טור אורח חיים שלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן שלא | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

עושין כל צרכי מילה בשבת. מוהלין, ופורעין, ומוצצין, ונותנין עליו כמון, ומרחיצין הקטן אחר המילה אפילו ביום הג' שחל להיות בשבת, ואפילו ישראל מבעיר האש ומחמם המים.

וכל זמן שלא סילק ידו מן המילה, חוזר אפילו על ציצין שאינן מעכבין. סילק ידיו, אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין. ואלו הן המעכבין, בשר החופה רוב גובה של עטרה.

ואפילו ספק אם נולד לשבעה או לשמונה ולא גמרו שעריו וצפרניו, מלין אותו בשבת, דאי חי הוא שפיר מהיל ואי מת הוא מחתך בבשר בעלמא הוא. אבל אם הוא ודאי נולד לשמונה, אין מלין אותו בשבת אלא א"כ גמרו שעריו וצפרניו.

ודוקא מילה בזמנה. אבל שלא בזמנה, כגון שהיה חולה והמתינו לו עד שהבריא, אינו דוחה שבת.

אנדרוגינוס, ונולד בין השמשות, ונולד כשהוא מהול, ומי שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ואח"כ נתגיירה, אין מחללין עליהן השבת.

ודוקא מילה עצמה דוחה שבת משום שאי אפשר לעשותה מערב שבת, אבל מכשיריה שאפשר לעשות מערב שבת אין דוחין שבת.

הלכך, אם לא הביא סכין מע"ש, לא יביא בשבת אפילו דרך גגות וחצרות וקרפיפות אם לא ששבת בהן. לא היה לו כמון שחוק מע"ש, לא ישחקנו אלא לועס בשיניו. אם לא עירב מאתמול יין ושמן ליתן עליה, לא יערבם היום אלא יתן כל אחד ואחד לבדו, ובי"ט מערב כדרכו. ואין עושין לה חלוק אלא כורך עליה סמרטוט, ואם אין לו, כורך על אצבעותיו דרך מלבוש ומביא דרך חצר אחרת אפילו לא עירבו יחד.

אסור לומר לא"י לפני המילה לחמם חמין לצורך המילה, דכיון שיש בו איסור דאורייתא לא התירו אמירה לא"י. אבל באיסור דרבנן, כגון להביא דרך מבוי שלא נשתתפו או בחצר שלא עירבו, מותר לומר לא"י להביאם. וכן אם היה לא"י מים שחימם בשבת לצורך עצמו, או עבר ישראל וחימם אותם, מותר לרוחצו בהם אף ע"פ שאסרו רחיצה בכל הגוף אפילו במים שנתחממו בערב שבת, במילה התירו.

בית יוסף[עריכה]

עושין כל צרכי מילה וכו' משנה בפרק ר"א דמילה (קלג.) וכל הסי' הזה הוא שם:

ומרחיצין את הקטן אחר המילה משנה שם (קלד:) מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן ביום הג' למילה שחל להיות בשבת שנא' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ואיפסיקא הלכתא בגמרא שם כראב"ע וכתב הרב המגיד בפ"ב מה"ש שנראה מדברי הרמב"ם שביום שני אין מחממין וכן דעת קצת מפרשים אבל דעת קצתם דכ"ש יום ב' ויום ג' לרבותא נקטיה וזה דעת הרשב"א וכ"נ דעת הרמב"ן ז"ל וכתב הר"ן בפרק ר"א דמילה שדברי הרי"ף מטין כדברי הרמב"ם דדוקא בג' שרי ולא בב' :

ומ"ש רבינו ואפילו ישראל מבעיר האש וכו' כ"כ שם הרא"ש וכ"כ התוס' בפרק הדר (סז:) ודבר פשוט הוא כיון דסכנה הוא לו אם לא ירחץ כדאמר בגמרא מיהו ה"מ לדידהו אבל לדידן דבר ידוע דאינו מסוכן בכך הלכך דינו כדין רחיצת גדול :

וכל שלא סילק ידו מן המילה חוזר וכו' ברייתא שם (קלג:) ופירש"י ציצין שיורין ובמתניתין מפורש דציצין המעכבין היינו בשר החופה את רוב העטרה ופירש"י העטרה אינו ראש הגיד אלא שפה גבוהה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד ובגמרא מפרש דבשר החופה את רוב העטרה היינו שחופה רוב גובהה של עטרה ופירש"י לא תימא רוב העטרה דקתני מתני' רוב היקפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד ובה' מילה כתב רבינו שבעל העיטור כתב דאע"פ שאין מעכבין חוזר אע"פ שפירש ושם אבאר טעמו וגם שם אכתוב עוד מה נקרא עטרה:

ואפי' ספק נולד לז' או לח' וכו' שם (קלה.)אמר מר ולא ספק דוחה שבת לאיתויי מאי לאיתויי הא דת"ר בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' אין מחללין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת ובתר הכי (שם:) תניא רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ודייקינן הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן ליה א"ר אדא בר אהבה מלין אותו ממ"נ אי חי הוא שפיר קא מהיל ואי לאו מחתך בשר בעלמא הוא ואלא הא דתניא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת אמאי נמהליה ממ"נ ומשני ה"נ דמהלינן לא נצרכא אלא למכשירי מילה ואליבא דר"א דאמר מכשירי מילה דוחין את השבת כלומר דע"כ לא קאמר ר"א דמכשירי מילה דחו שבת אלא בדקים לן שכלו חדשיו כגון שבעל ופירש אבל ספק אם כלו לו חדשיו אין מחללין שבת למכשירי מילה דידיה והרי"ף והרא"ש כתבו ברייתא דספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת ולא כתבו הא דרב אדא בר אהבה דמוהלין אותו ממ"נ וכתב הר"ן שנראה שדעת הרי"ף שאין מוהלין ספיקות בשבת ולפיכך הביא ברייתא זו בהלכות סתם שאילו היה דעתו דמהלינן ספיקות בשבת הו"ל להביא לדרב אדא בר אהבה בהלכותיו והו"ל להשמיט ברייתא זו דכיון דלרב אדא בר אהבה לא מיתוקמא אלא במכשירי מילה ואליבא דר"א ואנן לא קי"ל כר"א לא הו"ל להרי"ף לכותבה אלא משמע דס"ל דלא אמרינן ממ"נ ומיתוקמא ברייתא כפשטה ול"צ לאוקומה אליבא דר"א עכ"ל וכיוצא בזה הם דברי רבינו שכתב בטור י"ד סימן רס"ו וז"ל כתב א"א ז"ל ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו השבת ואיני מבין דבריו דודאי מלין אותו ממ"נ והא דקתני אין מחללין עליו השבת מוקי לה בגמ' במכשירין ואליבא דר"א דשרי מכשירין בשאר מילה ובזה אין נפקותא לפסק הלכה דאפילו בודאי בן קיימא קי"ל דאין מכשירין דוחין שבת עכ"ל וכתב עוד דאפילו לא גמרו שערו וצפרניו מלין אותו ממ"נ כל שהוא ספק בן ז' ספק בן ח' ודלא כדמשמע מדברי הרמב"ם דמשמע שמצריך גמרו שערו וצפרניו ותמהני על הר"ן שפי' דלהרי"ף לא מהלינן ספיקות בשבת ומעשים בכל יום שמוהלים אותם וגם בימי חכמי התלמוד משמע שהיו מוהלים אותם מדאמרינן מימהל היכי מהלינן וכן יש לתמוה על מה שפי' רבינו בדברי הרא"ש לכן נ"ל דודאי כל שגמרו שערו וצפרניו מחללין עליו את השבת להרי"ף והרא"ש אפי' אם הוא בן ח' ודאי ומ"ש ברייתא דקתני בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' אין מחללין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו סמכו על מ"ש בפרק הערל (פ.) דאוקמוה להאי ברייתא התם בגמרא בשלא גמרו שערו וצפרניו ולפ"ז צ"ל דרב אדא לא הוה מפליג בין גמרו שערו וצפרניו ללא גמרו וכדהוה ס"ד בפרק הערל כי אקשינן ובן ח' מי קא חיי וכדי ליישב מנהגא דעלמא דקא מהלי ספיקות איצטריך לשנויי דמהלינן להו ממ"נ אבל למאי דאסיקנא בפרק הערל דהא דתניא דאין מחללין בשלא גמרו אבל אם גמרו מחללין ממילא נתיישב מנהג העולם דבגמרו הוא דמהלי וכדין עבדי ולא מטעם ממ"נ כדאמר רב אדא בר אהבה והשתא אתיא ברייתא כפשטא ולא צריכין לדחוק ולאוקמה כר"א כדאוקמה רב אדא ואע"ג דלצאת לגמרי מתורת נפל לא סגי בגמרו שערו וצפרניו עד שישהא ל' יום מ"מ מאחר ששערו וצפרניו מוכחין עליו דבן קיימא הוא מחזקינן ליה ברוב הנולדים שהם בני קיימא ומהלינן ליה כמו שאנו סומכים בכמה דברים על הרוב וכי לא גמרו כיון דלית ליה שום הוכחה אתרע ליה רובא ולא מהלינן ליה ואע"ג דאי נפל הוא אין כאן איסור תורה שהרי מחתך בשר בעלמא הוא לא רצו חכמים להתיר טלטול במקום שקרוב לודאי שאינו בן קיימא ויש לתמוה על הר"ן שנראה שלא נזכר למ"ש הרי"ף בפרק הערל ולכן כתב סתם דלהרי"ף אין מוהלין ספיקות בשבת דמשמע דאפי' גמרו שערו וצפרניו נמי אין מוהלין שאילו נזכר למ"ש בפ' הערל ה"ל לכתוב דבלא גמרו שערו וצפרניו הוא דאמר הרי"ף דלא מהלינן ספיקות אבל אם גמרו מוהלין ויותר יש לתמוה על רבינו שלא פקח עיניו בדברי הרא"ש דבפרק ר"א דמילה גופיה כתב אחר ברייתא זו וכ"ז איירי שלא גמרו שערו וצפרניו אבל גמרו שערו וצפרניו אפי' שהוא ידוע שהוא בן ח' כגון שפירש ממנה אחר שבעל מותר לטלטלו ולמולו בשבת דפסק הלכה בפרק הערל כמאן דאמר אשתהויי אשתהי עכ"ל ועוד יש לתמוה עליו שסתם הדברים כאן לדעת עצמו ודלא כמאן שהרי בן ח' וספק בן ז' ספק בן ח' שלא גמרו סימניהם לכ"ע אין מוהלים אותם בשבת והוא כתב כאן ואפי' ספק אם נולד לז' או לח' ולא גמרו שערו וצפרניו מלין אותו בשבת ולא הביא שום חולק על זה ואע"פ שיש לומר שסמך על מה שכתב בהלכות מילה סברת הרמב"ם וסברת הרא"ש מ"מ גם בכאן ה"ל להביאם ולא לסתום דבריו לדעת עצמו. ונמצא פסקן של דברים שאם גמרו שערו וצפרניו אפילו אם הוא בן ח' ודאי מוהלין אותו לדעת הכל ואם לא גמרו אם הוא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מוהלין אותו לדעת הרי"ף והרא"ש ואצ"ל אם הוא בן ח' ודאי ואם הוא בן שבעה ודאי להרי"ף והרא"ש מוהלין וכדתניא בן שבעה מחללין עליו את השבת ואוקימנא להאי ברייתא בפרק הערל בשלא גמרו שערו וצפרניו ואע"פ שמדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה נראה שאע"פ שהוא בן שבעה כל שלא גמרו שערו וצפרניו אין מוהלין אותו בשבת כי דייקת במילתיה שפיר תשכח דלדידיה נמי מוהלין אותו ויתבאר הדבר יפה בטור י"ד סי' רס"ו:

ודוקא מילה בזמנה כלומר הא דאמרינן דמילה דחיא שבת דוקא בזמנה אבל שלא בזמנה לא וכדאיתא בפרק ר"א דמילה (קלב:) ת"ר מילה דוחה צרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה י"ט אינו דוחה אלא בזמנה כלומר כ"ש דאינו דוחה שבת אלא בזמנה ופירש"י שלא בזמנה כגון קטן חולה והמתינו לו עד שיבריא וגם משכחת לה כשנולד בע"ש בין השמשות דאין מלין אותו בשבת כדתנן בההוא פירקא וכתבו רבינו בסמוך:

אנדרוגינוס ונולד בין השמשות ונולד כשהוא מהול שם (קלד:) ת"ר ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא אנדרוגינוס ולא נולד כשהוא מהול ולא נולד בין השמשות ואע"ג דר"י מתיר באנדרוגינוס הלכה כת"ק כן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה ואע"פ שרבינו כתב בסימן רס"ו שיש פוסקים כר"י נקטינן כהרמב"ם. גרסינן בפרק יוצא דופן (מב:) ההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל מהו לממהל בשבת א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה א"ל שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתיליד עד שבתא א"ל האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה והוי מילה שלא בזמנה ואין מחללין עליה את השבת ופירש"י דצויץ. שמעתי את הולד צועק בתוך המעים מבע"י של ע"ש וכתב סמ"ג דטעמא דאי לאו משום דהוציא ראשו לא הוה צויץ דכמה שהוא במעי אמו פיו סתום וטיבורו פתוח: כתוב בסמ"ג שהשיב ר"י שאם לאלתר שהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו הוא למחר שבת אבל אם שהו הכוכבים לצאת אח"כ אם לפי השיהוי נראה להם שהיה יום בהוצאת הראש אין להם אלא מה שעיניהם רואות ויהא נימול לח' ואפילו אם יארע בשבת עכ"ל וכתבוהו הגהות בפ"א מהלכות מילה וכתב עוד שם בהגהות ואין תלוי בתפלה כלל אם קבלו שבת מבע"י לא להקל ולא להחמיר אלא רק ביציאת הכוכבים וכ"כ הרא"ם עכ"ל וכ"כ בהגהות אחרונות דמרדכי:

ומי שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן ונכרית שילדה וכו' ג"ז בפרק ר"א דמילה (קלה.) אמר רב אסי כל שאין אמו טמאה לידה אינו נמול לח' ופירש"י כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה. איני והא איתמר יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות רב הונא וחייא בר רב חד אמר מחללין עליו את השבת וחד אמר אין מחללין ע"כ ל"פ אלא לחלל עליו את השבת אבל לח' ודאי מהלינן ליה הא בהא תליא ואוקימנא לדר' אסי כתנאי וקם ליה רב אסי כיחידאה וכתב הרא"ש והר"ן שנסתפקו הפוסקים בפסק הלכה ולפיכך מטילין אותו לחומרא ונמול לח' ואין מחללין עליו את השבת וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' מילה ומי שיש לו ב' ערלות פירש"י שני עורות זע"ז ואמרי לה שני גידין ורבינו לא כתב פה דין מי שיש לו ב' ערלות לפי שסמך על מ"ש בהל' מילה:

ודוקא מילה עצמה דוחה שבת וכו' אבל מכשיריה שאפשר וכו' שם (קל.) בר"פ פלוגתא דר"א ור"ע ואיפסיקא הל' כר"ע דאמר הכי:

ומ"ש לא יביא בשבת אפילו דרך גגות וכו' שם פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאו בשבת שלא ברצון ר"א מתקיף לה רב יוסף אדרבה ר"א הוא דשרי וכ"ת שלא כרצון ר"א דשרי אפילו בר"ה אלא כרצון רבנן דאסרו דרך ר"ה ושרו דרך גגות חצירות קרפיפות ומי שרי והתניא כשם שאין מביאין אותו דרך ר"ה כך אין מביאין אותו דרך גגות חצירות וקרפיפות אלא אמר רב אשי שלא כרצון ר"א ומחלוקתו אלא כרצון ר"ש דתנן ר"ש אומר א' גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית ופירש"י שלא כרצון ר"א דאיהו אפילו בר"ה שרי ושלא כרצון החולקים עליו דאסרי דרך חצירות דהעמידו חכמים דבריהם אף במקום כרת אלא כרצון ר"ש דמתיר אף לדברי הרשות ובפרק כל גגות (צא.) איפסיקא הלכתא כר"ש וכן הכריע הרי"ף בר"פ ר"א דמילה לאפוקי מרבוותא שפסקו דלא כר"ש ודין זה כתב רבינו בסימן שע"ב ושם ביאר משפט קרפף זה שמותר לטלטל בו ושיש קרפף שאסור לטלטל בו ומשם יתבאר לך דהא דשרי להביא סכין דרך גגות חצירות וקרפיפות כששבת בהן היינו כשהתינוק עומד בבית חצר שאין בה דיורין או שיש בה דיורין ועירבו אבל אם עומד בבית חצר שיש בה דיורין ולא עירבו לא הועילו כלום בהבאת הסכין שהרי אסור להכניסו לתוך הבית וכן אסור להוציא התינוק לחצר זה:

לא היה לו כמון שחוק מע"ש וכו' משנה שם (קלג.) אם לא שחק מע"ש לועס בשיניו אם לא טרף יין ושמן מע"ש נותן זה לעצמו וזה לעצמו ובגמרא (קלד.) דייק מברייתא דמותר לטרוף יין ושמן ומשני התם לא בעי ליכא הכא בעי ליכא ופירש"י ליכא. לטרפו ולערבו יפה יפה ופריך ה"נ נעביד ולא ליליך ופירש"י לא יערבנו כל כך ומשני היינו דקתני נותן זה לעצמו וזה לעצמו ופירש"י היינו דקתני נותן זה לעצמו שמערב ואינו לוכך וכ"כ הר"ן אהא דתניא דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה בי"ט שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן כלומר אפילו לטרוף ולערב יפה יפה אבל בשבת לטרוף בלבד הוא שמותר והיינו דקתני נותן זה לעצמו וזה לעצמו והכי אמרינן בגמרא עכ"ל ולא נזכר זה בדברי הפוסקים ואפשר דטעמא משום דלא איתמר הכי בגמרא אלא אליבא דר"מ דמתיר לטרוף יין ושמן לחולה בשבת אבל לת"ק דאסר אפילו בלא ליכא אסור לטרפו לצורך המילה:

ומ"ש רבינו ובי"ט מערב כדרכו ברייתא שם הזכרתיה בסמוך וא"ת למה לא כתב רבינו דשוחקין לה כמון בי"ט כדאיתא בברייתא ויש לומר שסמך על מ"ש כן בהלכות מילה:

ואין עושין לה חלוק וכו' משנה שם (קלג.) ואין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עליה סמרטוט אם לא התקין מע"ש כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת ופירש"י חלוק. כעין כיס דחוק היו עושין ומכסין את ראש הגיד עד העטרה וקושר שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד: כורך על אצבעו. דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאה בחול. ומשמע לרבינו שאע"פ שמוציאו בשינוי אינו מותר להביאו אלא דרך חצר אחרת שלא עירבו יחד כלומר שלא נשתתפו יחד אבל לא דרך ר"ה משום דאין דרך מלבוש בכך והכי משמע מדקתני אפילו מחצר אחרת ולא תני אפילו דרך ר"ה ומ"ש הר"ן בשמועה זו והיכא דאישתפוך חמימי וכו' ועוד דכורך על אצבעו ומביא דרך ר"ה ואפילו מחצר אחרת בשלא נשתתפו איסורא דרבנן מיהא איכא ע"כ. אפשר דמביא דרך ר"ה דקאמר לאו ר"ה ממש היא אלא היינו לומר דכי היכי דבר"ה איכא איסורא בכורך על אצבעו ה"נ איכא איסורא אפילו מחצר אחרת שלא נשתתפו:

אסור לומר לעכו"ם לפני המילה לחמם וכו' כן העלו בפרק ר"א דמילה הרי"ף והרא"ש והביאו ראייה מהגמרא ודחו דעת בה"ג שמתיר לפני המילה כל אמירה לעכו"ם אפילו בדבר שהוא מלאכה גמורה והם כתבו דבדבר שאילו עשהו ישראל לית ביה אלא איסורא דרבנן דוקא הוא דשריא אמירה לפני מילה אבל בדבר שיש בו איסור תורה לא הותר לומר לעכו"ם שיעשנו וכן דעת הרמב"ם בפ"ב מהלכות מילה. ודין זה בין בהבאת מים חמין בין בהבאת סכין וסממנין ודברים הצריכים למילה ופשוט הוא:

ומ"ש וכן אם היה לעכו"ם מים שחימם בשבת לצורך עצמו וכו' מדברי הרא"ש שם שכתב לפרש דברי הרי"ף. גרסינן בפרק הדר (סח.) ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה אמר רבא נשיילוה לאימיה אי צריכה נחמם ליה אגב אימיה וכתב הר"ן בפ"ב דביצה אהא דתניא התם ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' דמהא משמע דלרבות בשיעורא בי"ט מותר אבל בשבת אסור ולא תיקשי לך ההיא דפרק הדר דאלמא אפילו בשבת שרי לרבויי בשיעורא שכבר פירש"י שם וכן בתוס' דניחום ליה ע"י עכו"ם קאמר והרשב"א מוסיף עוד ואומר דאפילו למאן דמפרש התם דע"י ישראל קאמר ל"ק דכיון דלא מיתסר אלא מדרבנן כיון דבי"ט שרי התם גבי מילה משום מצוה התירו לגמרי אפילו על ידי ישראל מכלל דס"ל ז"ל דרבויי בשיעורא בשבת לא מיתסר אלא מדרבנן ותמהני עליהם דא"כ מאי קא מיבעיא לן התם במנחות וכו' לפיכך נ"ל ברור דודאי רבויי בשבת מדאורייתא מיתסר ואפ"ה לא דמי רבויי בשיעורא בי"ט לרבויי שיעורא בשבת שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה ולפ"ז האי דעירובין דוקא ע"י עכו"ם היא עכ"ל. ובנוסחא דידן כתוב בגמרא בהדיא ניחום ליה עכו"ם אגב אימיה: כתב הר"ן בריש פרק ר"א דמילה והיכא דאשתפוך חמימיה א"נ אבדור סמנין לאחר מילה פשיטא דמחמין ושוחקין מפני הסכנה ומיהו כל היכא דאפשר לשנויי משנינן וכדתנן לא שחק כמון מבערב שבת לועס בשיניו וכו' מיהו היכא דאיכא חמימי לרחוץ קודם מילה ואשתפוך הנך דלאחר מילה בכה"ג הוא דאיכא למידק אי אמרינן תדחה מילה כיון שאם נמול נצטרך אח"כ לחלל את השבת במכשירין א"ד השתא מיהת כדין מהלינן ובתר הכי פיקוח נפש הוא שדוחה את השבת והרמב"ן כתב דשרי לממהליה שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת דבתר הכי פ"נ הוא דדחי ליה ולא מכשירי מילה ואינו כן דעת הרז"ה שהוא ז"ל אמר כל היכא דאשתפוך חמימין דבתר מילה מקמי מילה תדחה מילה וכן דעת הרשב"א ז"ל ומה שהתירו בלא התקין חלוק או סמרטוט מע"ש לכרוך על אצבעו ולהוציאו ולא דחו המילה מפני כך כמו שדחו אותה מפני הבאת איזמל איכא למימר דאי אתיידע מילתא מקמי אין ה"נ ומתניתין בדלא ידעינן עד לאחר מילה ואפ"ה כל מאי דאפשר לשנויי משנינן ומדברי הרי"ף והרמב"ם ורבינו בהל' מילה נראה שסוברים כדעת הרז"ה והרשב"א: כתב רבינו בטור י"ד סי' רס"ו וז"ל כתב הר"א הלוי אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול דהא מילה הוא פסיק רישיה גבי דידיה דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מיקרי תיקון ושרי ומיהו אם אין אחר שיודע למול ימול והמרדכי כתב בס"פ כיסוי הדם ששאל רבינו משולם את רבינו שמחה אם יכול למול בשבת אדם שלא מל מעולם מי חיישינן שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת או לא והשיב דודאי לא ימול כדאמרינן במסכת ביצה (לד.) מפני שצריך לבודקן ובת"ה כתב שנהגו העולם שלא ליזהר בהא דהר"א הלוי וכתב שהאב מל את בנו אפילו היכא דאיכא אחר וכתב טעם הר"א הלוי וגם נתן טעם למנהג העולם שחולקים עליו וכתב עוד ששמע שאחד מהגדולים הזהיר לאבי הבן שמל כבר פעמים שלא ימול בשבת אם יש שום מוהל אחר ועל אדם שלא מל רק פעם אחת השיב שהוא מסופק אם יכול למול בשבת הואיל ולא אתחזק בתלת זימני והוא ז"ל כתב דלא בעינן אתחזק ג' זימני דהכי משמע לשון המרדכי דבפעם אחת סגי שכתב אדם שלא מל מעולם הא אם מל פ"א לא מיבעיא ליה והעלה דאב נמי שרי למול בשבת אע"ג דלא מל רק פעם אחת ואע"ג דאיכא אחר דמל זימני טובא:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

עושין כל צרכי מילה וכו' משנה פרק ר"א דמילה (דף קלג):

ומ"ש אפילו ביום ג' שחל להיות בשבת משמע דוקא ביום המילה וביום הג' אבל לא בשני וכדברי הרמב"ם בפרק שני דמילה:

ומ"ש ואפילו ישראל מבעיר האש וכו' פי' אם נשפכו החמין לאחר המילה אבל אם נשפכו החמין דבתר מילה מקמי מילה תדחה המיל' ואסור לישראל להבעיר האש והכי משמע להדיא בי"ד סימן רס"ו ס"ח וכמ"ש לשם בס"ד: וכתב ב"י לדידן דבר ידוע דאין התינוק מסוכן בכך דינו כדין רחיצת גדול עכ"ל ועיין בהגהת ש"ע מ"ש בדין זה:

וכל זמן שלא סילק ידיו וכו' ברייתא שם ועיין בי"ד סי' רס"ד ס"ד ורס"ו ס"ב:

ואפילו ספק אם נולד לז' וכו' פי' דוקא כשהוא שלם באיבריו אלא שלא גמרו שעריו וצפרניו דעת רבינו למולו בשבת מטעם ממה נפשך ולא קי"ל הכי אלא אין חלוק בין אם הוא בן ח' ודאי או ספק בן ז' אם גמרו שעריו וצפרניו מלין אותו ואם לאו אין מלין אותו אפילו הוא שלם באבריו ואם הוא בן ז' ודאי מלין אותו אפילו לא גמרו שעריו וצפרניו וכן פסק בית יוסף והדין עמו דלא כדברי רבו' בזה וכבר נתבאר בס"ד בי"ד ס"ס רס"ז: אנדרוגינוס וכו' ברייתא שם ובאנדרוגינוס פליגי בה תנאי ופסק רבינו גבי מילה בשבת לחומרא ועיין בי"ד בסי' רס"ה ס"ז מ"ש בדינו בכל ההלכות שנזכר שם אנדרוגינוס בספר הארבעה טורים: ובתינוק שנולד בע"ש סמוך לבין השמשות כתבתי דינו בי"ד סי' רס"ו סעיף י"ב דאם נולד שעה אחת מכ"ד שעות קודם יציאת שלשה כוכבים בינונים נימול לשמיני ביום ו' הא לאו הכי ספק הוא ותדחה ליום א' ואע"ג דלעיל בסימן רס"א לענין תוספת שבת יש להחמיר לקבל עליו שבת מסוף שעה כ"ב מ"מ לענין מילה אינו כן:

ודוקא מילה עצמה וכו' רבינו האריך בי"ד בדין הבאת סכין דרך חצרות וכו' ושם נתבאר בס"ד ע"ש בסימן רס"ו ס"ג:

לא ה"ל כמון שחוק מע"ש לא ישחקנו אלא לועס בשיניו וכו' עד סוף הסי' הא דמצריך לעשות בשינוי היינו לפני המילה אבל לאחר המילה מותר בלא שינוי ג"ז נתבאר בארוכה בסימן רס"ו דלא כמ"ש הר"ן ומה שהקשה ב"י למה כתב רבינו אלא יתן כל אחד לבדו ולא כתב יטרוף הנה בי"ד דקדק רבינו ואמר טורף לה זה לעצמו וזה לעצמו ועיין במ"ש לשם בס"ד:

אסור לומר לעכו"ם וכו' כ"כ הרי"ף ושאר פוסקי' דלא כבה"ג ובעל העיטור ונתבאר בי"ד סי' רס"ו ע"ש:

דרכי משה[עריכה]

(א) ומהרא"י כתב בכתביו בסימן נ"ו דמותר לרחצו ביום ב' כמו בשלישי

(ב) ואיני מבין דבריו דמה בין זמנינו לזמנם בדבר סכנה אבל נראה דיש להחם החמין ע"י א"י כמ"ש סימן שכ"ח גבי חולה:

(ג) עיין ביורה דעה סימן רס"ו אימת נקרא בין השמשות לענין מילה