לדלג לתוכן

ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק יח[עריכה]

פסוק א[עריכה]


"וישמע יתרו" מה שמועה שמע ובא?
ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע ובא, שכן היא כתובה בצדה, שנאמר "ויחלש יהושע את עמלק" (שמות יז, יג).
ר' אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא, שכן מצינו ביום שניתנה בו תורה לישראל זעו כל מלכי תבל בהיכליהם
שנאמר "ובהיכלו כלו אומר כבוד" (תהלים כט, ט).
יכול לא ידעו על מה? תלמוד לומר "ובהיכלו כלו אומר כבוד... ה' עוז לעמו יתן" (שם פס' יא)
נתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם, אמרו לו, דומה שהמקום מאבד את עולמו במים כדרך שאיבדם לאנשי דור המבול
כענין שנאמר "ה' למבול ישב" (תהלים כט, י)! אמר להן: שוטים! כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם
שנאמר "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד, ט)!
אמרו לו: בודאי מבול שלמים אינו מביא, אבל מביא הוא מבול שלאש.
אמר להן: אינו מביא לא מבול שלמים ולא מבול שלאש. תורה נותן לעמו ושכר משלם ליראיו!
כיון ששמעו ממנו הדבר הזה - פנו כולם איש איש למקומו.
ר' אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שכן מצינו ביום שנקרע ים לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו
שנאמר "ויהי כשמעו כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים
את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם" (יהושע ה, א)
וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם" (יהושע ב, י).
אמרו בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים. כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זינתה.
לחמשים שנה נתגיירה. אמרה בשלשה דברים חטאתי - בשלשה דברים ימחול לי: בחבל ובחלון ובסוכה
שנאמר "ותורידם בחבל בעד החלון (יהושע ב, טו) "ותטמנם בפשתי העץ" (שם פס' ו).
"וישמע יתרו" מתחלה היו קורין אותו יתר; כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת, ונקרא יתרו
שכן את מוצא באברהם: מתחלה היו קורין אותו אברם; כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא אברהם
וכן את מוצא בשרה: מתחלה היו קורין אותה שרי; כיון שעשת מעשים נאים הוסיפו לה אות אחת ונקראה שרה.
וכן את מוצא ביהושע: מתחלה היו קורין אותו הושע; וכיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע.
ויש שמונעין מהן! יש לך ללמוד מעפרון: מתחלה היו קורין אותו עפרון; כיון שפסק דמים עם אבינו אברהם
ואמר לו "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא" (בראשית כג, טו) - מנעו ממנו אות אחת ונקרא עפרן.
וכן את מוצא ביהונדב: מתחלה היו קורין אותו יהונדב (מלכים ב י, טו) וכיון שנתחבר ליהוא מנעו ממנו אות אחת ונקרא יונדב (ירמיה לה, ו)
מיכן אמרו אל יתחבר אדם לרשע, ואפילו לקרבו לתורה!
שבעה שמות נקראו ליתרו: יתר, ויתרו, וחובב, בן, רעואל, פוטי וקיני
יתר - שייתר פרשה בתורה. יתרו - שעשה מעשים נאים. חובב - שהיה חביב למקום. קיני - שקנה העולם הבא
בן - שהיה כבן למקום. רעואל - שהיה ריע למקום. פוטי - שפט כל עבדי עבדה זרה שבעולם
"כהן", ר' יהושע אומר: כומר היה, כעינין שנאמר "ויהונתן בן גרשום... ובניו היו כהנים" (שופטים יח, ל)
ר' לעזר המודעי אומר: שר היה, כעינין שנאמר "ובני דוד כהנים היו" (שמואל ב ח, יח)
ואומר "וגם עירא היאירי היה כהן לדוד" (שמואל ב כ, כו)
"חתן משה", מתחלה היה משה מכבדו, שנאמר "וילך משה וישב אל יתר חותנו" (שמות ד, יח)
עכשיו התחיל חמיו מכבדו! אמרו לו: מה טיבך? אמר להם: חתן משה אנכי!
"את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל" שקול משה כישראל וישראל שקולין כמשה
שקול הרב כתלמיד ותלמיד כנגיד
"כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", מיכן אתה למד ששקולה יציאת מצרים לפני המקום
כנגד כל ניסין וגבורות שעשה המקום לישראל

