ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חגיגה/פרק ראשון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק ראשון – הכל חייבין[עריכה]

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה א[עריכה]

-----------------------------------דף א[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה א


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני': הכל חייבין א_אבראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן, וטומטום ואנדרוגינס, נשים ועבדים שאינן משוחררין, החיגר והסומא והחולה והזקן, וכל שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, דברי °בית שמאי בית שמאי. ו°בית הלל בית הלל אומרים, א_בכל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר (שמות משפטים כג יד) שלש רגלים:

גמ’: תנן, הכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן. מתני' בראיית קרבן שקטן פטור מקרבן. אבל בראיית פנים, אפילו קטן חייב, מן הדא דכתיב (דברים וילך לא יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף. ואין קטן גדול מטף? ואם טף חייב קל וחומר קטן. תניא, מעשה ב°רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה ו°רבי אליעזר חסמא רבי אליעזר חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד, והקבילו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בבקיעין. אמר להן, מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום? אמרו לו, הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים. אמר להן, אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] מי שבת שם מי דרש באותה שבת? אמרו לו, °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה. מה היתה פרשתו? הקהל את העם האנשים והנשים והטף. פתח בה ואמר, הואיל והאנשים באין ללמוד, והנשים <mall/>שפטורות מתלמוד תורה באות לשמוע את המצוות, הטף למה באו? אלא כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להן, אין הדור יתום ש°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה בתוכו. אתיא ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה שאמר שנשים פטורות מלמוד תורה, דלא כ°בן עזאי שמעון בן עזאי שסובר שנשים חיבות. דתנינן תמן, אינה מספקת לשתות, עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידים. והן אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה. אם יש לה זכות, תולה לה. יש זכות תולה לה שנה אחת, ויש זכות תולה לה ב' שנים, ויש זכות תולה לה ג' שנים. מיכן אמר °בן עזאי שמעון בן עזאי, חייב אדם ללמד את בתו תורה. שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. חוץ מחרש, מניין ? חברייא אמרי בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דכתיב (דברים וילך לא יב) למען ישמעון ולמען ילמדון. א_געד כדון במדבר ואינו שומע, חרש שומע ואינו מדבר מנין? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, למען ילמדון, ולמען ילמדון אחרים ואילם אינו יכול ללמד. והא אמר °רבי רבי יהודה הנשיא חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר  ? אמר רבי יונה רבי יונה°, מזה שהמשנה אמרה שחרש פטור ואמרנו שהכוונה גם למדבר ואינו שומע וגם לשומע ואינו מדבר, הדא אמרה דלית כלליי ד°רבי רבי יהודה הנשיא כללין. תנינן תמן, א_דחרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. דסברינן מימר, מדבר ואינו שומע חרש. שומע ואינו מדבר אינו חרש. ותנינן, החרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת לקטן, א_החליצתה פסולה. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, בשאין יכולין לומר מה שצוותה תורה שיאמרו שכתוב ואמר לא חפצתי לקחתה ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל. משמע שאף שומע ואינו מדבר דינו כחרש, ואילו אנן תנינן, חרש שדיברו חכמים בכל מקום, שאינו לא שומע ולא מדבר הדא מסייעה לרבי יונה רבי יונה°, דרבי יונה רבי יונה° אמר, הדא אמרה, לית כלליי ד°רבי רבי יהודה הנשיא כללין. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי, חרש באזנו אחת מהו? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, מחלוקת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ורבנן, דתניא כתיב (שמות תצוה כח מ) ולבני אהרן תעשה כתנות. רבנן אמרו, שתי כתונת לכל אחד ואחד. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד. מה טעמון דרבנן? דכתיב, ולבני אהרן תעשה כתנות. מה טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? למאה בני אהרן תעשה כתנות אבל לכל כהן די באחת. והכא כתיב (דברים וילך לא יא) תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. רבנן אמרי, א_ושתי אזניים לכל אחד ואחד. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר, אפילו אוזן אחת לכל אחד ואחד. ומה שנאמר באזניהם הכוונה באזניהם של של כל ישראל. שוטה מאי טעמא ? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דכתיב (דברים ואתחנן ד לה) אתה הראת לדעת, ושוטה אין בו דעת: קטן: רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אייבו בר נגרי רבי אייבו בר נגרי° הוון יתיבין אמרין, תנינן אי זהו קטן שפטור ? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו. והא כתיב למען ישמעון ולמען ילמדון. וקטן אפילו יכול לרכוב על כתיפו של אביו שומע? וקטן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 א_א מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה א':

2 א_ב מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה ג':


[ע"ב]

3 א_ג מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה א':

4 א_ד מיי' פ ד' מהל' תרומות הלכה ד':

5 א_ה מיי' פ"ד מהל' יבום וחליצה הלכה י"ג, מיי' פ"ד מהל' יבום וחליצה הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף מ"ג:

6 א_ו מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה א':

-----------------------------------דף ב[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] מדבר? חזרון ואמרון גזרת הכתוב היא שקטן חייב מדכתיב (דברים ראה טז טז) כל זכורך. לרבות את הקטן. ויימר כל זכורך לרבות את החרש? אמר קרא, למען ישמעון ולמען ילמדון. פרט לחרש. ויימר למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לקטן? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מאחר שכתוב א' מרבה, וכתוב א' ממעט. מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן. ומוציא את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירה רבי זעירא°. קטן חרש מהו שיהא חייב? אמר לו, איתא חמי  בא וראה, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא  האזרח בקרקע והגר בשמים? אילו גדול חרש פטור. א_זקטן חרש לא כל שכן? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, בדין היה שקטן שאינו חרש יהא פטור אלא שריבוי הכתוב הוא, דכתיב כל זכורך, לרבות את הקטן. וכיוון שלמדנו שכל זכורך בא לרבות הייתי אומר אפילו גדול חרש יהא חייב שלא לחלוק בהילכות זכורך, לכן הוי צורכה לההוא דאמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מאחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט, מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן, ומוציא אני את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן. וממילא קטן חרש שלא ראוי לבוא לאחר זמן פטור. טומטום:

