ביאור:הגדה של פסח - בכל דור ודור
מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור
רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה
ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)
| מצה שמורה |
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג ח).
לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ" (דברים ו כג).
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ:
- הוֹצִיאָנוּ
- מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.
- וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.
- מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.
הלל במשנה (פסחים ט ה) נאמר שקורבן הפסח "טעון הלל באכילתו", ולכן אנו אומרים את ההלל בהגדה. מדוע בישיבה? מפני שהוא דרך הסבה וחירות (מ"ב על שולחן ערוך אורח חיים תפ). מדוע ההלל מחולק? אנו אומרים חלק לפני הסעודה וחלק לאחריה. החלק הראשון של ההלל מדבר על יציאת מצרים ("בצאת ישראל") ולכן שייך לסיפור ההגדה. החלק השני מדבר על הגאולה העתידית, ולכן שייך לחלק שלאחר הסעודה (לבוש, סימן תפ). |
א הַלְלוּ יָהּ!
- הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה.
- ב יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
- ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ מקצה מזרח העולם, המקום בו השמש זורחת עַד מְבוֹאוֹ המקום בו השמש שוקעת, מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה.
- ד רָם עַל גבוה מעל כָּל גּוֹיִם יְהוָה, עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ הוא נמצא.
- ה מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ, הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת הנמצא גבוה מעל כולם?
- ו הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת ומצד שני הוא מנמיך את עצמו לראות גם את המקומות השפלים ביותר, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ?
- ז מְקִימִי ולדוגמא (לכך שה' בוחן את המקומות השפלים) ה' מרים מֵעָפָר דָּל את האיש העני, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן.
- ח לְהוֹשִׁיבִי כדי להושיב אותו עִם נְדִיבִים שרים, אנשים חשובים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ עם המכובדים שבעם שלו.
- ט מוֹשִׁיבִי מושיב את עֲקֶרֶת האישה העקרה הַבַּיִת בבית, עם בעלה (למרות שאין לה בנים ה' דואג לחבבה על בעלה) אֵם הַבָּנִים ולאחר מכן ה' נותן לה בנים, והופך אותה ל- שְׂמֵחָה. הַלְלוּ יָהּ! (תהלים קיג)
| בצאת ישראל, מתוך הגדת קאופמן, המאה ה-14 |
- א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז המדבר שפה זרה.
- ב הָיְתָה בכך שישראל באו ממצרים לארץ כנען, הפכה יְהוּדָה ארץ יהודה לְקָדְשׁוֹ לארץ קודשו של ה', יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו ארץ ישראל הפכה לארץ ממשלתו של ה'.
- ג הַיָּם רָאָה את התגלות ה' (פסוק ז) וַיָּנֹס, הַיַּרְדֵּן נהר הירדן (כאשר חצה אותו יהושע - יהושע ג, טז) יִסֹּב לְאָחוֹר.
- ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים כמו שקופץ איל, הזכר בכבשים (רומז למעמד הר סיני), גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
- ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר?
- ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן?
- ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי עליך לרעוד אָרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.
- ח הַהֹפְכִי הַצּוּר ההופך את האבן ל- אֲגַם מָיִם, חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם הופך את הסלע למעין נובע מים (השווה לדברים ח טו). (תהלים קיד)
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר.
כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ.
וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים קורבן חגיגה שמקריבים בי"ד בניסן (ונאכל ראשון, כדי שקורבן פסח יאכל על השובע) וּמִן הַפְּסָחִים מבשר קורבן הפסח אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם הכוהנים יזו את דם הקורבנות עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת פדיון, הצלת נַפְשֵׁנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
הערות
- כשחל ליל הסדר במוצאי שבת: אומרים בסדר הפוך: "מִן הַפְּסָחִים וּמִן הַזְּבָחִים". הסיבה לכך היא שאין מקריבים קורבן חגיגה ("זבחים") בשבת, ולכן בשנה כזו הקורבן היה מוקרב ונאכל רק למחרת (ביום ראשון); כיוון שבליל הסדר עצמו אוכלים רק את הפסח (שהוקרב בשבת), מזכירים אותו ראשון.
- עבדי ה' הם החופשיים: "הַלְלוּ-יָהּ, הַלְלוּ עַבְדֵי ה'" - הנה הגענו לשירת החירות הגדולה, לשירת החופש. וכיצד היא נפתחת? לא בקריאת "הידד, חופשיים אנחנו!", אלא ב"הללויה, עבדים אנחנו!".
- יש לדייק: אנו אומרים "הללויה, אנו עבדים לה' " - ודווקא משום כך אנו חופשיים מכל אדון מדומה אחר. "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" שהצהיר משה (ושלוש מילים אלו הפכו לסיסמה של משועבדים רבים לאורך ההיסטוריה), הוא רק חלקה הראשון של הצהרת החופש; סופה הוא "וְיַעַבְדֻנִי". יותר משפחד פרעה לשחרר אותנו, הוא התנגד לתת לנו את הצאן והבקר שביקשנו להקריב לאלוקינו. כי הוא ידע: גם מדינה חופשית עלולה להשתעבד לפרעה חדש, אבל אומה שמלכהּ הוא מלך מלכי המלכים - בסופו של דבר תנצח את פרעה ואת כל הפרעונים שיבואו אחריו. כפי ששורר רבי יהודה הלוי: "עַבְדֵי הַזְּמַן – עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם / עֶבֶד ה', הוּא לְבַדּוֹ חָפְשִׁי". (הרב מרדכי אלון)
- נוסח הברכה: "בָּרוּךְ... אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ... גָּאַל יִשְׂרָאֵל" - ברכה זו מסיימת את חלק ה"מגיד", ונשאלת השאלה: מדוע קודם "גאלנו" (אנחנו) ורק אחר כך "גאל את אבותינו"?
- ראשית, יש להבין לשם מה נתקנה ברכה זו. "שיבולי הלקט" מסביר שבברכה זו יש להתכוון לצאת ידי חובת סיפור יציאת מצרים. אך בדרך כלל אנו מברכים על המצוות לפני עשייתן, והרי כאן אנו נמצאים כבר בסופה של ההגדה?
- הרב מרדכי אלון מביא את דברי ה"חתם סופר", שלפיהם אמנם ראוי לברך לפני עשיית המצווה, אבל יש מקרים שבהם אין זה אפשרי, ולכן מברכים לאחר מכן (למשל, גוי שטובל לגרות - לפני הטבילה אינו יכול לברך כיוון שאינו יהודי, ולכן הוא מברך לאחר הטבילה). כך גם בענייננו: כזכור, אין מדובר בסיפור היסטורי גרידא, אלא בחוויה קיומית של "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם". בתחילת הערב היינו עדיין בתודעת עבדים, ולכן לא יכולנו לברך ברכת גאולה. רק עכשיו, לאחר שחווית הגאולה הופנמה בתוכנו, יכולים אנו לברך "גָּאַל יִשְׂרָאֵל". כך גם מובנת הפתיחה "אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ" - קודם כל נגאלנו אנחנו עכשיו, הערב, ומתוך תחושת ההזדהות העמוקה הזו אנו מזכירים גם את גאולת אבותינו.
לקריאה והאזנה נוספת