פסוק ב[עריכה]


"ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה"
ר' יהושע אומר: אחר שפטרה בדבר. ר' אלעזר המודעי אומר: אחר שפטרה באגרת
נאמר כאן "אחר שלוחיה", ונאמר להלן "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו" (דברים כד, א)
מה שילוח האמור להלן, גט - אף שילוח האמור כאן, גט!
אימתי שלחה? בשעה שאמר לו המקום למשה 'לך והוציא את ישראל ממצרים'
לקח את אשתו ואת בניו והרכיבם על החמור. אמר לו המקום לאהרן צא לקראת אחיך המדברה
יצא לקראתו התחיל מגפפו ומנשקו. אמר לו: משה אחי, היכן היית כל השנים הללו? אמר לו: במדין!
אמר לו: מה טיב אלו בני אדם שעמך? אמר לו: אשתי ובני הן; להיכן אתה מוליכן? אמר לו: למצרים!
אמר לו: על הראשונים אנו מצטערין, עכשיו אתה מביא לנו את האחרונים?
מיד אמר לה: חזרי לבית אביך!
מיד נטלה את בניה וחזרה לה לבית אביה לכך נאמר "אחר שלוחיה - ואת שני בניה".

פסוק ג[עריכה]



השוו מכילתא עמלק ב א, שם טוענים שמשה נתן את גרשום לע"ז, ואף נשבע על כך ליתרו!



"ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה";
ר' יהושע אומר: ארץ נכריה היא לו בודאי! ר' אלעזר המודעי אומר: בארץ נכר יה
שכל העולם עובדין עבודה זרה, ואני עובד את מי שאמר והיה העולם
שנאמר "אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו" (תהלים נ, א)

פסוק ד[עריכה]



ראו מכילתא עמלק ב א, שם מיוחסים דברי אלעזר המודעי שכאן לר' יהושע, ואכן אין סתרה בין דברי ר' יהושע לדברי ר' אלעזר המודעי.



"ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה".
אימתי הצילו המקום? ר' יהושע אומר: בשעה שאמר לו דתן "מי שמך לאיש שר ושפט עלינו... כאשר הרגת" (שמות ב, יד).
ר' אלעזר המודעי אומר: תפסו את משה והעלוהו לבימה, כפתוהו והניחו לו סייף על צוארו.
ירד מלאך מן השמים כדמות משה, תפשו את המלאך והניחו את משה.
ר' אליעזר אומר: בני אדם שתפשו את משה - עשאן המקום כתים כתים, אלמים חרשים וסומין.
אומרין לאלמים היכן הוא משה? ואינן יכולים לדבר. לחרשים - ואינן שומעין. לסומין - ואינן רואין!
וכן הוא אומר "מי שם פה לאדם או מי ישום אילם או חרש או פקח או עיוור הלא אנוכי" (שמות ד, יא)

פסוק ה[עריכה]


"ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה", למה נאמר?
לפי שנאמר "ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה" איני יודע בניו שלמשה או בניה ממקום אחר?
תלמוד לומר "ויבא יתרו חתן משה ובניו", בניו שלמשה ולא בניה ממקום אחר.
"אל המדבר" הרי הכתוב מתמיה עליו: אדם ששרוי בביתו ובכבודו שלעולם
עכשו יבוא למדבר תהו הזה שאין בו כלום? - לכך נאמר אל המדבר.

פסוק ו[עריכה]


 "ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך" ר' יהושע אומר: שלח לו ביד שליח.
ר' אלעזר המודעי אומר: שלח לו באגרת וירה השליך את האגרת לתוך מחנה ישראל:
עשה בגיני. ואם אי אתה עושה בגיני - עשה בגין אשתך, ואם אי אתה עושה בגין אשתך - עשה בגין בניך.
ר' ליעזר אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אני שאמרתי והיה העולם אני שמקרב ואיני מרחק
שנאמר "האלהי מקרב אני" (ירמיה כג, כג)! אני שקרבתי את יתרו ולא ריחקתיו!
אדם זה שבא אצלך לא בא אלא להתגייר; לא בא אלא להכנס תחת כנפי השכינה! אף אתה, קרבהו ואל תרחקהו!
מיכן אמרו: לעולם יהא אדם דוחה בשמאול ומקרב בימין; לא כדרך שעשה אלישע לגיחזי, שרחקו לעולם.

פסוק ז[עריכה]



ראו מכילתא עמלק ב א, שם נוסף שכל ישראל יצאו לקראת יתרו.
וחסרה שם הדרשה על דוד המלך ושאול חותנו שלפנינו.



"ויצא משה לקראת חתנו" אמרו יצאו משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויש אומרין אף ארון יצא עמהם
"וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום" אין אנו יודעין מי נשתחוה למי, ומי נישק למי?
מי שמענו שקרוי 'איש'? לא משה? כענין שנאמר "והאיש משה עניו מאד" (במדבר יב, ג)!
הא לא נשתחוה ולא נישק אלא משה ליתרו! מיכאן אמרו לעולם יהא אדם נוהג כבוד בחמיו.
וכן דוד אומר לשאול "ואבי ראה גם ראה" (שמואל א כד, יא) מלמד שהיה נוהג בו כבוד ככבוד אביו.
"ויבאו האהלה" - זה בית המדרש.

פסוק ח[עריכה]


"ויספר משה לחתנו" - למשכו ולקרבו לתורה.
"את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים" שקול פרעה כמצרים, ומצרים שקולין כפרעה.
"על אודות ישראל" שתדע עמי בישראל.
"את כל התלאה" – במצרים, "אשר מצאתם" - על הים, "בדרך" - זו ביאת עמלק, "ויצלם ה'" – מכולם!

פסוק ט[עריכה]


"על כל הטובה" ר' יהושע אומר: בטובת המן הגיד לו.
אמר לו: מן שנתן לנו המקום - אנו טועמין בו טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מטעמים שבעולם!
שנאמר 'טובה' – "הטובה" 'כל הטובה' – "על כל הטובה".
ר' אלעזר המודעי אומר: בטובת הבאר הגיד לו!
אמר לו: באר שנתן לנו המקום - אנו טועמין בה טעם דבש, טעם חלב, טעם יין חדש, טעם יין ישן, טעם כל מטעמים שבעולם!
שנאמר 'טובה' – "הטובה" 'כל הטובה' – "על כל הטובה".
ר' אליעזר אומר: בטובת ארץ ישראל הגיד לו!
אמר לו עתיד המקום ליתן לנו ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דויד וכהונה ולויה
שנאמר 'טובה' – "הטובה" 'כל הטובה' "על כל הטובה". "אשר הצילו מיד מצרים" מתחת סבלון ההוא שלמצרים.

פסוק י[עריכה]


"ויאמר יתרו ברוך ה'" אמר ר' פפיס: גנאי למשה ולסיעתו
שהרי ששים רבוא הוציא המקום ממצרים, ולא היה מהן אחד שפתח ובירך את המקום עד שבא יתרו ובירך את המקום
שנאמר "ויאמר יתרו ברוך ה'” מה תלמוד לומר "מיד פרעה"? שנקרא "התנין הגדול"
שנאמר "הנני אליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול" (יחזקאל כט, ג)
"אשר הציל את העם" מתחת סבלון שלפרעה.

פסוק יא[עריכה]



ראו מכילתא עמלק ב א. רחב שיירה מקום לאלים נוספים על יד הקב"ה, ונעמן לא כינה אותו "אלוהי השמים", אבל שניהם הודו בו יותר מיתרו.



"עתה ידעתי", עד עכשיו לא הודה בדבר! "כי גדול ה' מכל האלהים"
אמרו: מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, עכשיו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם!
לכך נאמר "כי גדול ה' מכל האלהים"!
דבר אחר "כי גדול ה' מכל האלהים", אמרו מתחלה לא הניח יתרו עבודה זרה בעולם שלא עבדה
עכשו הודה בדבר, שנאמר 'אלהים' – "האלהים" 'כל האלהים' – "מכל האלהים".
נעמן הודה בדבר יתר ממנו שנאמר "הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל" (מלכים ב ה, טו)
וכן רחב הזונה שיירה שנאמר "כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב, יא),
"כי בדבר אשר זדו עליהם" מכירו הייתי לשעבר, ועכשיו ביותר!
שבמחשבה שחישבו המצרים לאבד את ישראל - בה דנן המקום "כי בדבר אשר זדו עליהם".

