קטגוריה:משלי י כא

רועה הוא כינוי למנהיג, והפסוק מלמד שרק הצדיק - הנותן לכל אחד את המגיע לו - ראוי להגיע להנהגת הציבור, מבחינה חומרית או רוחנית:

1. הנהגה חומרית: "[הצדיקים] מנהיגים ויועצים רבים בדרך טובה, ויכלכלו אותם כמו הרועה שירעה את הצאן" (ר' יונה גירונדי). צדיק בלשון המקרא הוא איש המעשה, איש שעושה צֶדֶק בפועל, נותן לכל אדם ובעל-חיים את המגיע לו, (משלי יב י): "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ"*. כאשר הצדיק נואם ומדבר בשפתיו, דבריו ינהיגו וירעו אנשים רבים, מסוגים וזרמים שונים, שיסכימו ללכת אחריו, כי יראו שהוא דואג להם - הוא דואג שכל אחד ואחד יקבל את המגיע לו.

לעומת זאת, אויל בלשון המקרא הוא שטחי; בפסוקים קודמים נאמר שהאויל אינו אוהב לעשות דברים - הוא מעדיף להסתפק ב"מס שפתיים", דיבורים בלבד, (משלי י ח): "וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט"*. כאשר אדם כזה מנסה להנהיג אחרים ולהשפיע על ליבם (מחשבותיהם), הוא לא יצליח; האנשים, הרואים שהוא לא עושה שום דבר, לא ילכו אחריו; הוא לא יצליח "להתנחל בלבבות", ויישאר חסר לב, כלומר, במיעוט של לבבות שתומכים בו, עד יום מותו.

2. הנהגה רוחנית: "הצדיק הוא מדריך בדיבורו לרבים - לגדולים... אפילו לתלמידי חכמים... מפני שהם מבינים דבריו שהם טובים, לכן הם רצים אחריו שיהא מדריכם" (הגאון מווילנה, וכן מצודות). דבריו שפתיו של הצדיק יכולים לסייע לאנשים רבים. כמו רועה, המביא את הצאן אל האחו, כך גם הצדיק, בדברי שפתיו, נותן לתלמידיו עצות צודקות, כך שיוכלו להתקדם ולהיות אנשים טובים יותר. אבל יש אנשים שאינם מבינים אותו: התלמידים האוילים אינם לוקחים אל ליבם את דברי האמת והצדק של הצדיק, הם באים רק לקבל ממנו ברכה או קמיע שיאפשרו להם להצליח בלי להתאמץ... ולכן ליבם נשאר חסר עד יום מותם (ע"פ גליה).

הפירוש המקובל הוא ש"חסר לב" הוא תכונה של האויל - האויל הוא חסר לב כי אינו מסוגל לחשוב, ונשאר חסר לב עד יום מותו (כי איננו שומע בקול הצדיק). אולם:

• "אויל" ו"חסר לב" הם שני טיפוסים שונים - חסר לב הוא אדם שאינו מסוגל לחשוב*, ואויל דווקא כן מסוגל לחשוב, רק שהוא חושב בשטחיות.
• בפסוק שלנו, בניגוד לשאר הפסוקים, הביטוי "חסר לב" אינו שם עצם אלא תואר הפועל.

לכן מסתבר שהכוונה כאן אינה לתכונת-אופי אלא לתיאור מצב:

1. הביטוי חסר לב מנוגד לביטוי רבים בתחילת הפסוק - בניגוד לצדיק, הרועה ומנהיג אנשים רבים, האוילים מסוגלים להנהיג רק מיעוט קטן, תמיד חסרים להם לבבות שיבואו אחריהם, וגם כשימותו יישארו במצב זה של "חסר לב".

2. הביטוי חסר לב מנוגד לביטוי ירעו בתחילת הפסוק - בניגוד לרוב האנשים, המקבלים מהצדיק עצות טובות, האוילים מתייחסים לצדיק בשטחיות ליבם נשאר חסר עד יום מותם.

יוסף הצדיק, שהיה גם רועה, דאג לצרכיהם החומריים של המצרים, ולכן זכה להתמנות למנהיגם, והנהיג אותם בשפתיו, (בראשית מא מ): "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי" (ע"פ רמ"ד ואלי).

מצד שני, הנביא זכריה תיאר רועה אויל, המנהיג את הצאן באופן שטחי ואינו דואג לצרכיהם החומריים, (זכריה יא טו): "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי 'עוֹד קַח לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי. כִּי הִנֵּה, אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ, הַנִּכְחָדוֹת לֹא יִפְקֹד, הַנַּעַר לֹא יְבַקֵּשׁ, וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא, הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל, וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל, וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק'". ראו: רעיית צאן כמשל להנהגה.

פסוק נוסף בספר משלי מלמד, שרק מי שדואג להרוות את צרכיהם החמריים של האזרחים, יוכל להורות וללמד אותם עניינים רוחניים, (משלי יא כה): "נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא"*.