שממנה התחילו כל הצרות...

אם כך, השאיפה "לתת לאחרים לעבוד בשבילך" היא רעה משני צדדיה:

אם היא מצליחה - היא פסולה כי היא הופכת את האדם למשעבד "ואמרתי מי ה'?".
ואם היא נכשלת - היא פסולה כי היא הופכת את האדם לגנב "ופן איוורש וגנבתי".

"תן לכסף לעבוד בשבילך"

בעיר אחת גרו איש עני ואיש עשיר-קמצן. יום אחד בא העני וביקש משכנו העשיר שישאיל לו כף של כסף. העשיר חשד ושאל הרבה שאלות אך לבסוף הסכים. ביום הבא החזיר העני את הכף ויחד איתה כפית קטנה, ואמר לעשיר בשמחה "הכף שלך ילדה כפית!". למחרת ביקש העני מהעשיר שישאיל לו שתי כפות של כסף. העשיר חשד פחות ושאל פחות שאלות ולבסוף הסכים. ביום הבא החזיר העני את הכפות ויחד איתן שתי כפיות, ואמר לעשיר בשמחה "הכפות שלך ילדו כפיות!". למחרת ביקש העני מהעשיר שישאיל לו את כל 100 הכפות שלו. העשיר לא חשד ולא שאל שאלות בכלל, הוא נתן לעני את כל הכפות והתחיל לחלום על הכפיות שייוולדו ב"עדר" שלו במהלך הלילה. אך ביום הבא הגיע העני לביתו של העשיר בדמעות ואמר לו "קרה אסון! היתה מגפה וכל הכפות שלך מתו!". העשיר התעצבן וצעק "כפות לא יכולות למות! תחזיר מייד את כל הכפות, גנב!". ענה לו העני: "אם אתה מאמין שכף יכולה ללדת, מדוע אינך מאמין שכף יכולה למות?".

אם נראה לכם שהעשיר בסיפור הוא טיפש, הקשיבו לבנקאים, המנסים לשכנע את לקוחותיהם העשירים להפקיד את הכסף בפיקדון נושא ריבית ואומרים להם: "תן לכסף לעבוד בשבילך". מה יגידו אותם עשירים, אם הבנקאי יבוא ויגיד להם בצער "הכסף שהפקדתם נהרג בתאונת עבודה"?...

כסף לא באמת יכול לעבוד, והמשפט "הכסף עובד בשבילך" הוא אחיזת עיניים. כשאדם מפקיד כסף בפקדון נושא ריבית, לא הכסף עובד בשבילו אלא בני אדם, אותם לקוחות של הבנק שנמצאים ביתרה שלילית ומשלמים ריבית גבוהה יותר לבנק.גם הביטוי "הכנסה פאסיבית" הוא ביטוי "מכובס". אין הכנסה שנוצרת מעצמה: כדי שתהיה הכנסה, מישהו צריך לעבוד; ואם מישהו נהנה מהכנסה בטוחה בלי לעבוד, המשמעות היא שיש אנשים אחרים שעובדים בלי להרוויח.

מי שחולם על "כסף שעובד בשבילו" או על "הכנסה פאסיבית", למעשה חולם להיות משעבד.

-

עקרון זה מתאים למצוות רבות בתורה המגבילות את השיעבוד של אדם אחד לאחר, כגון: זכויות העבד העברי, זכויות הלווה, איסור ריבית, שחרור הקרקעות ביובל ועוד*. התורה מגבילה באופן משמעותי את יכולתו של אדם אחד "לגרום לאחרים לעבוד בשבילו", גם לא באופן עקיף ע"י הלוואה בריבית.

מדוע העשיר מכחש ואומר "מי ה'"?

1. לא חסר לו שום דבר. הוא לא מרגיש צורך להתפלל אל ה'. ולכן הוא שוכח את ה'.

2. העושר נותן לו כוח ועוצמה. הוא יכול להשתמש ברכושו כדי להשפיע ולשלוט בעולם שמסביבו. ולכן הוא שוכח שה' מנהל את העולם.

"יש מאזרחי ישראל הסומכים על תכסיסי מלחמה, על נבונות פוליטית ועל תחבולות אנושיות כיצד נתגבר על הטרור הערבי, אבל אם לא מאמינים בקב"ה. אם לא מתפללים אליו, אם אינם מקיימים מצוותיו, תועלת כל הפטנטים הללו מצומצמת.. וכאשר נתבונן במצבנו, רובם ממנהיגי האומה החלשים ברעיון זה הם משופעים עושר, דירות, נכסים, השקעות, מפעלים וכו'. הממון מעביר אותם על דעתם..." (משה צוריאל, 'אהבה מוגזמת לממון', אתר ערוץ 7; ראו גם פירושים על פסוק 8).

3. הפסוק מתייחס בפרט לאנשים שמתעשרים בלי לעבוד - למשל ע"י הלוואות בריבית. עשירים כאלה אומרים לפעמים ש"הכסף עובד בשבילם"; למעשה הם חיים על-חשבון עבודתם של אחרים. כמו פרעה מלך מצרים שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו?!".

הקבלות

האם העושר הוא ברכה או קללה?

פסוקנו לכאורה סותר את (משלי י כב): "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוסיף עֶצֶב עִמָּהּ"*: אם העושר הוא מסוכן ועלול להרחיק את האדם מה', מדוע הוא מוגדר כ"ברכת ה'"?! שתי תשובות:

1. הברכה בפרק י היא ברכה שהאדם מברך את ה'. פסוק זה ללמדנו איך להתעשר מבלי לאבד את הקשר עם ה' - לברך את ה' על כל הישג (ראו שם).

2. העושר בפסוק שלנו בפרק ל אינו עושר כללי, אלא רק עושר שהאדם מקבל מבלי לעבוד, כאשר הוא גורם לאחרים לעבוד בשבילו.

בפסוק שלנו מדובר על עושר שניתן במתנה - "עושר אל תתן לי", בעוד שבפרק י מדובר על עושר שהוא ברכה - "ברכת ה' היא תעשיר"; ברכה היא רק תוספת על מעשה ידיו של האדם, כמו שנאמר למשל ב(דברים יד כט): "...לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". כשאדם מתעשר כתוצאה מעבודתו, זו ברכה, ורק כשאדם מקבל עושר במתנה בלי לעבוד זה עלול להשחית אותו.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/30-09