פסוק יב[עריכה]


"ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלוקים", הרי הכתוב מתמיה עליו
אדם שעומד מזבח ומקטר לעבדה זרה בכל יום, עכשיו יביא עלה וזבחים לאלוקים?
"ויבא אהרן" משה להיכן הלך? והלא מתחלה יצא לקראתו, שנאמר "ויצא משה לקראת חתנו" (שמות יח, ז)!
אלא מלמד שהיה עומד ומשמש! דבר זה דרש ר' צדוק כשהיה רבן גמליאל עומד ומשמש
אמרו: בדין שאנו מסובין, ורבן גמליאל עומד ומשמשנו? אמר להם ר' יהושע: מצאנו גדול מרבן גמליאל שעמד ושימש!
אמרו לו ואיזה הוא? אמר להם אברהם בפינה הגדול גדול הדור, שנאמר "והוא עומד עליהם" (בראשית יח, ח)!
ולא בני אדם כשרים אלא בני אדם שעובדין עבודה זרה ומכעיסין לפני המקום.
על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל, שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועסיקין בתורה!
אמר להם ר' צדוק מצאנו גדול מאברהם ומרבן גמליאל, שעומד ומשמש! אמרו לו היזה?
אמר להן אלוה השמים ברוך הוא, שנותן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה די מחסורה
שנאמר "נותן לחם לכל בשר" (תהלים קלו, כה) ואומר "נותן לבהמה לחמה" (תהלים קמז, ט)
ולא בני אדם כשרים, אלא בני אדם עובדין עבודה זרה ומכעיסין לפניו
על אחת כמה וכמה לרבן גמליאל שעומד ומשמש לפני בני אדם כשרים ועסיקין בתורה.

פסוק יג[עריכה]


"ויהי ממחרת" - ממחרת יום הכפורים. "וישב משה לשפט את העם" - כמנהגו.
"מן הבקר עד הערב", וכי מבקר ועד ערב היה משה יושב ודן את ישראל? והלא אין הדיינין יושבין אלא עד זמן סעודה!
אלא כל הדן דין אמת לאמתו - מעלה עליו הכתוב כאלו שותף במעשה בראשית!
נאמר כאן "מן הבקר עד הערב" ונאמר להלן "ויהי ערב ויהי בקר" (בראשית א, ה)!

פסוק יד[עריכה]


"וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם", אמר לו: כמלך שיושב ועבדיו עומדין - כך אתה עושה להן לישראל!
"מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך"?

פסוק טו[עריכה]


"ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרוש אלקים", דבר זה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל
מה ראה משה לומר כך "כי יבא אלי העם לדרוש אלקים"?
אמר לו: ואם לאו מה יאמר? 'כי יבא אלי העם לדרוש'? כשאמר 'אלהים' - יפה אמר!

פסוק טז[עריכה]


"כי יהיה להם דבר בא אלי" - בין טומאה לטהרה. "ושפטתי בין איש" - זה דין שאין בו פשרה
"ובין רעהו" - זה דין שיש בו פשרה, ונפטרין והולכין כרעים.
"והודעתי את חקי האלקים" - אלו גזירות, "ואת תורותיו" - אלו הוראות; כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר "והודעתי את חקי האלקים" - אלו עריות, "ואת תורותיו" - אלו גזירות.

פסוק יז[עריכה]



לעניין זכותו של יתרו השוו ספרי במדבר סוף סח, וכן שם סוף קיד.



"ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה" חביב הוא יתרו, שניתן לו מקום להתגדר בו - זה מנוי זקנים.
והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקדוש ברוך הוא, ומפני מה לא צוהו הקדוש ברוך הוא למשה תחלה?
אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל, לומר גדול היה יתרו, שהסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו
אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי, שאם יסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו; שנאמר "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים".

