שולחן ערוך חושן משפט תכ יט

אמר המזיק אין רצוני בתקנה זו אלא ארפאנו דבר יום ביומו שומעין לו הרי שלא פסק עמו אלא הי' מרפא יום ויום ועלו בו צמחים מחמת המכה או נסתרה המכה אחרי שחייתה חייב לרפאותו ולתת לו דמי שבתו עלו בו צמחים שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו ולא לתת לו רמי שבתו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

הרי שלא פסק עמו וכו': משמע דאפי' סתמא נמי כל שלא פסק ונתן דבר יום ביומו ועלתה בו צמחים חייב בריפוי ושבת הצמחים מ"ה דרך המכה לדרוש טובתו ולפסוק וכנ"ל ולא כע"ש דכ' ז"ל אמר המזיק ליתן דבר יום ביומו ועלה בו צמחים כו' דבלא אמירה כן נמי דינא הכי וק"ל.

שלא מחמת מכה: בגמ' דף פ"ה ע"א פריך פשיטא ומשני קמ"ל דאפי' א"ל אל תאכל מיני מתיקה והוא אכלם ועלה בו צמחים כיון דעבר על דברי הרופא שלא מחמת מכה מיקרי והטו' והמחב' כתבו מתחלה שלא מחמת מכה ובכללא הוא זה דאכל מיני מתיקה ואח"כ כ' ג"כ עבר על דברי הרופא לרבות שאר כל דבר:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}