ביאור:מדרש תנאים לדברים/יח
פרק יח
[עריכה]פסוק א
[עריכה]המילה "הלוויים" אינה תיאור של הכהנים אלא משמעה "כל הלוויים". כיוון שהיה אפשר לטעות מכפיל הפסוק ומגדיר את "כל שבט לוי". לדרשת "דבר אחר" ראו ספרי קסג. |
"לא יהיה לכהנים הלוים" - בכהנים ולוים הכתוב מדבר.
אתה אומר בכהנים ולוים הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכהנים, שהן בני לוי?
תלמוד לומר "כל שבט לוי" לא אמרתי אלא מי שאין לו חלק ונחלה בארץ!
דבר אחר: "כל שבט לוי" תמימין ובעלי מומין
"חלק ונחלה עם ישראל" חלק – בבזה, ונחלה – בארץ; "אשי ה'" - אלו קדשי מקדש, "ונחלתו" - אלו קדשי גבול!
ר' נתן אומר: "אשי ה'" - אלו מתנות כהונה, שנאמר (ויקרא ו, י) "חלקם נתתי אותה מאשי",
"ונחלתו" - אלו מתנות לויה, שנאמר (במדבר יח, כא) "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה"!
פסוק ב
[עריכה]לשבט לוי ולבניו אין נחלה, לא בעבר הירדן ("נחלת שלושה") ולא ממערב לירדן (נחלת תשעה), וראו ספרי קסד. אין להם חלק במסגרת חלוקת הארץ – וגם לא אחר כך, כהקצאה מנחלות השבטים. |
"ונחלה לא יהיה לו" - זו נחלת שלשה; "בקרב אחיו" - זו נחלת חמשה!
דבר אחר: "ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו" למה נאמר?
לפי שהוא אומר (במדבר כו, נג) "לאלה תחלק הארץ בנחלה", אין לי אלא בשעת חילוק הארץ,
אבל משחילקו - שומע אני, יקצה לו כל שבט ושבט לפי מה שהוא?
תלמוד לומר: "ונחלה לא יהיה לו"! או לא יירש את אבי אמו ישראל?
תלמוד לומר "בקרב אחיו", הא יורש הוא את אבי אמו ישראל!
וכן הוא אומר (דברי הימים א ב, כב) "ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש עיר בארץ הגלעד"
וכי מנין היה לשגוב ערים בארץ הגלעד? אלא מלמד שנשא חצרון אשה מבנות מכיר, ומתה וירשה!
וכן הוא אומר (יהושע כד, לג) "ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אתו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים"
וכי מנין היה לפנחס בהר אפרים? אלא מלמד שנשא פנחס אשה מבנות אפרים, ומתה וירשה!
"ה' הוא נחלתו" אשרי אזנים ששמעו את הדבר הזה מפי הקודש! "כאשר דבר לו" להגיד מה גרם
ואיכן דבר לו? (במדבר יח, כ) "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל"!
פסוק ג
[עריכה]"וזה יהיה משפט הכהנים" למה נאמר? לפי שהוא אומר (דברים יב, כא) "וזבחת מבקרך ומצאנך ואכלת"
שומע אני, אף הזרוע והלחיים והקבה במשמע מותרים לאכילה ע"י השוחט – ישראל? תלמוד לומר "וזה יהיה משפט הכהנים"!
"מאת העם" - מאת המותר לעם, להוציא את השוחט ונמצא טרפה והשוחט לעבודה זרה והנוחר והמעקר
דבר אחר: "מאת העם" - להוציא כהנים ולוים. "מאת זבחי הזבח" אין לי אלא מאת זבחי הזבח לעצמו; למשתה בנו מנין?
תלמוד לומר "מאת זובחי הזבח", מכל מקום! או ישעבדנו יכריחנו הכהן לזבוח? תלמוד לומר "מאת זבחי הזבח" - כשיזבח
דבר אחר: "מאת זבחי הזבח" - לרבות בהמת השותפין, שתהא חייבת במתנות!
דבר אחר: "מאת זבחי הזבח", אין לי אלא בשעת זביחה בלבד! מיכן אמרו: גר שנתגייר והיתה לו פרה
נשחטה עד שלא נתגייר – פטור! משנתגייר – חייב! ספק – פטור: המוציא מחברו - עליו הראיה!
"אם שור אם שה", אין חייב במתנות אלא בהמה טהורה בלבד.
"אם שור אם שה" לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו
דבר אחר: מכלל שור - זכר ונקבה, ומכלל שה - גדי וטלה!
דבר אחר: 'שור', מה תלמוד לומר "אם שור"? לרבות את הכלאים הבא מכבש ועז, שיהא חייב במתנות!
"אם שה" - לרבות את הכוי! דבר אחר: "שה" ואפלו מקצת שה, כגון צבי הבא על העז וילדה, שיהא הולד חייב בחצי מתנות
אבל תיש הבא על הצביה - הולד פטור מן המתנות!
"ונתן לכהן" - ואפלו כהנת אשת כהן! "ונתן" - ולא שיטול מעצמו!
דבר אחר: "ונתן", מיכן אמרו: מקום שנהגו למלוג בעגלים - לא ימלוג את הזרוע; להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי
ואם אין שם כהן - מעלה אותן בדמים ואוכלן, מפני הפסד כהן.
"הזרוע" - בשל ימין הכתוב מדבר. אתה אומר בשל ימין הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בשל שמאל? הרי אתה דן
נאמר כאן זרוע ונאמר להלן (במדבר ו, יט) "זרוע". מה זרוע שנאמר להלן, בשל ימין הכתוב מדבר
אף זרוע שנאמר כאן, בשל ימין הכתוב מדבר!
עד שלא יאמר יש לי בדין: הואיל והשוק מתנה לכהן, והזרוע מתנה לכהן
אם למדתי לשוק, שאינו אלא בשל ימין - אף הזרוע, לא ינהוג אלא בשל ימין!
לא: אם אמרת בשוק, שהוא נוהג במוקדשין - לפי כך הוא נוהג בשל ימין
תאמר בזרוע, שאינו נוהג במוקדשין - לפי כך לא ינהוג בשל ימין? תלמוד לומר "הזרוע", בשל ימין הכתוב מדבר!
דורשי רשומות אומרים: זרוע - כנגד היד, כן הוא אומר (במדבר כה, ז) "ויקח רמח בידו"
לחיים - כנגד תפלה, כן הוא אומר (תהלים קו, ל) "ויעמד פנחס ויפלל". "קבה" - כמשמעה
כן הוא אומר (במדבר כה, ח) "ואת האשה אל קבתה"
"ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה", שומע אני שלשתן כאחת? תלמוד לומר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו"
מה אלו, אם רצה ליתן לו כולן כאחת – רשאי; כל אחד ואחד בפני עצמו - רשאי
אף אלו, אם רצה ליתן לו כולן כאחת – רשאי; כל אחד ואחד בפני עצמו – רשאי!
פסוק ד
[עריכה]"ראשית דגנך תירושך ויצהרך" בתרומה גדולה הכתוב מדבר; מלמד שאין תורמין אותה אלא מן המובחר, שנאמר "ראשית".
ר' ישמעאל אומר: מנין אתה אומר למקדיש ערימתו עד שלא מירח - פטור מן המעשרות
או יכול משמירה פטור משמירת הערימה ויפקיר אותה? תלמוד לומר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו"
ר' עקיבה אומר: מנין אתה אומר שאם רצה אדם לעשות כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה - שהוא רשאי, ובלבד שישייר מקצת? תלמוד לומר "ראשית".
"דגנך" - ולא דגן גוי, מיכן אמרו: פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל
אם נגמרה מלאכתן ביד הגוי ומירחן הגוי - פטורין מכלום
"דגנך תירושך ויצהרך" - כעין דגן תירוש ויצהר: מה דגן תירוש ויצהר, מאכל אדם, וגידוליו מן הארץ, ויש לו בעלים, שנאמר "דגנך"
אף כל כיוצא בהן - חייב בתרומה ומעשרות!
ראו חולין יא א. לעיזים אין צמר אלא שערות קצרות; והכהן אינו יכול להשתמש בהן. |
"וראשית גז צאנך תתן לו" - בשל רחלים הכתוב מדבר
אתה אומר בשל רחלים הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בשל עזים?
אם תאמר שאין להם גז - יש לך שטף שערות שתולש! על כרחך אמרה תורה "וראשית גז צאנך" - בשל רחלים הכתוב מדבר!
דבר אחר: מה הוא, אינו משתמש אלא בצמר של כבשים - אף אתה, לא תהא נותן לו אלא צמר!
"צאנך", מיכן אמרו ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית
ר' יהודה ביר' אלעאי אומר: כל מקום שמעשר דגן נוהג - שם ראשית הגז נוהג!
דבר אחר: "צאנך" למעוטי שותפות הגוי, אבל בהמת השותפין אם שניהם יהודים חייבת!
ר' אלעאי אומר: ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ!
פסוק ה
[עריכה]"תתן לו כי בו בחר ה' אלהיך" בזמן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה את נותן לו,
ואם אינו מקבל עליו כל עסקי כהונה - אין את נותן לו!
מיכן אמרו: כהן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה חוץ מדבר אחד - אין לו חלק בכהונה!
"לעמוד לשרת בשם ה'" – מצוה. יכול אם שירת מיושב, עבר על המצוה ויהא כשר בדיעבד?
תלמוד לומר "ככל אחיו הלוים העומדים שם לפי ה'" שנה עליו הכתוב לפסול
כהן שנשא אשה בעבירה (כגון גרושה) – אין די בגירושיה, אלא מכריחים אותו לנדור שלא יהנה ממנה, בנדר חמור 'על דעת רבים' שאינו ניתן להפרה. אם נדר כך – הוא יכול להקריב ולעבוד במקדש אפילו אם עדיין לא גירש את האשה. |
"הוא ובנו", להוציא את הנושא נשים בעבירה. מיכן אמרו: כהן שהוא נושא נשים בעבירה - אסור להקריב
עד שידור הנייה על דעת רבים, כדי שלא תהיה לו הפרה – ומותר.
היה מיטמא למתים - אסור להקריב, עד שיקבל עליו בבית דין שלא יטמא - ומותר.
כיצד? אומרים לו "דור הנייה", והוא נודר, עולה ומקריב, יורד ומגרש!
פסוק ו
[עריכה]כאן "הלוי" הוא דווקא כהן, העובד במקדש ואוכל מהקדשים שבו. המשך הדרשה מצמצם את הסיטואציה לרגל, לא לימי חול, שאותם מכרו האבות זה לזה בתקנת המשמרות; וראו ספרי קסח. כאן נוסף שגם קרבנות שהכהן מחוייב בהם, אפילו חטאות ואשמות – רשאי הכהן להקריב לעצמו ולהתכפר באכילתם, או להקריב ע"י כהן אחר כלשהו. |
"וכי יבא הלוי" - בכהן הכתוב מדבר! אתה אומר בכהן הכתוב מדבר, או אינו אלא "וכי יבא הלוי" כמשמעו?
תלמוד לומר "חלק כחלק יאכלו": לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק; יצא הלוי, שאינו עובד בחלק ולא אוכל בחלק!
"וכי יבא הלוי" - ברגל הכתוב מדבר! אתה אומר ברגל הכתוב מדבר, או אינו אלא "וכי יבא הלוי" בכל זמן?
תלמוד לומר "מאחד שעריך מכל ישראל", לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל מכונסין בשער אחד - בשלשה רגלים!
"ובא בכל אות נפשו" - זה כהן שיש לו קרבן, שיהא בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה
שנאמר "ובא בכל אות נפשו ושרת". ואפלו חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו, והעור של קרבנו - שלו
ואם רצה ליתן קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו – נותן, ועור הקרבן ועבודתו לאותו כהן בלבד שנתן לו!