פסוק יח[עריכה]


"נבל תבל" ר' יהושע אומר: יחללו אותך ויקנתרו אותך.
ר' אלעזר המודעי אומר ינבלו אותך וינשרו אותך, כתאנה זו שעליה נושרין.
וכן הוא אומר "כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה" (ישעיה לד, ד).
"אתה" - זה משה, "גם" - זה אהרן, "העם הזה אשר עמך" - אלו שבעים זקנים, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "אתה" - זה משה, "גם" - זה אהרן, "העם הזה אשר עמך" - אלו שבעים זקנים.
כשהוא אומר "וגם" - זה נדב ואביהוא.
"כי כבד ממך הדבר", אמר לו: הסתכל בקורה זו, כשהיא לחה - כל זמן שבני אדם נכנסין תחתיה אחד אחד - אין יכולין לעמוד בה.
שלשה וארבעה - יכולין לעמוד בה! לכך נאמר "כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך".

פסוק יט[עריכה]


"עתה שמע בקולי איעצך" אם תשמעני - ייטב לך.
"איעצך ויהי אלקים עמך", אם מודה לך - אתה יכול לעמוד ואם לאו - אי אתה יכול לעמוד.
"היה אתה לעם מול האלקים", היה להם ככלי מלא דברות.
"והבאת אתה את הדברים אל האלקים" דברים שאתה שומע תבוא תרצה לעם.

פסוק כ[עריכה]


"והזהרתה אתהם את החקים" - אלו גזירות הכתוב "ואת התורות" - אלו הוראות חכמים, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "את החקים" - אלו עריות שנאמר "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ויקרא יח, ל)
"ואת התורות" - אלו גזירות. "והודעת להם את הדרך ילכו בה" - זו גזירה, שנאמר "בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם תלכו" (דברים ה, ל)
"ואת המעשה אשר יעשון" - זה מעשה הטוב, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "והודעת להם" שתודיע להם בית חייהם, "את הדרך" - זו גמילות חסדים
"ילכו" - זה ביקור חולים, "בה" - זו קבורת מתים, "ואת המעשה" - זה הדין, "אשר יעשון" - זה לפנים משורת הדין.

פסוק כא[עריכה]


"ואתה תחזה מכל העם" אתה תחזה להם, מנבואה "אנשי חיל" - אילו עשירים בעלי ממון
"יראי אלוקים" - אלו שיראים מן המקום בדין, "אנשי אמת" - אלו בעלי הבטחה
"שונאי בצע" - אילו ששונאין לקבל ממון, כך דברי ר' יהושע
ר' אלעזר המודעי אומר "ואתה תחזה מכל העם - תחזה להם באספקלריא, כמחזית זו שהמלכים חוזים בה
"אנשי חיל" - אלו בעלי הבטחה, יראי אלוקים" - אלו שעושים פשרה בדין, "אנשי אמת" - כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו
"שונאי בצע" - אלו ששונאין ממון עצמן, והלא דברים קל וחומר: ומה אם ממון עצמן הן שונאין, ממון אחרים על אחת כמה וכמה!
"ושמת עליהם שרי אלפים" שש מאות "שרי מאות" - ששת אלפים "שרי חמשים" - שנים עשר אלף, שרי עשרות ששת ריבוא
נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות!

פסוק כב[עריכה]


"ושפטו את העם בכל עת" ר' יהושע אומר: בני אדם שבטילין ממלאכתן יהיו דנין את ישראל בכל עת.
ר' אלעזר המודעי אומר: בני אדם שבטילין ממלאכתן ועסיקין בתורה יהו דנין את ישראל בכל עת.
"והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך" - דברים גדולים יביאו אליך, ודברים קטנים ישפטו הם
או אינו אלא דברים שבבני אדם גדולים יביאו אליך, ודברים שבבני אדם קטנים ישפטו הם?
כשהוא אומר "את הדבר הקשה יביאון אל משה" (לקמן פסוק כ"ו) הא אין 'דבר גדול' אמור אלא בדברים גדולים
דברים גדולים יביאו אליך ודברים קטנים ישפטו הם.