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב] הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביום טוב הראשון שהוא חייב. מה פליגין, שנקרע בשאר הימים. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, את שהוא חייב בראשון, חייב בשני. את שאינו חייב בראשון, אינו חייב בשני. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר , א_חכל שבעה תשלומין לראשון. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, מפסח השני למד רבי יוחנן רבי יוחנן°. כמה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר תמן, פסח שני תשלומין לראשון. כן הוא אמר הכא, כל שבעה תשלומין לראשון. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אמר, כל שבעה חובה. מה נפק מן ביניהן? גר שנתגייר בשאר הימים. על דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° ודרבי יוחנן רבי יוחנן° פטור. על דעתיה דרבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, חייב.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

7 א_ז מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה ג':


[ע"ב]

8 א_ח מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה ה', מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ד':


-----------------------------------דף ג[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] אף בטמא כן. ניטמא קדם הרגל ונטהר בשאר הימים. על דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° ודרבי יוחנן רבי יוחנן° פטור. על דעתיה דרבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, חייב. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, תמן בטמטום ראוי הוא. קריעה היא שגרמה שגילתה שכל הזמן היה זכר והיה חייב. ברם הכא הטמא עצמו אינו ראוי ובזה אולי לדעת כולם יהיה פטור: אנדרוגינס. כתיב כל זכורך, שכולו זכר פרט לאנדרוגינס. תמן תנינן, ספק ואנדרוגינס אין מלים אותו בשבת א_טאין מחללין עליו את השבת, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר באנדרוגינס משמע ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סובר שאנדרוגינס נחשב זכר. מה אמר הכא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי האם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סובר אנדרוגינוס חייב בראיה או פטור? נישמעינה מן הדא דתנן, הכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן, וטומטום ואנדרוגינס, ואמר יוחנן בן דהבאי משם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אף הסומא. ולית בר נש אמר אף, אלא דהוא מודי על קדמייתה מכאן ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה שאנדרוגנוס פטור מראיה. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? תמן גבי מצוות ראיה הוא אמר פרט לאנדרוגנוס, והכא גבי מילה אמר לרבות? °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ורבנן מקרא אחד הן דורשין דכתיב, וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו'. רבנן דורשין ערל, מה תלמוד לומר ערל זכר הרי פשיטא שערל שהוא זכר שהרי אין ערלה בנקבות? עד שיהא כולו זכר להוציא אנדרוגינס. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי דרש זכר. מה תלמוד לומר ערל? ואפילו מקצתו זכר, לרבות אנדרוגינס. ברם הכא כתיב (שמות משפטים כג יז) כל זכורך, פרט לאנדרוגינס: נשים. כתיב כל זכורך, פרט לנשים: עבדים. נישמעינה מן הדא, דכתיב שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה’. את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא, יצא העבד שיש לו אדון אחר. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, מניין שכל המקיים מצות ראייה כאילו מקביל פני שכינה? מן הדא דכתיב (שמות כי תשא לד כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' וגו': חיגר. דכתיב רגלים: חולה. דכתיב (דברים ראה טז יד) ושמחת: זקן. דכתיב רגלים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, תרתיהון לקולא. יכול לשמוח ואינו יכול להלך, קורא אני עליו רגלים. יכול להלך ואינו יכול לשמוח, קורא אני עליו ושמחת. תנן, איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, דברי °בית שמאי בית שמאי. ו°בית הלל בית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר (שמות משפטים כג יד) שלש רגלים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל מקרא אחד הן דורשין. °בית שמאי  בית שמאי אומרים, כתוב אחד אומר זכורך לרבות קטן, וכתוב אחר אומר רגלים להוציא קטן שלא יכול להלך, טול בינתים, את שהוא יכול לרכוב על כתיפו של אביו. והא אפילו קטן בן יומו יכול הוא לרכוב? אלא את שהוא רואה כתיפו של אביו ומפסיע לקראת אביו שרוצה שירכיבו על כתפיו. °בית הלל בית הלל דורשין, כתוב אחד אומר זכורך, וכתוב אחד אומר רגלים, טול בינתים את שהוא יכול לאחוז בידו של אביו. ולענין טהרות שהדין שאם יש בו דעת להישאל ספיקו ברשות היחיד טמא ואת שאין בו דעת להישאל ספקו טהור את אמר , את שהוא תפוס ביד אביו, ספיקו כפיקח שיש בו דעת להשאל וספקו ברשות היחיד טמא. אביו תופש בידו, ספיקו כחרש שאין בו דעת להשאל וספקו טהור. ברם הכא גבי מצוות ראייה, בין כך ובין כך חייב. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירה רבי זעירא°, איכן היו מראים פנים, בהר הבית או א_יבעזרות? אמר לו, נישמעינה מן הדא דתנן, א_יאהטמא פטור מן הראייה דכתיב (דברים ראה יב ה ו) ובאת שמה והבאתם שמה. ואין טמא מת נכנס להר הבית? הרי אפילו מת עצמו מותר במחנה לויה ? הדא אמרה, בעזרה היו מראים פנים וטמא מת אסור להיכנס לעזרה. תנן איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] מאיכן בירושלים את מודד, מן החומה או מן הבתים? תני שמואל שמואל (אמורא)° לא מן החומה ולא מן הבתים אלא מן השילוח, ושילוח היה באמצע המדינה העיר ירושלים רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירה רבי זעירא°, מהו לשלח חגיגתו ביד אחר? אמר ליה נישמעינה מן הדא דתנן, מוכי שחין ופולפסין שנודף מהם ריח רע מהפה פטורין מן הראיה דכתיב, ובאת שמה והבאתם שמה, ואלו אינם יכולים להיכנס לעזרה לפי שריחם רע ואין זה מכבוד המקום. הטמא פטור מן הראיה דכתיב (דברים וילך לא יא) בבוא כל ישראל לראות וגו', הראוי לבוא עם כל ישראל מביא, ושאינו ראוי לבוא עם כל ישראל אינו מביא. ואם יכול לשלח חגיגתו ביד אחר, אמאי פטור? וישלח חגיגתו ביד אחר? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, זאת אומרת שאינו משלח חגיגתו ביד אחר. רבי שמי רבי שמי° בעי, או חילוף אולי הלימוד הפוך ? מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב בבא כל ישראל לראות, יצאו אילו שאינם יכולים לעלות עם כל ישראל לפי שריחם רע. הטמא פטור מן הראיה דכתיב, ובאת שמה והבאתם שמה. וטמא אסור להיכנס לעזרה. חזר רבי שמי רבי שמי° ואמר על כרחך צריכים ללמוד כך. שהרי מוכי שחין ופולפסין, אף על פי שאינן ראויין לבוא עם כל ישראל, ראויין הן לבוא בפני עצמן. לכן צריך ללמד מהפסוק בבא כל ישראל שכיוון שאינם יכולים לבא עם כל ישראל אפילו לבד לא יבואו. הטמא אינו ראוי לא בפני עצמו ולא עם כל ישראל לכן הוא נלמד מהפסוק ובאת שמה והבאתם שמה. א_יבהפריש חגיגתו ומת, היורשים מהו שיביאו אותה? רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר כתיב יראה כל זכורך. וכתיב ולא יראו פני ריקם. ודרשינן יראה יראה, הראוי לבוא מביא, ושאינו ראוי לבוא, אינו מביא. וכיוון שמת אין היורשים מביאים חגיגתו. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° תרויהון אמרין כתיב (שמות כי תשא לד כ) כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם. הקיש ראיה לפדיון הבן. מה פדיון הבן, אפי' לאחר מיתה, אף הכא לא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה. והיורשים צריכים להביא. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, מחלוקת שמואל שמואל (אמורא)° ורבי יוחנן רבי יוחנן°, דתנינן תמן. האשה היולדת שחייבת חטאת ועולה שהביאה חטאתה ומתה, יביאו היורשין עולתה. עולתה ומתה, לא יביאו היורשין חטאתה שחטאת שמתו בעליה הולכת למיתה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 א_ט מיי' פ"א מהל' מילה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' של"א סעיף ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף י':

