ביאור:הגדה של פסח - אחד מי יודע
מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור
רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה
ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)
אֶחָד מִי יוֹדֵעַ?
אחד מי יודע פזמון עתיק זה מוצאו מימי הביניים (ככל הנראה מגרמניה במאה ה-15), ולא נודע שם מחברו. נראה כי אחד הטעמים לקביעתו בסוף הסדר הוא כדי לעורר את הנרדמים, ובפרט את הילדים הקטנים, בשיר חידה קצבי שכולם יודעים את תשובותיו. יש בכך מעין סגירת מעגל עם ארבע הקושיות של תחילת הסדר, והדגשה שהאמונה באל אחד ("אחד אלוהינו") היא הבסיס לכל התורה וההיסטוריה שלנו. |
אֶחָד מִי יוֹדֵעַ?
- אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ?
- שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
שְׁלֹשָׁה מִי יוֹדֵעַ?
- שְׁלֹשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ?
- אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ: אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ?
- חֲמִשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ?
- שִׁשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ?
- שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא השבת, ימי השבוע (השיר משלב מילים בארמית כדי לסייע בחריזה), שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ?
- שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ?
- תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
עֲשָׂרָה מִי יוֹדֵעַ?
- עֲשָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא עשרת הדיברות, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ?
- אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא הכוכבים בחלומו של יוסף (בראשית לז ט), המסמלים את אחיו, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
שְׁנֵים עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ?
- שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָּא שבטי ישראל, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ?
- שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִדַּיָּא מידות הרחמים של ה' (שמות לד), וכן 13 מידות שהתורה נדרשת בהן, שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָּא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָּא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
דְּזַבִּין שקנה אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי בשני זוזים (זוז הוא השם הארמי למטבע הרומי הנפוצה הדינר - denarius), חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא שׁוּנְרָא חתול וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא כַלְבָּא כלב וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא חוּטְרָא מקל וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא נוּרָא אש וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא מַיָּא מים וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא תוֹרָא שור וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא הַשּׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
הערות
- מדוע בארמית? "חד גדיא", כמו "הא לחמא עניא", נכתב בארמית שהייתה שפת הדיבור הנפוצה. הוא נכתב בתקופה מאוחרת כדי לחזק את האמונה ולנטוע תקווה, כדי שהדורות הבאים לא יתייאשו מהגאולה בראותם מלכויות מתחלפות ועם ישראל נשאר בשפל המדרגה. השיר מלמד שה' לא עזב את עמו; בשעה שכל האימפריות החזקות מתמוטטות זו אחר זו, עם ישראל יגאל לבסוף.
- המשל ההיסטורי: "חד גדיא" הוא עם ישראל, שנמשל לגדי עדין שה' (האב) קנה אותו ("עם זו קנית") בשני הלוחות ("בתרי זוזי").
- ואז באה המלכות הרשעה (החתול/מצרים/בבל) ופגעה בו. אך אין להתייאש, כי כל כובש ייענש על ידי כובש אחר: הבבלים נפלו בידי הפרסים, הפרסים בידי היוונים, היוונים בידי הרומאים וכן הלאה. שרשרת זו תימשך עד שה' בעצמו ישחט את מלאך המוות, יבטל את המוות והרוע מן העולם לנצח, "ובִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים". (על פי חסד לאברהם שמובא בסוף פירוש מלבי"ם להגדה, וכן בהגדת הרב אבינר)
"חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא" - הרי שניים גדיים; אלו שני הגדיים שהביא יעקב ליצחק (בראשית כז ט) בליל פסח. הם נעשו מצווה לדורות: אחד לקורבן פסח ואחד לקורבן חגיגה. על ידם זכה יעקב לברכות של יצחק ולבכורה, אותן מסר אחר כך ליוסף.
"שׁוּנְרָא" (החתול) - סמל הקנאה; זו קנאת אחי יוסף, שמכרוהו למצרים כדי לבטל ממנו את הברכות והבכורה.
"כַלְבָּא" - הוא פרעה (שנקרא כך בפי חז"ל), אשר עינה את השבטים כדי לתקן את חטאם.
"חוּטְרָא" - זה מטה משה שבו נעשו כל האותות והמכות לפרעה. המטה עבר ליהושע וכו' עד דוד המלך, ובו נעשו כל הניסים שנעשו לישראל עד חורבן בית ראשון.
"נוּרָא" - זו אש יצר הרע, שעל ידו נחרב בית המקדש.
"מַיָּא" - הם אנשי כנסת הגדולה, שביטלו את יצר עבודה זרה.
"תוֹרָא" - מלכות אדום (רומי/הגלות הנוכחית) שנמשלה לשור, שהצרו לישראל וגזרו עליהם גזרות קשות לבטלם מהתורה.
"הַשּׁוֹחֵט" - משיח בן יוסף שעתיד להילחם באדום.
"וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת" - שהרי עתיד משיח בן יוסף למות במלחמה. עד שבא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ומביא את הגאולה השלמה והנצחית, "ובילע המוות לנצח".
