שולחן ערוך חושן משפט תכ מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · תכ · מא · >>

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה

שולחן ערוך

יש הכאות רבות שיש בהם ביזוי וצער מעט ואין בהם נזק וכבר פסקו להם חכמים דמים קצובים וכל המכה את חבירו הכאה מהן משלם אותו הממון הקצוב וכולם קנסות הן ואותו הממון הקצוב הוא דמי הצער והבושת והריפוי והשבת בין צריך לרפואה בין לא צריך זהו משלם וכמה הוא משלם הבועט בחבירו ברגלו משלם ה' סלעים הכהו בארכובתו משלם ג' סלעים קבץ אצבעותיו כמו אוגד אגודה והכהו בידו כשהיא אגודה משלם י"ג סלעים תקע את חבירו בכפו משלם סלע סטרו על פניו משלם חמשים סלעים סטרו באחורי ידו משלם ק' סלעים וכן אם צרם באזנו או תלש בשערו או רקק והגיע בו הרוק משלם מאה סלעים וכזה הוא משלם על כל מעשה ומעשה כיצד כגון שבעט בחבירו ארבע בעיטות אפי' זו אחר זו משלם עשרים סלעי' סטרו על פניו שתי סטירות משלם מאה סלע וכן בשאר:

הגה: (י"א אע"ג דאיתא בגמ' הקורא לחבירו ממזר סופג ארבעים מ"מ יש מקומות שאין נוהגין כן והולכין אחר המנהג) (הרא"ש כלל ק"א סי' א') ונ"ל דה"ה באלו הדברים הנזכרים:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הוא דמי כו':    ר"ל הריפוי והשבת הוא בכללו שאף אם יש מחמת אותו הכא' הוצא' ממון דריפוי או שבת א"צ לשלם לו יות' ובע"ש כ' שינוי לשון ז"ל ואמרו שיתן הצער והבושת והריפוי והשבת כו' דמשמע דתחלת תיקונו היה כ"כ בשביל הריפוי והשבת כו' וללא צורך כ"כ וגם אמירה זו לא מצינו שאמרו כן:

בין צריך לרפואה:    בס"ס זה כ' מור"ם דעת החולקים ע"ז ואומרים דדמים הללו אינן בשביל רפוי ושבת כי לא קצבו דמים קצובים כ"א הצער ובושת שהן בכל מכות שמכה אדם לחבירו ואם יש ריפוי ושבת משלם עוד נוסף על קצבה זו ולפי הענין ובהן לא יוכלו חז"ל ליתן בהן קצבה:

משלם ק' סלעים כו':    ובטור סל"ד מסיים כאן ז"ל או שפרע ראש האשה משלם ק' סלעים כו' וכתב בד"מ סל"ד בשם נימוקי מוהר"ם וז"ל המלעיג על דברי חכמים לוקה והקורא לאשת חבירו זונה או פרוצה לוקה ד' מלקיות דתנן פרע ראש האשה נותן ארבע מאות זוז ומדלא מגבינן קנסא בבבל לוקה ד' מלקיות וע"ל סי' ב' מ"ש בשם מהרי"ו (ור"ל דשם כתב דכל מלקיות הוא ארבעים זוז) עכ"ל ד"מ ח':



באר היטב

(כה) מעשה:    ובטור מסיים כאן ז"ל או שפרע ראש האשה משלם מאה סלעים כו' וכתב בד"מ בשם נמוקי מהר"מ וז"ל המלעיג על דברי חכמים לוקה והקורא לאשת חבירו זונה או פרוצה לוקה ד' מלקיות דתנן פרע ראש האשה נותן לה ת' זוז ומדלא מגבינן קנסא בבבל לוקה ד' מלקיות ועמ"ש בסימן ב' בשם מהרי"ו דכל מלקות הוא מ' זוז עכ"ל. סמ"ע.



קצות החושן

▲ חזור לראש