10 א_י מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה א':

11 א_יא מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה א':


[ע"ב]

12 א_יב מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה י':


-----------------------------------דף ד[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] במופרשת. א_יגרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אפילו אינה מופרשת. מה אנן קיימין? אם בשירשו קרקע, בהדא אמר שמואל שמואל (אמורא)° שרק במופרשת? הרי נתחייבו נכסיה בחייה. אם בשירשו מיטלטלין, בהדא רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר אפילו אינה מופרשת? הרי מטלטלים אינם משתעבדים. מה נפק מן ביניהון? ירשו קרקע, על דעתיה דשמואל שמואל (אמורא)° לתבע תובעין, ולמשכן אין ממשכנין. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, אף למשכן ממשכנין. ירשו מטלטלין. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° לתבוע תובעין, ולמשכן אין ממשכנין. על דעתיה דשמואל שמואל (אמורא)° אף לתבוע אין תובעין

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ב[עריכה]

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים, הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף. ו°בית הלל בית הלל אומרים, א_ידהראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף:

גמ’: ראייה עולות, וחגיגה שלמים. °בית שמאי בית שמאי אומרים, מרבין בעולות וממעטין בשלמים. °בית הלל בית הלל אומרים, ממעטין בעולות ומרבין בשלמים. אמר רבי תנחום בר עילאי רבי תנחום בר עילאי° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. °בית שמאי בית שמאי ילפין  למדו לה מקרבנות העצרת ששם היו יותר עולות משלמים שבעה כבשים לעולה ושני כבשים לשלמים, °בית הלל בית הלל ילפין  למדו לה מקרבנות הנשיאים. אמרו °בית הלל בית הלל ל°בית שמאי בית שמאי, לא מוטב ללמד קרבן יחיד מקרבן יחיד ולא ללמד קרבן יחיד מקרבן ציבור? אמרו להם °בית שמאי בית שמאי, מוטב ללמד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואל תבא לי קרבן נשיאים שאינו נוהג לדורות. תני, יש בראייה מה שאין בחגיגה, ובחגיגה מה שאין בראייה. שהראייה כולה לגבוה, מה שאין כן בחגיגה. חגיגה נוהגת לפני הדיבור ולאחר הדיבור, מה שאין כן בראייה. היכן מצאנו שחגיגה נוהגת לפני הדיבור? לשון חגיגה נוהגת