פסוק ז
[עריכה]השורה הראשונה קשה; לדרשה השניה ראו זבחים ד ו. הדרשן מנסה להגדיר מהו שירות "בשם ה'". הדרשה השניה קוראת "הלוויים" כמשמעו, בניגוד לדרשה דלעיל פס' ו; שירת הלויים לא נזכרה בפשט התורה, וניתן להגדיר אותה כשירות בשם ה' – שימו לב גם למשחק המילים של 'שירָה' ו'שירוּת'. לעניין חובת העמידה ראו לעיל פס' ה. הכהן הגדול לא היה שייך למשמרת כלשהי, והיה רשאי לאכול כרצונו מכל משמרת, ראו יומא א ב. |
"ושרת בשם ה' אלהיו", מיכן אמרו: אין מחללין שם שמים על היחיד!
"ושרת בשם ה' אלהיו" מיכן אמרו: לשם ששה דברים הזבח נזבח:
לשם זבח, לשם זובח, לשם שם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחח, חטאת ואשם - לשם חטא!
דבר אחר: "ושרת בשם ה'", איזה הוא שירות שהוא בשם ה'? הוי אומר זו שירה! מיכן שהיו הלוים אומרים שירה על הקרבנות!
"ושרת ככל אחיו הלויים העומדים" - זה הוא שאמרנו, שאם שירת מיושב - פסל
"ושרת בשם ה' אלוהיו" שומע אני, אף כהן גדול במשמע! תלמוד לומר: "חלק כחלק יאכלו"
לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק, יצא כהן גדול שהוא עובד שלא בחלק ואוכל שלא בחלק!
פסוק ח
[עריכה]המוספים, שתי הלחם ולחם הפנים מתחלקים שוה בשוה בין כל הכהנים (גם לכהנים בעלי מום); אבל העור והחלקים הנאכלים לכהנים מקרבנות היחיד היו שייכים לכהן המקריב אותם; וראו ספרי קסט. |
"חלק כחלק" אין לי אלא קרבנות הרגלים, ושתי הלחם, וחלוק לחם הפנים - שהן שווין בהן
או יכול יהו כל המשמרות שוות בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל, כגון נדרים ונדבות ותמידין?
תלמוד לומר "לבד ממכריו על האבות", חוץ ממה שהתקינו אבות, מה מכרו אבות זה לזה? את בשבתך ואני בשבתי
שמות והגדרת ה"אבות", כלומר רשימת המשמרות עצמן אינה נתונה לשינוי. המשמרות נקבעו ע"י דוד ונכתבו בדברי הימים א כד ז-יט. (אמנם עם עלית עזרא, כשהתברר שרוב הכהנים נשארו בבבל – חילק עזרא את הכהנים שעלו ל24 משמרות, שנשאו את אותם השמות שקבע דוד בשעתו, וראו תוספתא תענית ב א.) |
דבר אחר "לבד ממכריו על האבות" לפי שהיו ששה עשר לאלעזר ושמונה לאיתמר,
שנאמר (דברי הימים א כ"ד, ד'-ו') "וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר
ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר, ולבני איתמר לבית אבותם שמונה
ויחלקום בגורלות אלה עם אלה, ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים"
יכול אם רצו לשנות ישנו? תלמוד לומר "לבד ממכריו על האבות" - חוץ ממה שהתקינו אבות!
פסוק ט
[עריכה]בתחילת הדרשה מופיעה טענה החוזרת כמה פעמים, בספרי ובמדרש תנאים – בקיצור: "עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ." ראו גם בדרשה על הפסוק הנדון, ספרי קע. כאן מוסברת האמירה הזאת בפירוט. |
"כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך לא תלמד לעשות",
הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באים לירש את ארצם
ובשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן - הן באין לירש את ארצם!
"לא תלמד לעשות", ר' יהושע אומר: למד אתה על מנת לישב בדין!
פסוק י
[עריכה]"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" - זה המעביר מזרעו למולך!
דבר אחר "לא ימצא בך" למה נאמר?
לפי שהוא אומר (ויקרא כ, ב) "ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יתן מזרעו למלך מות יומת"
ר' ישמעאל אומר זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום! עונש שמענו, אזהרה לא שמענו!
תלמוד לומר "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש"
ר' יהודה אומר: זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודה זרה, וכורת עמה ברית, שנאמר (ירמיה לד, יח) "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו"!
