שולחן ערוך יורה דעה רמג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · רמג · ז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

מי שהעידו עליו שביזה ת"ח אפי' בדברים (אפי' שלא בפניו) בית דין היו מנדין אותו ואין מתירים לו עד שירצה החכם שנדוהו בשבילו ואם ביזה את החכם לאחר מותו בית דין היו מנדין אותו והם מתירים לו משיחזור בתשובה:

הגה: אבל אין דין ת"ח בזמן הזה לענין שיתן לו המבייש ליטרא דדהבא (מהרי"ק שורש קס"ג ומהרי"ו סי' קס"ג) ומ"מ יקנסו הב"ד המבייש לפי המבייש והמתבייש (ריב"ש) ובלבד שלא יתחיל החכם במריבה לבזות בני אדם שלא כדין ויגרום בזה שיבזוהו ויתרסו נגדו (ג"ז שם) ומ"מ אף אם התחיל החכם קצת אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות (הגהות מרדכי דקדושין) והכל לפי ראות הדיינים:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(יב) היו מנדין אותו ברבים. טור ורמב"ם ועב"י שלמד כן מהש"ס וכ"כ המחבר לקמן סימן של"ד ועיין בתשובת מהר"מ גלאנטי סימן ח':


(יג) עד שירצה החכם כו'. כתב הכ"מ פ"ו מהל' ת"ת ובב"י לקמן ס"ס של"ד נראה דשירצה גרסינן היו"ד בשו"א והרי"ש בפת"ח כלומר עד שיפייס החכם כו' ולא גרסינן עד שירצה היו"ד בחירי"ק והרי"ש בשו"א דמשמע דאפי' בקש ממנו מחילה כמה פעמים ולא נתרצה לו אין מתירין לו שזה דבר תמוה מאד שמאחר שעשה מה שמוטל עליו למה לא יתירו לו ואף ע"ג דבפ' בתרא דיומא משמע דלרבו הולך לשאול מחילה אפי' אלף פעמים עד שיתרצה לו היינו לענין שהוא צריך לפייסו אבל לא לענין שלא יתירו לו נדויו עד שיתפייס עכ"ל וכ"כ הרב לקמן סוף סי' של"ד סמ"ז וכ"מ בטור שכתב ואין מתירין אותו עד שירצה זה את החכם ועיין בא"ח סימן תר"ו:


(יד) המבייש לפי המתבייש כו'. עיין בח"מ סי' ת"ך סעיף כ"ד:


(טו) והכל לפי ראות כו'. עיין בתשובת מבי"ט כמה תשובות מדין המבייש את החכם:



באר היטב

(ה) שירצה:    כתב הב"י סוף סימן של"ד נראה דכשירצה גרסינן הרי"ש בפת"ח דהיינו שיבקש ממנו מחילה ואם ביקש ממנו איזה פעמים ולא נתרצה אפ"ה מתירין לו מאחר שעשה מה שמוטל עליו ואע"ג דבש"ס יומא משמע דלרבו הולך לשאול מחילה אפי' אלף פעמים עד שיתרצה לו היינו לענין שהוא צריך לפייסו אבל לא לענין שלא יתירו לו נדויו עד שיתפייס וע"ל סי' של"ד סמ"ז ועי' בתשו' מבי"ט כמה תשובת מדין המבייש את החכם.







▲ חזור לראש