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] לפני הדיבור דכתיב (שמות שמות ה א) שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, ומצינו שקודם מתן תורה הקריבו שלמים כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויזבחו זבחים וגו'. ויש בשמחה מה שאין כן בשניהן. שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו, בין בדבר שהוא משל אחרים כגון שחבירו נתן לנו בשר שלמים, בין בדבר שדרכו לכן, ובין בדבר שאין דרכו לכן שאינו עומד לכך היינו מכסף מעשר שני. ואלו עלת ראיה וקרבן חגיגה אין נוהגין אלא משלו, ובלבד מדבר שדרכו לכן מכסף חולין. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, ולמה לית אנן אמרין שיש עוד הבדל, דכל שהוא חייב בראייה חייב בשמחה, ויש שהוא חייב בשמחה ואינו חייב בראייה. א_טונשים חייבות בשמחה דכתיב ושמחתה אתה וביתך א_טזואינן חייבות בראייה שזו מצות עשה שהזמן גרמא. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, ושמחת, אפילו בקונה בשר ממקולין ואינו חייב דווקא בשר שלמים. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר , נאמר כאן שמחה דכתיב ושמחתה בחגיך. ונאמר להלן שמחה דכתיב וזבחתה שלמים ושמחתה לפני ה’. מה שמחה האמורה להלן, שלמים. אף כאן שלמים. רב חונה רב הונא° אכל בשווה פשוט מטבע קטנה כל שבעה שלא נתנו חכמים שיעור כמה יאכל ויצא ידי שמחה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר . צריך שיהיה קרבן עולת ראיה שווה, לפחות מעה כסף. וקרבן חגיגה לפחות שתי כסף דבר תורה. תנא רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. א_יזראיה כל שהוא. חכמים הן שאמרו מעה כסף שתי כסף. אמר לו, ויש כעין זו, שהתורה לא נתנה שיעור וחכמים נתנו ? אמר רבי יונה רבי יונה°. וכל השיעורים לא חכמים הן שנתנו? כזית מן המת, כזית מן הנבלה, וכעדשה מן השרץ. לא אתא מישאול  לא בא לשאול, אלא על הדא דתני רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° (שמות משפטים כג טו) לא יראו פני ריקם, אפילו כל שהוא שהרי אף כל שהוא אין זה ריקם. חכמים הם שאמרו מעה כסף שתי כסף. וקשיא, מן דהוא סמך לדבר תורה, הוא אמר חכמים אמרו מעה כסף שתי כסף? האם מצאנו כעין זה שהתורה אמרה שאין שיעור, וחכמים נתנו שיעור? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° . רבי יוחנן רבי יוחנן° כדעתיה. דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, א_יחכל השיעורים הלכה למשה מסיני. דהוא אמר מעה כסף שתי כסף דבר תורה. רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° כדעתיה, דרבי הושעיא רבי אושעיא רבה° אמר. האוכל איסור בזמן הזה, צריך לרשום עליו את השיעור. שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורים, ויהיה יודע מאיזה שיעור אכל. אמרי, חזר ביה רבי יוחנן רבי יוחנן° מן הדא ואף הוא סובר שאין שיעור לקרבן מהתורה. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תרוויהון אמרין, לא חזר ביה מן הדא. וראיה דלא חזר ביה, דאמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. איתפלגון חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. חולק אדם את חובתו לשתי בהמות. ויכול בשתי כסף להביא שני בהמות לחגיגתו. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות, וצריך שיהא בידו שתי כסף לכל בהמה ובהמה. מזה שרבי יוחנן רבי יוחנן° מקפיד שכל בהמה תהיה שווה לפחות שתי כסף, משמע שהוא סובר ששתי כסף זה מדאוריתא. ואמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, אדם טופל בהמה לבהמה. שאם יש לו הרבה אורחים ורוצה להביא כמה בהמות לשלמי חגיגתו. יכול להביא אחת בשתי כסף חולין, ולצרף בהמות אחרות שקנה בכסף מעשר שני. ואין אדם טופל מעות למעות. ולכן אינו יכול להביא בהמה אחת שנקנתה בכסף חולין ומעשר. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. א_יטטופל אדם מעות למעות, ואין אדם טופל בהמה לבהמה. היאך עבידא ?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

13 א_יג מיי' פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה י"ג:

14 א_יד מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ב':


[ע"ב]

15 א_טו מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה א':

16 א_טז מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה א':

17 א_יז מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ב':

18 א_יח מיי' פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה ב':

19 א_יט מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה ח':


-----------------------------------דף ה[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] הרי לדעת שניהם יכול להביא גם בהמות שנקנו בכסף מעשר לחגיגתו, איזה הבדל הלכתי נובע מהמחלוקת הזו ? א_כהיו לפניו עשר בהמות לצורך שלמי חגיגה, שקנה בשתי כסף של חולין והשאר בכסף מעשר, והקריב חמש ביום טוב הראשון. המותר, מהו שידחה ליום טוב אחרון? רבי קריספא רבי קריספא° אמר, איתפלגין רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. חד אמר, דוחה. וחרנא אמר, אינו דוחה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא  מי אמר את זה ומי אמר את זה. אמר רבי זירא רבי זירא°. נפרוש מיליהון דרבנן, מן מיליהון. רבי יוחנן רבי יוחנן° דהוא אמר אדם טופל מעות למעות ואין אדם טופל בהמה לבהמה. הוי דהוא אמר, דוחה. שהרי נמצא שבכל בהמה יש חלק מכסף חולין שהקדיש לחגיגתו. שהרי אינו יכול לטפול ולהביא בהמה שכולה מכסף מעשר לשלמי חגיגה. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דהוא אמר , אדם טופל בהמה לבהמה ולכן הוא יכול לטפול בהמות שנקנו בכסף מעשר ולצרפם לבהמה שנקנתה בכסף חולין ולהביאם כולם לקרבן חגיגה. ואין אדם טופל מעות למעות. הוי דהוא אמר, אינו דוחה. דכיוון שאין אדם טופל מעות למעות, נמצא שרק הבהמה הראשונה הייתה לעיקר קרבן חגיגה ומה שקרב עימה ביום טוב ראשון היו טפלה לה. אבל שאר הבהמות שנקנו בכספי מעשר ולא הספיק להקריבם ביום טוב ראשן, אינן קרבים ביום טוב שני שאין לו למי לטופלן שכבר הקריב קרבן חגיגתו. כי אתא שמעון בר ווא, אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה את יום טוב, עד דהוא אמר, אין בדעתי להוסיף עוד.

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ג[עריכה]

מתני’: עולות במועד באות מן החולין, ושלמים מן המעשר. ביום טוב ראשון של חג, °בית שמאי בית שמאי אומרים מן החולין. ו°בית הלל בית הלל אומרים מן המעשר בטופל:

גמ’: אמר רבי תנחום בר עילאי רבי תנחום בר עילאי° בשם רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°, כך משיבין °בית שמאי בית שמאי ל°בית הלל בית הלל, דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר? אמרו להן, אילו בחול, שמא אינו מביא אחת מן החולין וטופל למעשר אף הכא מביא אחת מן החולין א_כאוטופל למעשר. ומניין שהוא טופל למעשר והמעשר נעשה כקרבן חגיגה? אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, נאמר כאן (דברים ראה טז י) מסת, ונאמר להלן (דברים ראה יד כד) כי לא תוכל שאתו. מה שאתו האמור להלן, מעשר. אף כאן מעשר. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° נאמר כאן שמחה דכתיב ושמחתה בחגיך. ונאמר להלן שמחה דכתיב וזבחתה שלמים ושמחתה לפני ה’. מה שמחה האמורה להלן מעשר. אף כאן מעשר. ויביא כולם מן המעשר? עולא בר ישמעאל עולא° אמר, נאמר כאן מסת. ונאמר להלן (בראשית מקץ מג לד) ותרב משאת בנימן. מה משאת שנאמר להלן, אחת עיקר והשאר טפילה שקיבל את חלקו והוסיפו לו עוד ארבע חלקים. אף מסת שנאמר כאן, אחת עיקר והשאר טפילה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, והלא שלמי נדבה כשלמי חגיגה הן, ולמה הוא טופל לון רק בגלל אילין קרייא? למה צריך פסוק ומאי נפקא מינה אם מביא שלמי נדבה מכסף מעשר שני או שטופל ונעשה כשלמי חגיגה? ללמדך שדוחין עליהן יום טוב

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ד[עריכה]

מתני’: א_כבישראל יוצאין ידי חובתן בשימחה, בנדרים ובנדבות ובמעשר בהמה. והכהנים, בחטאת ובאשם ובחזה ובשוק ובבכור, אבל לא בעופות ולא במנחות:

גמ’: רבי זעירה רבי זעירא° ועולא בר ישמעאל עולא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל שאינו יוצא אלא אם שחט בזמן שמחה. התיב רבי אבא רבי אבא°, והא תני א_כגחגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משם שמחה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב] ואין יוצאין בה משם שלמים שלמי חגיגה? אמר רבי זעירה רבי זעירא° תיפתר שלא הספיק להקריב בארבע עשר בששחטה ברגל. אמר לו רבי אבא רבי אבא°, אם בששחטה ברגל, אין זו חגיגת ארבעה עשר. מאי כדון האם יוצא בחגיגת ארבע עשר או לא? אמר רבי זעירה רבי זעירא°. עד דאנן תמן  כשעדין הייתי בבבל שמעתנה דאמר עולא בר ישמעאל עולא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כד סלקית להכא  כשעליתי לארץ ישראל שמעית תנא דאמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. נאמר (דברים ראה טז טו) והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה, או יכול אף לילי יום טוב הראשון? תלמוד לומר והייתה אך שמח, אך חלק. מרבים ערב יום טוב אחרון שיש לו במה לשמוח, וממעטים ערב יום טוב ראשון שאין לו במה לשמוח, שצריך לשחוט בזמן שימחה ובלילה אסור לשחוט ואינו יוצא בשחיטת יום י"ד. רבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° נאמר (דברים ראה טז יד) ושמחת בחגך, משאת מתחייב בחגיגה, את מתחייב בשמחה. ובערב יום טוב ראשון שלא נתחייב בחגיגה אינו יכול לשחוט שלמי שמחה. התיבון והתנינן ההלל והשמחה שמונה. הגע עצמך שחל יום הראשון להיות בשבת. לשוחטן מערב הרגל אין את יכול, דאמרו רבי זעירא רבי זעירא° ועולא בר ישמעאל עולא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל, לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת. אימתי אז למה אמרו ההלל והשמחה שמונה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, קיימה רב אבודמי נחותה רב אבודמי נחותה°, בכהנים ובשעיר כך שדי שיש מי שיכול לשמוח בכל שמונת ימי החג. תנן, א_כדאבל לא בעופות ולא במנחות. מאי טעמא? דכתיב זבח

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ה[עריכה]

מתני’: א_כהמי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מעוטים, מביא שלמים מרובין ועולות ממועטות. אוכלים מעוטין ונכסים מרובין, מביא עולות מרובות ושלמים ממועטין. זה וזה ממועטין, על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף. זה וזה מרובין, על זה נאמר (דברים ראה טז יז) איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:

גמ’: עני וידו רחבה, קורא אני עליו איש כמתנת ידו. עשיר וידו מעוטה, קורא אני עליו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. עני וידו מעוטה, על זה נאמר אין פחות משתי כסף. איש, פרט לקטן. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, אמר הרי עלי חגיגה בחמש סלעים והביא בשתים. כיוון שהביא כשיעור יצא, או לא יצא שכבר נקבע? אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ולמה לא? אילו מי שאמר הרי עלי אשם בחמש סלעים שדינו לפחות בשני סלעים , שמא לא נקבע? אלא ודאי נקבע ואם הביא בשנים לא יצא. אף הכא נקבע

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ו[עריכה]

מתני’: א_כומי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון. עבר הרגל ולא חג, א_כזאינו חייב באחריותו. על זה נאמר (קהלת א', ט"ו) מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

20 א_כ מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה ז':

21 א_כא מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה ח':

22 א_כב מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה י':

23 א_כג מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה י':


[ע"ב]

24 א_כד מיי' פ ב' מהל' חגיגה הלכה י':

25 א_כה מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה י"א, מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ב':

26 א_כו מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ד', מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ז':

27 א_כז מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ו':


-----------------------------------דף ו[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א]

