שולחן ערוך חושן משפט תכ טז

צער כיצד הרי שקטע אצבעו אומדים כמה אדם רוצה ליתן בין לקטע לו אבר זה בסייף או לקטוע אותו בסם אם גזר המלך לקטוע אבר (בסייף) ומה שיש בין זה לזה משלם לו:

הגה: ובמקום דאיכא צער לחוד משערין אם היה גוזר המלך לכוות אותו בשפוד על צפרנו וכדומה כמה היה נותן להנצל מצער זה (טור בשם הרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אם גזר המלך לקטוע בסייף: שהרי גם כאן גזר המלך הש"י שכאשר עשה וחתכו לחבירו בסייף כן יעשה לו אלא שלמדנו שעשייה זו היא נתינת ממון ומ"ה אף שישלם לו דמי נזק ידו עדיין עליו לשלם מה שציערו בקטיעת היד ומן הדין עליו לשלם לו דמי צער קטיעת סייף כמו שעשה אלא שמשום דמה שקיטע ידו דחבירו כבר נעשה ולקטוע ידו לכתחלה אין אדם לוקח דמים הרבה מ"ה אמרו חכמים לשער כמה היה כשהיה נותן לחתוך בסם למי שנגזר עליו חתיכת סייף דמדכתיב וביער בשדה אחר ואחז"ל שלא ישום הערוגה שהזיקה לבד אלא ישומו אגב כל השדה וכמ"ש לעיל סי' שצ"ד למדונו שהתורה חסה על המזיק להקל לו בשומא אשר"י:

אם היה גוזר המלך לכוות כו': אבל אין שמין כמה אדם רוצה ליקח להכוות אותו בשפוד דאין אדם לוקח הרבה כדי להצטער בתחלה בכזה וכנ"ל

באר היטב

עריכה

(ז) המלך: שהרי גם כאן גזר המלך הש"י שכאשר עשה וחתכו לחבירו בסייף כן יעשה לו אלא שלמדנו דעשייה זו היא נתינת ממון ומש"ה אף שישלם לו דמי נזק ידו עדיין עליו לשלם מה שציערו בקטיעת היד ומן הדין צריך לשלם דמי צער קטיעת סייף כמו שעשה אלא משום דקטיעת יד חבירו כבר נעשה ולקטוע ידו לכתחלה אין אדם לוקח דמים הרבה מש"ה שיערו חכמים כמה היה נותן לחתוך בסם למי שנגזר עליו חתיכת סייף דמדכתי' ובער בשדה אחר ואחז"ל שישומו הערוגה אגב כל השדה כמ"ש בסי' שצ"ד למדנו שהתורה חס' על המזיק להקל לו בשומא כן כת' הרא"ש. סמ"ע.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}