וחכמים אומרים: זה המעביר בנו ובתו באש, ושורפן לעבודה זרה
שנאמר (ירמיה ז, לא) "ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם באש"
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו! - תלמוד לומר "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש"
"קסם קסמים" זה הקוסם ועושה מעשה, ואומר דברים שעתידין להיות
קסם – אחד, קסמים – הרבה, לחייב על כל קסם וקסם! כגון זה האוחז במקלו ואומר 'אם אלך, ואם לא אלך'
אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" (הושע ד, יב)
"מעונן" ר' ישמעאל אומר: זה המעביר שבעה מיני זכור שכבת זרע על העין, וחכמים אומרים: זה האוחז את העינים
ר' עקיבה אומר: זה המחשב עתים ושעות, ואומר 'היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח,
לימודי ערבי שביעית להיות חטים יפה, עקורי קטניות להיות רעות'!
"ומנחש" זה האומר 'פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, בא קורא לו מאחוריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך,
עבר נחש מימינו, שועל משמאלו, אל תתחיל בו, שחרית הוא, ראש חדש הוא, מוצאי שבת הוא'
וכן כל העושה סימנין לעצמו: 'אם יהיה כך וכך - יהיה כך וכך
ואם לא יהיה כך וכך - לא יהיה כך וכך' כאליעזר עבד אברהם - הרי זה ניחוש!
דבר אחר "ומנחש" כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובככבים!
"ומכשף" למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כב, יז) "מכשפה לא תחיה"
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר "ומכשף".
איזו הוא מכשף? זה העושה מעשה, ולא האוחז את העינים!
אמר ר' עקיבה משום ר' יהושע: שנים מלקטין קישואין, אחד לוקט ופטור - ואחד לוקט וחייב
העושה מעשה חייב - והאוחז את העינים פטור:
פסוק יא
[עריכה]"וחובר חבר" - אחד חובר גדול ואחד חובר קטן, אפלו נחשים ועקרבים
"ושואל אוב" - זה פיתום, המדבר משחיו "וידעני" זה שעצם ידעני בפיו.
הן עצמן - בסקלה והשואל בהן - באזהרה
"ודורש אל המתים" זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה!
כשהיה ר' עקיבה מגיע למקרא הזה היה בוכה, ואמר חבל עלינו
ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה - שורה עליו רוח טומאה
המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה - על אחת כמה וכמה!
אבל מה אעשה, שעונותינו גרמו לנו, שנאמר (ישעיה נט, ב) "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם"!
"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, וחבר חבר" שומע אני לא יהא חייב עד שיעבור על כולם כאחת?
תלמוד לומר "לא תנחשו ולא תעוננו", אלו היו בכלל, ויצאו מוצא מן הכלל - ללמד על הכלל
מה אלו? אם עשה כולן כאחת – חייב, כל אחד ואחד בפני עצמו - חייב
אף אלו: אם עשה כולן כאחת – חייב, כל אחד ואחד בפני עצמו – חייב!
פסוק יב
[עריכה]מפני מה טעמו של דבר? מגיד "כי תועבת ה' כל עשה אלה", מתועבים הן לפני"
ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך
אמר ר' שמעון: מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו, שאין עונשין את האדם עד שמזהירין אותו!
פסוק יג
[עריכה]הכלדאים הם אסטרולוגים. אין להסתפק בכך שאבותינו היו תמימים עם ה', אלא גם עלינו להמשיך בדרכם, שנאמר "תהיה". |
"תמים תהיה עם ה' אלוהיך" מיכן שאין שואלין לכלדאין!
דבר אחר "תמים תהיה", שלא תאמר 'אברהם היה תמים, יצחק היה תמים, יעקב היה תמים'! וזה מספיק...
אף אתה – "תמים תהיה עם ה' אלהיך".
דבר אחר: "תמים תהיה" ר' אליעזר הקפר אמר: שלא תהרהר אחר דרכי המקום
שנאמר (דברים ד, לב) "כי שאל נא לימים ראשונים" יכול קודם למעשה בראשית?
