ירושלמי חגיגה דף ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


ר"י בשם ר' ישמעאל נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג מה ט"ו שנאמר בפסח י"ט האחרון תשלומין לראשון אף חמשה עשר שנאמר בחג י"ט האחרון תשלומין לראשון יהודה בר ספרא בשם ר' הושעיה (ויקרא כד) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם הרי שבעה א"ר יוסי וכי מיכן למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת לא ממקום אחר התיב ר"י אחוי דרב ספרא והא תני אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה הגע עצמך שחל י"ט הראשון ויום טוב האחרון להיות בשבת מעתה צא מהם שני ימים הרי ששה אתא ר' חנניה יהודה בר ספרא בשם ר' הושעיה (שמות יב) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת מה תלמוד לומר תחגוהו אלא מלמד שיום טוב האחרון תשלומין לראשון א"ר יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו פייס בפני עצמו ברכה בפני עצמה קרבן בפני עצמו רגל דא"ר אבון בשם ר' אחא בכולהם כתיב וביום וכאן כתיב ביום ללמדך שהוא רגל בפני עצמו פייס אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים ברכה אמר רבי לא זמן קרבן פר אחד איל אחד:

הלכה ז משנה[עריכה]

מתניתין . ר"ש בן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממזר אם תאמר בגנב וגזלן יכול הוא לחזור ולתקן ר"ש בן מנסיא אומר אין קורין מעוות אלא למי שהוא מתוקן מתחילה ונתעוות ואיזה זה זה תלמיד חכם שפורש מן התורה

הלכה ז גמרא[עריכה]

תני ר"ש בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מה טעמא (ירמיהו ט) על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר ויאמר ה' על עזבם את תורתי רבי יודן נשייא שלח לרבי חייה ולר' אסי ולר' אמי למיעבור בקירייתא דארעא דישראל למתקנה לון ספרין ומתניינין עלין לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין אמרין לון אייתון לן נטורי קרתא אייתון לון סנטורי

 

עין משפט

28 א_כח מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ח':

29 א_כט מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ג:

30 א_ל מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':

28 א_כח מיי' פ א' מהל' חגיגה הלכה ח':

29 א_כט מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ג:

30 א_ל מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':