פסוק כג[עריכה]


"אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים" אמר לו צא והמלך בגבורה; אם מודה לך - אתה יכול לעמוד ואם לאו - אי אתה יכול לעמוד.
"וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום" - אהרן נדב ואביהוא וכל זקני ישראל



בשלב הראשון המפסיד בדין כועס וחש פגוע, אבל עם הזמן הוא מודה ומשלים עם פסק הדין.
הדין עושה שלום בכל הסביבה ושולט גם על בעלי חיים – נראה שהכוונה היא בעיקר לבעלי חיים מבוייתים, שמעמדם נקבע על ידו.



"על מקומו יבוא בשלום", ר' סימאי אומר: הדן את הדין לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות
ואינו אלא נותן שלום ביניהן! שנאמר "אלה הדברים אשר תעשו... אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח, טז).
אין לי אלא נוטל ממון מי שזכה בדין, שיש לו שלום. מנין שאף המתחייב ממון, שגם הוא סופו שלום?
שנאמר "וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום"!
אין לי אלא לבעלי דינין, ומנין אף לכל ישראל? תלמוד לומר "ידין עמך בצדק וענייך במשפט" (תהלים עב, ב)
מה כתוב אחריו? "ישאו הרים שלום לעם"!
 אין לי אלא בני אדם בלבד, מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים?
תלמוד לומר "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ... והיה צדק אזור מתניו"
מה כת' אחריו? "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי
כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעיהו י"א, ד'-ט') "דעה" זו היא המשפט!
שכן הוא אומר לשַלוּם "התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך, הלא אכל ושתה ועשה משפט' וצדקה אז טוב לו
דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאום ה'" (ירמיהו כ"ב, ט"ו-ט"ז).
גדול המשפט, שכל השונאו אין רפואה למכתו; שנאמר "האף שונא משפט יחבוש" (איוב לד, יז).
ואין חבישה אלא רפואה, שנאמר "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם" (תהלים קמז, ג)!

פסוק כד[עריכה]


"וישמע משה לקול חותנו" ודאי, "ויעש כל אשר אמר" - מה שאמר לו חמיו, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר: "וישמע משה לקול חתנו" ודאי, "ויעש כל אשר אמר" מה שאמר לו המקום!

פסוק כה[עריכה]


"ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל" מינה עליהן דיינין
וצוה את הדיינין שיהיו סובלין טורח הצבור, כענין שנאמר "ואצוה את שפטיכם" (דברים א, טז).
וצוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינין, כענין שנאמר "ואצו אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון" (דברים א, יח).

פסוק כו[עריכה]


"ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה", אמר לו הקדוש ברוך הוא:
משה, אתה דן את הקושיות? הרי בנות צלפחד באין לשאל, בדין שאפלו תינוקות שלבית רבן משיבין עליו
ואין אתה יודע מה להשיב! אלא "ויקרב משה את משפטן לפני ה'" (במדבר כז, ה)!

פסוק כז[עריכה]



ראו מכילתא עמלק ב ב. כאן, וכן בספרי זוטא י ל מתפרש הביטוי "העם" שבספר שופטים כריבוי: עם רב, ואילו במכילתא הוא מתפרש ככינוי לחכמים.



"וישלח משה את חתנו" ר' יהושע אומר: שילחו בכבוד שלעולם. ר' אלעזר המודעי אומר: נתן לו מתנות רבות.
אמר לו הריני הולך ומגייר את בני מדינתי; שמתשובה שאמר להם הוי יודע מה אמרו לו "אל נא תעזב אותנו" (במדבר י, לא).
אמרו לו: אתה נתת לנו עצה טובה, עצה יפה, והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזב אותנו!
אמר להן: כלום הנר מהנה אלא במקום חשך? מה יעשה נר בין חמה ללבנה? אתה חמה ואהרן לבנה!
אלא הריני הולך ומגייר את בני מדינתי, שאביאם תחת כנפי שמים.
יכול שהלך ולא חזר? תלמוד לומר "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים
את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם" (שופטים א, טז) מלמד שהיה עמהן עם רב.


דבר אחר "ויאמר אליו לא אלך" למה חזר לארצו?
אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות שאני הייתי הנאמן שבעיר
ואם אני מניחן והולך לי, הן אומרין ברח לו יתרו ולקח כל פקדונותינו ונתן לחתנו, נמצאתי מוציא שם רע עלי ועליך
אלא הריני הולך ומחזיר את כולן.
דבר אחר "ויאמר אליו לא אלך" למה חזר? אלא היה מחשב ואומר: השנה הזאת - שנת בצורת היתה
ואני לויתי ופרנסתי את העניים; ואם אין אני הולך ופורע את החובות - נמצאתי מחלל שם שמים!
אלא הריני הולך ופורען! ומנין ששנת בצורת היתה? שנאמר "והפשתה והשעורה נכתה" (שמות ט, לא)
אף על פי שלא לקו החטים אלא השעורים, אם אין שעורים - החטים מתיקרים.


הלכו וישבו להן אצל יושבי יעבץ שנאמר "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ שמעתים תרעתים שוכתים
המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב" (דברי הימים א ב, נה)
כשם שהיה מחבב את התורה - כך בניו חיבבו את התורה מאחריו
שכן המקום אומר לירמיה "הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין
ואתן לפני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות ואומר אליהם שתו יין" (ירמיה לה, ה)
אמר להם ירמיה: המקום אמר לי שתשתו יין! אמרו לו: אבינו צוה עלינו שלא לשתות יין כל ימים שהבית הזה חרב
ואדיין היה שלא חרב, אלא אמר לנו: תהו מתאבלין עליו, שסופו ליחרב!
ואמר לנו אל תסוכו ואל תספרו ואל תשבו בבתים "ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו" (שם פס' י).
לכך נקראו "תרעתים שמעתים שוכתים": תרעתים - שלא רצו לגלח. סוכתים - שלא רצו לסוך. שמעתים - ששמעו לקול אביהם.
דבר אחר "תרעתים" - ששמעו תרועה מהר סיני.
דבר אחר - שהיו מתריעין בבקשתן - ונענין. "שמעתים" - ששמעו לקול דברי תורה.
דבר אחר שהיתה תפלתן נשמעת. "סוכתים" שהיו יושבין בסכות. דבר אחר שהיו מסככין על ישראל ומגינין עליהן.
ומעשה באחד שאמר קרבן בית שותי מים היום יצאת בת קול מבית קודש הקדשים ואמרה להן
מי שקיבל קרבן אבותיכם במדבר - הוא יקבל קרבנכם בשעה זו! ומי הן אלו? "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב" (דברי הימים א ב, נה)!
ואומר "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים" (שופטים א, טז) הוי אומר בית רכב המה מיתרו.
בוא וראה כמה היה צדקן שלבני יתרו, שהרי יונדב בן רכב שמע מפי הנביא שבית המקדש עתיד ליחרב
ועמד וגזר על בניו שלש גזירות: שלא ישתו יין ושלא יבנו בתים ושלא יטעו כרמים
שנאמר "ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם
ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם
למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם (ירמיהו ל"ה, ו'-ז').
ומנין למד שפרישות היין מארכת ימים? שהרי ארבעה היו לוהטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי
קין ונוח ולוט ועזיהו. קין – "וקין היה עובד אדמה" (בראשית ד, ב). נח – "ויחל נח איש האדמה" (בראשית ט, כ).
ולוט – "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה" (בראשית יג, י).
עזיהו – "כי אהב אדמה היה" (דברי הימים ב כו, י).
ר' נתן אומר: גדול הברית שכרת הקדוש ברוך הוא לבני יתרו יתר מן הברית שכרת לבני דויד
שהברית שנכרת עם דויד אינו כרות, אלא על תנאי,
שנאמר "אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך" (תהלים קלב, יב)
אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב - לא נכרת על תנאי, שנאמר "לכן כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל
לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיה לה, יט)!
אמר ר' שמעון: והלא כבר נפסקה כהונה גדולה! מה אני מקיים "לא יכרת איש ליונדב"?
אלא שלא יפסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם!
מה אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה, על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה
על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל.
ר' חנינה בן גמליאל אומר: לא נאמרו דברים הללו אלא בשנה שנייה, בשעה שהעמיד משה אכסלטיינות על ישראל
ואימתי העמידן? בשנה שנייה, שנאמר "איש על דגלו באתת לבית אבתם" (במדבר ב, ב)!