תלמוד לומר "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים" אתה חוקר
אין אתה חוקר לפנים מיכן
ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלא תהרהר אחר היסורין
וכן דוד אומר (תהלים קלא, א) "ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני" שלא הרהרתי אחר קוני
דבר אחר: "תמים תהיה", אין לי אלא בהתריית עדים; בינו לבין עצמו מנין? תלמוד לומר "תמים תהיה עם ה' אלהיך"!
דבר אחר: "תמים תהיה", כשאת תמים - חלקך "עם ה' אלהיך"!
וכן דוד אומר (תהלים כו, יא) "ואני בתמי אלך פדני וחנני", "ואני בתמי תמכת בי" (תהלים מא, יג) וכן הוא אומר "הצור תמים פעלו" (דברים לב, ד)
פסוק יד
[עריכה]ראו לעיל פס' ט. ר' יאשיה ור' יונתן מסכימים שהתחליף היהודי לקוסמים הוא התורה, ולא הנביא, אבל הם חולקים בשאלה מה משמעות היחס של ישראל לתורה: ר' יאשיה רואה את הזכות לישראל, שזכו לקבל את התורה, ור' יונתן מדגיש את האחריות שהוטלה עלינו בכך, ואת האשמה על שלא קיימנו את כולה; וראו ספרי קעד, כדברי ר' יונתן. |
"כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם" הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים
שהן באין לירש את ארצם. בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן - הן באין לירש את ארצם!
ר' יאשיה אומר: בשבח ישראל הכתוב מדבר: "ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך" אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים!
ר' יונתן אומר: בגנות ישראל הכתוב מדבר! "ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך" אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים
ואת מניח דברי תורה ומתעסק בדברי הבטלה!
ושמא תאמר להן יש במה להשאל ולי אין לי? תלמוד לומר: "ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא מקרבך"
דבר אחר "ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך" שאין להן לישראל מזל!
פסוק טו
[עריכה]פתיחת הדרשה מציגה את הסימנים של הנביא – הוא יהודי מלידה וחי בארץ, וראו ספרי קעד. בהמשך דורשים את המילה "כמוני", ומראים כיצד המשיכו הנביאים את דרכו של משה, שהעז פנים מול פרעה – וגם הם יצאו בגלוי מול מלכים. אכן הנביאים אינם זהים למשה אלא בעניין זה ואינם מגיעים לרמת נבואתו. |
"נביא מקרבך" - לא מחוץ לארץ, "מאחיך" - לא מאחרים, "כמני" - מה משה, אומר דבר ולא מתירא - אף נביא, אומר דבר ולא מתירא
שכן משה אומר (שמות ח, כה) "רק אל יוסף פרעה התל"
וכן יהושע אומר (יהושע כד, יט) "ויאמר יהושע אל כל העם לא תוכלו לעבד את ה'"
וכן הוא אומר בשמואל (שמואל א יב, יז) "הלא קציר חטים היום"
וכן הוא אומר באליהו (מלכים א י"ח, י"ז-י"ח) "ויהי כראת אחאב את אליהו ויאמר לו
האתה זה עכר ישראל, ויאמר לא עכרתי את ישראל, כי אם אתה ובית אביך"
וכן הוא אומר באלישע (מלכים ב ג, יג) "ויאמר אלישע אל מלך ישראל מה לי ולך, לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמיך"
וכן הוא אומר באליעזר (דברי הימים ב כ, לז) "ויתנבא אליעזר בן דודיהו ממרשה על יהושפט לאמר
בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך"
וכן הוא אומר בירמיהו (ירמיה א, י) "ראה הפקדתיך היום הזה..."
וכן הוא אומר ביחזקאל (יחזקאל ג, ח) "ראה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם"
אי מה משה, זקן ובן לוי - אף נביא, זקן ובן לוי? תלמוד לומר "אליו תשמעון" מכל מקום!
"יקים לך ה' אלהיך" - ולא לגוים! ומה אני מקיים "נביא לגוים נתתיך" (ירמיה א, ה)? - בנוהג מנהג גוים
"אליו תשמעון" זו מצות עשה: אפילו אמר לך לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה לפי שעה - שמע לו!
פסוק טז
[עריכה]"ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך לא אסיף לשמוע את קול ה' אלהים", אלא (דברים ה, כד) "קרב אתה ושמע"
באותה שעה זכו ישראל שיעמד להן המקום נביאים, שנאמר "נביא אקים להם מקרב אחיך כמוך" שהם הקדימו לזכות!
פסוק יז
[עריכה]"ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו", מיכן אמרו אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו!
כיוצא בו אתה אומר (במדבר לו, ה) "כן מטה בני יוסף דברים"
כיוצא בו (במדבר כז, ז) "כן בנות צלפחד דברת"; כיוצא בו (במדבר יד, כ) "ויאמר ה' סלחתי כדבריך"
כדבריך עתידין הכל לומר: אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו!
פסוק יח
[עריכה]דבר אחר: "כמוך" - כמוך בתוכחות - זה ירמיה! את מוצא שכל מה שכתוב בזה - כתוב בזה
זה נתנבא ארבעים שנה - וזה כמותו, זה נתנבא על ישראל ויהודה - וזה כמותו
זה עמדו בני שבטו כנגדו - וזה כמותו, זה הושלך ליאר - וזה הושלך לבאר
זה הוצל על ידי אמה - וזה הוצל על ידי עבד
זה בא בדברי תוכחות - וזה כמותו; לכך נאמר "כמוך"
אי מה משה, מדבר עמו פנים בפנים - אף נביא יהא מדבר עמו פנים בפנים? תלמוד לומר "ונתתי דברי בפיו"
דברי אני נותן בפיו, איני מדבר עמו פנים בפנים! "ודבר אליהם" - שלא להושיב תורגמן
"את כל אשר אצוונו" - אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
פסוק יט
[עריכה]"והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי" שלשה מיתתן בידי שמים, ואלו הן
הכובש את נבואתו, והמותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו - הרי אלו מיתתן בידי שמים!
"הכובש את נבואתו" - כגון יונה בן אמתי; והמותר על דברי נביא - כגון חבריה דמיכה,
דכתיב (מלכים א כ, לה) "ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו, בדבר ה' הכני נא! וימאן האיש להכתו"
וכתיב "ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה"
ונביא שעבר על דברי עצמו - כגון עדו הנביא
דכתיב (מלכים א יג, ט) "כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת"
וכתיב (מלכים א יג, כא) "יען כי מרית פי ה' ותשב ותאכל לחם ותשת מים
לא תבא נבלתך אל קבר אבותיך וכתיב (מלכים א יג, כד) "וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו"
פסוק כ
[עריכה]"אך הנביא אשר יזיד" - להוציא את השוגג, "לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר" שלשה מיתתן בידי אדם,
ואלו הן: המתנבא מה שלא שמע, והמתנבא מה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודה זרה - מיתתן בידי אדם!
המתנבא מה שלא שמע - כגון צדקיה בן כנענה
דכתיב (מלכים א כב, יא) "ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם עד כלותם"
המתנבא מה שלא נאמר לו - כגון חנניה בן עזור; המתנבא בשם עבודה זרה - ואמר 'כך אמר לי עבודה זרה'
אפלו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור - כגון נביאי הבעל.
עונש שמענו אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר (שמות כג, יג) "ושם אלהים אחרים לא תזכירו"
שמא תאמרו בשביל דבר שאמר זה, ימות? תלמוד לומר
פסוק כא
[עריכה]הדרשן מזהה את נביא השקר עם נביא ע"ז, שהוזכר לעיל דברים יג ב-ו, ומתנגד לדברי ר' יוסי הגלילי, ראו ספרי פד. |
"וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר" אמר המקום, אני הכתבתי בתורה (שמות כ, ב) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"
וזה מתנבא בשמי לעבודה זרה? לפיכך "לא יהיה הדבר ולא יבא"!
פסוק כב
[עריכה]"בזדון דברו הנביא" - להוציא את השוגג, "לא תגור ממנו" אפלו גדול שבישראל אל תימנע מלהרגו שנאמר "לא תגור ממנו"!
דבר אחר: "לא תגור ממנו" אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה!