ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק שמיני

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שמיני – החובל בחבירו[עריכה]

ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה א[עריכה]

מתני’: החובל בחבירו ח_אחייב עליו משום חמשה דברים. ח_בבנזק, בצער, בריפוי, בשבת, ובבושת. בנזק כיצד? סימא את עינו, קטע את ידו, שבר את רגלו. רואין אותו כאילו עבד נמכר, כמה היה יפה וכמה הוא יפה. ח_גצער. כוייו בשפוד או במסמר, אפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה. אומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך:

גמ’: תני, החובל בחבירו ח_דחמשה, נותן לו חמשה. ארבעה, נותן לו ארבעה. שלשה, נותן לו שלשה. שנים, נותן לו שנים. אחד נותן לו אחד. והיכי? הכהו על ידו וקטעה, נותן לו חמשה. נזק צער ריפוי שבת ובושת. הכהו על ידו וצבת התנפח ואין כאן נזק שסופה לחזור, נותן לו ארבעה. צער ריפוי שבת ובושת. הכהו על ראשו וצבת, שאין גם שבת, נותן לו שלשה. צער ריפוי ובשת. במקום שאינו נראה שאין גם בשת, נותן לו שנים. צער ריפוי. היכהו בטומוס  שטרות שבידו שאין כאן אלא בזיון, נותן לו אחד. בושת. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. ח_הקטע ידו, לא הספיקו לאמוד את הצער וחזר וקטע ידו ממעלן. מהו שיתן לו צער של שעה ראשונה? כתיב (שמות משפטים כא כד) עין תחת עין שן תחת שן. ובמקום אחר הוא אומר (דברים שופטים יט כא) ולא תחוס עיניך נפש בנפש עין בעין. ללמד שאחד שוגג ואחד מזיד משלם ממון. יאמר שוגג ואל יאמר מזיד? שאילו נאמר שוגג ולא נאמר מזיד הייתי אומר, שוגג ישלם ממון. מזיד לא ישלם כלום אלא ילקה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לד עמוד ב] הוי צורך לומר שוגג וצורך לומר מזיד. מנין שעין תחת עין ממון ולא כפשוטו? שאם היה סומא וסימא את עינו. קיטע וקיטע את ידו. אם נעקור להם עין היאך זה מתקיים (דברים שופטים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו? והרי העדים רצו לעקור את עינו השניה ולהפוך אותו לעיוור גמור? מגיד שאינו משלם אלא ממון. צער. כוייו בשפוד או במסמר אפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה. מנין שחייב על כויה אף בלא חבורה? כתיב (שמות משפטים כא כה) כוייה תחת כוייה פצע תחת פצע וגו'. היכי דמי? אם בשפצעו והוציא דמו, כבר כתיב (שמות משפטים כא כה) פצע תחת פצע. מה תלמוד לומר כויה תחת כויה? אלא שאם כויו בשפוד על כף ידו וצבת. על כף רגלו וצבת. או שהטיל עליו שלג או צינים במקום שאינו נראה, חייב לרפותו. כיצד שמין את הצער? אומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער בכך. אמר רבי זעירה רבי זעירא°. חמיי בר נש ואמרין ליה, ח_וכמה את בעי למיתן ולא ייאבך אהן צערא. ומה דהוא אמר, יהבין ליה  מוצאים אדם ושואלים אותו כמה הוא מוכן לתת שלא יהיה לו כזה צער ומה שהוא אומר נותנים לניזק. אמר מר עוקבא מר עוקבא°. והרי במשנה לא נאמר אומדים כמה אדם רוצה לתת, אלא כמה אדם רוצה ליטול היא מתניתא, ותימר אכן? אלא חמיי בר נש ואמרין ליה, כמה את בעי מיסב, וייאבך אהן צערא? ומה דו אמר יהבין ליה ליה מוצאים אדם ושואלים אותו כמה הוא מוכן לקבל ויהיה לו כזה צער ומה שהוא אומר נותנים לניזק. תני °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר. ח_זנותנין נכאי מזון. מהו נכאי מזון? דיכול לאמר להם בקדמיתא הוינא אכל טלופחין וירק שהם זולים, וכדון לית בי מיכל אלא ביעין ותרנגולין שהם יקרים. ומה דו אמר יהבין ליה. אמר רבי יוסי בר יעקב רבי יוסי בר יעקב°. אהן חייל רומיי. כד מיבאש, לא נפיק לקרבא עד דייכול מה דחסר יומין ביומין

ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ח_חריפוי. הכהו, חייב לרפותו. עלו בו צמחים מוגלה. אם מחמת המכה, חייב. ושלא מחמת המכה, פטור. חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה, חייב לרפותו. חייתה כל צורכה, אינו חייב לרפותו:


גמ’: רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. עלו בו צמחין סביבות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ח_א מיי' פ א' מהל' חובל ומזיק הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ג':

2 ח_ב מיי' פ א' מהל' חובל ומזיק הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ט"ו:

3 ח_ג מיי' פ ב' מהל' חובל ומזיק הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ט',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ט"ז:

4 ח_ד מיי' פ ב' מהל' חובל ומזיק הלכה א'| מיי' פ ב' מהל' חובל ומזיק הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ג':

5 ח_ה | טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף כ"ו:


[ע"ב]

6 ח_ו מיי' פ ב' מהל' חובל ומזיק הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ט"ז:

7 ח_ז | טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ג':

8 ח_ח מיי' פ ב' מהל' חובל ומזיק הלכה י"ט,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף י"ט:


-----------------------------------דף לה[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא לה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד א] המכה מסיבה אחרת והבריאו, וחזרו ונסתרו מחמת המכה מהו? מן מה דכתיב (שמות משפטים כא יט) ורפא ירפא. שומע אני שאם ח_טעבר על דבר רופא ונסתרה המכה, שוב אינו חייב לרפאותו. אף כאן אם נהג על פי ציווי הרופא חייב. ואם עבר על דברי הרופא פטור. תני חורין, להכי כתב ורפא ירפא. שאם עלת בו גרגותני מוגלה, הרי זה כמחמת המכה וחייב לרפאותו. ותני °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר. עלו בו צמחים סביבות המכה שלא מחמת המכה אף על פי שגם המכה נסתרה מחמתם, חייב לרפותו, דשנה בו הכתוב ורפא ירפא. ואין חייב ליתן לו דמי שבתו דלא שנה בו הכתוב. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר חידוש חידש הכתוב בפרשה הזאת שיתן לו שבת וריפוי לפי שהקישן הכתוב. דכתיב (שמות משפטים כא יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא

ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה ג[עריכה]

מתני’: שבת רואין אותו כאילו שומר קישואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. בושת, ח_יהכל לפי המבייש והמתבייש. ח_יאהמבייש את הערום, המבייש את הסומא, ח_יבהמבייש את הישן, חייב. ח_יגוישן שבייש, פטור. ח_ידנפל מן הגג והזיק ובייש, חייב על הנזק ופטור על הבושת. שנאמר (דברים כי תצא כה יא) ושלחה ידה והחזיקה במבושיו. אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין:


גמ’: הכא את אמר, רואין אותו כאילו שומר קישואין. והכא את אמר היה עושה מנה ביום נותן לו מנה, סלע נותן לו סלע? אמר רבי יצחק רבי יצחק°. ח_טותרין שבתין אינון. הכהו על ידו וקטעה. אין רואין אותו כאילו עושה מנה ביום, אלא רואין אותו כאילו חיגר יושב ושומר קישואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. שכששיערו את הנזק בקטיעת היד, לקחו בחשבון את כל מה שיפסיד בזה שלא יוכל לעשות מה שעשה לפני שנקטעה ידו. ואם כויו על כף ידו וצבת, על כף ראשו וצבה, או שהטיל עליו שלג או צונן במקום שאינו נראה. שבמקרה כזה חייב לרפותו ואינו משלם נזק, וכיוון שלא משלם נזק, אם היה עושה מנה משלם לו מנה על כל הימים שאינו משתכר כמקודם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לה עמוד ב] תני וקרבה אשת האחד ושלחה ידה ולא אשה שליחת בית דין ששליח בית דין שבייש פטור מן הבושת. תניי חורין תני, ושלחה ידה. לרבות אשה שהיא שליחת בית דין. מאן דאמר ושלחה ידה ולא אשה שליחת בית דין, בשהכתהו ברשות שנתנו לה בית דין רשות להכות. מאן דאמר לרבות אשה שליחת בית דין, בשהכתהו שלא ברשות. תני כתיב וקרבה אשת האחד. האחד ולא אשת שנים, מכאן שאם אחר כך גם אשת השני עשתה כן פטורה

ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה ד[עריכה]

מתני’: זה חומר באדם מבשור, שאדם משלם את הנזק צער רפוי שבת ובשת ח_טזומשלם דמי ולדות. ח_יזושור אינו משלם אלא נזק, ופטר מדמי וולדות. המכה אביו ואמו ח_יחולא עשה בהן חבורה. ח_יטהחובל בחבירו ביום הכיפורים, חייב בכולן. ח_כהחובל בעבד עברי, חייב בכולן ח_כאחוץ מן השבת, בזמן שהוא שלו. החובל ח_כבבעבד כנעני של אחרים, חייב בכולן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אין לעבדים בושת:


גמ’: תני, והעדים שאמרו מעידין אנו על פלוני שסימא שתי עיניו כאחת. שהפיל שתי שיניו כאחת, אינו נותן לו כלום. זו אחר זו, יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שנייה. תנן, החובל בעבד כנעני של אחרים, חייב בכולן. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. זאת אומרת, שמין לעבדים בושת. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. המקדיש מעשה ידי עצמו, כל מעשה ידיו קידש. וחזר ותנא ח_כגהמקדיש מעשה ידי עבדו, יוציא לו מהן פרנסתו, והשאר הקדש. הכא גבי עבד את אמר יוציא לו מהן פרנסתו ורק השאר הקדש, והכא את אמר כולו קדש? אמר °רבי אחא רבי אחא (תנא). מצוים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים. לכן בן חורין כל מעשה ידיו הקדש ויתפרנס מן הצדקה. אבל עבד שלא יהיו מצוים לפרנסו, מוציא כדי פרנסתו והשאר הקדש. לא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ח_כדהקוטע ידי עבד חבירו. רבו נוטל נזקו צערו ריפיו שבתו ובושתו והלה יתפרנס מן הצדקה? אמר °רבי אחא רבי אחא (תנא). מצוין ישראל לפרנס עבדים קטועין, יותר מן השלימין. והא רבי יוחנן רבי יוחנן° ח_כהאכול קופד  בשר, ויהיב לעבדיה. שתי חמר  יין, ויהיב לעבדיה. וקרי אנפשיה (איוב ל"א, ט"ו) הלא בבטן עושני עשהו. רואים שיש מצווה לפרנס גם עבד בריא אמרי, תמן, במידת הדין. ברם הכא במידת רחמים:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ח_ט מיי' פ ב' מהל' חובל ומזיק הלכה י"ט,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף כ':

10 ח_י מיי' פ ג' מהל' חובל ומזיק הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף כ"ד:

11 ח_יא מיי' פ ג' מהל' חובל ומזיק הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ל"ד:

12 ח_יב מיי' פ ג' מהל' חובל ומזיק הלכה ג':

13 ח_יג מיי' פ א' מהל' חובל ומזיק הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ל"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"א סעיף א':

14 ח_יד מיי' פ א' מהל' חובל ומזיק הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"א סעיף י"א:

15 ח_טו מיי' פ ב' מהל' חובל ומזיק הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף י"ז:


[ע"ב]

16 ח_טז מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה א':

17 ח_יז מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה ג':

18 ח_יח מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף א':

19 ח_יט מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ב':

20 ח_כ מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה י"ג:

21 ח_כא מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה י':

22 ח_כב מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה א'-הכל,טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ג':

23 ח_כג מיי' פ"ו מהל' ערכין וחרמין הלכה י"ט:

24 ח_כד מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ג',טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף כ"א:

25 ח_כה מיי' פ ט' מהל' עבדים הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף י"ז:


-----------------------------------דף לו[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא לו


ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה ה[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד א] מתני’: ח_כוחרש שוטה וקטן, פגיעתן. רעה החובל בהן חייב, והן שחבלו באחרים פטורין. ח_כזהעבד והאשה פגיעתן רעה. החובל בהן חייב, והן שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן. נתגרשה האשה ונשתחרר העבד, חייבין לשלם. המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת, ח_כחפטור מכולן מפני שהוא נידון בנפשו. ח_כטוהחובל בעבד כנעני שלו, פטור מכולן:


גמ’: תני, והעדים שאמרו מעידים אנו על פלוני שסימא עין עבדו והפיל שינו שכן הרב אומר כמותם, שנוח לו לשלם את הפחות, ונמצאו זוממין, ח_למשלמין לעבד דמי עינו. מין אהן עובדא למד למימר כן למה שהרב יאמר כמותם ולמה שלא יאמר שלא היה כלום? אמר רבי נסה רבי נסה°. כגון דהייתה כת קדמת דאינון אמרין מעידין אנו על פלוני שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול בשתים גם בעינו וגם בשינו. דיצא לחירות בראשונה וצריך לתת דמי שניה. ובודאי נוח לו בעדות אלו שאמרו שסימא את עינו קדם ויצטרך לשלם רק דמי שינו

ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ח_לאהתוקע לחבירו, נותן לו סלע לבשת. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר משום °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי, מנה. סטרו, נותן לו מאתים זוז. לאחר ידו, נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו הרוק, העביר טליתו ממנו, ופרע ראשה של אשה, נותן ארבע מאות זוז, ח_לבוהכל לפי כבודו. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לו עמוד ב] אפילו עני שבישראל, רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב. מעשה באחד שפרע ראשה של אשה ובאת לפני °רבי עקיבה רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי, תן לי זמן, ונתן לו. שימרה עומדת על פתח חצירה. שיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן. גילת את ראשה והיתה מטפחת ומנחת על ראשה. והעמיד לה עדים ובא לפני °רבי עקיבה רבי עקיבא ואמר לו. רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז? אמר לו, לא אמרת כלום. שהחובל בעצמו ח_לגאף על פי שאינו רשאי, פטור. ואחרים שחבלו בו, חייבין. הקוצץ את נטיעתו ח_לדואף על פי שאינו רשאי, פטור. אחרים שקצצו נטיעותיו, חייבין:

גמ’: תני °רב קרני רב קרני. לבעיטה, אחת. לרכובה, שלשה. לסקלונקית, חמש עשרה. חד אמר בשם ריש לקיש ריש לקיש°. המבייש את הזקן, נותן לו דמי בושתו משלם. חד בר נש איקפד לרבי יהודה בר חנינה רבי יהודה בר חנינה°. אתא עובדא קומי ריש לקיש ריש לקיש°, וקנסיה ח_להליטרא דדהב. תנן, רקק והגיע בו הרוק. עד היכן הגיע בו הרוק? עד שיגע בגופו או די שיגע בכליו? תנן, רקק והגיע בו הרוק. אלא רקק ולא הגיע בו הרוק אמאי פטור? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הדא אמרה, המבייש את חבירו בדברים, ח_לופטור. דלא הגיע הרוק, דמי לביישו בדברים. תני רבי אבהו רבי אבהו° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. הרגתה שורי, קצצתה נטיעותי, והלה אומר איני יודע, חייב. אמר ליה. היכן תניתה אילין למקרילות למקבילות הלכות עקומות והפוכות? שאם אין עדים ואינו מודה למה שיהיה חייב. אמר ליה אנא הוא דטעית שלא פרשתי דברי נכון. אלא כך אינון אמרין. מעידין אנו באיש פלוני שהרג שור פלוני, ובעל השור אומר איני יודע אם הרג שורי, חייב. שהרי יש עדים שהעידו שהרג שורו

ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ח_לזאף על פי שהוא נותן לו, אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו. שנאמר (בראשית וירא כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ומניין שלא יהא המוחל אכזרי? שנאמר (בראשית וירא כ יז) ויתפלל אברהם אל האלהים וגו':


גמ’: תני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר משום °רבן גמליאל רבן גמליאל. הרי הוא אומר (דברים ראה יג יח) ונתן לך רחמים וגו'. סימן זה יהא בידך. ח_לחכל זמן שאת רחמן, המקום מרחם עליך. אינך מרחם, אין המקום מרחם לך. רב רב (אמורא)° אמר. אדם שסרח לחבירו וביקש ממנו ולא קיבלו, ח_לטיעשה שורת בני אדם ויפייסנו. דכתיב (איוב ל"ג, כ"ז) ישור על אנשים וגו'. ואם עשה כן אף אם סרב למחול לו, מן השמים מוחלים לו. דמה כתיב תמן? (איוב ל"ג, כ"ח) פדה נפשו מעבור בשחת וגו'. אמר רבי ייסה רבי אסי° הדא דתימר שלא הוציא לו שם רע. ח_מאבל הוציא לו שם רע, אין לו מחילה עולמית עד שיפייסנו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

26 ח_כו מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה כ',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ח':

27 ח_כז מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה כ"א,טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ט':

28 ח_כח מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ב':

29 ח_כט מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ג':

30 ח_ל מיי' פ כ"א מהל' עדות הלכה ד':

31 ח_לא מיי' פ ג' מהל' חובל ומזיק הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף מ"א:

32 ח_לב מיי' פ ג' מהל' חובל ומזיק הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף מ"ג:


[ע"ב]

33 ח_לג מיי' פ ה' מהל' חובל ומזיק הלכה א':

34 ח_לד מיי' פ"ו מהל' מלכים הלכה ח':

35 ח_לה מיי' פ ג' מהל' חובל ומזיק הלכה ה'| מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ב,טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ג סעיף ז':

36 ח_לו מיי' פ ג' מהל' חובל ומזיק הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף ח':

37 ח_לז מיי' פ ה' מהל' חובל ומזיק הלכה ט'| מיי' פ"ב מהל' תשובה הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ב סעיף א':

38 ח_לח מיי' פ ט' מהל' עבדים הלכה ח'| מיי' פ י' מהל' מתנות עניים הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ז סעיף ג':

39 ח_לט מיי' פ"ב מהל' תשובה הלכה ט',טור ושו"ע או"ח סי' תר"ו סעיף א':

40 ח_מ | טור ושו"ע או"ח סי' תר"ו סעיף א':


-----------------------------------דף לז[עריכה]

ירושלמי מאיר בבא קמא לז


ירושלמי בבא קמא, פרק ח, הלכה ח[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לז עמוד א] מתני’: ח_מאהאומר סמא את עיני, קטע את ידי, שבר את רגלי, חייב. על מנת לפטור, חייב. ח_מבקרע את כסותי, שבר את כדי, חייב. על מנת לפטור, פטור. ח_מגעשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור, חייב בין בגופו בין בממונו:


גמ’: האומר סמא עיני שמזיקתני, קטע ידי שמזיקתני, חייב. על מנת לפטור, חייב. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בהן שהוא כלאו היא מתניתא. שהיה לו להבין שאינו מתכוון באמת שיסמא את עינו. ח_מדאבל בהן שהוא כהין, פטור. מילתיה דריש לקיש ריש לקיש° אמרה משום פגם משפחה. דריש לקיש ריש לקיש° אמר, בהין שהוא כהין הוא מתניתא. אבל בהן שהוא כלאו, חייב אפילו על נזקי ממון. מילתיה דריש לקיש ריש לקיש° אמר ששמין לקרובין בושת, לפיכך אינו יכול למחול על נזקי גופו אפילו בהן שהוא כהן. תני, ח_מהישראל שאנסוהו עובדי כוכבים ומזלות ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו שהראה להם, פטור. נטל ונתן להם, חייב. דמציל עצמו בממון חברו חייב. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הדא דתימר, בשאמר לו העובד כוכבים ומזלות שיראהו ממון סתם. אבל ממון פלוני, אפילו נטל ונתן ביד פטור

הדרן עלך פרק החובל

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_בבא_קמא/פרק_שמיני&oldid=2816947"