גמ’: תנן, מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון. אף שיום טוב אחרון של חג רגל בפני עצמו, לעניין תשלומים הרי הוא תשלומים דראשון. מניין? אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, נאמר ט"ו בפסח, ונאמר ט"ו בחג. מה ט"ו שנאמר בפסח, יום טוב האחרון תשלומין לראשון שהרי הוא חלק מחג הפסח ואינו רגל בפני עצמו אף חמשה עשר שנאמר בחג, יום טוב האחרון תשלומין לראשון. אמר יהודה בר ספרא יהודה בר ספרא° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° כתיב (ויקרא אמור כג מא) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. וכי שבעה הם? והלא שמונה הם? אלא צא שבת מהם שבשבת לא מביאים קרבן חגיגה הרי שבעה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, וכי מיכן למדנו א_כחשאין חגיגה דוחה את השבת? לא ממקום אחר? שהרי חגיגה קרבן יחיד וקרבן יחיד לא דוחה שבת. התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא רבי יוחנן אחוי דרב ספרא°, והא תני אף בפסח כן. וכתיב (במדבר פינחס כח יז) חג שבעת ימים מצות יאכל. מעתה צא שבת מהן הרי ששה.. ואף בחג הסכות פעמים שהם רק שישה הגע עצמך שחל יום טוב הראשון ויום טוב האחרון להיות בשבת, מעתה צא מהם שני ימים, הרי ששה. כי אתא רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר , יהודה בר ספרא יהודה בר ספרא° אמר בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° כתיב (שמות בא יב יד) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. וכי שבעה הם? והלא שמונה הם. אלא צא שבת מהם, שכבר למדנו ממקום אחר שאין חגיגה דוחה שבת, אלא מלמד שיום טוב האחרון תשלומין לראשון. ואף שיש פעמים שהם רק שישה ברוב השנים הם שבעה אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ותני כן, שמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, ברכה בפני עצמה, קרבן בפני עצמו. רגל בפני עצמו, דאמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי אחא רב אחא°, בכולהם כתיב וביום, וכאן כתיב ביום. ללמדך שהוא רגל בפני עצמו. פייס בפני עצמו, שרק ביום הראשון היה פיס לקבוע ממי להתחיל וכל שאר הימים המשיכו ממנו לפי הסדר. ורק ביום השמיני חזרו להגריל אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מתניתא אמרה כן דתנן, א_כטבשמיני חזרו לפייס כרגלים. ברכה בפני עצמו. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° זמן שהחינו. קרבן בפני עצמו. א_לפר אחד איל אחד: ולא כמו בשאר ימי סכות שהקריבו את פרי החג שביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים ובכל יום היה פוחת אחד

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ז[עריכה]

מתני’: °רבי שמעון בן מנסיא רבי שמעון בן מנסיא אומר, אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון? זה שבא על הערוה והוליד ממזר. אם תאמר בגנב וגזלן? יכול הוא לחזור ולתקן. °רבי שמעון בן מנסיא רבי שמעון בן מנסיא אומר, אין קורין מעוות אלא למי שהוא מתוקן מתחילה ונתעוות. ואיזה זה? זה תלמיד חכם שפורש מן התורה:
גמ': תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מלמדים מה טעמא? שנאמר (ירמיהו ט', י"א) על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עבר? ויאמר ה', על עזבם את תורתי. רבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה° שלח לרבי חייה רבי חייא רבה° ולרבי אסי רבי אסי° ולרבי אמי רבי אמי°, למיעבור בקירייתא  שיעברו בכפרים דארעא דישראל, למתקנה לון ספרין ומתניינין  למנות להם סופרים ומלמדים. עלין לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין  באו למקום אחד ולא מצאו לא סופר ולא מלמד. אמרין לון, אייתון לן נטורי קרתא  תביאו את שומרי העיר. אייתון לון סנטורי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] קרתא  הביאו את שומרי העיר אמרון לון, אילין אינון נטורי קרתא  אלו שומרי העיר? לית אילין אלא חרובי קרתא  אין אלו אלא מחריבי העיר. אמרין לין ומאן אינון נטורי קרתא  מי הם שומרי העיר? אמר לון, ספרייא ומתנייניא  הסופרים והמלמדים. הדא היא דכתיב (תהלים קכ"ז, א') אם ה' לא יבנה בית וגו'. רבי חונה רב הונא° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , מצאנו שוויתר הקדוש ברוך הוא לישראל על עובדי כוכבים ומזלות ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל מאסם בתורה לא וויתר. מה טעמא? שנאמר (ירמיהו ט', י"א) ויאמר ה' על עזבם את תורתי, על אשר עשו עובדי כוכבים ומזלות וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתוב כאן. אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, אם אותי עזבו, אוותר להם אם את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו, אור שבה היה מקרבן אצלי. רב חונה רב הונא° אמר, א_לאלמד תורה שלא לשמה. שמתוך שלא לשמה את בא לשמה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כשהיה רואה את המת או את הכלה מתקלסין, היה נותן עיניו בתלמידים ואומר, המעשה קודם לתלמוד. והפסיקו ללמוד ויצאו ללות את המת או לשמח את הכלה. נמנו בעליית בית אריס, א_לבהתלמוד קודם למעשה. רבי אבהו רבי אבהו° הוה בקיסרין, שלח לרבי חנינה בריה מזכי  שלח את ר"ח בנו ללמוד בטיבריה, שלחון ואמרון ליה, גמל הוא חסד. שלח כתב ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטיבריא? וכבר נמנו בעליית בית אריס בלוד, התלמוד קודם למעשה. רבנן דקיסרין אמרין, הדא דאת אמר, בשיש שם מי שיעשה. אבל אם אין שם מי שיעשה, המעשה קודם לתלמוד. דלמא  מעשה שהיה. רבי חייה רבי חייא רבה° רבי יסא רבי אסי° ורבי אמי רבי אמי° ענין מייתי  אחרו לבוא לגבי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר לון, אין הויתון יומא דין? אמרון ליה, גמל חסד אמר לון, ולא הוה תמן חורנין? אמר לו מגיר  גר הוה שאין לו קרובים שיעסקו בקבורתו

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ח[עריכה]

מתני’: היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו. הילכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא ממועט והלכות מרובות. הדינים והעבודות, הטהרות והטמאות והעריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה:

גמ’: תנן, היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו שזה הלכה למשה מסיני ואין אפילו סמך מהתורה. תני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יש להן על מה שיסמכו דכתיב (תהלים קי"ט, ק"ו) נשבעתי ואקיימה, משמע שפעמים שאינו מקיים על ידי התרה. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, יש להן על מה שיסמכו דכתיב (תהלים צ"ה, י"א) אשר נשבעתי באפי. באפי נשבעתי, חוזר אני בי. תמן תנינן, ארבעה נדרים התירו חכמים. נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות, נדרי אונסין. וכל הנדרים, לא חכמים הם שהן מתירין? והא כתיב (במדבר מטות ל ב) וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. תלה הפרשה בראשי המטות שיהו מתירין להן את נדריהן. ורב יהודה רב יהודה° אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°, כתיב (במדבר מטות ל ג) לא יחל דברו. א_לגהוא אינו מוחל דברו, אחר הוא שעושה דברו חולין. ואי זה זה? זה החכם שהוא מתיר לו את נדרו. אלא ארבע נדרים אינם צריכים חכם להתירם שהם בטלים מאליהן. שאר נדרים צריכים חכם להתירם. רבי זעירה רבי זעירא° רב יהודה רב יהודה° וירמיה בר אבא רבי ירמיה בר אבא° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 א_כח מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ח':

29 א_כט מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ג:

30 א_ל מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':


[ע"ב]

31 א_לא מיי' פ ג' מהל' תלמוד תורה הלכה ה', מיי' פ"י מהל' תשובה הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף כ':

32 א_לב מיי' פ ג' מהל' תלמוד תורה הלכה ג', מיי' פ ג' מהל' תלמוד תורה הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף י"ח:

33 א_לג מיי' פ"ו מהל' שבועות הלכה ב':


-----------------------------------דף ז[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] שלשה שהן יודעין לפתח, מתירין כזקן. סברין מימר דווקא א_לדבמקום שאין זקן. רבנן דקיסרין אמרין, אפילו במקום שיש זקן. אמרין קומי רבי יסא רבי אסי°, וכי רב הונה רב הונא° ראשי מטות הרי היה בבבל ושם אין סמיכה אז איך הוא מתיר נדרים לבד? אמר לו, אין לית רב הונה רב הונא° ראשי מטות, מאן אינון ראשי מטות? רב הונה רב הונא° ראש לראשי המטות. שכדי להתיר את הנדר צריך שיהיה בקיא ואין צריך שיהיה סמוך מהו למנות זקינים לדברים יחידים? נישמעינה מן הדא, רב רב (אמורא)° מניתיה °רבי רבי יהודה הנשיא להתיר נדרים ולראות כתמים. מן דדמך  כשמת, בעא גבי בריה  ביקש מבנו היתר לראות מומי בכורות. אמר לו, איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר , כולא יהב ליה, לדון יחידי, ולהתיר נדרים, ולראות מומין שבגלוי. מן דדמך  כשמת, בעא גבי בריה  ביקש מבנו היתר לראות מומין שבסתר. אמר לו, איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ו °רבי רבי יהודה הנשיא לא התיר לרב רב (אמורא)° לפי שהיה בקיא מאד ושמא ילמדו ממנו ולא יהיו בקיאים כמותו ויבואו להתיר גם מום עובר. אף על גב דאת אמר, ממנין זקינים לדברים יחידים, והוא שיהא ראוי לכל הדברים. כהדא, רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° מני לכל תלמידוי, והוה מצטער על חד דהוה בכי בעיינוי  לוקה בעניו, ולא הוה יכול ממנייתיה כיוון שלא יכל לפסוק על כתמים. וימניניה לדברים יחידים? הדא אמרה, א_לההראוי לכל הדברים, ראוי לדבר אחד. ושאינו ראוי לכל הדברים, אפילו לדבר אחד אינו ראוי. א_לומהו למנות זקינים לימים? נישמעינה מן הדא, רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° אתא לגבי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר ליה, פייס לי לרבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה°, דיכתוב לי חדא איגרא דאיקר  כתב המלצה, ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא  שאצא לפרנסתי לחו"ל. פייסיה וכתב ליה, הרי שילחנו אליכם אדם גדול. הרי הוא שלוחינו וכיוצא בנו עד שהוא מגיע אצלינו. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° רבי דוסתי רבי דוסתי° ורבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא°, ומטו בה משמיה ד רבי דוסי סבא רבי דוסי סבא° אמרי, הכין כתב ליה, הרי שילחנו לכם אדם גדול. ומה הוא גדולתו? שאינו בוש לומר לא שמעתי. מהו להתיר בפלנים בגד עליון רגיל או שזה כמו דין וצריך להתכסות בטלית? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מתירין בפלנים. °רבי רבי יהודה הנשיא התיר בפלנים. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° מתיר בפלנים. אמר רבי חונה רב הונא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°, במקום שאין טלית. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, לנדרים קלין שאין צורך להתעמק ולחפש איך להתיר אלא די בחרטה כדי להתירם אבל בנדרים שצריך למצא פתח הרי הם כמו דין וצריך להתעטף בטלית: תנן, הילכות שבת חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא ממועט והלכות מרובות. הדינים והעבודות, הטהרות והטמאות והעריות יש להן על מה שיסמכו. אמר רבי יונה רבי יונה°, רבי חמא בר עוקבה רבי חמא בר עוקבא° מקשי, והלא אין כתוב אלא (ויקרא שמיני יא לו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, ואת למד ממנו כמה הלכות, ולמה לא מנה גם דיני טהרה עם אלו שהן מקרא ממועט והלכות מרובות? אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם באת הלכה תחת ידיך, ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה לדבר אחר לאמר שאינה נכונה. שמא היא הלכה למשה מסני. שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני, שאין אנו יודעין טעמן, וכולהן משוקעות במשנה. אמר רבי אבין רבי אבין° ויאות היא. דהא מתניתין דשני מיני חטים, אילולי שבא נחום ופירש לנו שהיא הלכה למשה מסני, כלום יודעין היינו? אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כתיב (הושע ח', י"ב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. וכי רובה של תורה נכתבה? אלא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] מרובין הן הדברים הנדרשים מן הכתב בי”ג מידות, מן הדברים הנדרשים מן הפה ואין להם מקור בתורה שבכתב. וכיני  האם כך הוא? אלא כיני. חביבין הן הדברים הנדרשים מן הכתב, מן הדברים הנדרשים מהפה. רבי יודא בן פזי רבי יהודה בן פזי° אומר . אכתוב לו רובי תורתי, אלו התוכחות. אפילו כן, לא כמו (הושע ח', י"ב) זר נחשבו? אמר רבי אבין רבי אבין°. אילולי כתבתי לך רובי תורתי, לא כמו זר נחשבו? דמה בינן לאומות? שהגויים יעתיקו את התורה ונמצא, אלו מוציאין ספריהם, ואלו מוציאין ספריהם. אלו מוציאין דפתריהן  מחברותיהם, ואלו מוציאין דפתריהון. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° אמר בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. נאמרו דברים בפה, ונאמרו דברים בכתב. ואין אנו יודעין איזה מהן חביב. אלא מן מה דכתיב (שמות כי תשא לד כז) ויאמר ה’ אל משה כתוב לך את כל הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. הדא אמרה, אותן שבפה חביבין. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי יודן בי רבי שמעון רבי יודן בי רבי שמעון°. חד אמר על שתיהם נכרת הברית, דכך נאמר . אם שמרת מה שבפה ושמרת מה שבכתב, אני כורת אתך ברית. ואם לאו, אין אני כורת עמך ברית. וחרנא אמר. אם שמרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב, אתה מקבל שכר. ואם לאו, אין אתה מקבל שכר אבל כריתת ברית נאמרה רק על תורה שבעל פה. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר. כתיב ויתן ה’ אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה’ עימכם בהר. במקום עליהם, כתב ועליהם, במקום כל, כתב ככל, במקום דברים, כתב הדברים, מלמד שמקרא משנה תלמוד ואגדה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני. מה טעם? דכתיב (קהלת א', י') יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא. משיבו חבירו ואומר לו, כבר היה לעולמים אשר היה לפנינו. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין למידין. לא מן ההלכות למשה מסני, ולא מן האגדות ולא מן התוספות, אלא מן התלמוד. והא שני מיני חיטים. זה הלכה למשה מסיני, אז איך °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול למד ממנה ותני, היא שני מיני חיטין, היא שני מיני שעורין? אמר רבי זעירה רבי זעירא°. כך היתה הלכה בידן ושכחוה. היא שני מיני חטין, היא שני מיני שעורין. והרי עוד הרבה הלכות נלמדו משני מיני חיטים כדתנינן, המחליק בצלים לחים לשוק, ומקיים יבשים לגורן. אית לך מימר, שוק וגורן כך היתה הלכה בידן ושכחוה? אלא ודאי מדמים ולומדין אפילו מהלכה למשה מסני. ומה שנאמר דאין לומדים הכוונה בקל וחומר. אמר רבי חנניא רבי חנניא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין למידין מן ההורייה שהורה רבו לאחד, שמא מקרה מיוחד היה. הכל מודים, שאין למידין מן המעשה, שאם יאמר לך אדם ראיתי שאירע מקרה דומה והורו כן, אין לסמוך על דבריו. דשמא לא עיין היטב. בעי מיניה רבי מנא רבי מנא°. הדא דתימר, בההוא דלא סבר לא למד, דכיוון דלא בקיא בפרטי ההלכה אולי לא דקדק יפה. ברם בההוא דסבר, עבד? אמר לו, בין סבר בין לא סבר . בההוא דפליגי  בהלכה שנחלקו בה. אין למידין מן המעשה. דכיוון דפליגי ביה רבנן, שמא נהג כך בגלל סיבות אחרות שאינך יודע, ברם בההוא דלא פליגי, למידין מן המעשה בין סבר בין לא סבר. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. א_לזכל האיסורין שריבה עליהן שוגג והתבטלו, מותרין. מזיד, אסורין. ולא מתניתין היא? דתנן, שוגג מותר, מזיד אסור. מתניתא בתרומה. אתא רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° מימר לך, אפילו שאר כל הדברים. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

34 א_לד מיי' פ"ו מהל' שבועות הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף א':

35 א_לה מיי' פ ד' מהל' סנהדרין הלכה ח':

36 א_לו מיי' פ ד' מהל' סנהדרין הלכה ט':


[ע"ב]

37 א_לז מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ה, מיי' פ י"ג מהל' תרומות הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' צ"ט סעיף ה':


-----------------------------------דף ח[עריכה]

ירושלמי מאיר חגיגה ח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א] כשם שמצוה לומר להוכיח על דבר שהוא נעשה, כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. דמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כשם שאסור לטהר את הטמא. כך אסור לטמא את הטהור. אמר רבי אבא בר יעקב רבי אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם באת הלכה תחת ידך. ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף? לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה. שאין לך חביב בתורה, יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שהרי דמם נכנס לפנים, והן בשריפה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. דנין דבר שאין מצותו לכן, מדבר שמצותו לכן?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

הדרן עלך פרק הכל חייבין