קטגוריה:משלי י כב

1. מקובל לפרש: ברכת ה' = ברכה שה' מברך את האדם, עצב = עבודה ויגיעה: "ברכה שנותן ה' היא מעשרת את האדם, ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון, כי יהיה די לו בהברכה הבאה" (מצודת דוד). כמו יצחק אבינו, שהתעשר בזכות ברכת ה', (בראשית כו יב): "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרֲכֵהוּ ה'" (ע"פ מבוא דעת מקרא).

- אולם, על-פי פסוקים אחרים, כדי להתעשר צריך להיות חרוץ, למשל (משלי י ד): "יד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר"*. גם יצחק לא הסתפק בברכת ה', אלא גם עבד, זרע וחפר בארות. אם כך, מי שרוצה להתעשר, צריך לא רק לסמוך רק על ברכת ה', אלא גם לעבוד ולהתייגע, בניגוד לחצי השני של הפסוק "ולא יוסיף עצב עמה"!

2. יש שפירשו עצב = צער וייסורים: "אם קניין נכסיו הוא מברכת ה' - היא מעשרת אותו, וגם נותנת לו נחת רוח בעושרו, שלא יקבל עצב עמה. אבל העשירות שאינה מצד ברכת ה', שבאה לו על-ידי שעבר על רצון ה', נותנים לו ביחד עם עושרו גם עצב, שכל מה שיגדל עושרו - יתווסף גם העיצבון עמו, כגון מחלות ר"ל, או צער בנים, או שבאים עליו לסטים ובוזזין אותו, עד שאינו מקבל שום נחת רוח מעושרו" (החפץ חיים, קונטרס נפוצות ישראל פרק ג, ודומה לזה: נדחי ישראל חתימה, שם עולם א ו, רמ"ד ואלי).

- אולם, לפי דברי החכם ב(משלי ל ח): "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי: רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי. פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי, וְאָמַרְתִּי 'מִי ה'?' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי, וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי"; העושר אינו דבר רצוי, ועלול להרחיק את האדם מה'. אם כך, מדוע נאמר ברכת ה' היא תעשיר - מדוע ה' מברך את האדם בדבר שאינו רצוי? (ראו תשובות שונות לשאלה זו).

3. אפשר לפרש: עצב = עצבנות ורוגז. הפסוק פונה לאנשים המתעצבנים על כך שהפסידו כסף, ואומר להם: אין טעם להתעצבן, העצבים לא יוסיפו לכם שום דבר, רק ברכת ה' היא תעשיר אתכם (ודומה לזה פירש ר' יונה גירונדי).

4. אפשר לפרש את הפסוק בעזרת הקבלה ל(דברים ח ז): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְהָיָה, אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם - הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן...":

משה מזהיר את בני-ישראל, שהם עומדים להגיע אל ארץ טובה ולהיות עשירים, והם עלולים לשכוח את ה' ולחשוב שהעושר בא להם בכוחם בלבד, להשתחוות לאלילים מעשי ידיהם, ולאבד מהארץ; לכן הוא ממליץ להם, לברך את ה' על הארץ הטובה שנתן להם (זה המקור למצווה לברך ברכת המזון). הברכה הזאת תזכיר להם את ה', וכך לא יגיעו לעבודת אלילים.

הפסוק שלנו בספר משלי מקביל מבחינה לשונית ועניינית לקטע מספר דברים, וייתכן שיש לפרש אותו בהתאם להקבלה זו:

• הברכה שנזכרה בחצי הראשון של הפסוק - ברכת ה' - אינה ברכה שה' מברך את האדם שיהיה עשיר, אלא ברכה שהאדם מברך את ה' על כך שנתן לו עושר, כמו בספר דברים;
• והעצב שנזכר בחצי השני - ולא יוסיף עצב - אינו מילה נרדפת לצער, אלא מילה נרדפת לאלילים מעשה ידי אדם, כמו האלילים שנזכרו בספר דברים (עצב במשמעות של עבודת אלילים נזכר בשמואל א לא9: "לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם", שמואל ב ה21: "וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם, וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו", ישעיהו מו1: "כָּרַע בֵּל, קֹרֵס נְבוֹ; הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה", ועוד).

הפסוק אינו בא ללמד איך להתעשר - הוא בא ללמד איך להתמודד עם העושר. הפסוק מלמד, שאדם שמתעשר צריך לברך את ה', כדי שלא ישכח את ה' ולא יהפוך לעובד אלילים: הברכה שאדם מברך את ה' על כל דבר שה' נותן לו, תעזור לו להיות עשיר באופן שלא יוסיף לעושרו עבודה של עצב = אליל; ובפרט, שלא יהפוך את עצמו ואת רכושו לאליל.

גם הנביא ישעיהו קישר בין עושר לבין עבודת אלילים, (ישעיהו ב ז): "וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים, לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו".